האם יש חובה על יהודי לעלות לארץ ישראל?

לעלות לא"י איננו רק להתגורר בה אלא להיות מחובר לתנ"ך, למקורות הא"י של התורה שבע"פ, לתורתם של חכמי א"י, ללשון הקדש, להתהלך בה לאורכה ולרוחבה. לצאת מקטנות-מוחין של הויות אביי ורבא ולהתחיל לחשוב כאברהם יצחק ויעקב.


 

כשאני רואה מה מכנים גדלות מוחין, אני תוהה שמא איני מעדיף את הקטנות.

מואדיב
בקשר לשאלתך, ראה רמב"ם הלכות מלכים פ"ה איך שהוא מתחיל את הדיון במקום המגורים:

את ההלכה הזו כנראה כתב בארץ מצריים.  מוזר  איך הוא חי עם עצמו טבל ושרץ בידו

נאמר בתורה על אברהם: וישמר משמרתי חקותי ותורתי. פירש רש"י ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני. דברי רש"י מסתמכים על דברי רבי יוחנן ודברי רבי יונתן ודברי רבא: קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין ועירובי חצרות, שנאמר ותורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.
 

מואדיב

לדעת הרמב"ן (ספר המצוות שכחת העשין ד) מצות עשה דאורייתא לגור בא"י. וודאי שזו חובה על כל יהודי.

לדעת הרמב"ם כנראה אין זה חיוב מן התורה, אבל ודאי מצוה יש כאן ועניין גדול מאד, כפי שכתב בסוף פרק ה מהלכות מלכים.

אמנם בבואינו לקיים מצות ישוב א"י יש צורך בשיקול דעת מערכתי. כיצד תשפיע העליה לא"י באופן כללי עלי ועל משפחתי או על שאר אנשים.

דוגמא לדבר, ישנה מצוה רבה של םריה ורביה, ואע"פ שמגיל 13 חייב אדם במצוות, בכל זאת אמרו חכמים בן 18 לחופה. שכן גיל 13 הוא מוקדם מדי ולא מתאים לקיום מצוה זו. 

מטעם זה ראינו גדולי ישראל רבים שלא עלו לא"י.

עוד אוסיף שלדעת ה'ויואל משה' במאמר ישוב א"י מצוה זו אינה נוהגת אלא בזמן הבית ולא בזמן הזה, ולכן לדעתו לא רק שמותר לצאת לטייל בחו"ל אלא מותר אפילו לעקור דירתו מא"י לחו"ל.

כמדומני שכל הפוסקים חלוקים עליו.

ציץ אליעזר (חלק יד סימן פז): צריך לומר שההיתר מפני שכל אלה שבאו לארץ מצרים לא באו על מנת להשתקע כי אם מפני טעמא אחרינא, כי כשם שמותר לסחורה ולפרקמטיא כך מותר משום נימוקים אחרים, ובפרט כדי להרביץ תורה ולהרבות כבוד שמים ובלבד שלא תהיה מחשבה של להשתקע, ובצורה כזאת יכולים להמשיך ולגור שם בלי קצבה של זמן, ואני רואה שכזאת מבאר בהדיא הרדב"ז ז"ל, וכותב שהרמב"ם אנוס היה על פי מלכות שהיה רופא למלך ולשרים, וממשיך וכותב ומסביר עליה דידיה שג"כ ישב במצרים ובזה"ל: גם אני ישבתי שם זמן מרובה ללמוד תורה ולמדתי וקבעתי בה ישיבה וכי האי גוונא מותר ושוב באתי לירושלים וכו'.
 
הרמב"ם גם כתב: לעולם ידור אדם בארץ ישראל בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. וכתב: גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה. 

התירוצים שהביא הריטב"א אינם מתרצים את הרמב"ם, כי הרמב"ם פסק שהאיסור לחזור לארץ מצרים הוא לעולם ופסק את האיסור בסתמא ורק אח"כ פסק את איסור היציאה מא"י לחו"ל.

האבות קיימו את התורה שבעל פה אתה לא חושב שאדם חכם כמוך מדבר שטויות, הוא חיי עם שרה לאחר שפרע חי אתה  בשר וחלב רצה לשחוט את בנו יעקב נשא 2 אחיות וכו' וכו זה לא מצחיק בעיניך הגמרא הזו עירוב תבשילים לא הצחקת   מה שכתבתם על הרמב"ם לא מצחיק אותכם. גיבוב של הבלי הבלים הרי הוא כותב בפרוש שאסור לגור במצריים אז מה השטויות שאתם מתרצים אותו.

מואדיב

אני מודה ומתבייש שלא הבנתי את הארמית. אפשר תירגום?

(אפשר להבין שרבי זירא למד מעם הארץ שראוי היה שגם אבותיו היו עולים ולא רק הוא, אבל זה ניחוש לפי הסוף).

***

ושם האחר

דומני שהודעתך האחרונה השתבשה ואולי בגלל תקלה בכתיבה מאייפון ודומיו? סמיילי.

בכל אופן, אם שאלת על הרמב"ם, איך הוא גר במצרים אם אסור לגור במצרים ומדוע לא התגורר בארץ - שתי תשובות שהן אחת בדבר.

בארץ היה קשה עד בלתי אפשרי לגור מטעמי פרנסה או טעמים אחרים. מואדיב (ואולי אחרים) יכולים לציין על מיגבלות המגורים ליהודים בירושלים ואולי בעוד מקומות במשך מאות שנים.

אשר למצרים, הרמב"ם עצמו (ואיני זוכר היכן) מציין שהוא גר במצרים על כורחו והוא מבטל מצות לא תעשה לאונסו.

***

שאלה מעניינת היא מה החשיבות של ארץ ישראל.

1. תמיד הבנתי שהתורה משבחת את ארץ ישראל על היותה משובחת משאר ארצות. בימי הבינים אכן טענו שארץ ישראל שוכנת, לפי מה שכינו "תורת האקלימים", במקום הטוב ביותר בארץ (איני יודע אם ידעו שהארץ כדורית כבר אז).

אבל האם זה באמת נכון? האם, למשל, איטליה, או תורכיה, או שוויץ, או אוקראינה, אינן ארצות עם תנאים טובים יותר? לחקלאות, למגורים?

אולי התשובה היא שהעדיפות של ארץ ישראל אינה דווקא בתור הארץ המשובחת בעולם - מה שאמור להימדד באופן אובייקטיבי.

2. יש מדרש שאף הובא פעם בפורום אודות אברהם שהגיע לארץ וראה שעובדים קשה ואמר: זה המקום בו ארצה לגור.

כלומר הסיבה היא תרבותית.

יש כאן חינוך לעבודה.

3. הסבר דומה הוא שבגלל שהארץ תלויה בהשגחה פרטית לגשם, המתגוררים כאן תמיד חשים שהם תלויים באלוקים ובהשגחתו.

בדומה למדרש שאומר בשם רשב"י כי המן ירד בכל יום כדי שילמדו להעריך את המתן היומי ואת היותם תלויים בהשם.

4. כמדומה שלפי הרמב"ם (פרופסור לוינגר וכמסתבר אחרים) המעלה של ארץ ישראל אינה אלא או בעיקר בהיותה בעלת ערך היסטורי ולכן חינוכי.

אילו משה רבנו, כמו בבדיחה שסיפרו הילדים בילדותי, היה מביא אותנו לשוויץ, או אילו אברהם אבינו היה נודד עד שם, זו היתה ארץ ישראל שלנו.

5. ההסבר הקבלי הוא כמובן שארץ ישראל מכוונת נגד שער השמים ולכן מכאן יורד השפע לעולם. כל מה שמגיע לארצות אחרות עובר תחילה דרך ארץ ישראל. (כמדומה שיש מדרשים שהם באמת של חז"ל שאפשר להשתמש בהם כדי להצדיק או לתלות בהם את הפרשנות הזו).

יש כאן אם כאן שלושה או ארבעה הסברים שונים למעלת ארץ ישראל: גיאוגרפית-פיזיקלית אובייקטיבית, היסטורית וחינוכית, מגית לפי הנעוץ בחלק הנסתר של הבריאה.

מעתה יש לשאול: האם באמת אם כן חשוב להיות דווקא בארץ? אם יש מרכז יהודי שמסתדר בלעדי, האם זה משנה אם אני למשל אבחר לעבור לחו"ל או להישאר בחו"ל? האם להיות יהודי מחייב דווקא להיות בארץ ישראל?

אני כותב זאת בתמיהה מפני שאני, כידוע, ציוני. והנה אני מוצא שהבסיס של האמונה התמימה שלי נשמט בהתחשב בניתוח זה.

מי ישיב לי את אבדתי?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
לכאו' יש מצווה לגור בא"י, ודי בכך. אם אתה מחפש משמעות לא"י מעבר למצווה כנראה שתצטרך ללכת לכיוון תרבותי-לאומי-היסטורי שהוא סובייקטיבי. אם אתה רוצה משהו אובייקטיבי כנראה שתצטרף ללכת לכיוון מיסטי (מאגי לא נ"ל קשור למה שתארת אם כי הוא נמצא בתפיסת הרמב"ן).
[לגבי כדוריות הארץ, היא ידועה במופת כבר מימי היוונים, והיתה ידועה ביה"ב גם למי שהיה בקי בפילוסופיה. לא היתה ידועה למי שלא, והיתה מפוקפקת בעיני מי שהכיר רק מבחוץ כמו הרמב"ן שמסתפק אם המופתים בעניין הם אמיתיים או מפתים].

עקביה
הבעיה בכפו"פ היא שאנו מכירים את אגרות הרמב"ם וזה לא כך.

רעיון דומה לזה שנמצא במדרש שה"ש נמצא ביומא ט: