|
|
| נשלח ב-14/1/2015 20:19 |
 |
| |
א. כן.
ב. זו שאלה מורכבת, אני מתאר לעצמי שהיא לא מגדירה את פסיקתה כך, אבל אני התמדתי את ההגדרה הזו לכל מי שפוסקת הלכה מבלי לשלוט מספיק במנגנונים ובטקסטים ההלכתיים הסבוכים, מכיון שהיא לא פוסקת תקנית עם המיומנות הנדרשת, בעל כרחה הקריאה שלה היא 'קריאה מחודשת'.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 20:55 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  |
מקס,
"למה יותר נשים מגברים, היא בגלל הפנאי שהיית לנשים מול גברים"
על מה אתה מדבר?! האם יש לך מושג כלשהו בהיסטוריה ובסוציולוגיה? מתי בהיסטוריה האנושית היה לנשים "פנאי"?! רוב הנשים (כמו רוב הגברים, אני מאמינה), שלא היו מלכות או נסיכות, עבדו לפרנסת משפחתן, לטיפול ולהאכלה שלה, לגידול הילדים, וגם מדי פעם שאבו מים ונשאו אותם מן הבאר הרחוקה ו"בילו" שעות פנוית של הסתלבטות בעבודה בשדות או בכל תחום אחר שהתאים לגיאוגרפיה בהם הן חיו.
1, למה את חושבת שאת יודעת יותר ממני ? הגיל ??? אני לא מרגיש שאת יודעת יותר ממני.
2, מסקנתך היא שיש משהו לא בסדר אצל נשים אחרת אייך תסבירי שהם הרוב בשוק החופשי בנושא.
בנוסף, רפואה (כזו שאנו מחשיבים היום כ"רפאת אליל" או שאמאניות, אבל בעיני דורות קודמים היא הייתה רפואה לכל דבר) ומיסטיקה וכו' מעולם לא היו "הכנסה צדדית" לאף אחד. אלה היו מקצועות שדרשו הכשרה ארוכה (מי ילך להתרפא, וישלם, למישהו שלא מוכח שהוא יודע מה הוא עושה?!) ושנלמדו - באופן של שוליה הלומד מרבו או של בן הלומד מאביו (ונשים בכלל זה), כמו מיילדות וכו'.]
לא אמרתי שלא נדרשו לכך הכשרה, אמרתי שההכשרה לא היית ממסדי רק בשוק החופשי ולכן אי אפשר שוביניזם.
כל המושגים של שוביניזם יכול להיות קיים אך ורק בממסד\משטר, לא בשוק החופשי.
אז נכון שלמדו את הדבר הרבה שנים (בדרך כלל מאימא לבת ומהבת לנכדה = עסק משפחתי שעוברת בירושה) תוך כדי עשייה. לא היית לימוד מסודר כמו הלימודים הממסדיים.
בכל אופן אני לא רואה כאן סתירה לדברי (חוץ מהטענה שלך שלנשים לא היית פנאי מיותר ביחס לגברים)
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 21:00 |
|
| |
לעצם נושא האשכול:
לדעתי אתם לא יורדים לעומק הדבר.
הפוסקים נוצרים על ידי ביקוש והיצע. אין לזה שום קשר לגדלות האדם וכשרונותיו. אחרי שמישהו יצר היצע והוא התקבל על ידי המבקשים ?! רק אז מתחילים לקדש את הדמות ואת יצירותיו. אבל שהביקורתי יבוא לבדוק על מה הרעש הגדול, הוא יכול במהרה להשתכנע שההוא היה חמורו של בלעם ודורו היו חמורים כמותו ולכן זאת התוצאה של ביקוש והיצע.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 21:25 |
|
| |
רצוי להבחין בין פוסקים שהוכשרו והוסמכו להוראה ע"י פוסקים מדור קודם לבין פוסקים שהתקבלו כמורי הוראה ע"י תלמידי חכמים ששאלו אותם שאלות והחשיבו אותם כמקור סמכותי על-פי תשובותיהם לבין מורי הוראה שהציבור הרחב נשמע להוראותיהם. שלשת הדברים הללו אינם בהכרח חופפים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 21:54 |
|
| |
מ
כתבת
מלכתחלה הוראה אמורה לצאת לישראל מהסנהדרין המורכבת מגברים.
ומדוע? האם זה לא ענין תרבותי?
אני יודע שזו נשמעת כשאלה נועזת מאד ואני בקושי מעז לנסח אותה. אבל זו עדיין שאלה הראויה לתשובה.
עוד כתב מ
אם לקהילה יש פוסקת הלכה ולא פוסק, הרי שהדבר מלמד שאין בה תלמידי חכמים הראויים להוראה.
נכון מאד, וכך אמרו בגמרא לגבי דבורה.
והנה, בזמננו מצוי מאד שבתי ההוראה עמוסים בשואלים. האם אפשרי להוסיף עוד חדר עבור רבנית (או שיימצא לה שם אחר) עם כניסה נפרדת כמובן ואליה תגענה נשים?
באופן כזה אפשר להבטיח שהרבנית תשאל את המומחים היותר גדולים אם היא לא תדע מה לענות. ומצד שני יהיה קל יותר לשואלות ממין נקבה לפנות אליה. לפחות בציבור החרדי שבו אין רגילים לדו שיח בין שני המינים.
***
ישיבישער ולא רוצים
היה אשכול על פיוטרקובסקי ונא להתמקד בה בו (כלומר בנושא שלה באשכול ההוא. חבל שחומר חשוב לאשכול ההוא יגיע לכאן).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2015 21:56 |
|
| |
| מם80 כתב: | | רצוי להבחין בין פוסקים שהוכשרו והוסמכו להוראה ע"י פוסקים מדור קודם לבין פוסקים שהתקבלו כמורי הוראה ע"י תלמידי חכמים ששאלו אותם שאלות והחשיבו אותם כמקור סמכותי על-פי תשובותיהם לבין מורי הוראה שהציבור הרחב נשמע להוראותיהם. שלשת הדברים הללו אינם בהכרח חופפים.
|
|
לגבי הראשון:
אני לא חושב שזה עובר בירושה כלומר בדרך כלל לא התלמיד מובהק הוא היורש אוטומטית, זה מאוד תלוי בהמונים = ביקוש. נכון והיות שההמונים סומכים על החכם הקדום ולכן גם מקבלים את תלמידו שהקדום הסמיך, אבל הכל בידם של ההמונים ולא באיש עצמו.
לגבי השני:
נו זאת נקראת ביקוש.
לגבי השלישי:
שוב ביקוש.
בעיקרון אני טוען שזה לא תלוי באדם עצמו ובעמלו, (הוא יכול להיות חכם הרזים מוכשר ועמקן וידען בכל תחום ועמל בתורה כל חייו ובכל זאת לא מתקבל בשוק) על דרך אפי' ספר תורה בהיכל תלו במזל. ולכן הטיעון הפמיניסטית בא מבורות לשמה כאילו מישהו ממסדי קובע או האדם עצמו ויכולתו קובע. לא ולא, הציבור קובע על פי הביקוש וההיצע.
יש עוד נקודה חשובה שצריך לדעת:
אנו מניחים כאן שרק ההלכה קובעת ולכן כביכול שואלים מי הסמכות ואייך אפשר להיות בר סמכא.
אבל זאת טעות, ההלכה לא קובעת רק ההשקפה קובעת והיא יוצרת את ההלכה למעשה. ככה שלרוב מדובר על ביקוש מנהיג, כלומר ההמונים דורשים מורה דרך ולא פוסק שהוא יותר טכני, ולכן ברוב הדורות דווקא המנהיגים קבעו ולא הפוסקים, הפוסקים היו אמצעים לאסמיך (מלשון אסמכתא) את השקפת המנהיג לתוך ההלכה.
כל מערכת משפט בעולם מתנהגת בדיוק כך. כלומר קודם זאת החשיבה ואחר כך נבנת עליה מערכת החוקים.
שאדם טוען ששופט X הוא שמאלן, מה הוא בעצם אומר ? שהחשיבה לפני מערכת הפסיקה. ככה בדיוק ביהדות, קודם החשיבה ואחר כך הפוסק מסמיך אותה להלכה.
ולכן מצחיק אותי הדרישה הפמיניסטית להיות פוסקות, הרי הפוסקים הם לא עצמאיים, הם ממש כפופים למנהיגי הקהילה שהם דווקא לא מבינים בפסיקה כלום.
ולכן אני מציע לפמיניסטיות לנסות להגיע לדבר האמיתי והיא להנהיג קהילות. אבל אני מזהיר אותם מראש שידעו מה קרה לברוך בן נריה שדרש להיות נביא משום הכבוד האישי.
מה שהפמיניסטיות לא מבינות שביהדות "כל הרודף כבוד, הכבוד בורחת ממנו"
הדבר הכי מגעיל ביהדות (בהמונים) היא דרישת כבוד לשם הכבוד האישי.
הן צריכות לדעת שעצם המושג מנהיג היא הכרח גועלי כמו לעשות צרכים, זה לא משהו שמבקשים מתחילה. הרצוי היא שכל העם נביאים ולא צריך מנהיג בכלל. ולכן מי שנדחף בעצם אומר להמונים שכולכם ילדים וקחו אותי כמנהיג. ולכן לא פלא שההמונים בורחים ממנו.
תוקן על ידי maxmen ב- 14/01/2015 22:03:27
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 00:09 |
|
| |
מיימוני,
זו שאלה טובה ויכולת לשאול באותה מידה מדוע נאמר בתלמוד הירושלמי ולמדתם אותם את בניכם, את בניכם ולא את בנותיכם. עיין תורה תמימה לדברים יא, הערה מח.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 07:57 |
|
| |
מ
בזכותך גיליתי כעת שיש תורה תמימה בפרוייקט השו"ת!
תורה תמימה דברים פרק יא
ולמדתם - תניא, האשה אינה מחויבת ללמד לעצמה תורה, דכתיב ולמדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו מצוה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמומד) [קדושין כ"ט ב']:
ולמדתם - תניא, אין האשה חייבת ללמד את בנה תורה, דכתיב ולמדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמדמה) [שם שם]:
ולמדתם אתם - אמר רב יהודה אמר רב, בתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה ומי שאין לו אב לא היה לומד תורה, דהוי דרשי ולמדתם אתם - עד שבא יהושע בן גמלא והתקין שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות, ועל זה זכור הוא לטובמו) [ב"ב כ"א א']:
את בניכם - מלמד שהאב מחויב ללמד את בנו תורהמז) [קדושין כ"ט ב']:
את בניכם - את בניכם ולא את בנותיכם, מכאן שהאשה אין אחרים מצווין ללמדהמח) [שם שם]:
את בניכם - אין לי אלא בניכם, בני בניכם מניין, ת"ל (פ' ואתחנן) והודעתם לבניך ולבני בניךמט) [קדושין ל' א']:
את בניכם - נשים פטורות מק"ש ומתפילין, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם - ולא את בנותיכם, את שהוא חייב בת"ת חייב בתפילין, ונשים כיון שאין חייבות בת"ת אין חייבות בתפיליןנ) [ירושלמי ברכות פ"ב ה"ג]:
עד כאן העתקה.
העתקתי מה ששייך לענין שלנו. בוודאי שמכאן שפטרו חכמים את האשה. אבל - האם זה כדי להקל עליה או משום שהיא פסולה לדבר?
ומה כולל "תלמוד תורה" כאן? זה בכלל לא פשוט למרות שעבור מי שניסח את הכלל מסתבר שזה היה מובן אינטואיטיבית. אנו אלו שמפרידים, בעקבות הפרשנות לדורותיה, בין תחומי התורה (בכתב, בעל פה, הלכה למשה וחידושי חכמים, פשוטו של מקרא מול דרשות הלכתיות ואגדתיות, ועוד).
ומצאתי את ההערה ואמנם לגודלה אני מעתיק אותה בנפרד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 07:57 |
|
| |
תורה תמימה הערות דברים פרק יא הערה מח
מח) אחרים פירושו האב, ונקט בלשון אחרים כנגד מ"ש שאינה מחויבת בעצמה ללמוד משום דקי"ל כל מי שאחרים מצווין ללמדו מחויב ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מחויב ללמד עצמו, כמבואר למעלה.
ולכאורה הוי כונת הענין פשוטה שרק אינו מחויב ללמדה, אבל אם רוצה ללמדה רשאי,
**** פסולי האשה לפי הפרשנים ***
אך באמת קי"ל דאסור ללמד את הבנות תורה,
ואמרו בטעם הדבר (סוטה כ"א ב') דכתיב (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית, ופירש"י שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע, עכ"ל.
והרמב"ם בפ"א הי"ג מת"ת כתב הלשון מפני שמוציאות דברי תורה לדברי הבאי, עכ"ל.
*** פרשנותו של בעל תורה תמימה לאיסורים ****
ויסוד כל הדברים האלה הוא עפ"י יסוד טבעי אחד שבתכונת הנשים דדעתן קלות, וכמ"ש בסוף מנחות ק"י א' שהבנות אין דעתן מתיישבת עליהן, ולכן אין ביכולתן להעמיק חקר בדעת תקיפה ולבא עד עומק כוונת התורה, ואפשר שתעבור בדעתה על דעת התורה וממילא גם תעשה מדחה.
ולהבין ביותר דברי רש"י ורמב"ם שהבאנו, נבאר מה שכתבנו במקום אחר לכוין ולהשוות המאמר נשים דעתן קלות עם המאמר בנדה מ"ה ב' בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש, אשר לכאורה סותרים המאמרים זל"ז, כי האחד מורה על קלות כשרון דעתה והשני על יתרון כשרונה.
אך באמת הבאור פשוט, כי כשרונות דעת ובינה שונים הן, הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה היא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית בישוב עמוק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר ולהמציא חריצות ושכל דק,
ולכן אף על פי שהנשים יש להן כח בבינה יתירה אכל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון קלה היא בלא יסוד נאמן ולזה הסכימו בעלי הגיון.
וכתבו עוד חוקרי הנפש, דמי שיש לו לב חרוץ ושכל חד ההוא צריך יותר להזהר שלא להתרחק מנקודת האמת, יען כי אחרי שכח הבינה היינו כח החריצות גדול ממדת השכל הפשוט אפשר לו להעמיק חקר ולבנות בנינים על יסוד רעוע וחלוש, וזה מורגש בחוש, וזו היא כונת המאמר באבות אם אין דעת אין בינה, כלומר אם אין דעת חזקה אז גם הבינה שבו אינה נאמנית ויסודית, וכמבואר.
אמור מעתה, דאחרי שנשים דעתן קלות, היינו שהמושכלות הראשונות שלהן אינן ביסוד נכון ונאמן לכן אפשר להן ע"פ כח הבינה היתירה שלהן, היינו כח החריצות ושכל הדק, להרחיב דעות נפסדות וכוזבות, וממילא לעולם לא יכוונו דעתן,
ומעתה יתבארו בטוב דברי רש"י ורמב"ם. ורק לענין זה הוי מעלת הבינה מעלה להן, שכח בינתן מתפתח קודם בזמן לבינת הגברים, ולכן לענין תענית ולענין נדרים שצריך להפליא לשם מי נודרין ומקדשין קיי"ל שבת י"ב שנה ויום אחד דינה כזכר בן י"ג שנה כמבואר לפנינו בפ' בראשית בפסוק ויבן ה' את הצלע ובר"פ מטות בפסוק ואשה כי תדר נדר יעו"ש בטעם וסברא.
אך אמנם גם ע"פ מעלה זו יתבאר הענין מה שדעתן קלות דכמו בכל הגידולים ופירות וצמחים שכל מה שיתבשלו במוקדם הזמן הם קלים ונוחים להתקלקל מהר מאשר אלה שיתבשלו באחור הזמן, ולכן עלולה האשה שבכרה בינתה קודם שתהא דעתה קלה, ואין להאריך עוד. ו
*** מה כולל איסור תורה לנשים - היתרים פורמליים ואחרים ***
יש מן החכמים שהפליגו הרבה באיסור למוד תורה לנשים ואמרו (סוטה כ"א ב') כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, וכן אמרו (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד) ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים, והרמב"ם פ"א הי"ג מת"ת כתב דאיסור זה הוא רק בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב, והאחרונים טרחו למצוא מקור לדבריו, ויתכן שכתב כן ע"פ הטעם המבואר בגמרא מפני ערמומית וכו' וכמו שבארנו למעלה, וזה שייך רק בתורה שבע"פ שאפשר לנטות הדעת לצדדים שונים בטעמים וסברות שונות, משא"כ בתורה שבכתב.
*** ויש נשים שכן מתאימות לעיון ולימוד תורה ***
והנה ראינו להעתיק כאן בסוף הענין מספר עתיק יומין יקר המציאות הנקרא מעין גנים [שו"ת], ומחברו רבי שמואל ב"ר אלחנן יעקב הרקוולטי (וויניציאה שי"ג) מה שכתב אל אשה חכמה אחת בנדון היתר ת"ת לנשים, וז"ל בהמשך הדברים, ומאמר חכמינו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה שגם במעלליה תתנכר אם זך ואם ישר פעלה, דודאי כי האי גונא איכא למיחש שרוב הנשים דעתן קלות מבלות זמנן בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח, אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה' תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן לאמץ זרועותיהן וכו', עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך, עכ"ל. ולא נודע לנו מי הוא המחבר הנכבד הזה שעמד לחדש דין מחודש זה בסברא בעלמא, ובתוי"ט סוף מס' תמיד מביאו ומתארהו בשם מדקדק ומחבר ס' ערוגת הבושם על דקדוק לה"ק:
החלוקה לפסקאות והכותרות של המעתיק. וכיון שראיתי שההעתקה יצאה ארוכה ערכתי וסידרתי.
תוקן על ידי מיימוני ב- 15/01/2015 08:01:28
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 08:33 |
|
| |
מיימוני בלי להתייחס לנושא האיסור עצמו, שתי הערות. א. נתחיל בקל, ספר ערוגת גנים, הוא אגרון של מכתבים לכל עת. כך כתב מונדשיין בטורו סיפורים וגלגוליהם לעניין הרב ברוך שאמר ה"ה הרב תורה תמימה. ב. לעניין נדרים נדרשת היכולת להבחין במשמעות הדברים ואחריותם, ולא היכולת להבין דבר מדבר, כך שהפירוש שלו(?) לעניין נשים צריך תבלין. נראה לי שמוסכם גם לפי הטוענים למגבלות יכולותיה השכליות של האישה, במקרה שיש לפנינו אישה שמוכיחה יכולות, אז גם אם עברה איסור בזה אין סיבה שלא תוכל להורות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 13:17 |
|
| |
סתם הערה על השיקולים של "מי ראוי לפסוק", מבלי להסיק מסקנות כלשהם: מצינו בחז"ל שבית שמאי היו רוב מניין ורוב בניין, ואעפ"כ הלכה כב"ה משום שהיו נוחין וענווים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 13:38 |
|
| |
נחמד, הספר 'מעיין גנים', וכפי שכתבת אינו שו"ת אלא סתם הגיגים, ואין לו ערך הלכתי ('תקדים' בלע"ז).
אליקים
זו טעות נפוצה, לא קבעו הלכה כבית הלל משום שהיו נוחים וענוים, זו הסיבה שבגללה זכו שתהיה הלכה כמותם. בית שמאי לא היו רוב אלא רק בגזרות של יח' דבר, ובהן היתה באמת ההלכה כבית שמאי. הלכה כבית הלל נקבעה ביבנה כפי הכרעת הסנהדרין של יבנה, ולא "בגלל" שהיו נוחים וענוים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 13:49 |
|
| |
אז למה הזדקקו לטעם של נוחין וענווים?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 14:20 |
|
| |
יש להבחין בין הסמכה להוראה לבין כמו מי נפסקת הלכה.
בית הלל היו רוב מניין ובית שמאי היו מחודדים יותר. הלכה נקבעה בד"כ כבית הלל.
הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים. כלל זה תלוי במי החכמים ומה מקומם ובעוד תנאים. לפעמים הלכה נפסקת כיחיד. לדוגמא, הלכה כרבי יוסי מחבריו כי נימוקו עמו, או הלכה כרבי מחבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2015 14:45 |
|
| |
| ישיבישעאר כתב: | | נחמד, הספר 'מעיין גנים', וכפי שכתבת אינו שו"ת אלא סתם הגיגים, ואין לו ערך הלכתי ('תקדים' בלע"ז).
אליקים
זו טעות נפוצה, לא קבעו הלכה כבית הלל משום שהיו נוחים וענוים, זו הסיבה שבגללה זכו שתהיה הלכה כמותם. בית שמאי לא היו רוב אלא רק בגזרות של יח' דבר, ובהן היתה באמת ההלכה כבית שמאי. הלכה כבית הלל נקבעה ביבנה כפי הכרעת הסנהדרין של יבנה, ולא "בגלל" שהיו נוחים וענוים. |
|
חז"ל אומרים למה לדעות הלל היו רוב ? בגלל שהיו ענווים !!
אתה לא סותר את דברי נחמד בעיקרון. נכון שנחמד טעה לומר שאפי' רוב לא צריך וזה לא נכון כלומר אתה צודק שצריך רוב אבל חז"ל אומרים אייך מושגת הרוב הזה.
|
|
|
|
|
