| נשלח ב-31/12/2014 18:18 |
 |
| |
סיפור מוזר - האם הוא בעל משמעות עבורנו?
בספר מעשיות לרב נסים גאון, המכונה גם 'יפה מהישועה', ישנו סיפור מוזר. הסיפור הגיע גם ל'אוצר המדרשים' (עמ' 322) ומשם אני מעתיקו כאן (באדיבות פרויקט השו"ת). ככל הנראה אין לסיפור מקור קדום יותר מספר המעשיות. אמרו חכמים ז"ל שרבי אליעזר ורבי יהושע עלו לרגל את המקדש, ויהי ערב יום צום כפור המה הולכים בהר הבית והנה מלאך בא לקראתם ובידו חלוק לבן ומגוהץ מזריח כשמש ולא היה שפה לפיו סביב, ויאמרו איש אל רעהו החלוק הזה לאחד ממנו הוא, ויקריבו עד המלאך וישאלוהו לאמר לאי זה מהם הוא החלוק, ויאמר להם חלקיכם טובים ונכבדים מזה אבל זה הוא לאיש אחד מאשקלון שמו יוסף הגנן, וילכו לדרכם. וכששלמו ימי הרגל יצאו יחדיו ללכת אל האיש האשקלוני, וישמעו אנשי אשקלון עליהם ויצאו לקראתם ויבקשו מהם להתארח אצלם ולא רצו, ויאמרו לא נתארח אלא בבית יוסף הגנן, וישלחו עמם אנשים לבית יוסף זה עד שהגיעו לפתח בית גנו ויראו אותו מרחוק בגנו מלקט אורות ויקדימו לשאול בשלומו והשיב להם שלום, ויאמרו לו רצוננו להתארח אצלך, ויאמר להם הנחתם בעלי העושר והנכסים ובאתם אלי והקב"ה יודע שאין לי בביתי כ"א שתי ככרות לחם, ויאמרו לו יספיק לנו הנמצא בידיך ולא נטריחך לדבר אחר, וישם לפניהם ויאכלו לחם וישתו מים ויברכו ברכת המזון, ויאמרו לו הנך רואה שבאנו אליך מבין אנשי עירך לכן הגד נא לנו מה מעשיך, ויאמר להם רבותי אתם רואים עניי ודלדולי ואין לי מלאכה אחרת זולתי עבודת הגן שראיתם, ויאמרו לו אעפ"כ הודענו אם אתה בעבודה זו מנעורך, ויאמר להם רבותי אם יש את נפשכם שאודיעכם עניני ואדותי אני אגלה לכם הכל, אבי ז"ל היה מגדולי העיר הזאת ומעשיריה וכשנפטר לבית עולמו אבדתי העושר ההוא ויראוני אנשי העיר ויגרשוני וינשאו /וישנאו/ אותי ואצא ואבנה כאן בית ואטע הגן ואזרע בו ירקות וממה שאאסוף מהגן אני מוכר ונותן החצי צדקה לעניים ובחצי ממנו אני מתפרנס ואנשי ביתי. ויאמרו לו דע שהקב"ה ירבה שכרך מאד כי ראינו ביד המלאך חלוק לבן ומגוהץ ואמר לנו המלאך כי שלך הוא אבל היה חסר שפה לפיו, ע"כ באנו להודיעך ולבשרך כי הקדוש ברוך הוא ייטיב לך ואולי תוסיף בזכיותיך. ויברכם האיש וישבחם וילכו לדרכם, ותאמר לו אשתו שמעתי מה שאמרו חכמי ישראל מחסרון שפת החלוק שלך ועתה עשה והשתדל להשלים החלוק. ויאמר לה כדבר אחת הנדיבות תדברי אבל את יודעת עניי ודלדולי ואין לי לי ממה שאעשה שום זכות. ותאמר לו שמעני אדוני וקח עצתי למען ייטב לך, ועתה הוצאני בשוק ומכרני ותן מחירי צדקה לעניים אולי תשלים חלוקך, ויאמר לה אני מפחד שמא יכפה אותך הקונה ויאניס אותך ואפסיד החלוק כולו, ותאמר לו אני אשבע לך באמונת שמים שלא תבא תקלה זו על ידי לעולם, וישמע בקולה וימכרה ויתן דמיה צדקה לעניים. וירא אותה אדוניה שהיתה יפת תואר ויאמר לכבשה ולא יכול לעשות עמה דבר, וישם אותה על בית נכאתה ויתן לה מפתחותיו, אך היא מאנה בו ותאמר לו אינה ראויה להיות סוכנת לך, ויקצוף אדוניה עליה מאד וחמתו בערה בה, ויתן אותה לרועה צאנו ויצוהו לכבשה ולהאניסה ולכפתה, ויקחה הרועה ויפתה אותה בכל יום ויום ויכה אותה הכה ופצוע ולא שמעה אליו, וימרר את חייה בעבודה קשה ובכל צרה והיא מתאפקת ומיחלת לרחמי שמים, ויעברו עליה ימים רבים וילך בעלה ויעבור עליה ויתחפש והיא מרת רוח, תחת פארה רוב שברה ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי, ויאמר לה היש רצונך שאקנה אותך לאשה ואצילך מרעתך, ותאמר לו אדוני לא יתכן זאת כי בעולת בעל אני, ויוסף לפתותה בדברים ולא שמעה בקולו והעזה פניה ותאמר לא, וכשראה כך נתברר לו שלא עברה על שבועתה ולא הפרה בריתה. ויסר המסוה מעל פניו ותכירהו, וישקו איש את אשתו ויתחבקו ויבכו בכי גדול ותעל שועתם אל האלהים, וישמע קול קורא: התבשר כי נשלם החלוק שלך, וחלוק של אשתך טובה מחלוקך, לך למקום פלוני ותמצא שם ממון רב שטמן אביך, ויעש כן וילך למקום ההוא וימצא כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות עד אין מספר ויפדה את אשתו, ויוסף לעשות צדקה וחסד כל ימיו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2014 18:19 |
|
| |
המסר העולה מן הסיפור הוא די משונה - מובן שהאדם נדרש להגיע לשלימות, אבל האם גם כאשר הוא עושה ככל יכולתו ואין בידו לעשות יותר עדיין הוא אינו מגיע לשלימות וחסר משכרו לעולם הבא? האם יעלה על הדעת שיש מקום למעשה מוזר כגון זה המתואר כאן כדי להשיג כסף על מנת לתיתו לצדקה? האם ישנה מקבילה כלשהי אצל חז"ל, או אצל גאונים וראשונים, לרעיון המוסרי העולה מן הסיפור? [כשלעצמי אני מעדיף לחשוב שבצוק העיתים וברוב התרגומים, מערבית לעברית, שעבר הספר, נוסף הסיפור הזה, או עוּבד עד שנשתנה מראהו, ולא מתחת ידו של רב נסים גאון יצאו הדברים]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2014 21:01 |
|
| |
מה שמשונה בעיני בסיפור הזה הוא, שהוא מערבב שני תחומים מוסריים, הלא לו היתה השלמת החלוק תלויה בויתור על אשתו כי אז החלוק היה אמור להיות מושלם עם מכירתה, ומה הסיבה שזה חיכה עד לעמידתה בניסיון של צניעות. ולמה עמידתה שלה השלימה את שלו. זה נראה כמו תוספת שלא שייכת לסיפור המקורי. לעצם הרעיון של מכירת אישה, גם הוא תמוה מדוע למכור את אשתו גם אם בהסכמתה ולא את עצמו. לדעתי מה שיש ללמוד הוא לבחון כל סיפור וכל מעשה מטעמים עניניים בלבד ולא מטעמי מקור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 00:14 |
|
| |
נחמד
יפה דרשת.
ובכל זאת, על השגתך השניה יש לומר שהאיש מעולם לא רצה למכור לא את עצמו ולא את אשתו, ובאמת אין סיבה שיעשה דבר כזה, רק אשתו היא שדחקה בו למכור אותה עד שהסכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 09:50 |
|
| |
נחמד
כתוספת לדברי עקביה
מי הבטיח לו שהויתור על אשתו ישלים את החלוק? זה היה רעיון שלה כדי לקדם את זה. ומי אמר שהוא לא הושלם? אולי הושלם והוא רק לא ידע. ובאמת עמידתה שלה לא השלימה את שלו. ואולי כן - כי זכויות יכולות גם להגן על קרובי האדם כידוע (ועושה חסד לאלפים). אמנם אחרי שהיא עמדה בנסיון, היא זכתה גם כן לחלוק - ועוד יותר טוב משלו, ובאמת היא לא רק משרתת את מטרותיו כביכול, חלילה.
לבדוק סיפורים ואולי לדחותם - יכול להיות דבר מועיל, אבל בדרך כלל גם מי שכתב סיפור חשב קודם על מה שהוא מספר. ואפילו אם הוא טעה. אפשר לשאול הרבה שאלות גם על הסיפורים במקרא ובחז"ל. ואם אתה מחפש דווקא לבדוק את הסיפורים 'לא מטעמי מקור' אלא מטעמים 'ענייניים' קרי: משמעות המקובלת לפי הבנתך (אולי י"ל: בגובה העיניים), לא אתפלא לשמוע שאתה דוחה גם את הסיפורים הנ"ל. וכאן נכנסת שאלה בכלל מהו תפקידו ומהו מקומו הראוי של סיפור (דתי), והיחס הנכון אליו, מכל מיני בחינות. ובפרט: מהו תפקידו ומהו מקומו הנכון של סיפור דתי עתיק, קרי: ממקורות הדת החתומים, והיחס הנכון אליו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 17:04 |
|
| |
אליקים
לפי הסיפור הוא קיבל הודעה על השלמת החלוק רק אחרי שהיא עמדה בניסיון, תמיד אפשר לטעון שאז הגיעה רק ההודעה אך ההשלמה עצמה הייתה קודם, אבל מה הטעם לטעון זאת. גם הטיעון שהיא זו שבקשה לא ברור לי מהו תורם, סוף כל סוף הנושא של הסיפור הוא החלוק שלו ומדוע למכור אותה לצורך זה, מה עלה בדעתה, מסירות נפש בשביל בעלה? בדיעבד ברוך ה הסיפור מכיר בזכותה, אך מה הטעם בערבוב.
לעניין השאלה האם אדון כך גם ביחס לסיפורים ממקורות מקודשים. קודם כל אני מקוה שתסכים שזזה לא מקור חתום ולא דתי, הוא בסך הכל מעשה יפה ומעודד בעיני רנ"ג, ולא קודש בשום צורה.
יש סיפור ידוע על הרב שך, שמישהו סיפר לו מעשה חסידי והוא לא ממש האמין, התפלא המספר, אמר לו הרב שך אני חפץ לקבל שכר על אמונתי בקב"ה אם אאמין כפתי לכל דבר לא אקבל שכר על אמונותי הטובות כי גם הן נבעו מהפתיות.
זו הגישה שלי, דברי התורה והספרים שקודשו במסורתנו כמו התלמודים והמדרשים המקובלים שהיו במסורת רציפה, ראויים לאמונה גם כשהם נראים תמוהים, ולהיפך, אם ריק הוא מכם הוא ריק. אך ממקורות אחרים אשתמש בחוש הביקורת שלי על מנת לשלול מה שרע, ובעיקר לא אטרח ליישב באופן מפולפל כל סיפור לא מובן.
בסיפור זה אין דבר רע לטעמי, אך הוא ערבוב לא בנוי של מטרות ואמצעים, ואין צורך לטרוח ליישבו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 17:44 |
|
| |
נחמד
השאלה היא - מה עושים עם הסיפור בפועל, ואיך מתייחסים למספריו. גם סיפור שאינו קדוש יכול ללמד דרך ארץ, ואולי להשפיע בצורה מסויימת או על אנשים מסויימים. אינני מפלפל בסיפור משום חשיבותו, אלא משום שמי שהמציא אותו ומקשיב לו הוא גם בן אדם. וגם אם הוא לא איש קדוש, הוא עדיין איש, ואינו ראוי לזלזול בעלמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 19:17 |
|
| |
המספר הוא ודאי איש קדוש, אך זה בדיוק מה שאמרתי, קדושת המספר אינה נותנת קדושה לסיפור. ואם הסיפור לא נכון , ננהג ההיפך ממנו, ובמקרה והוא לא ברור נתעלם ממנו. וכל זה לא נובע מזלזול באיש.
אם אדם מסוים מספר הרבה סיפורים לא נכונים, יש מקום אולי לעיין אם יש משהו שנסתר מעינינו, אך זה מסוג המלאכות שלא נמצאות אצלי בעדיפות ראשונה. המסקנה הכי גרועה תהיה שכמספר האיש אינו בררן, וזה לא גנאי כל כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 23:25 |
|
| |
נחמד
לא אמרתי שהמספר צריך להיות איש קדוש (ודווקא זה כן יכול לתת קדושה לסיפור, ואם לא כסיבה אז כסימן), אבל אין צורך לציין "ננהג ההפך ממנו". הרי אף אחד לא חושב שפוסקים הלכה ממעשיות. ואולי אתה עכשיו לא זלזלת באיש, אבל בפורום (וכנראה גם בחייהם של כמה מחבריו) קיימת אווירה של זלזול בדברים מעין אלו, ולכן אני מגיב על דברים כאלה. האווירה השלטת היא שיש "חכם" ויש "ההמון". אבל זה לא ראוי, מכיוון שלא כל מי שאינו "חכם" הוא בהכרח "המון", גם יש כאן - כמו שבברסלב יש מושג "צדיק האמת", אז כאן יש מושג "חכם האמת" שרק לו כדאי לשמוע ולידבק בדרכיו ה"חכמות" הפילוסופיות הנעלות מעל דרכי ההמון. אבל אמנם זה כבר לא נושא האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2015 23:28 |
|
| |
העברתי את הדיון הכללי לכאן
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2015 02:09 |
|
| |
אליקים
<הרי אף אחד לא חושב שפוסקים הלכה ממעשיות>
באמת?
רוב חידושי ההלכות בימנו מקורם בספרי "הוא" אמר לי!
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/01/2015 02:25:55
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2015 06:48 |
|
| |
עקביה
איקון ירוק על הנושא ויותר מכך על השאלות.
אכן דבריך הם דוגמא ומופת כיצד עלינו להתייחס לסיפורים כאלו.
א. לעיין ולברר את הנוסחאות המדוייקות ומקורן. כדי לברר "מי חתום עליו".
ב. לעיין ולדייק מה הנחות היסוד שהסיפור בנוי עליהן.
אם יצאו לנו דברים לא טובים, אכן ראוי להתריע עליהם. ואם מוכח שהסיפור שקרי ולקוח ממקור זר, ראוי להתריע על זה בריש גלי. לפחות להגיב על הפירסום כאילו מדובר בתורת אמת אם היה כזה פירסום. כדי להציל את התמימים.
אחת התגובות המתקבלות לאחר המלצה על גישה ביקורתית כזו היא: היכן תעצור? האם אי אפשר להחיל ביקורת כזו, בדיקת הנחות יסוד ובדיקת שרשרת היסטורית, גם על ספרים הראויים לאמון בעינינו, כמו התלמוד ודברי חז"ל ועד לתורה עצמה.
והתשובה כוללת כמה חלקים:
א. כל דבר לפי עניינו. סבורני שהתורה ודברי חז"ל יכולים לעמוד בפני ביקורת.
ב. יש סוגים שונים של ביקורת.
ביקורת היסטורית של הטקסט: מהיכן בא.
ביקורת ערכית, שהיא סוג של ביקורת פנימית: האם התוכן של הטקסט ייתכן?
ביקורת של הטקסט בהשוואה לטקסטים אחרים. האם יש סתירות.
הביקורת שגורמת לנו לשלול את הסיפור שמובא אצל רב נסים גאון נובעת משיקולים ערכיים פנימיים (האם למכור אשה זו דרישה מוסרית של קיום מצוה) והשוואתית (האם מסר כזה תואם, נניח, לנאמר בתלמוד בכל מקום). אין לפי מה שנכתב על הסיפור הוכחות שהוא לא היסטורי (למרות שזה נראה ממש לא סביר), ואין לנו הוכחות שהוא התווסף לאוסף הסיפורים של רב נסים גאון ממקור חיצוני, אולי מקור שרצה להזיק ולבייש (למרות שאם היה כן, היתה לי הרגשה טובה יותר).
אולי במקום שבו אנו רואים את החולשה שלנו, כלומר נכונותנו לאמץ סיפורים רק בגלל שהם כלולים בקובץ קדמון, יש לראות גם את הזכות שלנו, שבולטת במיוחד בדור כמו היום, השמרנות והנאמנות לעבר. אך באמת, כפי שגם סיפור זה מראה, שמרנות לשם שמרנות עלולה מאד להזיק. וכמו במקור שהובא בידי נישטאיך (ואיקון ירוק לו).
אני משלים את הדברים על ידי העתקת דברי בר בי רב, חבר ותיק, באשכול המלונקק:
זו צרה צרורה ועתיקה, שרוב האנשים סבורים שכל דבר הנדפס, חתום הוא בחותם האמת, והרבה תקלות נצמחות עי"כ, וכבר הרמב"ם מתריע ע"כ.
המצער הוא שהיו גם בין גדולי הדורות אנשים תמימים מאד וחסרי חוש ביקורת, ואף הם סברו כן , ולאור זאת הכניסו בספריהם כל מיני סיפורים מפוקפקים שכאלה, והיות וגדולי הדור האלה זכו שספריהם יתקבלו ויוכרו ע"י העם, נכנסו על ידי כך גם אותם מעשיות מפוקפקות שהובאו בספריהם, לתודעת העם כסיפורי אמת,שכל המפקפק בהם, כמפקפק אחרי דברי חז"ל.
הבעיה החינוכית המתעוררת היא עצומה, שכן בחור צעיר שמתלהב מאותה מעשיה, ואנו נאמר לו את האמת שלנו, עלול לקבל זעזוע אמוני ולהתחיל לפקפק גם בדברים יסודיים מתוך חוסר יכולת להבחין בין תכלת לקלא אילן.
או - לחילופין הוא לא יקבל את הדברים, עלול להחזיק את המפקפק לאפיקורוס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2015 09:20 |
|
| |
מיימוני
אני תוהה מדוע בעיניך יש כאן דרישה מוסרית לא ראויה, הרי ההצעה הייתה של האישה והיא שכנעה את בעלה להסכים. אם יש מה לדון זה האם יש מעלה מוסרית בהמכרות לעבד כדי להיטיב עם הבריות, ולזה התכוון עקביה לפי הבנתי.
אני רק התעקשתי שלא מובן מדוע הם חשבו שזה אמור לעזור, מה שנקרא בלשוני הזהב 'מעורבב'.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2015 09:47 |
|
| |
| עקביה כתב: |  | סיפור מוזר - האם הוא בעל משמעות עבורנו?
|
|
המשמעות של הסיפור מאד ברורה.
גם אם אתה "חכם", אל תתן עצות לאחרים אם אינך יודע מה עצתך עלולה לחולל !.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2015 10:19 |
|
| |
שלישי
למה כוונתך? לזה שבעקבות העדכון של ר"א ור"י אז עלה הרעיון שלה? דווקא נראה לי שלאיש כזה שבמעשיו ובפשטותו זכה לחלוק כזה, כדאי לייעץ לו להוסיף. כי איש פשוט וטוב אמור להשאר כזה ללא חכמות. (וצ"ע במעשה החכם והתם...:-)
|
|
|
|
|
