למה לא להתחתן עם בתי\אחותי\אמי\נכדתי ??

חז"ל דורשים (בחגיגה) משהו נפלא: לא תקרבו לגלות ערווה = לא תתקרב לגלות למה נאסרו העריות. הגמ' בפסחים מסבירה לנו מיהם המכסה עתיק יומין (ישעיהו כמו אדם סמית אומר: את מי צריך לפרנס ?! את הפילוסופים !! כלומר התלמידי חכמים) ?! דעה אחת אומרת שזה אלה שמכסים את טעמי המצוות כמו הגמ' בחגיגה לעיל. ודעה אחרת אומרת שדווקא אלה שמגלים את טעמי המצוות. אגב: עתיק יומין = אלוהים (דניאל) כלומר מכסים את החשיבה העמוקה של היהדות שזה האלוהות וסתרי תורה וטעמי המצוות.

הרמב"ן אומר: "טעם איסור העריות בשאר הבשר איננו מפורש,,,, ואין בידנו דבר מקובל בזה". בהמשך הוא אומר שזה גזרת מלך, אבל שזה לא יהיה דחיה בקש הוא אומר כמו חז"ל שחכמיו ויועציו של המלך יודעים, כלומר באופן עקרוני יש טעם לכל המצוות רק יחיד סגולה יודעים את זה, למעשה אין דבר כזה גזירת מלך מלשון אין טעם למצוות. (בהמשך נביא בשם הרמב"ן את הסיבה האמיתית למה נאסרו העריות)

אז למה לי להתעסק בהם בכלל ? ולמה אני פותח דיון על כך ? נכון שבית המדרש שלנו כשמו כן הוא "עצור כאן חושבים" אבל חז"ל לעיל אומרים לא תקרבו לגלות ערווה = לא לגלות סיבת האיסור. מה גם שהרמב"ן טוען שאין בידינו דבר מקובל = קבלה\מסורת, אז נעסוק בספקולציות ??

אבל הסיבה האמיתית למה אני כן הולך לכתוב את המאמר הזה, היא בגלל מעשה שהיה וכך היה:

שכבתי בבית חולים לכמה ימים (לא להיבהל לא קרה לי כלום),  לידי שכב משהו שבנו לא עלינו הוא גיי (הומו בל"ז) והוא הגיע עם חברו ככה יד ביד לבקר את אביו. אביו - שהספיק להתחבר עמי, לא הרגיש בנוח ואמר לבנו ברמז תחת הווילון: תתנהג בדרך ארץ ליד דתיים, אתה מביך אותם. והבן אינטואיטיבית אומר לאביו: מה אתה מתייחס לאנשים חשוכים ??

האמת שלא נפגעתי (נווו,,,אולי כן, אולי קצת) אבל כאב לי למה הם רואים בנו כחשוכים עד כדי כך שאפי' נימוס מינימלי אנחנו לא שווים. כלומר מותר לדרוך עלינו ולהביך אותנו, כי אנו חשוכים והוא הנאור, ו1+1=2 אז לנאור מותר לדרוך על חשוך.

בכל אופן לא וויתרתי ואמרתי לאביו שהם בכלל לא מביכים אותי וזה בסדר, אבל והיות – אני פונה לזוג, שאתם נאורים בניגוד עלי שאני חשוך, אז רציתי להבין למה אסור לי להתחתן עם בתי\אחותי\אמי\נכדתי ?? והם כחכמולוגים מיד אומרים לי שאין באמת בעיה. ואני אומר נוו באמת, אני שואל אותכם ברצינות האם לא הגיע הזמן שהקידמה תתקדם לכיוון הזה ? שיהיה מקובל להתחתן עם הבת או עם האימא או הנכדה או עם אחות ?? האמת שהזוגיות שלכם זה כבר דיי ישן בעולם שמתפתח במהירות, אז לא הגיע הזמן להתקדם ?? יותר נכון אני שואל אותכם, האם אתם חשוכים ביחס לנאורים של מחר ? לא חשבנו על זה אבל עקרונית כן – הם אומרים לי. אז אני הנאור ואתם החשוכים כי אני חשבתי על זה ואתם עוד לא – אני אומר להם, והנה שואל הרמב"ן (פילוסוף יהודי לפני 800 שנה בערך והיה כבר נאור בזמנו ושאל)  "ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה ? ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו ?" כלומר זה דווקא דיי רציונאלי לחתן אח ואחות ככה הכל נשאר במשפחה ??!!

בקיצור אני שואל את הנאורים על מה הרעש הגדול של איסור עריות שמקובל בכל בני האנוש - הנאורה והחשוכה בל"ז ??? ומה שמעצבן אותי שאפי' לא חשבתם על כך ואתם נקראים נאורים ואנו החשוכים ??

בקיצור הסברתי להם את החשיבה עתיקת היומין של בני אנוש והיהדות. והחלטתי לכתוב את המאמר הזה ולאמץ לעצמי את הדעה שניה מהגמ' בפסחים שציטטתי לעיל. כלומר יש טעם לגלות את טעמי המצוות בדור שכל כמה שאתה לא יודע כלום, אתה נקרא נאור. וכמה שאתה יודע יותר, אתה נקרא חשוך. מה עוד שכל החשש לגלות את איסור העריות היא בגלל שאם נדע את טעם המצווה, נקל על המשמרת, ואז במהרה הוא יכרת מעמיו. אבל אם מדובר על עצים יבשים (= הומואים) שבמילא נכרתים מעולמם, אז איזה חשש יש כאן לגלות להם את טעמי המצוות ? מה גם שזה יכול דווקא להציל אותם מכרת אישית מעולמם אם יבינו את טעמי המצוות. אפי' שזה נתון לבחירה ככה שלא מחוייב המציאות שאני מציל אותם, אבל לפחות ידעו מה הם בוחרים.

ובכן אני התחיל לכתוב את המאמר בפשטות בלי מקורות כמו שהסברתי את זה לזוג הנ"ל. ואחר כך בשביל הלומדים כאן בפורום הקדוש, אני יביא מקורות כנהוג אצל תלמידי חכמים. אבל עיקר ההסבר אני כותב בעברית פשוטה וקלה ככה שכל ילד יבין את זה.

קודם בקצרה:

"חיים" מזה חיים ? ברגיל כל אחד יודע שחיים שבעים\שמונים שנה ומתים. אבל "יש דרך לחיות לנצח וזה על ידי צאצאיך עד ניצחון המוות". כלומר כל תוקף העיסוק בהולדה הם בגלל התובנה הפשוטה שאמרתי עכשיו. לא רק זה, כל תוקף תבונת האדם ותורת ישראל וכל המצוות בנויה על התובנה הפשוטה שאמרתי כאן. בלי התבונה הזאת אין משמעות לשום המצאה אנושית אפי' לא השפה ומי מדבר על מוסר וערכים שאין להם שום מקום, כי בחיים זמניים של שבעים שנה למה לא לרצוח ולהיות קניבלים ? בוא נאמר שבחיים כאלה ההולדה דווקא יכולה להביא לנו אוכל טוב ככה שכל תשע חודשים תהיה לנו עגל טרי וחדש לבשל. אני אומר את זה לא להפחיד אותכם רק דווקא להראות לכם כמה אנו דוגמטיים בטירוף הרי אין שום מונע טבעי ומוסרי למנוע את זה. מה גם שעושים את זה הרי המלחמות והחיילים הרווקים והרווקות הם ההוכחה הפשוטה לכך. אנו מולידים כמה ילדים וחלק מהם להגן על עצמינו (ככה מסבירים חכמינו את איסור להעביר את זרעו למולך. שהאומות מולידים חלק להם וחלק לאלוהיהם = ישות = לאום). ואם להגנה לעצמינו מותר להוליד אז בשביל אוכל טוב אסור ?? ולכן תבינו מכאן ששום מוסר וערך לא מתקיימת בלי התובנה הפשוטה לעיל שחיים = חיים נצחיים על ידי זרעינו.

1, היוצא מכאן היא שכל העבר מת ומה שקיים (= חיים) במציאות, זה אנו בהווה. כלומר כל אדם בהווה הוא אדם הראשון התנכי שממנו תצא בעתיד כל בני אנוש שהוא רואה בהווה מאדם הקדמון או מתא האבולוציוני הראשון. מתחינת החשיבה שלנו, כל אדם בהווה הוא אדם ראשון התנכי שחייב לומר שכל העולם נברא בשבילו. והוא לא רוצה למות ולכן הוא מוליד. הוא לא רוצה שצאצאיו ירצחו אחד את השני כמו קין והבל, ולכן ממציא את הלא תרצח. כלומר כל הרע שהוא רואה בסביבתו הוא לא מוכן שהם יהיו בצאצאיו בינם לבין עצמם, אחרת בשביל מה הוא טורח להוליד אותם ? הרי בלי לא תרצח, קין יהרוג את אחיו הבל וחוזר חלילה וחלילה. ואם לא נקבל את המוסר והערכים אז למה לנו לעסוק בהולדתם ?

2, והמשמעות החיים היחידה שלנו בהווה (שפילוסופית המערב לא הצליחו להגיע עליהם עד ימינו אנו), הוא "התפתחות תבונת צאצאינו בכל דור ודור עד ניצחון המוות עצמו". כלומר כל דור חייב להתקדם, אחרת מה עשינו ? בשביל מה הולדנו אותם ועמלנו בשבילם ? ההתפתחות היא צו בסיסי שאומרת שכל תרופה שתמצא מחר ?! יכולנו למצוא אותו לפני מיליון שנים אילו אבותינו היו מתאמצים לעסוק בתובנות במקום בקניבליות ובמקום להיות אדם לאדם זאב. כלומר כל הסבל הקיים בהווה – מחלות שאין להם מרפה ומגיפות וכו' וכו', היא תוצאה של אי התפתחות תבונת האדם והתפתחות המוסר והערכים שלו.

עכשיו אנו מגיעים לטעם איסור העריות:

אם חיים = חיים נצחיים = הולדה = התפתחות הדורות ?! אז כל דבר שלא מביא לך עוד דור, הוא הבל. כלומר עמל לריק. למשל הבת שלך יכול לביא לך דור שלישי ואם אתה מתחתן עמה, אז הבאתה שוב דור שני כמו הבת שלך עצמה = עמל לריק. ככה גם אם אתה מתחתן עם אימך, אתה דור שני לאימא ועכשיו היא מולידה דור שני שוב על ידיך בזמן שהיא יכולה על ידיך לזכות לדור שלישי. אותו דבר שאתה מתחתן עם אחותך, אתה מביא דור שלישי להורים אבל מנוע את כפילותה, כלומר במקום שההורים יזכו ליותר נכדים אתה מונע מהם את הכמות.

בקיצור יש כאן רציונאליות פשוטה, אתה לא עמל להוליד לריק, אתה עמל לקדם את הדורות בכל הכרוך בכך. (מכאן נבין דברי חכמינו שמי שרואה שבע דורות, מבטחת לו חיי עולם הבא = נצח. אבל אם הם יתחתנו ביניהם כפי שהרמב"ן טוען לעיל ?! אז להפך הכמות בכל דור פחותה וכך הסיכוי להיכרת גוברת). ולכן אתה לא מתחתן עם הנכדה לזכות לדור שני בזמן שהיא יכולה להביא לך דור רביעי.

בפרשת העריות מוזכרים עוד איסורים כמו להתחתן עם שתי אחיות (לצרור = הזוגיות לא תתקיים), כמו אשתו נידה (= היא תתגנה עליו ולכן הזוגיות לא תתקיים), זכר עם זכר (זוג הומואים = עץ יבש), ואיסור להעביר זרעו למולך (= עמל לריק), ואיסור שכיבה עם בעלי חיים (= לא מוליד),  ובכולם נזכר כרת = הכחדת זרעך = מוות אישי. והניגוד שלהם היא "וחי בהם", כלומר תחילת הפרשה מתחילה עם חיים. זאת אומרת שכל הפרשה מדברת על דבר אחד "חיים נצחים על ידי זרעך". כל דבר שיכול למנוע את זה הוא הבל = מיותר = עמל לריק = עץ יבש = מוות על דרך "כל העומד למות כמת דמי"

שאנו מעיינים בפסוקים אנו רואים את המילה שאר בשר (הכוונה שאתה לא מתקרב למה שיש לך כבר כלומר אתה לא שוכב עם כלתך בזמן שהיא תביא לך כבר את הדור השלישי, וכן ככה כל שאר בשר שלך ושל אשתך) ואת המילה לזרע בה (אצל אשת חבריך, כלומר עיקר האיסור הם דווקא להולדה והמבין יבין, ראו את טעם האיסור בבכור שור בהמשך המאמר) ואת המילה תבל (כלומר סתם פעולה שהיא לריק) ועוד ועוד.

לסיכום: כל הפרשת העריות מתחילה עם "וחי בהם" וגומרת עם כרת (= הכחדה אישית מעולמך = לא חיי לנצח.) וכמובן עם הפסד הארץ,  כי כל הזכות בארצינו הם מכוח יורשה מחלוקת נח ובניו ושאין ירושה = יורשים ? אין ארץ !! וכל הנשארים לא יודעים מה שלהם ואם בכלל זה שלהם כמו ממזרים וכדומה.

שהתורה אומרת וחי בהם הכוונה חיי נצח כפי שהסברתי לעיל, חז"ל דורשים וחי בהם אפי' בחיים עצמן בלי הולדה ומבטלת את כל מצוות התורה למען החיים הזמניים = פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה. חז"ל הבינו שאם כל מטרת התורה הם לחיי הנצח האישיים שלנו. אז אייך אתה רוצה להמית אדם בגלל התורה עצמה ? זאת הרי אבסורד לגמרי ולכן דורשים את חי בהם שהחיים הזמניים הם לפני התורה והתורה בא לדאוג לו לחיי נצח ולא לחיים זמניים.

אני חוזר לסיפור עם הזוג הומואים הנחמדים:

והנה הגיע תורם של הזוג ההומואים להוכיח את נאורותם ואמרו לי: היי היי מה הבעיה ? אנחנו מולידים ועוד אייך, אנחנו לוקחים פונדקאית בכסף ונחיה לנצח. לא לא ידידי היקרים שלי – אני אומר להם, אתם לא תחיו לנצח מהסיבה הפשוטה שהבת שלך תהיה גם פונדקאית והבן של גם יהיה הומו וכן הנכדים שלך וכן הנכדות שלך, אז אייך בדיוק אתם חיים לנצח ?? הרי אתה אדם הראשון התנכי ואתה רוצה לחיות לנצח ולהקים בעתיד את כל האנושות שיש בהווה מהאדם הראשון התכני אז אייך בדיוק תשיגו את זה בלי חוקי העריות התבוניים האלה ? מה עוד אתם מניחים שהזוגיות היא דבר נפרד להולדה ולכן מי מבטיח לך את ההולדה ? החשיבה האנושית אומרת שלזוגיות יש מטרה ברורה והיא ההולדה = חיי נצח, אתם חושבים שזה חשוך ואת ההולדה תשיגו באופן אחרת, אז אני שואל אותכם מי מבטיח לכם את זה ? הרי כל ילד הומו הוא עץ יבש וככה כל בת לסבית. אז אתה חולם שהם פשוט ידאגו לך ושרידותך הנצחית ולא לעצמן ? אתה חייב לתת להם את תבונתך בחיי נצח ולכן אתה לא יכול להפריד בין זוגיות להולדה. זוגיות = הולדה. כל דבר אחר כמו הזוג שלכם ?! = שותפות למשהו כמו כל שותפות. אבל אין לזה קשר להולדה וחיי נצח, בשביל הולדה וחיי נצח אתה חייב רציונאלית את הזוגיות (הסכם נישואין = נאמנות) אחרת מנין לך שהילד שלך ? אולי אשתך (הפונדקאית שלך) זינתה אחריך עם השכן ? כלומר למה שאשתך (הפונדקאית שלך)  משחקת עם השכן זאת נקרא בגידה ? כי אתה רוצה להבטיח לעצמך שהילד שלך ולא של השכן, אחרת מה אתה צריך אותה בכלל ? כל הזוגיות הם הסכם לנאמנות בכדי להבטיח את שרידותו של הבעל שהילד שלו, אבל בשותפות כמו שלכם, בשביל מה צריך נאמנות ? סתם אתה מקנא ולא מפרגן לחבר שלך שישכב עם אחר ?

הדתיים לא לומדים את זה ככה – שניהם אומרים לי בבת אחת, להם יש תורה חשוכה וחייזר ושאומרת להם מה לעשות.

למזלי אני עם מחשב נייד ויש לי את אוצר החכמה, ואני מראה להם את הבכור שור במקום. והנה,

פסוק כ לזרע: ואעפ"י שאפילו העראה חייב מיתה באשת איש כדנפקא לן מנידה ומאשת אח אפילו שלא כדרכה כדנפקא לן ממשכבי אשה "לפי הפשט נראה שאסרה תורה כל אילו בחיוב מיתה משום שלא יבא להזריע בה" (והנה זה בא " (maxכי דבר קשה שהעני בן אדם יגדל ממזר אחד ויהיה סבור שהוא בנו וימסור נפשו עליו ובמותו ינחילו כל יגיעו" אין לך עבירה קשה מזו, הלכך לזרע נתינת טעם הוא. ודע שהקב"ה מקפיד מאד בדבר שהרי אמרו רבותינו גמירי ממזירא לא חיי אלא אם כן ידועה והוא הלכה למשה מסיני שאין הקב"ה רוצה שיירש אותו עני ורבותינו דרשו בהבא על יבימתו ביבמות לזרע פרט למשמש באברו מת ולמאן דמחייב משמש מת פרט למשמש לאשה מתה

וכאן מגיע הסבר איסור מעביר זרעו למולך כפשוטו כפי שאני מפרש את זה כל הזמן.

פסוק כא ומזרעך בהוה דבר הכתוב שכן דרכן של עובדי מולך שאינן ממיתין כל זרעם אלא מקצתם ומקצת זרעם מקיימים כמו שעושין הגוים שמקצת זרעם עושין גלחים וכומרים לע"ז לאבד את שמם שלא יהא להם זכר ומקצתן מלמדין אומנות ומשיאין להם נשים ולכך אמר מזרעך וכל זרעו אסור ומיהו רבותינו אמרו בסנהדרין בפ' ד' מיתות העביר כל זרעו למולך פטור משום דכתיב מזרעך.

ע"כ הבכור שור חכם מלפני 800 שנה.

כמובן הראיתי להם את האבן עזרא שמזכיר במקום את אדם הראשון ואומר שזה (חוקי העריות) "יסוד האדם" (בהווה) כלומר חיי נצח של האדם בהווה הוא על ידי זרעו = קניתי את השם = אני נצחית כמוהו – ככה אמרה חוה אם כל חי, על פי האבן עזרא בתחילת בראשית.

בקיצור דפדפתי להם מקורות באוצר החכמה עד אין סוף מכל כיוון ומכל הזמנים שיראו שלא נופל שום מילה מכל מה שאמרתי להם. ולסיום אני הראיתי להם משהו בשם הרמב"ן והנה.

והרב אבוסואלה בפירושו מעתיק כאן קטע מדברי הרמב"ן מתוך "מגילת סתרים כתוב בכתב ידו" וזה לשונו: נראה לי טעם איסור עריות כפי הקבלה אשר בידנו כי בתוך ימי בראשית המעיינות עשו ענפים, ואחר הששה לא עשו ענפים חדשים, וכל הריבוי יוצא מן הענפים לבד, ודוגמא לזה נאסרו כל הקרובין שהן מירך אחד וממעין אחד למטה כאחות וכאשת אחיו שהוא כגופו ובבתו וכלתו שהוא כבנו, ולמעלה אביו ואבי אביו ונשיהם, ואלו הן המעיינות שאינן מתרבין, והותרו הקרובים שאינן יוצאי ירכו שאינן כענפים שהריבוי נמצא בהם, והאחים (רצונו לומר קין והבל) שנבראו בתוך ששת ימי בראשית הם דוגמת שבעת המעיינות ולכן הותרו בתאומותיהן לשאת ענף ולעשות פרי, דוגמת הבריאה שהמעינות נתרבו עד שיעשו ענפים, וזהו מאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין נח) חסד עשה הקב"ה עם קין והבל עשאן ועשה תאומותיהן. שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג )כי משם התחלת יסוד המעינות כלם, וזהו בבא על כלתו שאמר תבל עשו (ויקרא כ יב) שמבלבל המעין ובאחות חסד הוא (שם יז) ואין ראוי רבוי, כאשר רמזתי, או נפרש חסד חיסודא. מלשון נבלה, דבר שאינו מתוקן. ובאשת אח אמר נדה היא (שם כא) שהוא מרוחק מצד המעין שהוא במקום אחות, ובמות האח בלא בנים הרי יבש המעין ונקצץ האילן, ברם עיקר שרשוהי באשתו שבק וצריך להחזיר קיום שמו מבת זוגו, כי הוא בנין צלע שלו ומנצר שרשיו יפרה, ואיש כי ימות ובן אין לו ימצא התועלת ההוא באחד מיוצאי יריכו, וקרוב קודם, ואח המת את אשתו אשר לקח דבקות היה לו בה שאם הוליד ממנה אותו תועלת הבא מן היבום היה ממנה, על כן יקראו יוצאי יריכו בנים שהוא נבנה מהם, והסריס או האיילונית דבר ברור כי זווגן לא היה בא לעולם לתועלת ההוא, ובמות האיש יבש האילן ונקצץ המעין, וה' יאר פניו אלינו"

כמה נפלאים דבריו והיופי היא בפשטותם.

לסיום הסיפור: נפרדנו כידידים והסכמנו שהאלוהים (תרצו הטבע) ביסוד נתן לנו בחירה ככה שאנו בני חורין לעשות מה שרוצים, אבל טוב יהיה לפחות לקבל את תובנות היהדות שלפחות נדע במה לבחור הרי אם אין דעת אין בחירה יש רק אקראיות ודוגמטיות וכמובן שנאה אחד לשני סתם בשביל להגדיל לעצמינו את האגו על חשבון דריכה על הזולת.

אתה חונן לאדם דעת, מי ייתן שנשכיל לדעת, אמן ואמן

בברכה

Max maxmen

תוקן על ידי maxmen ב- 22/01/2015 19:12:03

תוקן על ידי maxmen ב- 25/01/2015 15:50:16

כבר חז"ל עמדו על הבעיה\הסתירה\האבסורד של הדבר, אייך זה שמצד אחד אסור לעשות פסל. ומצד שני, הנה משה מצווה לעשות כרובים ? האם אין לנו כאן פסל לכל דבר ? והנה דבריהם.

ועשית שנים כרובים זהב: כשאמר משה רבינו לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ ג), נאמר לו ועשית שנים כרובים זהב, וכן כיוצא באלו, כמו פרשת יבום, וערות אביך, לא תלבש שעטנז (דברים כב יא), גדילים תעשה לך (שם שם יב), מחלליה מות יומת (שמות לא יד), וביום השבת שני כבשים בני שנה (במדבר כח ט), אלה וכיוצא בהן ברצון אחד נאמרו: (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כה)

חז"ל בעצם לא משיבים על הסתירה חוץ מלומר שזה רצון אחד. מן כזה "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" בכל זאת חייבים להבין מה קורה כאן.

ברור לכל בר דעת שאין לארון הברית חוץ מארון כלומר באיזה חומר שנעשה ארון היא תישאר ארון אפי' מזהב וכסף אין לו ערך יותר מכארון יבש וריק. העיקר היא מה תוכנו של הארון כלומר מה יש בתוכו, הארון הוא הכלי קיבול של משהו. אומרים חז"ל שהארון היא סמל לצדיקים שהם תוכו כברו. כלומר כל אדם הוא כלי קיבול של תובנות ומידות אבל הצדיק הוא תוכו כברו.

עוד אומרים חז"ל  "כל הארן חסר "וו" ולמה ? לפי שעדיין לא נכתבה התורה ולא ניתנה בתוכו (בתוך הארון) אבל כשניתנה בתוכו ?! נתמלא כל הארון שבנביאים ושבכתובים (מדרש חסירות ויתרות)

ובכן, הארון הוא שלם אך ורק שיש בתוכו את התורה, כלומר התורה היא העניין כאן. ולכן עשו בשביל התורה כלי (הארון) לשים בו את התורה.

בכל זאת עוד נשאר השאלה העיקרית, הרי מבינים אנו למה צריך ארון (בשביל לשים בה את התורה)  אבל למה פסלים על הארון  ? הרי אסור לעשות פסל.

כאן ברצוני שנשים לב לעיקר העיקרים של החשיבה היהודית.

ובכן, המשכן מסמל את האדם כידוע (עיינו במלבים ועוד ) ארון הברית מסמל את המוח\הראש של האדם. בחשיבה היהודית מוח בלי תורה הוא כלי ריק, רק אחרי שאדם עמל בתורה הוא אדם שלם כמו הארון הברית בלי התורה בתוכו הוא ארון ריק ויבש כנ"ל.

אבל מה יש לאדם שהוא שלם אם הוא מת לבסוף ? שבעים שנה של עמל בתורה ונהפך להיות שלם ואחר כך מת ? מה הועיל לו כל עמלו ?

עוד משהו שחייבים לשים לב, שהתבונה היא פונקציה של התפתחות. אין שום תועלת בעמל החכמה והתבונה בלי התפתחות התבונה. התבונה היא אבולוציונית = התפתחות אבולוציונית. אם כך יוצא לנו שביסוד התבונה היא דווקא התפתחותו, ואם כך מה הועיל האדם שהוא זמני בכל עמלו ?

התשובה היא כמובן "צאצאים" ותלמידים. כל עמל בתבונה היא אך ורק בתלמידים וכמובן בהולדה. הולדה של החכם עצמו והולדה של התלמידים.

ולכן אומרת התורה שאין שום תועלת בארון עם התורה אם אין את הכרובים\הפסלים שהם כמובן זכר ונקבה מחוברים שמביא את ההולדה את הדור הבא. בלי הולדה אין לנו כלום מהתבונה שהיא רק זמנית ומתה יחד עם החכם.

עכשיו הבנו למה צריך את הפסלים לומר לנו שבלי צאצאים שהם ייקחו את תבונות החכם יותר רחוק כלומר לפתח את התבונה. וכך מדור לדור לפתח את התבונה כך שהתבונה והתפתחותו היא נצחית.

האלוהים מסמל כאן את ההתפתחות התבונה. לא התבונה עצמה שהיא עומדת ומתה כנ"ל רק דווקא את ההתפתחות. ולכן מובן עכשיו למה האלוהים אומר שהוא מדבר בין הארון לכרובים. (שמות פרק כה' כא') וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: (כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אייך האלוהים מדבר עם בני אנוש ? עם הניסיון האנושי עם הניסיון ההיסטורי. התפתחות התבונה, היא היא דבר האלוהים. ואין התפתחות התבונה בלי הולדה כנ"ל. לא התורה בארון לבד הוא דבר האלוהים, ולא הכרובים שהם ההולדה היא דבר האלוהים, רק התורה בהווה עם ההולדה שיחד = התפתחות התבונה, היא היא דבר האלוהים.

מכאן שהכרובים הם לא פסל או תמונה של אלוהי ישראל, רק דווקא מה שביניהם – בין הארון (= מה שבתוכו = התורה,) לכרובים (= ההולדה) – שם שם צץ דבר האלוהים.

לסיכום: דבר האלוהים = התפתחות התבונה. ואיך משיגים את דבר האלוהים ? על ידי לימוד התורה ועל ידי הולדה שיחד מפתחים את התבונה מדור לדור כך שהאלוהים מדבר עמנו כל הזמן. אבל עם ח"ו הופכים את התורה שבתוך הארון כעיקר מול התפתחות התבונה ?! אז אין דבר אלוהים כלל וכלל רק הפכנו את התורה לעומדת ומתה. אותו דבר עם מולידים צאצאים או תלמידי בלי התפתחות התבונה אז אנו מיצרים ארונות ריקים מתוכן.

והיות שבחשיבה הבסיסית של התורה התרופה לסרטן שתמצא מחר יכולנו למצוא כבר לפני אלפי שנים. אז יוצא שהעונש של אי התפתחות התבונה היא שאנו עוד מתים מסרטן. והשכר תהיה עם נפתח את התבונה שנינצל מסרטן כמובן, ולכן התורה מבטיחה (שמות פרק כג' כה') וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: כלומר אם נעבוד את האלוהים = נפתח את התבונה ?! אז יבורך הפרנסה ובעיקר "והסירותי מחלה מקרבך" כלומר מהתפתחות התבונה נזכה שנפתור את כל המחלות, וזה השכר בעמל התבונה והתפתחותו על ידי צאצאים ותלמידים.

מה דעתכם ?

בברכה ושבוע טוב.

Max maxmen

תוקן על ידי maxmen ב- 26/01/2015 15:30:22