|
|
| נשלח ב-8/1/2015 08:35 |
 |
| |
מה הייתה אותה דעה מוקדמת שגרמה לו להבין את הגמרא כפי שהבין?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2015 07:31 |
|
| |
כנראה שבאמת מזה הוא חשש, אבל לפי הסיפור זה לבד לא גרם לא לדאגה. הדאגה נגרמה בגלל אמונתו שכך יפסקו גם בשמים, ולמחשבה זו הוא הגיע מהאמור בגמרא על חזקיהו.
נ.ב.
אם כבר הוזכר הנושא, ואם כבר הבאת את הקישור למאמר בעניין הדעות אודות חלוקת א"י, מן הראוי להעתיק את דבריו של רבי מנחם זמבא זצ"ל הי"ד שנאמרו בכנסיה הגדולה של אגו"י (ומהם יש ללמוד שלחששו של הגרי"ז היה יסוד...).
הדברים נדפסו ב'הפרדס', שיצא לאור בארה"ב, של אותה שנה, והם חריגים למדי בנוף הרבני חרדי:
"שאלת א"י העומדת כעת על הפרק יש גם בה משום קידוש השם. יש בזה דעות שונות, מהם לחיוב ומהם לשלילה. דעת אלה הרוצים לראות במהרה התכוננות מלכות ישראל הוא מחמת גודל תשוקתם לקדש את ש"ש לעיני העמים, להראותם כי אחרי שעברו אלפי שנה ועם ישראל נע ונד בארץ כי עוד לא אבד שברו ועוד חיה יחיה.
אולם דעת האלה המתנגדים לזה היא אשר תמיכתם היא על יסוד דברי גאוני ישראל הגאון חת"ס זצ"ל אשר כתב בספרו (תורת משה פ' שופטים) וז"ל: אפשר כבר היו ראוים להיות נגאלים גאולה שאינה שלמה או לשום שלום בינינו ובין האומות שאנו שוכנים בצלם או יותר מזה להיות כמו בבית שני וכו' אבל אין חפץ בזה! כי אם גם אנחנו אפשר שנתפשר לקבל גאולה כזו רק להיות גאולים אבל מ"מ אבותינו הק' לא יתרצו עתה כי אם בגאולה שלמה וטוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהיה בסוף גאולה שלמה בכל" ומסיים ר' מנחם זמבא:
"אינני חפץ לחוות את דעתי במחלוקה זו עד שיתבררו הדברים יחד עם גדולי התורה. אמנם זאת מכריחנו להגיד לכם רבותי! יש לנו ספר תורה קדוש אשר נאמר עליו תורת ה' תמימה. ואם חסרה אות אחת הרי זהו פסול מקדושתו. יש לנו ארץ קדושה אשר גם עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה. ולכן רק אנשים כאלה אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה הם הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים על דבר ה' של תורה בכתב ושבע"פ מראשו עד סופו מוסרים את נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל, בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2015 09:30 |
|
| |
מדובר ב'הפרדס' מספטמבר 1937
אפשר למוצאו בהיברובוקס
נאומו של ר' מנחם זמבא בעמ' 13
תוקן על ידי עקביה ב- 09/01/2015 09:31:08
תוקן על ידי עקביה ב- 09/01/2015 09:32:26
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2015 12:12 |
|
| |
וידועים דברי הח''ח בנושא שהמשיל משל לגביר שפשט את הרגל והודיע לכל נושיו שיביא להם 20% מחובם. כל הנושים מיהרו לקחת את הכסף ורק אחד סירב. שאלו אותו למה. אמר להם אני יודע שיש לו יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2015 21:46 |
|
| |
סיפור נוסף: את הסיפור הבא מספר ר' מיכל שורקין, בספרו 'מגד גבעות עולם' עמ' ט. כאשר נפטר ר' חיים מבריסק הגיע עיתון עם הידיעה המרה לידי בנו, ר' משה סולובייצ'יק. הידיעה לא זיעזעה את רמ"ס והוא לא נהג שום מנהג אבילות. הוא הודיע שאין להאמין לעיתון, ויצא בעצמו לוורשא [שם נפטר הגר"ח]. לאחר עשרה ימים חזר כשפניו חיוורות ואמר שקיבל הגדת עדות מעדים נאמנים שאכן נפטר אביו, ונהג מנהג אבילות. אחר זמן הגיע אל רמ"ס מכתב תנחומים מאת הרב צבי הירש לויסון, חתן החפץ חיים, ושם, לאחר דברי התנחומים, שאל ר' צבי האם אמת מה ששמע, שרמ"ס לא האמין כלל לעיתון, ומה טעם בזה, הלא אין זה מסתבר שהעיתון ישקר בדבר העשוי להתגלות. בתשובה כתב רמ"ס לר' צבי את ההסבר הבא: בספר מלכים (ב פרק ב) נאמר: וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וכו' וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם. וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וכו' וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ וכו' וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ ה' וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ. וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. והנה קשה מאד, בני הנביאים עצמם אמרו לאלישע שה' יקח את אליהו מעליו, ואלישע עצמו אומר להם שלא ישלחו לחפש אחר אליהו, ומדוע הם מתעקשים לצאת ולחפש בכל זאת? אלא, סיים הרמ"ס, למדנו מכאן דין חדש, שאסור להאמין שהרבי מת. ומסיים המספר, שר' צבי הראה את המכתב לחמיו, הח"ח, והוא קילס את הדברים. לדעתי זהו סיפור מוזר למדי. למותר להעיר שאף אחד מהמפרשים [אלו שראיתי] לא מסביר את התנהגותם של בני הנביאים כפי שהסביר רמ"ס. רמ"ס העניק לסיפור פירוש פשטני משלו והוא עצמו נהג לפיו. הערה אחרונה, משמעות דבריו של ר' מיכל שורקין היא שהוא עצמו ראה את המכתב שכתב רמ"ס לר' צבי. אבל סיום דבריו, שר' צבי סיפר לח"ח והח"ח שיבח, כמובן לא היה כתוב במכתב... אני מעדיף לחשוב שלכה"פ הסיומת הזאת אינה חורגת בנאמנותה מסתם סיפור חסידי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 08:03 |
|
| |
כל מי שאינו חש שבסיפורים מעין אלו ובאוירה זו מתבטא מקור התלישות הנוראית של גדולי התורה מהמציאות אינו אלא עיוור
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 09:50 |
|
| |
חס לי מלהעלות על דעתי רעיון שכזה, ואוי לי על המכשלה שיצאה מתחת ידי.
אינני מסכים כלל ועיקר עם ת"ט, אך כיון שאיכשהו דבריי הביאו לידי דעה שכזו, אעצור כאן ולא אסקור סיפורים נוספים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 10:26 |
|
| |
עקב
הרי סוגת הסיפורים הזו כה מפורסמת ונפוצה כך שהצנזורה שלך אינה משמעותית
בנוסף - חושבני שהערתי חשובה. לא בהתעלמות מעובדות תפתור בעיות ותקדם חשיבה
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 11/01/2015 11:06:16
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 15:25 |
|
| |
ת"ט
עקביה עסק במשפחה אחת ובסוג מסויים של טיעונים. אפילו לגבי המשפחה הזו, לא ניתן ללמוד על ניתוק מהמציאות, אלא על קיבעון מסויים לא לפעול על פי התיאור הרציונלי כי אם על פי התיאור ההלכתי. הגרי"ז היה דוגמא כזו, הוא לא היה מנותק בכלל מהמתרחש, אך הוא סירב לפעול על פי הנראה. אציין לסיפור על הבחירות בבריסק ומודעת הרב שלא הודבקה מחשש חילול שבת, ומעניין לעניין לסיפור שמסופר עליו, שמצותיו נשמרו במנעול מיוחד כי כתוב 'ושמרתם את המצות' ויש לשמור כמו על חפץ יקר.
ביחס לגדולי התורה (מי הם?) לא ברור כיצד הכללת מכאן אליהם, וגם עצם הקביעה לא מקובלת עלי, אני חושב שאף אחד לא מנותק, וכמדומני שדווקא התקופה האחרונה הוכיחה זאת. (ואסור להזכיר מחשש 'זנות')
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 17:49 |
|
| |
ת"ט
הבה נקדם חשיבה.
אין לי מושג כיצד הסיפורים שהבאתי הביאו אותך למסקנתך דלעיל.
עליך המלאכה לגמור ולהסביר את עצמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 18:35 |
|
| |
שבנא- ההנחה שהמציאות מתנהגת לפי "דין תורה" תיאורטי כלשהו שפסקו חכמי ישראל – משונה ביותר ואיני חושב שההסטוריה מאשרת זאת (ויעיד חבירו לפשט, האדמור מסאטמר שדעתי על המדינה ידועה, וגם רוב חכמי ישראל האמיתיים [לפחות להגדרתו של האדמור] נגדה ובכ"ז קרה האסון וזו קמה). הגע עצמך – אם העולם מתנהג לפי דין תורה אזי הכינים נולדות ללא אב ואם. כל הרעיון הוא המצאה תלושה באוויר שאין לה על מה שתסמוך, אפילו לו היתה מפורשת בגמ'. והיא לא.
אי ההאמנה לעיתון היא תמוהה ונוגדת כל שכל ישר. מילא לגבי דיני אבילות תאמר שבעינן שני עדים (אם כי כמדומני שמסוגיות מסויימות בש"ס יוצא שלא בעינן עדות לכך) אבל לא להזדעזע – זה אינו מתיישב עם השכל הישר. זה אף לו לא היה הסבר אחר לפסוק. כאשר לפסוק יש הסברים אחרים ההסקה תמוהה ומעידה על תלישות מהעולם ונתינת משקל עצום להנחות התלויות על בלימה.
אין מי שנוהג בענייניו הפרטיים נוהג לפי "הגיון" כזה. כמדומני שגם אתה, עקביה, לא היית משקיע על פי סברא שמשקלה כזה זו 10 ₪ בבורסה.
וזה מזכיר לי – שאלתי פלוני מבית הכנסת, בעל מחשבה עמוק, מדוע תמר טמנה כזה פח ליהודה, וכי הוא היה מנסה ללכוד את מרן ראה"י ע"י קדשה? ק"ו את יהודה שהיה קדוש עליון וכל ראשי הישיבה מתחילת הווצרות השמועה ועד היום כננסים לגביו. ענה לי בשמחה שהרמתי לו להנחתה – הרי בתיה שלחה ידה לתיבת משה אף שהיתה רחוקה מאוד והיתה ידה צריכה להשתרבב אמות הרבה (מדרש), והקשה מורו ראה"י (מחשובי ראה"י כיום) מדוע הרימה ידה והרי התיבה כה רחוקה וכי חשבה שתגיע איליה? ותי' - רואים מכאן יסוד – שחייבים לנסות. ומכאן למדה תמר שגם אם אין סיכוי שכך ילכד יהודה – חייבים לנסות. אפילו ילדי בן ה 16 מנסה לכבוש חיוך כאשר הלז מסביר את שמועתו.
אז מי שרוצה לחיות בעולם דמיוני – יבושם לו, אבל שלא ינהיג את הציבור ושלא ישםיע עליו איך להתנהג.
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 11/01/2015 18:37:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 21:34 |
|
| |
ת"ט א. כל הנושא אליו התייחס הגרי"ז לפי הסיפור אינו אלא במקום בו נדרשת הכרעה כלשהי. שם, כפי שאנו מתפללים ומאמינים שיש טעם לקוות לטוב ע"י התפילה, כך יש מקום לפסק הלכה הניתן בארץ שיחייב כביכול את השמים. אינני מאמין שאפשר לאשר או להפריך את הדעה הזאת מההיסטוריה. ההיסטוריה סובלת פרשנויות אין סוף. התנגדות עקרונית של חכמי ישראל למדינה איננה סיבה שהיא לא תקום, אבל אילו נאספו רוב חכמי ישראל ופסקו שאל לה למדינה לקום והיא בכל זאת קמה, זו לכאורה תהיה טענה על הגרי"ז. ב. אף אחד לא העלה על דעתו שאם החכמים יפסקו שהירח עשוי גבינה צהובה הוא יהפוך לכזה, וה"ה לגבי כינים. כל כוחם, לפי דעה זו, הוא כפי שכתבתי בסעיף א. עם זאת יש לציין לדברי הירושלמי (כתובות א ב, נדרים ו ח, סנהדרין א ב) על בת שלוש שנים ויום אחד שנשרו בתוליה, שסתם כך אינם חוזרים, אבל אם נמלכו בית דין ועיברו את השנה נתברר שעדיין אינה בת שלוש ובתוליה חוזרים. גם שם, פסק החכמים אינו אלא על מה שיש בכוחם לפסוק - עיבור השנה, והשאר קורה ממילא. ג. אם יש גמרא מפורשת שהגרי"ז צודק אינני רואה סיבה לחשוב אחרת. ד. אני מסכים שהסיפור על רמ"ס שלא האמין לעיתון הוא מוזר. אבל ראשית צריך לזכור שהמספר, שכתב שהוא גם לא הזדעזע, לא בהכרח נאמן בנקודה זו. הוא לא היה שם, ויתכן שהוסיף פרט זה להשלמת התמונה. אני לא מצליח להבין מדוע, אם סבר רמ"ס שכך יש להבין את הכתובים, התנהגותו מעידה על תלישות מהעולם. אם כי בהחלט תמוה מאד בעיניי מדוע הבין כך את הכתובים. ה. לגבי תמר, לכאורה זהו מעשה נואש של מי שמאד רוצה משהו מסוים ומשתמשת בכל האמצעים הדלים שבידה להשיגו. עוד יש לזכור שני דברים: 1. לא היה אז כל איסור במעשה זה (רמב"ם אישות א ד). 2. כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. וראה כמה התאונן אביי על כך שהוא לא היה עומד בנסיון שעמד בו אדם פשוט (סוכה נב.). ו. לגבי בתיה, לענ"ד, לפי אותו מדרש, היא הרגישה מלכתחילה בכך שיש בידה להשיג את התיבה ולכן הושיטה את ידה. כללו של דבר, אני מסכים עם ביקורתך על אותו פלוני מבית הכנסת, אבל אינני רואה כל סיבה לחשוב שגדולי ישראל מנותקים מהמציאות. סיפורים רבים מספור יכולים להעיד עד כמה הם מעורים במציאות [עכ"פ אלה שמנהיגים את הציבור].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 15:43 |
|
| |
זה נכון שגדיולי ישראל מכריעים מתוך התבוננות בתורה, הוא הוא המכונה דעת תורה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 15:58 |
|
| |
ת"ט
לפי התורה גדולי ישראל לא מנותקים מהמציאות, ומכאן שטענותיך הן שטויות במיץ.
מ.ש.ל
|
|
|
|
|
