|
|
| נשלח ב-11/1/2015 07:58 |
 |
| |
נישט
הקשר הוא האג'נדה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 08:42 |
|
| |
נישט עלי להודות שלא הבנתי אותך. לי הקטן הקשר ברור, ובמיוחד שהוא בהחלט האריך לענות על השאלה לפני שעבר לדון בזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 09:16 |
|
| |
לי ברור שלא הבנת את שכתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 12:56 |
|
| |
ראו מה בין.. לבין..
אחד אומר "צדקתם ממני" ואחד אומר "ידעתי"
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2015 10:57 |
|
| |
צדקת ממני, לא הבנתי את הודעתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 08:45 |
|
| |
ולנושא האשכול: מהפכת הפוסקות כיום היא בעייתית.
ההכשרה לפסיקת הלכה היא תוצאה של מסלול לימודים ארוך, שאין ענינו ידיעת חומר, אלא הבנת דרכי התלמוד וההלכה שלא ע"י "קריאה מחודשת". מכיון שנשים אינן עוברות את המסלול הזה ואין שום מוסד שמאפשר זאת, הרי הפסיקה שלהן תהיה שונה, וזה הרבה יותר גרוע מעצם העובדה שהפסיקה נוצרת מבלי לימוד מספיק, כי ברגע שמדובר בסוג שונה של פסיקה, נכונה הטענה שאין לו לגיטימציה, סוג הפסיקה הקיים נאלץ לפסול אותו, ואין לו יכולת להכיר במשהו שמנוגד לעקרונותיו ודרכיו.
ישנם כמובן גם גברים שהולכים בדרך 'פסיקה' זו, כמו פסיקותיו של שנרב בעניני צניעות ועוד 'קריאות מחודשות' של אנשים שלא באמת מכירים את החומר מריש ועד גמירא, אין כאן רק ענין של טעם, אלא עד כמה לוקחים ברצינות את המקורות ואת הדרכים שהתגבשו להכריע ביניהם ובין הפרשנויות האפשריות. אבל חבל להכניס מראש את כל הנשים לנישה זו.
זה כמו שהכשרת נשים לעריכת דין, היתה באה לתוך מציאות בה הן, להבדיל מעורכי דין גברים, אינן לומדות תואר במשפטים, ולא בשום מסגרת לימודים אקדמית, אלא קוראות בעצמן חמרים שונים בנושא. התוצאה תהיה "עריכת דין נשית" (ע"ע 'רק לא בלונדינית') כדרך ש"פסיקה נשית" יכול להתפרש כזלזול.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 09:21 |
|
| |
ישיבישער
אתה בטוח ששש שנות קווטש על עשר הדפים הראשונות במספר מסכתות מביאות לידיעת דרכי התלמוד.
במיוחד שהמיתודה הבריסקאית מודה בעצמה שאינה מביאה לפסק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 09:34 |
|
| |
בעל
זו לא הנקודה. אין היום כמעט אף אישה שמתקרבת ליכולות של אברך חכם ושקדן בגיל 30. זו המציאות. יש הרבה נשים חכמות וכו' וכו' אבל לא מתקרבות להכשרה של מי שלמד גמ' מגיל צעיר ובבגרותו היה 10 שנים בישיבה, שבהן למד לפחות 10 שעות ביום. אולי יש יחידות סגולה, וכמובן שגם הן לא מתחרות בפוסקים חשובים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 09:45 |
|
| |
יש
10 שעות אינן מספיקות - והעתיד יכול להפתיע אותך, ומה תאמר אז?
ואחרי הכל, האם אתה יכול להבחין בין מי שלמד 5 שנים או 10?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 11:16 |
|
| |
אכן 10 שעות זה לא המון, אבל נתתי מינימום שאין (כמעט?) מי שעומדת בו. נראה לי שאני יכול להבחין (כמובן שיש חריגים).
כשהעתיד יפתיע אותי אני אשמח. אין לי שום בעיה עקרונית עם נשים פוסקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 13:08 |
|
| |
[אחת הדרכים היעילות ביותר לשמירה על כוח/סמכות מסוימת ביד אליטה ספציפית, הוא קביעת קריטריונים ל"קבלת" אותו כוח או סמכות, שמי שאינו שייך לאותה קבוצה לא יכול או לא רוצה לעמוד בהם, או אפילו מתנגד אליהם. באופן כזה, גם אם מישהו כבר חש שיש לו היכולת לקבל/לקחת את הכוח והסמכות המסוימים (או שהקהילה חושבת כך), הוא מיד יוכרז כ"לא עמד בקריטריונים". הקריטריונים יכולים להישמע הגיוניים לפעמים (לימוד רציני בהקשר של פסיקה, למשל), אבל תמיד יכילו "קאטץ'" שאינו לגמרי רלוונטי, ושבסופו של דבר הוא המכריע (למשל, "לימוד רציני עם הרב שלי"; "לימוד תלמוד והלכה מגיל 5 ועד גל 25 באופן רצוף ובלי ללמוד שום דבר אחר" וכו'- מישהו מזהה היכן הקאטץ' בכל אחד מאלה?).
יש היום הרבה נשים חכמות מאוד, למדניות מאוד, ידעניות מאוד בהלכה ובתלמוד. הן למדו שנים ארוכות, הן שקדניות והן מעוניינות לא רק ליישם את לימודיהן אלא גם לעזור באמת ובתמים לקהילה ממנה הן באות ואולי גם לעם היהודי בכללו (זה מניע חשוב מאוד לפסיקה, ואם זה היה תלוי בי, זה היה אחד הקרטיריונים שאני הייתי מדגישה). אבל, הן לא גברים חרדים (ולכן הן עשו עוד דברים מלבד ללמוד - למשל: שירות לאומי או צבא; למשל: להתחתן, ללדת ולגדל משפחה; למשל: ללמוד באוניברסיטה, וכו') ולכן הן לא יכולות להיות מקובלות על חלק גדול מן הקהילה החרדית כפוסקות. האמת, אני מקוה בכל לבי שזה לא מטריד אותן - זו ממילא לא הקהילה ממנה הן באות, וממילא לא יתקבלו עליה (כמו גברים רבים מקהילותיהן, ועוד יותר - כי הן הרי נשים).]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 13:11 |
|
| |
בעל, ולימוד תואר ראשון ושני למשפטים במשך 5/6 שנים זה לא קוועצ'ים? כך קולטים את השיח והסגנון האקדמי, מבלי קשר לתוצאות. בדיוק גם בלימוד תורה אותו דבר, אי אפשר להחליף לימוד ממסדי באוטודידקטיקה, גם אם תקרא לממסד קוועץ' אלף פעמים. בריסק לא עסקו בהלכה, אבל עסקו בלהבין מה אמרו ולמה ואיך הגיעו לזה, מבלי לדעת את זה אי אפשר באמת להבין מה התרחש שם. אם היינו מדברים במישור התיאורטי היית יכול עוד להתווכח, אבל מספיק לקרוא את המאמרים ההלכתיים של הקוראות מחדש ולהבין. אם שנרב, המבריק, במחילת כבודו, כשהוא מדבר על הלכה הוא מבלבל במח, מה יגידו אזובי הקיר?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 13:49 |
|
| |
אמשלום בדיוק הדגמת את דבריו של ישיבישער, כך את היית מדגישה את הנקודה של רצון לעזור לקהילה למרות שבלי ספק אין לו קשר ליכולת פסיקה במובן המקובל. אבל במובן שלך להלכה אורתודוקסית, שלפי דברייך באשכולות אחרים היא היכולת לפרש את דברי התורה באופן שיתאימו לערכים המקובלים, רצון טוב בהחלט יכול לעזור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2015 14:51 |
|
| |
אמשלום
הלוואי שהיו הרבה נשים כאלה. אני מכיר כמה וכמה נשים שנחשבות מהטובות ביותר בתחום, והן לא מגיעות ליכולות של עשרות גברים שאני מכיר.
אכן, הגיוני לבקש קריטריונים אוביקאטיביים לת"ח, אבל כמו בדברים אחרים זה קשה. מי מקבל דרגה באקדמיה? הוועדה מחליטה. לפי מה? כל מיני שיקולים, בעיקר פרסומים. כמה פרסומים צריך כדי להיות פרופ' חבר למשל? אין מספר קבוע. יש אנשים שמצליחים לפרסם בכתבי עת מוצלחים מאמרים גרועים וכו'. כל זה לא פוטר אותנו מלנסות לתת איזשהו מבחן אובייקטיבי. אני מוכן לנסח קריטריון אחד - יכולת להתמודד עם גמ' ראשונים (בעיקר תוס') ואחרונים. רוב הנשים שנחשבות ת"ח שאני מכיר מאוד מאוד מתקשות לקרוא תוס'.
|
|
|
|
|
