| נשלח ב-14/1/2015 07:49 |
 |
| |
יש לי חשש שלו הספר מהלכת בדרכה היה נמכר תחת הכותר מהלך בדרכו מאת הרב מיילך פיוטר וכו' מספר הקונים היה 17 וההד הציבורי היה 0. כאשר יצא מנחת שלמה (ב שין שמאלית פתוחה) מאת ד"ר זלמה אויערבך קשה להניח שיתעלמו מטענותיו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 08:46 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 08:57 |
|
| |
אמשלום
חבל שאת מערבבת שני נושאים, וגם שופכת לעיסה אמוציות.
אין לי מושג מי הנשים שאת מכירה, וגם לא זה היה הנושא, להזכירך הודעתי הראשונה בנושא טענה שהכרזה שנשים יכולות לפסוק, לא באה במקום הצורך שנשים תלמדנה הלכה כדרך ששאר הפוסקים לומדים. לימוד השתלשלות ההלכה, לא קשור להבנת הארמית, ולא למחקרי תלמוד, וגם לא לידענות, זה לימוד שאורך שנים, בדיוק כמו לימוד משפטים או כל מקצוע אחר (ואפשר לעשותו ביידיש ובכל שפה), כל עוד נשים מדלגות על לימוד זה, והדרך שלהן להיות פוסקות היא שונה הבעיה היא לא הנשיות, אלא היעדר הלימוד, בעיה שפוגעת בנשים וגברים כאחד. (פסיקה לא אורטודוקסית ומחקרי הלכה לא אורטודוקסיים יש בשפע, היעדר המקצוענות שעולה מהם מדיף ניחוח למרחוק).
וגם כבודך, עם כל הכבוד, עד כמה שניתן להתרשם, למרות שקוראת המון גמרא, לא מכירה באמת את עולם ההלכה ה'קשה', כפי שניתן היה לראות באשכול שעסק בענין הגב' פיוטרקובסקי (עד כמה שזכרוני מטעה אותי). בואי נדבר על נחל יצחק חו"מ סי' פה' ותגלי לנו את כחך בהלכה, במחשבה שניה אסתפק בחתיכת מהרש"א ומהר"ם על ב"ק.
הרעיון שנשים שיודעות ארמית ומחקרי תלמוד וגם קוראות הרבה גמרא, יכולות לפסוק. מקביל לרעיון שהכתב המוצלח בגלובס לעניני כלכלה יהיה נגיד בנק ישראל, ומבקר הקולנוע המושחז יהיה במאי, או עורך מגזין רפואי יהיה רופא. יש חומר קשיח שאותו צריכים ללמוד בצורה מסודרת ומובנית, לא פחות מכל מקצוע, מי שלא מקצוען, גם אם יש לו ברק והוא כותב יפה ואפילו המקצוענים נהנים ממנו, לא יכול לעשות את העבודה. בשביל להבין איך עובדת ההלכה, צריך לדעת לקרוא ולהתחבר לטקסטים מסובכים, הרבה יותר מאשר לדעת גמרא, בשביל להבין את הסוגיא עם רמב"ן מרדכי נו"ב וחזו"א (לדוגמא) צריכים הרבה שנות לימוד, מה לעשות. הכתב הצבאי מכיר יפה את המושגים של הצבא ובקי בכל הראשי תיבות וגם יש לו נסיון וידע רב, אבל לנהל מלחמה הוא לא יוכל.
כשאת מציגה את מי שיקבע כקהילה נפרדת, לא אותה קהילה שמכירה בערך פוסקי ההלכה כיום, את רק ממחישה שאת מערבבת 'פסיקה לא אורטודוקסית', עם 'פסיקה נשית' (את יוצאת מהנחה שהנשים פחות אורטודוקסיות מהגברים? אני ממש לא בטוח, להשערתי פסיקה נשית תהיה יותר אורטודוקסית מהגברית, אא"כ נתייחס לפסיקה נשית של קופצות בראש בלבד), פסיקה נפרדת לקהילות נפרדות, זו תהיה 'רפואה אלטרנטיבית', פסיקה נשית אינה צריכה להיות במהותה מהפכה שבאה לשנות את ההלכה עצמה וליצור קהילות נפרדות, אם זו המטרה והערך של פסיקה נשית בעינייך, זה רק מוכיח מה שאמרתי, שאת רוצה לתפוס שתי מהפכות בחתונה אחת.
אני לא חושב כמובן שיש הבדל באינטלגנציה בין גברים לנשים לעניני פסיקת הלכה, וקשה לי להאמין שיש הרבה אנשים שפויים שחושבים כך, ההבדל הוא רק הבחירה ללמוד את ההלכה כמקצוע. עם זאת בעולם האקדמי של חוקרי התלמוד והמסתעף ניכר הבדל בין נשים לגברים, כנראה משום שרוב חוקרי התלמוד הם בעלי עבר ישיבתי, ואילו החוקרות בתחומים המשיקים לתחום, לא. קשה לי להאמין שטעות מבישה כמו של פרופ' אליאור וחולדה הנביאה היתה מתרחשת אצל גבר בעל עבר ישיבתי, ועוד רבות כאלו. הרבה שלי בחידר היה אומר "אם לא לומדים אז לא יודעים", במנגינה ובמבטא אידישאיים, והוא צדק.
ועוד משהו: אי אפשר "ללמוד להיות פוסק הלכה", כי אלף נכנסים ואחד יוצא פוסק. אפילו אצל הגברים.. המערכת ההלכתית בנויה שיש בית מדרש של המונים, ומתוכם יחידים מוכרים ע"י ההמון כפוסקים. בשביל נשים פוסקות לא מספיק מסלול אד-הוק בו נכנסים מצד אחד ויוצאים בגלימת פוסקת, צריכים בית מדרש ענק ואינסופי של המון שממית עצמו באהל, שמוציא יחידים. ממש כמו שופטים שיוצאים מתוך עולם שלם של משפטנות בו הרוב לא ראויים להגיע לדרגת שופט. אי אפשר לעשות מסלול מקוצר ומהיר לשופטות. ההלכה לא הטילה על הנשים את חובת בית המדרש והלימוד התמידי, כי הן לא צריכות את כל זה בשביל לשמור על רוחניותן, זו עובדה בשטח. לא נראה לי סביר שציבור הנשים תרצינה להתחלף ולקחת על עצמן את חובת הלימוד התמידי במקום החיים שיש להן, אבל כל עוד המצב כך, מגוחך יהיה להעביר את שרביט הפסיקה למי שלא לוקח על עצמו את הלימוד והחיבור לעולם ההלכה. זה כמו שתקימי בבית שלך מכון שמעביר קורסים ברפואה אלטרנטיבית ע"י קריאת מאמרים וספרות, ותדרשי לקבל החלטות במשרד הבריאות, איפה סטאז'? איפה שיח אקדמי של שנים? איפה התחככות בגדולי וטובי הרופאים? איפה ההיכרות עם כל הספרות הכבדה והמקצועית? מי שלא לוקח את הכל ברצינות, ברור שלא כל כך אכפת לו, מה, אתה משווה הלכה לרפואה? הלכה זה בכל מקרה עושים מה שרוצים, רפואה זה ענין של חיים ומות. אה, הבנתי אותך
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 09:45 |
|
| |
אמשלום,
אשרייך. אני מכיר כאלה שמלמדות גמ' לנשים, והיכולת שלהן בקריאת תוס' היא נמוכה. יצליחו אבל לא בקלות. אם הן יצטרכו לקרוא ש"ך מסובך הן בד"כ רק יחפשו את המסקנה שלו בלי להבין את המו"מ בדרך. כמובן שאני לא מכיר את כל הנשים הלומדות גמ'.
לגבי גברים, כמובן שיש גברים שלמדו הרבה ולא יודעים כלום. יש כאלה שלא יודעים אפי' לדקלם. אני לא חושב שכרומוזום Y מחסן מפני חוסר הבנה או חוסר רצון להבין.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 15:12 |
|
| |
ברכי יוסף לחושן משפט, סימן ז סעיף יב:
אף דאשה פסולה לדון מ"מ אשה חכמה יכולה להורות הוראה וכן מתבאר מהתוספות לחד שינוייא דדבורה היתה מלמדת להם דינים. וכן תראה בס' החינוך דבסימן פ"ג הסכים לאשה פסולה לדון ובסימן קנ"ח בענין שתוי כתב וזה לשונו ומניית ההורייה וכו' וכן באשה חכמה הראויה להורות וכו' ע"ש.
ספר החינוך סימן קנ"ח:
ונוהג איסור ביאת מקדש בשכרות בזכרים ובנקבות, ומניית ההורייה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, וכן באשה חכמה הראויה להורות.
ישכיל עבדי לאורח חיים סימן א, ו:
האשה לפי בחינת שורש נשמתה, שהיא נשפעת, ובחי' דינין וגבורות, אין לה אותו הכח המושך שיש לאיש, והיא רואה הדברים כהוויתן, היא בבחי' עומד, בבחי' והארץ לעולם עומדת, כי האשה היא בבחי' קרקע עולם, אין לה אותו כח התעמקות וההתחכמות של האיש, שיכול לדלות מים מבארות עמוקים לזה א"א לה לעמוד על בוריין של דברים ואופיין, ולזה אמרו אין חכמה לאשה אלא בפלך ז"א כמו הפלך שחכמתו, היא רק ע"י חוש הריאות, דבר הנגלה לעין, לא בדבר התלוי בחכמה המסתורית, כמו חכמת העיון בתורה.
וכתב ישכיל עבדי בהמשך:
בפשי' דאשה פסולה לדון כאמור, אלא דהברכ"י ז"ל כ' אף דאשה פסולה לדון מ"מ אשה חכמה יכולה להורות הוראה וכו' וכן מתבאר מספר החנוך סי' קנ"ח ע"ש.
ובשו"ת משפט עזיאל לחושן משפט, סימן ו:
וגם לתירוצם השני שסוברים התוס' דאין אשה כשרה לדון הא כתבו: אי נמי שהיתה מלמדת, ולתירוץ זה אנו מוכרחים לומר כי מה שנאמר ויעלו אליה בני ישראל למשפט, שהיו זקוקים להוראותיה המשפטיות, ופסלותה של האשה לפי תרוץ זה, הוא רק לקבל הטענות והעדויות, אבל היא כשרה להיות שופטת במובן של מורה הוראה ומחוקק, וכו'.
- כדאי לשים לב שהפוסקים התירו לאשה חכמה להורות, ואילו ארגון בית הלל אמרו שמותר לנשים חכמות לפסוק הלכה, שמשתמע שלדעת הפוסקים אשה חכמה הראויה להורות איננו דבר שכיח, ואילו לארגון בית הלל נשים חכמות בתורה דבר מצוי. אם-כך נשאלות השאלות הבאות:
א. מה ההגדרה של אשה חכמה הראויה להורות?
ב. האם אין בהיתר גורף המתיר לנשים חכמות לפסוק הלכה זילות של חכמת התורה?
תוקן על ידי מם80 ב- 14/01/2015 15:16:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 15:40 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | - כדאי לשים לב שהפוסקים התירו לאשה חכמה להורות, ואילו ארגון בית הלל אמרו שמותר לנשים חכמות לפסוק הלכה, שמשתמע שלדעת הפוסקים אשה חכמה הראויה להורות איננו דבר שכיח, ואילו לארגון בית הלל נשים חכמות בתורה דבר מצוי. אם-כך נשאלות השאלות הבאות:
א. מה ההגדרה של אשה חכמה הראויה להורות?
ב. האם אין בהיתר גורף המתיר לנשים חכמות לפסוק הלכה זילות של חכמת התורה?
|
|
א. אף אחד לא התיר. זה לא עניין של או"ה. השימוש הזה שלך מעיד על גישה מאוד משונה כאילו כל דבר צריך היתר.
ב. לא הבנתי איך הסקת מההבדל בין "להורת" ל"לפסוק הלכה" שיש הבדל בשכיחות אישה מצויה.
ג. לא הבנתי מדוע אתה מנסה לפלפל על גבי ההבדל בשכיחות אישה חכמה. שינוי מציאות הוא דבר רגיל בדורותינו, ואף קודם לכן. שמא אתה סבור שהפוסקים חשבו שזה נדיר מצד הטבע, ואז כדאי שתנמק את הרעיון המשונה הזה.
ד. לעניין שאלה א' שלך, מסתבר שההגדרה של אשה חכמה היא בדיוק כמו של איש חכם, כאשר ההבדל היחיד ביניהם הוא המין. הרעיון שיש הגדרה שונה נשמע לי די טיפשי.
ה. שאלה ב' שלך כבר ממש מוזרה (אם לנקוט בלשון עדינה מאוד, וזאת בלשון המעטה). לא ברור מה ההנחה שלך, שמשהו שנשים מתעסקות בו הוא 'זול'?! כמו כן, נראה שלא שמת לב שהפוסקים שאתה מצטט 'התירו' (כאמור הם לא השתמשו בלשון זו כי היא לא קשורה לעניין, אבל אני אשתמש בלשונך) לאישה להורות באופן גורף אם היא חכמה. גם אם בית הלל סבורים שהמציאות הזו יותר שכיחה (כפי שאתה טוען) לא ברור מה יותר גורף בזה.
ו. מדבריך משמע שאתה חושב שבאופן גורף נשים לא מסוגלות ללמוד תורה, וכשהדבר קורה הוא בבחינת חריג (וזאת, בשונה מתפישה למשל שתגיד שזה תחום שהן פחות טובות בו). האם יש לך איזו תצפית אמפירית שמאששת את הטענה? יש להדגיש שה'ישכיל עבדי' שהבאת טוען שנשים בכלל לא מסוגלות להתעמק אלא רק להבין דברים פשוטים. טענה זו על המציאות היא כמובן מופרכת לחלוטין. אפשר אולי לטעון שלגברים יש יותר יכולת להתעמק (לא ברור מהי בדיוק 'התעמקות', וברור שיש תחומים בהם גברים טובים יותר מבחינה סטטיסטית), אבל המציאות מוכיחה שנשים רבות מסוגלות להתעמק יותר מגברים רבים. כלומר גם אם יש הבדל, וגם אם הוא 'לטובת' הגברים, הוא איננו הבדל איכותי אלא כמותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 16:17 |
|
| |
אחד מאלף מצאתי. פירש רש"י: בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראויים למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף. ואשה בכל אלה. פירש רש"י: אפילו באלף לכך אתה צריך להיזהר בה. ופירש תורה תמימה: ואמר על זה ואשה בכל אלה לא מצאתי שלא תצליח אחת מהן בתלמוד מפני קלות דעתן. לפיכך, מציאות אשה חכמה הראויה להורות הלכה היתה נדירה מאז ומעולם, ולא בכדי ספר החינוך השתמש בלשון רבים לזכרים ובלשון יחיד לאשה חכמה הראויה להורות. אמנם כיום יש יותר נשים הלומדות תורה והלכה מאשר בדורות עברו, אולם לסבור כי די בכך כדי שתהיינה ראויות להוראה בלשון רבים, זה חפזון שלא לומר קלות-דעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 16:24 |
|
| |
וואו שאלתי אותך הרבה שאלות טובות, ואתה ממשיך לגבב דברים במקום לענות.
אם זו לא קלות דעת מהי קלות דעת?
כיוון שאסור להרבות שיחה עם האישה אפסיק כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 16:50 |
|
| |
א. אם פשוט שאשה חכמה יכולה להורות, הפוסקים לא היו צריכים לכתוב זאת.
ב. ההבדל איננו בין להורות לבין לפסוק הלכה אלא בין לשון יחיד ללשון רבים.
ג. נימקתי בדברי קהלת והמפרשים.
ד. לא נכון, כמשתמע מקהלת ודברי המפרשים.
ה. כל דבר שרבים מתעסקים בו בהמוניות ובבינוניות מוזיל את ערכו. אם היו מדברים על איך להכשיר אשה חכמה הראויה להורות הלכה, זה היה טוב.
ו. ללמוד תורה איננו בהכרח ללמוד תורה בעיון. אם מעטים הם תלמידי החכמים שבאמת מסוגלים ללמוד תורה בעיון, למה להניח שזה שכיח אצל נשים עליהן נאמר דעתן קלה עליהן?
תוקן על ידי מם80 ב- 14/01/2015 16:59:22
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 17:07 |
|
| |
כמה אנשי קש שצריך להפיל:
א.לערבוב של קריאה מחדש עם פסיקת הלכה אין יד ורגל במציאות.
קריאה מחדש של טקסטים איננה פסיקת הלכה, איננה מכוונת להיות פסיקת הלכה ואף אחת לא טוענת שזה שהיא קוראת מחדש טקסטים הופך אותה לפוסקת הלכה. קריאה מחדש של טקסטים היא שיטת התמודדות עם טקסטים, לפיה ניגשים לטקסטים קאנונים מסוגים שונים בעיניים חדשות. דוגמאות לכך הן קריאות מרקסיסטיות, פרוידיאניות, פמיניסטיות, חילוניות וכו'. ראוי לציין שלא מדובר במתודה המיוחדת לטקסטים יהודיים דווקא ואפשר לקרוא מחדש כל טקסט שהוא. בפועל קוראים מחדש טקסטים שנראים חשובים או מעניינים.
פוסקות ההלכה, כאשר הן פוסקות הלכה, לא עוסקות בקריאה מחדש של טקסטים אלא בפסיקת הלכה והן מנהלות דיון הלכתי.
ב. פסיקת הלכה לנשים ואקדמיה - מיתוס הוא שפוסקות ההלכה למדו את פסיקת ההלכה שלהם באקדמיה. אני לא מכיר אף פוסקת הלכה שטוענת שהיא פוסקת הלכה כיוון שלמדה באקדמיה. הן כולן למדו במקומות הלכתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 17:33 |
|
| |
כב' צודק שאין שום קשר בין פסיקה לבין קריאה מחדש. ולכן התפלאתי מדוע קמפין פסיקה נשית, צריך לבא יחד עם 'קוראות מחדש' כמו פיוטרקובסקי, מה רע בפסיקה נשית שהיא כמו הפסיקה הקלאסית, אלא שנוצרת ע"י אשה במקום ע"י גבר? דיברת על קריאה מחדש פמיניסטית, ואמרת שזה לא קשור לפסק הלכה, זה הוא שאמרתי. לימוד סטנדרטי וקלאסי המביא לפסיקה קלאסית ע"י אשה, הוא ראוי לשם "פסיקה נשית". הבעיה שלימוד כזה לא מתקיים.
אף אחד לא טען שאשה פוסקת כיון שלמדה באקדמיה, [רק אמשלום הזכירה שמחקרי תלמוד מועילים או לא מזיקים לפסיקה הנשית].
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 17:45 |
|
| |
נראה לי שישנו אלמנט נוסף, שמשום מה לא זכה ליחס בדיון זה. למרות שאלמנת זה קיים גם בנושאים אחרים שהתחדשו בשנים האחרונות, כמו התופעה הגוברת של הומואים/לסביות דתיים. סיפר לי חבר, שרעייתו שתחי' הוצרכה להיעזר בהורמונים שקצת הפריעו את תפקודה ושיקול דעתה, מעשה ששאלה אותו בערב צום, "האם היא, שנוטלת תרופות X, אמורה לצום?". הוא התקשר לרב העוסק בתחום הקשור לבעיה ואמור להבין את טיב ההורמונים, לשאול: "האם היא, שנוטלת תרופות X, אמורה לצום?". אולם מסיבות מובנות, לא ענה הרב לשאלה הנ"ל, אלא לשאלה שונה במקצת: "אישתי נוטלת תרופות שמשבשות את המערכת הגופנית שלה באופן זמני, וכי איננה חפצה לצום; האם לאפשר לה?/ האם יש מקום בהלכה הפוטר מקרים שכאלה?". על זה היתה תשובת הרב קולעת: "כדאי לומר לה שתחליט לפי איך שהיא מרגישה; אם איננה חשה בטוב בעיקבות התרופות, היא איננה חייבת לצום!". שימו לב, הרב שהינו רב שמבין בתופעות מסוימות, איננו רופא ולא אשה ולעולם לא יתיימר להיות כמותם. במקום לענות לשאלה גורלית "האם בכלל מותר לה לצום?" – כלומר, האם יש לאסור עליה לצום – הוא ענה ל"האם יש מקום להקל עליה, כי היא חלשה ולא מרגישה טוב". ומה היה קורה אם היתה האשה חזקה, אבל צום בתקופת נטילת התרופה היה מסוכן? במידה זו, לא יכל הרב לענות "האם אשה מסוגלת לצום במצב שהיא נוטלת תרופה X", כי ככל הנראה זכר הוא. ולצורך פתרון בעיות כאלו, יש להכיר לציבור רבניות (או כל שום וחניכא וכו'), שמחד יודעות הלכות ומאידך, מכירות את גוף האשה ויכולות להתאים תשובות לבעיות. תופעה דומה היא שאלת ההלכות הקשורות לקהילה ההומו-לסבית הדתית. משום מה, כל המחמירים הפנאטיסטים שאינם מסוגלים להכיר בקיומה, לא רואים איזו פרצה הם מניחים מלגדור. וכי יש הגיון שלא לבדוק ולערוך ספרי הלכות המתאימים לצרכיהם (בדגש על מה אסור, מבחינה הלכתית והגיונית, כי במבט ראשון הכל נראה מותר לכאורה)? וכי יש פרצה גדולה מהיתר מוחלט של 'הכל מהכל חוץ מהשלב האחרון', למבנה האנושי של קהילה שפויה? ושוב למתנגדי הרבניות, האם יש היתר הלכתי להשען על "אנחנו נוהגים, יען אנחנו נוהגים" (שגם הוא נאמר בהלכה על שאלה אחרת, וראוי לדיון בפני עצמו) במקרה בו תוכל להתייעץ עם אשה שמכירה את התחושות השונות המסוימות לנשים, ובמקום זה ללכת על "כנראה אולי בערך" של גבר, שאינו מכיר אותן?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 17:58 |
|
| |
במאוחר, בלי לראות את כל האשכול המרתק, ורק לגבי כמה נקודות.
מ80 שאל:
א. מה ההגדרה של אשה חכמה הראויה להורות?
אני עונה:
דון מיניה ואוקיה הכא. (=למד משם ויישם כאן).
לעיל הצגתי רשימה קצרה של רמות של פסיקה.
מ הוסיף ושאל:
ב. האם אין בהיתר גורף המתיר לנשים חכמות לפסוק הלכה זילות של חכמת התורה?
ועתה, אם אענה חד וחלק שלא, זו לא תשובה כי צריך לנמק.
אבל אפשר לענות בשאלה, כדרך היהודים: למה שזו תהא זילות? ואיך נוצרת זילות של חכמת התורה?
ובעיני מי?
ומתי חוששים לזילות ומתי לא?
יש כאלו שאי אפשר לשאול אותם בהרחבה שאלות כאלו. את מ שלנו בהחלט כן!
ועל כל פנים, עוד נקודה:
אם נסכים לדגם המשולש המפורסם שבו כל חידוש עובר שלושה שלבים:
1. מה המטורף הזה אומר?
2. אולי יש בזה משהו? צריך לבדוק. רגע, זה עובד!
3. מה היה החידוש הגדול שמשבחים את זה שכתב את זה? הרי זה ברור מעצמו!
אז אולי יגיע הרגע, והוא כבר די קרוב, שבו זו תהא זילות של חכמת התורה למנוע מנשים חכמות להורות.
****
אח רחוק
כתבת נפלא. ויש לי להעיר על הסיפור ועל הנושא של החד מיניים.
לגבי הסיפור, איני מסכים עמך. רופא אמור להכיר את המצבים שיש לאשה. ומצד שני, נכון שיש מצבים נעולים בפנינו, אבל זו בעיה לאו דווקא בין גברים לנשים אלא בין אדם לאדם.
כמובן, כאשר התשובה תלוית מצב, והרב אינו משוחח ישירות עם האשה, הרי התשובה שלו באמת טובה (כפוף להערותי לקמן). אבל זו בעיה שנובעת מכך שאין קשר ישיר בין הזקוק לתשובה לבין הרב. אולי זה בלתי נמנע מטעמי צניעות. ואולי לא, שהרי זה בטלפון וללא זיהוי.
לפיכך, גם אם אני מכיר בכך שיש רגישות של אשה לאשה שלא תיתכן בין שני המינים, איני יודע אם זה היה אמור להיות במקרה כזה. (אפשר די לנחש שמדובר במשהו ששייך לעולמן של נשים).
ועוד משהו שכבר עובר לתחום אחר.
ניסוח השאלה וניסוח התשובה מטריד אותי. האם השאלה היא: אם האשה חייבת לצום, מותרת לצום, מותרת לא לצום, חייבת לא לצום?
לענות לשואל/ת "תחליט (י) בעצמך" זה טוב לחלק מן המקרים. יש כאלו שיחמירו וזה מסוכן, וזה בעיני חמור יותר מאשר שיהיו כאלו שיקלו בהסתמך על כך שההחלטה בידיהם.
לפיכך הרב העונה צריך רגישות לשואל. כיון שלפחות בציבור שלנו יש כאלו שבלי תשובה: בשום פנים ואופן לא לצום! הם יכריחו את האשה לצום, או שהיא תכריח את עצמה.
ולגבי חד מיניים -
הרעיון לבנות מערכת הלכתית לכאלו מקרים הוא מעניין מאד, ויתכן שיש בו ממש. אבל כאן אני ממש רואה את מה שמ80 כינה "זילות". יש איזו תחושה, אולי לא נכונה, שקביעת הלכות וספר הלכות לחד מיני נותנת הכרה באופן חייו כלגיטימי.
אני מציע לפתוח לנושא הזה אשכול (היו אשכולות על חד מיניים אבל הם ודאי ארוכים מאד וכדאי חדש). לא לאפשר לאשכול הזה להגיע לשם. הנושא שלנו מספיק חשוב בפני עצמו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 18:01 |
|
| |
מלכתחלה הוראה אמורה לצאת לישראל מהסנהדרין המורכבת מגברים. אם לקהילה יש פוסקת הלכה ולא פוסק, הרי שהדבר מלמד שאין בה תלמידי חכמים הראויים להוראה. לדוגמא, הרבנית אסנת ברזאני, שמילדותה הגתה בתורה יומם ולילה ועמדה בראש ישיבה ולימדה תורה את התלמידים ואשר רבני דורה פנו אליה בלשון מוהר"ר.
|
|
|
|
|
