| נשלח ב-30/12/2014 14:07 |
 |
| |
הערך של העלאה על הכתב
האם אתם מקפידים לכתוב כל גרגר של רעיון תורני ייחודי שעולה לכם?
ישנם אסכולות הטוענות שההקפדה על העלאה בכתב, אפילו בתמצית ובקצרה,
(מבחינה מסויימת יש לזה יתרון על האריכות, כי אז זה לא נהיה "כבד", ואין תירוץ לדחות זאת)
של השלד הרעיוני שעלה לכם, זה המבוא האמיתי להיות ת"ח בעל פנימיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2014 18:29 |
|
| |
יש דעות שונות וקשה להכריע. כל אחד יעשה בהתאם לתכונותיו (הייתי כותב לך על זה באריכות, פשוט הבג מעצבן אותי...). בכל מקרה להעלות על הכתב כל גרגיר, עלול לגרוע משאר הזמן להחכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 21:24 |
|
| |
תלמיד ותיק
(נעים להכיר. שמתי לב לאשכולות המעניינים שלך כאן למרות מיעוט בואי).
השאלה שלך מעסיקה גם אותי. יתכן שזה תלוי אינדיבידואלית, גם באדם, גם בצורת לימודו, גם במה שהוא מחשיב, גם במה שהוא רוצה להשאיר, ואם יש לו למשל חלומות על פירסום ספר... או קונטרס במסגרת המשפחה והחברים.
וגם ביכולת הטכנולוגית. מי היום כותב לא במחשב, אבל לא כל אחד חש נוח עם המחשב ולפעמים הצד הטכני מאד מקשה כמו שהוא יכול לעזור.
לגבי חידושים הראויים להיכתב - אני סבור שכל אחד והרעיונות שלו. יש מי שמתאמץ "לחדש" ויש מי שסבור שסיכום ברור של סוגיה עם מפרשים הוא הישג חשוב וזו הדרך להתעלות. אמנם לדעתי כדאי לכל לומד להקדיש זמן מסויים, בין חמש דקות לעד חצי שעה, כדי לכתוב מה יצא לו במשך היום. (לפי זה כדאי להחזיק מחשב, אולי לפטופ, כדי לכתוב בין עשר וחצי לאחת עשרה בלילה?).
יתרונות נוספים הם שלא תמיד נוח להכביד על החברותא עם רעיונות שיכולים להיות שגויים, או יוצאי דופן, או לא בסגנון הלימוד הרגיל. והמחשב, כמו הנייר, סובל הכל.
והנעלנ"דכ. וכל אחד יעשה לפי מה שמועיל לו. וגם אני שמח ללמוד מעצותיהם של אחרים. ולכן מה אתה אומר ומה נסיונך?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 21:35 |
|
| |
ידוע שאדם שמתחיל לכתוב אפילו דברים קטנים שנראים בעיניו זעירים ולא משמעותיים יכולים להביא אותו להיות ת"ח בעל סברות ישרות ולחבר ספרים בהמשך חייו,ודוגמא לכך היא ממרן הרב עובדיה זצ"ל שכבר בגיל 9 חיבר קנטרס הערות על ה"ראשית חכמה" וראו מה יש לנו היום 55 ספרים בלי עין הרע,עלו והצליחו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 23:25 |
|
| |
מיימוני היקר,
האמת היא שאתה הותיק ואני החדש.
ברור הוא הדבר שמלכתחילה כל אחד מנסה את כוחו בזרם המרכזי של דרך הלימוד,
דהיינו לימוד סוגיא עם מפרשיה, ידיעתה וסיכומה היטב, עד לכתיבה.
אישית לא ראיתי בכך ברכה, מכמה וכמה סיבות שלא כאן המקום להרחיב, ובאמת שיש מה להרחיב
על כך, מדוע יש כאלו שהתרגלו לצאת מבולבלים מכל סוגיה, עד לחוסר סיפוק ונטישה.
כצעד משנה הצעתי, עבור הלומדים באופן מזדמן או לא מכביד, כל לימוד שהוא, שידעו לייקר
ולאבחן הרהורים המתעוררים בשרעפי המחשבה בעת הלימוד, גם, ובעיקר, אם הסובבים אותם
באותה שעה יניעו את ראשם בזלזול.
הדגשתי בכוונה "בשרעפי המחשבה", כי ישנם הרבה דברים המתעוררים מתוך המיינסטרים החשיבתי,
שאינם באים מתוך פנימיות נפש האדם, ייחודו מקומו ודרגתו, ותועלתן מועטה, וזה גם דבר שיש להרחיב וקיצרתי.
ישנם הרבה שאלות המתעוררות ברמה העקרונית והמופשטת שלהם, אך מחמת ההיחפזות לאומרה, היא נאמרת באופן כזה שהיא יורדת עד מהרה משולחן המו"מ, בעוד שניתן היה למשל להציגה לפי שיטה פלונית דחויה ועוד,
ואז היא באמת תתגלה כהערה עמוקה מאוד.
העיקר הוא למצוא את הפיתרון הפרקטי שיאפשר לדלג על משוכות שונות.
לרעייתי אני מדגיש לפעמים, שבאם לא יהיה עט במקום מסויים בשעה מסויימת, לא אקום
כדי לרשום הערה שעלתה במוחי, כי אדחה זאת, והרבה קטגורין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2015 02:07 |
|
| |
ושננתם לבניך. ספרי: שיהיו מסודרים בתוך פיך.
אם כתיבה מחדדת את תלמודך, מה טוב. אם לאו, למה לכתוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 01:09 |
|
| |
בגדול, כתיבה טובה גם בשביל לזכור - ובזה דווקא הערות קצרות חשובות מחידושים ארוכים (החבורע'ס המורגלות בישיבות, בד"כ בנויות מיסודות ולרוב נעשות מיותרות - או שהיסוד והמבנה לא משהו, או שההכרח לא שווה או שפשוט מדובר בהעתקת עקרונות מוכרים - בלי לזלזל, כי בוודאי יש גם חבורע'ס טובות באמת; לעומתן, הערות הן בד"כ ענייניות ומדויקות. בלי רושם ואינטרסים)
סיבה נוספת לכתיבה היא הכלה. לפעמים אתה נזכר בנושא ואינך זוכר את מקורותיו. פשוט תפתח את מחברתך באזור ותמצא (אני נעזר בזה המון)
עוד סיבה, חוויתי אותה מס' פעמים אבל קראתי עליה גם ב'מגד גבעות עולם' בשם הר"מ פיינשטיין זצ"ל, שלפעמים הערות קצרות בונות מערכה עמוקה ומשמעותית (ובמחילה, בד"כ זו החבורע הכי אמיתית...)
מאידך, אין ספק שכתיבת כל מילה וכל הבל עשויה להזיק ללומד. מי שעסוק בכתיבה מבזבז זמן רב מההתקדמות בחומר; לפעמים הערות מבריקות עדיין לא מוכנות לכתיבה, או לא נכונות ולכן הן "בלתי כתיבות" וחבל להשקיע בהן; כתיבה מרובה הופכת למסורבלת ומלאה, עד שלא תוכל לעולם לברור תבן מהמוץ.
בעיה נוספת היא תסמין ר' חי טייב. אין מה לעשות, לצערנו הרב חידו"ת טובים ו"שווים" נאבדים עם הזמן. עצוב, אבל זה מה יש. אסור להיות קנאים מדי לחידו"ת!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 08:20 |
|
| |
עקב מיעוט הזמן אני נאלץ לדחות דברים שיש לכתוב.
אבל - מה זה "תסמין ר' חי טייב"?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 20:42 |
|
| |
ספרן
אין כמוך!
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 18:30 |
|
| |
אין הרבה גדולים שניתן להיחשף להתמודדויות קשות שהם עברו מן הסוג שאוהבים להצניע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 21:28 |
|
| |
אני חושב שכתיבה עוזרת להביא דברים לידי גמר. ולכן כשרוצים להביא סוגיה או אפילו רעיון קצר למשהו ארוז וסגור, זה עוזר לאין שיעור [לפחות לי].
אבל אם כותבים 'מהראש ליד' בלי לעבור תהליך מחייב של עיבוד הדברים למילים ברורות, זה חסר תועלת רצינית.
זו הרגשתי האישית, ותודה לכל האחרים ששיתפו מחוויותיהם הם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2015 10:39 |
|
| |
אמר רבינו חסדאי קרשקש, בהקדמה לספרו אור השם, בשם הפילוסוף: מגנה אני את אלה שאינם בוטחים בשכלם הזך, ושמים את מבטחם על עורות הבהמות המתות ...
רוצה לומר שמקום החכמה הוא בראש, במוח, בשכל, ולא להפקיד אותה על עור בהמה מתה (=קלף) ...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2015 14:43 |
|
| |
נצל
ואז מגיע גיל הזקנה. ופתאום אתה מצטער שלא כתבת בקובץ כרוך או ממוחשב את הדברים שעכשו הלכו לאיבוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2015 09:04 |
|
| |
הרמב"ם באיגרת, ואני לא זוכר בדיוק היכן, כותב שהוא כתב את משנה תורה שיהי לו לעזר בימי הזקנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2015 00:11 |
|
| |
בעל
בטח מדובר באיגרת לתלמידו ר"י בר יהודה, נד' בשו"ת פאר הדור (אאל"ט סי' רנב או משהו באזור)
לגבי הרעיון שאתה מציג, שהזכיר לפניך מימוני. שמעתי פעם שהג"ר אברהם כהנא-שפירא זצ"ל, שהיה ידוע בזכרונו המפליא ויושר סברתו, סיפר לתלמידיו שלא טרח בצעירותו להעלות על הכתב חידושים רבים ששמע או חידש, כי ידעם בע"פ ולא חש בתועלת כתיבתם. אבל כשהזקין (לו זה קרה בגיל 90+, לנו זה עלול לקרות קצת לפני...) גילה שהוא אכן מתחיל לשכוח מעט, אבל כבר אין לו כח לכתוב הכל...
|
|
|
|
|
