שתי הלכות ביום - שמירת הלשון

בס"ד

שבת קדש י"ח שבט תשע"ה

ג. אם אותו מעשה שסיפר היה יכול להתפרש לזכות או לחובה, ופירשו המספר לגנאי וקיבל ממנו השומע גנאי זה, עוברים על 'בצדק תשפוט עמיתך', שזהו ציווי לדון את חברינו לכף זכות.

ד. אם סיפר לשון הרע על חבירו וגרם לו בכך לאבד את פרנסתו, עובר על מצות עשה של 'גר ותושב וחי עמך... וחי אחיך עמך', שזו מצוה לסייע לישראל להתפרנס, ובודאי שלא להזיק לו בפרנסתו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. לפעמים עוברים המספר והשומע על מצות עשה של 'בצדק תשפוט עמיתך', כגון שראה את חבירו מדבר או עושה מעשה שניתן לשופטו לזכות או לחובה, ואם הוא אדם בינוני והצדדים שקולים יש חיוב מהתורה לשופטו לצד זכות, ואם הוא אדם ירא שמים מצוה לדונו לכף זכות אף אם הדבר נוטה יותר לצד החובה, והדן אותו לכף חובה והולך ומספר את גנותו, עובר על מצוה זו, וכן השומע, שמקבל את הדבר כגנאי מחמת כן, עובר על מצוה זו.

ד. אם על ידי סיפור זה השפיל את חבירו עד שמחמת כן איבד את מקור מחייתו, כגון שפירסם שאינו אדם נאמן או שאינו בקי במקצועו, עובר על מצות עשה של 'גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ וגו' וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ', שזהו ציווי להחזיק ביד ישראל שהעני ולתת לו מתנה או הלואה, או לעשות עמו שותפות או להמציא לו מלאכה, כדי שיתחזק ולא יפול ויצטרך לבריות, וכל שכן שאנו מצווים שלא לגרום לו לאבד את פרנסתו.

בס"ד

יום ראשון י"ט שבט תשע"ה

ה. השומע את חבירו מתחיל לספר לשון הרע ואינו מוכיחו מיד [אם הוא משער שתוכחתו תתקבל, או לפחות יש לו ספק בדבר], עובר על מצות עשה של 'הוכח תוכיח את עמיתך'.

ו. המדבק עצמו בחבורת בטלנים המדברים לשון הרע, לשמוע או לספר לשון הרע, עובר על מצות עשה של 'ובו תדבק', שזה ציווי להתדבק בתלמידי חכמים, ולא בבעלי לשון הרע.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. לפעמים עובר השומע על מצות 'הוכח תוכיח את עמיתך', כגון שרואה שחבירו עומד לספר לו לשון הרע, והוא מחויב מן הדין להוכיחו על כך, אם הוא יודע שהמספר יקבל את תוכחתו, או אף אם יש לו רק ספק בדבר, ובמקום להוכיחו הוא מניחו לסיים את סיפורו. ואינו יכול להמתין עד שיסיים את הסיפור ואז להוכיחו, שהרי הוא דומה לרואה את חבירו אוכל בשר חזיר, וממתין עד שיסיים לאכול כדי להוכיחו, אלא אם כן הוא רואה שעל ידי שיניח לו לסיים את דבריו הוא יוכל להוכיח לשאר השומעים שאין הדבר אמת. או שזהו דבר שמותר לשומעו כדי לחשוש לדבר, וכמו שיבוארו פרטי דינים אלו להלן בהלכות לשון הרע כלל ו'.

ו. המדבק עצמו לחבורת רשע של בעלי לשון הרע כדי לספר או לשמוע מהם דברי גנות על אחרים, עובר על מצות עשה של 'ובו תדבק', שציותה תורה על כל אדם להתדבק בתלמידי חכמים בכל אופן אפשרי כדי ללמוד ממעשיהם הטובים, ובודאי מי שעושה בהיפך ונדבק לאנשי רשע, מבטל מצוה זו. ודבר זה מצוי בבית הכנסת, שיש קבוצות העוסקות בדברי תורה ויש קבוצות שעוסקות בדברים בטלים ולשון הרע, שיש מצוה להתדבק באותם הלומדים תורה, ולא באותם המדברים לשון הרע. וכן בחתונות וכדומה, שיכול לישב עם בעלי תורה ויכול לישב עם בטלנים המדברים דברים המביאים לידי לשון הרע, שעליו להזהר שלא לישב עם בעלי לשון הרע.

בס"ד

יום שני כ' שבט תשע"ה

ז. המדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש עובר על מצות 'וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', שזו מצוה לירא ממי ששיכן שמו בבית הזה, ואף בתי כנסת ובתי מדרש בכלל זה.

ח. המספר לשון הרע על זקן, אפילו עם הארץ, או על תלמיד חכם אפילו הוא צעיר, עובר על מצות 'והדרת פני זקן', שזו מצוה לכבדו ולהדרו. ואם מדבר על זקן תלמיד חכם, עובר על איסור זה פעמיים.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ז. אם הוא מדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש, עובר על מצות ' וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', ואף בתי המדרש שלנו בכלל מצוה זו, שזו מצוה לירא ממי ששוכן בבית זה, ואסור בהם אפילו חישוב חשבונות וכדומה, וכל שכן שאסורה בו שחוק והיתול ושיחה בטלה, ולא מועיל בזה שום תנאי, ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע ורכילות, מפני אימת ה' יתברך, מלבד עצם האיסור שבדיבורים אלו. והעושה כן מראה שאינו מאמין שהקב"ה משרה שכינתו בבית הזה, ולכך הוא מעיז פניו לדבר בבית המלך שלא כרצון המלך. ואפילו ללומדי תורה בקביעות בבית המדרש, שהותר להם לאכול ולשתות בבית המדרש, מכל מקום אם ידברו לשון הרע ורכילות יעברו על איסור זה של 'מקדשי תיראו'.

ח. המספר לשון הרע על אדם זקן, בפניו, אפילו אם הוא זקן עם הארץ, עובר על מצות 'והדרת פני זקן', שציותה בזה התורה להדרו ולדבר עמו בכבוד, והמדבר בגנותו בודאי אינו מכבדו. וכן אם מדבר על תלמיד חכם, אף שהוא צעיר, עובר על מצות עשה זו, שדרשו חכמים ש'זקן' האמור כאן הכוונה גם לתלמיד חכם, אף שאינו זקן. ואם הוא גם זקן וגם תלמיד חכם, עובר על איסור זה פעמיים.

בס"ד

יום שלישי כ"א שבט תשע"ה

ט. המספר לשון הרע על כהן עובר על מצות עשה של 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', שזהו ציווי לכבד את הכהנים [ויתכן שאף המקבל עובר בזה].

י. המספר לשון הרע על אחיו הגדול, בעל אמו או אשת אביו, עובר על מצות כיבוד אב ואם, שאף אלו בכלל המצוה. ואם מדבר ח"ו על אביו או אמו ממש, מלבד שעובר על מצוה זו, הרי הוא גם בכלל 'ארור מקלה אביו ואמו'. [ויתכן שאף המקבל עובר, אם הוא בנו או אחיו הצעיר של האדם שעליו דיברו, ואף שלא בפניו].

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ט. המספר לשון הרע על כהן, בפניו, עובר על מצות עשה של 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', שזו מצוה לכבד את הכהנים, ואם מבזהו בפניו הרי הוא מבטל מצוה זו [ויתכן שגם המקבל עובר באיסור זה, ויתכן שאף אם מדברים שלא בפניו עוברים באיסור זה].

י. המספר לשון הרע על אחיו הגדול, או על בעל אמו או על אשת אביו, עובר על מצות עשה של כבוד אב ואם, שאף הם כלולים בציווי זה, כמו שדרשו חכמים. וכל שכן אם חס ושלום מדבר לשון הרע על אביו או אמו בעצמם, שעובר על מצות עשה של כבוד אב ואם, ומלבד זה שהוא כלול ב'ארור מקלה אביו ואמו'. [ויתכן שגם המקבל עובר באיסור זה, אם הוא בנו או אחיו הצעיר של האדם שעליו דיברו, וגם שלא בפניו].

בס"ד

יום רביעי כ"ב שבט תשע"ה

יא. המספר והמקבל עוברים על מצות 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו מצוה לירא מה' ולא לעבור על רצונו בעשיית עבירות.

יב. המספר והמקבל עוברים על מצות תלמוד תורה, שהרי בזמן שדיברו לשון הרע היו צריכים לעסוק בתורה, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העוונות.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: יא. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו אזהרה לירא מה' כל ימי חיינו, וכשיבוא מעשה לידינו נתעורר לחשוב שה' משגיח על כל מעשי בני אדם, וישיב להם נקם כפי רוע המעשה, ועל ידי זה ימנע מלעבור על רצון ה', ובודאי מי שמפקיר עצמו לעבור על עבירה חמורה זו, ביטל מצות עשה זו.

יב. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של תלמוד תורה, שאין קץ לשכר מצוה זו, והיא שקולה כנגד כל המצוות, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העבירות. ובזמן שאדם עסוק בפרנסתו, או חושב מחשבות כיצד ישיג את מחייתו, אינו חוטא בחטא זה, ולא יתבעוהו על כך בבית דין של מעלה, אבל בזמן שמספר לשון הרע או רכילות אין לו שום תועלת בכך, מלבד שעובר בכמה איסורים נוספים, ובודאי עובר בכך על ביטול תלמוד תורה. ואף מי שאינו למדן יכול לקיים מצוה זו על ידי לימוד ספרי יראה כמו 'חובות הלבבות' וכדומה, ולא ישב בטל מן התורה. וכן פירש הגר"א מהו 'דין וחשבון', 'דין' היינו על העבירה עצמה שעשה, ו'חשבון' היינו שבאותו זמן שעשה עבירה היה יכול לקיים מצוה, ואף על כך הוא נתבע.

הלימוד היום לעלוי נשמת גדעון ז"ל בן אילנה וניסים רובין שיבדלחט"א, נלב"ע בדמי ימיו בכ"ג שבט תשע"ב

בס"ד

יום חמישי כ"ג שבט תשע"ה

יג. המספר לשון הרע ומערב בדבריו דברי שקר, עובר על מצות 'מדבר שקר תרחק', והרי הוא 'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של ה', שכולן טובות, ולא לדבר או לשמוע רע על ישראל, שזה נגד מידותיו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: יג. המספר לשון הרע, ובתוך הדברים מערב גם דברי שקר, הרי הוא עובר על מצות עשה של 'מדבר שקר תרחק', וגם הוא נחשב עתה כ'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של הקב"ה, שכולן טובות, ומצאנו במידותיו של הקב"ה שהוא שונא דלטוריא [-דברי לשון הרע] בכל האופנים, ואפילו על אנשים גרועים, ואחת הכתות שאינה מקבלת פני שכינה היא כת בעלי לשון הרע, ואם כן המרגיל עצמו במידה זו אינו הולך בדרכי ה', ועובר על מצות עשה זו.

נמצאו ארבעה עשר מצוות עשה שרגילים לעבור עליהם על ידי דברי לשון הרע ורכילות, מלבד שבעה עשר מצוות לא תעשה שנימנו לעיל.

ואמנם בסיפור אחד ובפעם אחת לא ניתן לעבור על כל האיסורים הללו, אך הרגיל בלשון הרע נכשל בכולם במשך הזמן, כיון שבכל פעם הוא מדבר על אדם אחר, כמו זקן או חכם, ונכשל באיסורים שונים.

הלימוד היום לעלוי נשמת גדעון ז"ל בן אילנה וניסים רובין שיבדלחט"א, נלב"ע בדמי ימיו בכ"ג שבט תשע"ב

בס"ד

יום שישי כ"ד שבט תשע"ה

א. המספר לשון הרע עובר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', שהכוונה למדבר לשון הרע.

ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שהכוונה למי שמכשיל את חבירו באיסור [ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל].

ג. אם עוון זה מופקר אצלו לגמרי, שאינו מקבל על עצמו להזהר בו, עובר ב'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם', שהכוונה למי שאינו מקבל לקיים את כל דברי התורה, והוא נקרא 'מומר לדבר אחד'.

אם מדבר על אביו או אמו, עובר גם ב'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ'.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. מלבד כל הלאוין והעשין שהתבארו לעיל עובר המספר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', וכוונת הפסוק היא למדבר לשון הרע, שמכה בדבריו את חבירו בסתר.

ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שכוונת הפסוק למי שמכשיל את חבירו באיסור, וכאן גם כן מכשיל את חבירו באיסור לשון הרע [ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל].

ג. ואם נעשה אצלו הדבר כהפקר, שאינו מקבל על עצמו כלל להזהר מאיסורי לשון הרע ורכילות, עובר גם ב'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם', שכוונת הפסוק למי שאינו מקבל לקיים את כל דברי התורה, והוא נקרא 'מומר לדבר אחד', כיון שבשאט נפש עובר על איסור חמור זה, ומחזיק את תורת ה' להפקר, וגדול עוונו מנשא.

ואם דיבר לשון הרע על אביו או אמו, עובר גם ב'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ'.

וכל מי שעובר על איסור שיש בו 'ארור' צריך להיות חרד לנפשו, אולי נידוהו מהשמים על זה, כמבואר בגמרא שב'ארור' יש קללה ויש נידוי.

ועוד ענינים רעים רבים נסבבים מחטא זה של לשון הרע, כגון מידת האכזריות והכעס, וכן מגיע על ידי זה לפעמים לליצנות ושאר מידות רעות.

ואת הפתיחה הזו יש לקרוא ולחזור ולקרוא, כיון שדברים אלו מועילים יותר מהכל, כיון שהם מלוקטים מדברי הראשונים, אשר דבריהם קדושים וטהורים, בוערות כמראה הלפידים, ובודאי שמרו עצמם ממידה זו עד תכליתה, ולכן דבריהם פועלים מאד בלב קוראיהם.