שתי הלכות ביום - שמירת הלשון

שבת קדש כ"ה שבט תשע"ה

א. אסור לספר בגנות חבירו אפילו דבר שהוא אמת, והוא הנקרא בפי חז"ל 'לשון הרע', ואם יש בדבר תערובת שקר הרי הוא 'מוציא שם רע', שעוונו חמור יותר, והמספר עובר על 'לא תלך רכיל בעמך'.

ב. מלבד לאו זה, שהוא מיוחד ללשון הרע ורכילות, עובר המספר באיסורים רבים נוספים, כפי שהתבאר בפתיחה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר בגנות חבירו, אפילו בדבר שהוא אמת גמורה, וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום 'לשון הרע'. [אבל אם יש בסיפור שלו תערובות של שקר, ומחמת שקר זה נתגנה חבירו יותר, הרי הוא בכלל 'מוציא שם רע', ועוונו גדול הרבה יותר]. והמספר עובר באיסור 'לא תעשה', שנאמר (ויקרא יט טז) 'לא תלך רכיל בעמך', וגם לשון הרע בכלל רכילות הוא.

ב. איסור לא תעשה זה, של 'לא תלך רכיל בעמך', הוא מה שכתבה התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אבל מלבד זאת יש עוד הרבה מצוות לא תעשה ומצוות עשה שהמספר לשון הרע עובר עליהם על ידי סיפור הרע הזה, כמבואר בפתיחה.

בס"ד

יום ראשון כ"ו שבט תשע"ה

ג. איסור לשון הרע הוא אפילו בדרך מקרה, ואילו אותם שרגילים לכך בקביעות נקראים 'בעלי לשון הרע', ועונשם גדול יותר.

ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. איסור לשון הרע ורכילות הוא אפילו אם סיפר במקרה גנות על חבירו, אבל אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילים תמיד לשבת ולספר 'כך וכך הם מעשיו של פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו', וכדומה, והם דברים של גנאי, אנשים כאלו נקראים בפי חז"ל בשם 'בעלי לשון הרע', ועונשם הרבה יותר גדול, מאחר שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה', ונעשה דבר זה אצלם כהפקר, כמבואר בפתיחה, ועליהם נאמר בתהילים (יב ד) 'יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'.

ד. אמרו חז"ל, על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן. והביאו חז"ל על זה ראיה מהכתובים. ופירשו הראשונים שהכוונה היא על אותם בני אדם שהתרגלו בעוון זה בתמידות, ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.

בס"ד

יום שני כ"ז שבט תשע"ה

ה. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר מרצונו ובין אם הפצירו בו לספר, ואפילו אם אביו או רבו מפצירים בו, אם הוא יודע שיבוא בתוך הדברים לידי לשון הרע או אבק לשון הרע, אסור לו לספר.

ו. אפילו אם מחמת שלא יספר לשון הרע יגרם לו הפסד גדול בפרנסתו, כגון שיפטרוהו מעבודתו ולא יהיה לו ממה לפרנס את בני ביתו, אסור לו לדבר לשון הרע.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. אין חילוק באיסור סיפור לשון הרע בין אם הוא מספר מעצמו ומרצונו, ובין אם הפציר בו חבירו בדברים עד שיספר לו, בכל אופן אסור. ואפילו אם אביו או רבו, שמחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור את דבריהם, ביקשו ממנו שיספר להם ענין מסוים, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע, או אפילו רק לידי אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

ו. אפילו אם האדם רואה שאם הוא ירגיל את עצמו שלא לדבר לעולם בגנותו של אדם מישראל או שאר דבורים אסורים, יגרם לו הפסד גדול בענין פרנסתו, וכגון שהוא נמצא בעבודתו תחת רשות אנשים שאין בהם ריח תורה, ואנשים כאלו פרוצים מאד בעוון חמור זה של לשון הרע, עד כדי כך שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם לדבר לשון הרע, הרי הם מחזיקים אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו מעבודתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע, ככל שאר מצוות 'לא תעשה', שמחויב אדם ליתן את כל ממונו כדי שלא לעבור עליהן.

בס"ד

יום שלישי כ"ח שבט תשע"ה

ז. כיון שהתבאר שצריך האדם להפסיד ממון כדי לא להכשל בלשון הרע, כל שכן שעליו להפסיד 'כבוד' עבור זה, ולכן היושב בחברת אנשים המדברים לשון הרע, צריך להזהר שלא להשתתף עמם, אף אם מחמת כן יזלזלו בו ויבזו אותו, ולפי גודל הצער גודל השכר.

ח. איסור לשון הרע הוא בין בפה ובין בכתב, בין בפירוש ובין ברמז.

ט. אף אם בתוך דברי הגנאי על חבירו מגנה גם את עצמו, הדבר אסור.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ז. כיון שהתבאר שאף אם יפסיד האדם את פרנסתו מחמת כן אסור לו לדבר לשון הרע, נוכל לדעת שכל שכן אם הדבר נוגע לו רק לענין כבוד, כגון שיושב בחבורת אנשים ואין לו עצה להשתמט מהם, והם מדברים דברים האסורים עפ"י הדין, ואם ישב וישתוק ולא יסייע להם בדבריהם ייחשב בעיניהם כמשתגע, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע. ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום'. ובשעה שכזו יזרז עצמו בכל כוחו לעמוד על נפשו, ויהיה נכון ליבו ובטוח ששכרו יהיה מאת ה' עד אין קץ, וכמו שאמרו חז"ל 'לפום צערא אגרא' [-לפי גודל הצער, גודל השכר]. וכן אמרו חז"ל, יפה פעם אחת של קיום מצוה או הימנעות מעבירה בצער, ממאה פעמים שלא בצער. ועל זמן כזה שייך מאמר חז"ל 'על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער'.

ח. איסור זה של לשון הרע, הוא בין אם מספר בפיו ובין אם כותב כן במכתב. בין אם מספר בפירוש ובין אם מספר דרך רמז, בכל אופן הדבר אסור.

ט. ועוד, שאפילו אם בתוך דברי הגנאי על חבירו הוא מגנה גם את עצמו, ואף אם הקדים לגנות את עצמו ואח"כ גינה את חבירו, הרי זה בכלל לשון הרע.

יום רביעי כ"ט שבט תשע"ה

א. אסור לספר לשון הרע אפילו ליחיד, וכל שכן לרבים, שהרי מגנה את חבירו בפני רבים, וגם מכשיל את הרבים בעוון לשון הרע.

ב. מה שהתירו לספר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנאי גמור, אלא יכול להתפרש לשני פנים, וסמכו על כך שכשמספר בפני שלשה יודע שבודאי חבירו ישמע על כך, ולכן הוא מספר באופן שאינו מתפרש לגנאי. אבל אם אומר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לדבר לשון הרע על חבירו, אף שהוא דבר אמת, ואפילו בפני יחיד. וכל שכן שאסור לספר בפני רבים, וככל שיתרבו השומעים יתרבה עוון המספר, מפני שחבירו מתגנה יותר על ידי זה שמתפרסמת גנותו בפני כמה אנשים. ועוד, שעל ידי זה מכשיל המספר כמה אנשים באיסור שמיעת לשון הרע.

ב. מה שנמצא היתר בדברי חז"ל לומר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנות גמורה, ואפשר להבין את סיפורו בשני אופנים, וענין כזה תלוי לפי צורת הדיבור של המספר בעת סיפורו, והטעם שהתירו לספר זאת בפני שלשה, כיון שבאופן כזה יודע המספר בודאי שיבואו הדברים לאוזניו של אותו אדם שסיפר עליו, ולכן הוא שומר את עצמו בעת הסיפור לומר באופן שלא יהיה ניכר בלשונו דיבור של גנאי. אבל לספר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה. [ודוגמא לדבר: כששואלים אדם 'היכן נמצא אש?', והוא משיב 'בבית פלוני, שמבשלים תמיד בשר ודגים', דיבור זה יכול להתפרש כדבר שאין בו גנאי, כגון שיש לאותו אדם בני בית מרובים וממון רב, או שהוא מכניס אורחים וכדומה, ואמירה זו מותרת. אך דיבור זה יכול להתפרש כגנאי, שעל ידי קולו ותנועותיו ניכר שהוא מתכוין שאותו אדם מרבה תמיד בסעודות מרעים, ולכן תמיד מבשלים בביתו, ואף שגם זה איננו גנאי גמור, מכל מקום זהו אבק לשון הרע, ואסרו חז"ל לומר כן אפילו בפני שלשה, באופן שניכר שכוונתו לגנאי].

הלימוד היום לעילוי נשמת נוריאל נוראלה בן רחל ז"ל נפטר בל' בשבט תש"ע

בס"ד

יום חמישי ל' שבט תשע"ה

ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר לשון הרע בפני שלשה, מותר לאותם שלשה לספר את הדבר לאחרים, כיון שבין כך הדבר עתיד להתפרסם. ובתנאי שלא יתכוונו לפרסם אלא יספרו במקרה. ויש אומרים שמותר רק אם השיחה התגלגלה בדרך אגב לנושא זה.

ד. אך מי ששמע את הסיפור מאחד מאותם שלשה אינו רשאי לספר זאת הלאה, כיון שאינו רשאי להאמין שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. וכל שכן שאסור לו לספר ולהוסיף את שמו של המספר הראשון, שאז נמצא שדיבר לשון הרע גם על המספר הראשון. אך אם כבר התפרסם הדבר לכל, מותר להמשיך ולספרו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר גנות על שמעון בפני שלשה אנשים, אף שראובן עצמו ודאי עבר על איסור לשון הרע, מכל מקום אם השומעים מספרים זאת לאחרים, אינם עוברים איסור, כיון שאחרי ששלשה אנשים יודעים זאת בודאי עתיד הדבר להתפרסם, ובדבר העתיד להתפרסם אין איסור לשון הרע. אמנם ההיתר הוא רק לספר בדרך מקרה, אך לספר בכוונה כדי לפרסם אסור. ואפילו אם לא יאמר שראובן הוא שסיפר את הדבר, אלא יאמר סתם שכך התפרסם, אם כוונתו לפרסם, אסור. [אבל אם יאמר שראובן הוא המספר, הרי סיפר לשון הרע גם על ראובן]. ויש אומרים שאפילו במקרה אסור לספר אם כוונתו לספר סיפור זה לבדו, ורק אם התגלגל הנושא לשיחתו בדרך אגב, מותר.

ד. היתר זה, לספר בדרך מקרה דבר שנאמר בפני שלשה, כשאין כוונתו לפרסם, הוא רק לאחד מאותם שלשה ששמעו מראובן, והם יודעים שהדבר עתיד להתפרסם, אבל מי ששמע מאחד מהשלשה אינו רשאי להמשיך ולספר את הדבר, כיון שאינו יודע שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. ואף שהמספר אומר לו ששמע את הדברים בפני שלשה, אינו רשאי להאמין לו, אלא עליו לחשוש שלא נאמרו הדברים בפני שלשה, ואינם עתידים להתפרסם. ואפילו אם לא יאמר מי הראשון שסיפר זאת, אלא סתם שכך שמע, אסור [אבל אם יאמר את שמו של ראובן שהוא הראשון שסיפר זאת, הרי סיפר לשון הרע על ראובן]. ואפילו אם הוא יודע בעצמו שראובן סיפר את הלשון הרע הזה, אך אינו יודע אם סיפר כן בפני שלשה, אסור לו להאמין למי שאומר לו שסיפר כן ראובן בפני שלשה, וממילא אסור לו להמשיך ולספר את הדבר, ואף לא בדרך מקרה. אמנם אם כבר התפרסם הדבר ונודע לכולם, מותר להמשיך ולספר זאת לאחרים.

הלימוד היום לעילוי נשמת מרים בת שרה ע"ה

בס"ד

יום שישי א' אדר תשע"ה

ה. אף דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים, או קרוב או אוהב של אותו שדיברו עליו לשון הרע, אין הדבר עתיד להתפרסם, ואסור אף לשנים האחרים לספר זאת.

ו. אף באופן שמותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה היינו רק באותה עיר שסופרו הדברים בפני שלשה, ולא בעיר אחרת.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. נראה לומר, שההיתר לספר לאחרים דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, הוא רק אם שלשת האנשים אינם יראי שמים, אבל אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים ומסתבר שלא יספר את הדברים, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת. ויתכן שאף אם אחד מהם הוא קרובו או אוהבו של אותו שדיברו עליו לשון הרע, ומחמת כן מסתבר שלא יפרסם זאת, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת.

ו. עוד נראה לומר, שהיתר זה לפרסם דבר שנאמר בפני שלשה, הוא רק באותה עיר שבה נאמרו הדברים לשלשתם, ששם עתיד הדבר להתפרסם, אבל בעיר אחרת אין הדבר עתיד להתפרסם ואסור לספר שם, ואפילו אם מצויים אנשים הבאים מהעיר האחת לעיר השניה.

הלימוד היום לעילוי נשמת מרים בת שרה ע"ה

בס"ד

שבת קדש ב' אדר תשע"ה

ז. אף דבר שנאמר בפני שלשה, אם המספר הזהיר אותם שלא יספרו זאת, אסור להם לספר, ואפילו אם אחד או שנים סיפרו, אסור לשלישי לספר, ואפילו במקרה.

ח. ודין זה הוא בין אם אמר להם שלא ידברו על הענין, או שלא יוודע מהם הדבר, תמיד אסור. והיתר זה של 'בפני שלשה' אינו שייך כששני בני אדם סיפרו לשנים אחרים, אלא רק באחד שסיפר לשלשה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ז. הגבלה נוספת להיתר זה של אמירת דבר שנאמר בפני שלשה: אם המספר הזהיר את השומעים שלא לגלות את מה שאמר להם, אסור לשומעים לספר זאת, אף לא במקרה.

ואפילו אם אחד או שנים מהשומעים עברו וסיפרו, אסור לשלישי לספר, אפילו במקרה.

ח. ואין חילוק כיצד הזהיר אותם, בין אם אמר להם שלא ידברו על עניין זה כלל, ובין אם אמר להם שלא יוודע ממכם דבר, אסור להם לספר את הלשון הרע ששמעו לשום אדם, כיון שאם יספרו זאת לאחרים - בסוף ישמע זאת גם אותו אדם שנאמרה עליו הגנות, וכל שכן שאסור להם לספר זאת לאותו אדם עצמו. [אבל אם אמר להם רק שלא יספרו זאת לאותו אדם, יתכן שמותר לספר זאת לבני אדם אחרים, וצריך עיון]. עוד נראה פשוט, שכל ההיתר של דבר שנאמר בפני שלשה הוא כשהיה המספר אחד והשומעים שלשה, אבל אם שני בני אדם סיפרו לשנים אחרים, אף שיחד הם ארבעה, לא נאמר היתר זה כלל.