שתי הלכות ביום - שמירת הלשון

הלימוד היום לעילוי נשמת סולטנה אשכנזי בת משה ורבקה חביף ע"ה

בס"ד

יום שלישי כ"ו אדר תשע"ה

א. אסור להאמין לדברי לשון הרע גם אם סופרו בפני כמה אנשים.

ב. אסור להאמין ללשון הרע אפילו אם סיפר זאת המספר בפני אותו אדם, ואפילו אם אותו אדם שתק בניגוד להרגלו, אין זו ראיה שהסיפור אמיתי, ואסור להאמין לו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. איסור קבלת לשון הרע הוא גם באופן שהמספר סיפר את הדברים בפירסום, בפני כמה אנשים, מכל מקום אסור להאמין שהדברים אמת, אלא רק לחשוש להם ולחקור את הדבר, שמא הוא אמת.

ב. אסור להאמין ללשון הרע, אפילו אם המספר אומר שהיה מספר זאת גם בפני אותו אדם. ואפילו אם באמת סיפר זאת בפני אותו אדם, כל זמן שאותו אדם לא הודה שהסיפור אמיתי אסור להאמין לדברים, ואין שתיקתו מוכיחה שהסיפור אמיתי. ואפילו אם זהו אדם שאין דרכו לשתוק כשמדברים עליו דברים מעין אלו, יתכן שהפעם החליט לשתוק, או שחשש שלא יאמינו לו אם יכחיש את הסיפור, כדרך בני אדם שמאמינים לסיפורי גנאי על אנשים אף אם הם מכחישים את הדבר. ולכן אין שתיקתו נחשבת כראיה שהסיפור אמיתי, ואסור להאמין לאותם דברי לשון הרע.

בס"ד

יום רביעי כ"ז אדר תשע"ה

ג. אסור להאמין לדברי לשון הרע גם אם שני אנשים או יותר סיפרו זאת, אלא רק לחשוש.

ד. אף אם התפרסם על אדם מסוים שעשה דבר איסור, אין להאמין לדבר אלא רק לחשוש לו, ואם מספרו לאחרים [לאחר שכבר התפרסם הדבר] יזהר שלא לכוין לפרסם את הדבר יותר.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. כמו שאסור לקבל לשון הרע מאדם אחד, כך אסור לקבל ולהאמין ללשון הרע ששמע משני בני אדם. ואם זהו דבר שאף אם הוא אמת אסור להם לספרו, בודאי שאין להאמינם, שהרי אף לדבריהם - עשו מעשה רשע בכך שסיפרו לשון הרע, ואין סברא להאמינם. ואפילו אם זהו דבר שלפי דבריהם מותר להם לספרו, ואם האמת כדבריהם נהגו כדין בכך שסיפרוהו לו, מכל מקום אסור לקבל ולהאמין לדבריהם [אלא רק לחשוש, כמו כששומע מאדם אחד], כיון שרק שנים שמעידים על הדבר בפני בית דין יש להאמינם, ואילו כשמספרים חוץ לבית דין אין להם שם 'עדים', ואינם נאמנים.

ד. וכמו כן, אם יצא קול על אדם שעשה מעשה או דיבר דיבור שאסור על פי התורה, בין אם זהו איסור חמור ובין אם זהו איסור קל, אסור לקבל ולהאמין לדבר, רק לחשוש שמא הוא אמת, עד שיתברר הדבר. וקל וחומר שיש לאדם להזהר כשהוא מספר את הדבר לאחרים [לאחר שהדבר מפורסם, ואין איסור בעצם הסיפור], שלא יתכוין להעביר את הקול ולפרסמו יותר, וכמו שהתבאר לעיל (כלל ב סעיף ג).

בס"ד

יום חמישי כ"ח אדר תשע"ה

ה. מותר לקבל ולהאמין ללשון הרע על אדם הידוע ומוחזק כרשע, שעובר עבירות שידוע איסורן בכל ישראל.

ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על עצמו וגם על אחר, יכול להאמין לגנאי שהוא מספר על עצמו, אך לא במה שהוא מספר על אחר.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. האיסור לקבל ולהאמין ללשון הרע הוא רק באדם רגיל, אבל באדם שידוע כרשע, שעובר על איסורים ועבירות הידועות בעם ישראל, מותר לקבל עליו לשון הרע, ולהאמין.

ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על המספר עצמו וגם על אדם אחר, יאמין לו רק למה שמספר על עצמו, ולא יאמין למה שמספר על האדם האחר.

בס"ד

יום ראשון ב' ניסן תשע"ה

י. השומע מחבירו לשון הרע, ויש 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, אם אין זה דבר של שלילת המעלות אלא של מעשה רע ממש שעשה אותו אדם, ואי אפשר לדונו לכף זכות, מותר להאמין ולקבל את הדברים.

יא. ההיתר להאמין ללשון הרע שיש בו 'דברים הניכרים' שהוא אמת, זהו רק כשהדברים ניכרים ממש, ולא רק קצת, ובתנאי שראה אותם בעצמו.

יב. אף במקום שיש דברים הניכרים ומותר לשומע להאמין, אסור לו לספר זאת לאחרים, ולא להפסידו ממון או להכותו על פי הדברים ששמע.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: י. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע, ויש 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, הדין הוא כך: אם יש בסיפור הזה אפשרות לדון את אותו אדם שסיפרו עליו לכף זכות, או שענין זה הוא בשלילת המעלות וכדומה [שאז גם אם הדברים נכונים אסור למספר לספר זאת], אין להאמין ולקבל את הדברים, אבל אם זהו דבר שאי אפשר לדונו לכף זכות, וניכרים הדברים שהם אמת, מותר להאמין ולקבל את הדברים. ובתנאי שיש בכך תועלת לעתיד, שיזהר מאותו אדם וכדומה. והיתר זה הוא אפילו אם שמע את הדברים מאדם שאינו כשר לעדות, ואפילו אם אותו אדם כבר שיקר פעם אחת בענין זה, מכל מקום אם במה שהוא מספר לו עתה יש 'דברים הניכרים' המוכיחים שדבריו נכונים, מותר להאמין לו. אמנם צריך להזהר מאד ולחקור היטב אם אכן יש בסיפור זה 'דברים הניכרים'.

יא. היתר זה הוא רק כשיש 'דברים ניכרים' ממש, והיינו הוכחה הנוגעת לסיפור זה שהוא שומע על אותו אדם, וראה בעצמו את אותם דברים ניכרים. אבל אם הדברים רחוקים וזהו רק דבר הניכר קצת, או שלא ראה בעצמו, אינו יכול לקבל את הדברים.

יב. ואפילו במקום שיש 'דברים הניכרים' ומותר להאמין, היינו רק לגבי עצמו, אבל אסור לו לספר את הדבר לאחרים, וכן אינו יכול להפסידו ממון על פי זה, או להכותו.

הלימוד לזכות תומר שלום בן אורלי, ואורלי בת ויקטוריה, לאריכות ימים, בריאות שלימה, תשובה שלמה והצלחה בכל

בס"ד

יום שני ג' ניסן תשע"ה

יג. אם אדם תובע את חבירו בבית דין, ויש לדיינים עצמם 'דברים הניכרים' המוכיחים שאכן אדם זה אשם, מותר להם להכותו כדי שיודה בכך. אבל ליחיד, או לבית דין שאין הדברים ניכרים להם בעצמם, אסור.

יד. ולכן אם אדם מתלונן בפני נבחרי הציבור על אדם אחר שחטא נגדו, אם אין להם עצמם דברים הניכרים שטענתו אמיתית, אסור להם לסמוך על התובע ולהכות את אותו אדם, ואף להאמין לתובע, אסור.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: יג. יש מקרים שמותר לבית דין לסמוך על דברים הניכרים שהם אמת. כגון שהיתה גניבה בביתו של אדם, ויש 'דברים הניכרים' לפני הדיינים עצמם, המוכיחים שאדם מסוים היה הגנב, ויכולים לסמוך על דברים אלו ולהכות את אותו אדם כדי שיודה בגניבתו. אבל לאדם יחיד אסור לעשות כן, ואף לא לבית דין - אם לא התברר להם בעצמם שיש בענין זה 'דברים הניכרים', אף אם הנגנב טוען שיש לו 'דברים הניכרים' שאדם זה הוא הגנב.

יד. ויש אנשים שטועים בדבר זה, שאם נגנב להם איזה חפץ וכדומה, וחושדים באדם מסוים, אומרים זאת ל'טובי העיר' [-נבחרי הציבור], והם מכים ומענישים אותו כדי שיודה, וזהו שלא כדין. כי אף אם יש להם סמכות של 'בית דין', הרי אסור לקבל את דברי התובע כל זמן שאין הדברים ניכרים לדיינים עצמם, ואין לסמוך על דבריו בזה. ואפילו רק להאמין לו בלב אסור,  וכל שכן שאסור להכותו וכדומה.

הלימוד היום לזכות יהודה בן שרה בת שבע, לרפואה שלמה

בס"ד

יום שלישי ד' ניסן תשע"ה

א. אסור לספר לשון הרע, בין אם המספר הוא איש או אשה, קרוב או רחוק, ואף שמתוך אהבתם אינם מקפידים על כך, אסור. ואף אם כוונתו לקנא לאמת, אם טעה בדבריו, הרי זה לשון הרע.

ב. אסור לספר לשון הרע על איש או על אשה, ואף לא על אשתו ובני משפחתה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר לשון הרע, ואין חילוק אם המספר הוא איש או אשה, קרוב או רחוק. ואף שלפעמים כשהמספר קרוב לאותו אדם שסיפר עליו, אין דרכו של אותו אדם להקפיד על המספר, מחמת אהבתם וקורבתם, ועוד, שבדרך כלל אצל קרובים אין הכוונה לגנות את האדם בעצמותו, אלא רק לקנאות לאמת ולומר שבענין מסוים לא נהג אותו אדם כהוגן, מכל מקום אם לפי האמת טעה בדבריו ודן את אותו אדם לכף חובה, ובאמת אותו אדם נהג כהוגן, הרי זה לשון הרע ממש.

ב. אסור לספר לשון הרע, בין על איש ובין על אשה, ואין היתר לבעל לספר על אשתו. והרבה נכשלים בזה, שמספר האדם בפני משפחתו גנות על אשתו ומשפחתה, ואין בזה שום היתר, אם לא שכוונתו לתועלת, ואינו מערב בדבריו שום שקר [וכמו שיבואר להלן התנאים בהיתר של דיבור לתועלת].

בס"ד

יום רביעי ה' ניסן תשע"ה

ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם דבר זה יגרום לו נזק או צער.

ד. אסור לספר לשון הרע על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד חכם, וכל שכן על מורה הוראה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם על ידי הסיפור יכול להיגרם לו נזק או צער. כגון שמספר לשון הרע על יתום קטן שמגדלים אותו בבית אחר, ועל ידי שישמעו את הלשון הרע יתכן שיגרשו אותו מביתם, וכן בכל קטן [אף שאינו יתום], אם יכול להיגרם לו נזק או צער, אסור לספר עליו לשון הרע. אבל אם הקטן גורם לנזקים, וכוונתו לספר עליו זאת כדי שיפסיק להזיק ולהדריך אותו בדרך ישרה, מותר. אמנם צריך שידע בבירור שהסיפור אמיתי, ולא ימהר לסמוך על מה ששמע מאחרים. וגם יתבונן היטב שאכן תהיה מכך תועלת, ולא יגרם נזק מסיפור הדבר [אף שהוא אמת].

ד. איסור סיפור לשון הרע הוא אף על עם הארץ, כי גם הוא בכלל ישראל, וכל שכן שאסור לספר על תלמיד חכם, שעוונו גדול יותר. ואמרו חכמים שהמספר לשון הרע על תלמיד חכם לאחר מותו, נופל בגיהנם. וכמה פעמים נכנס המספר לכלל 'מבזה תלמידי חכמים'. אמנם היצר הרע מסית את האדם לומר שדינים אלו [הנוגעים לתלמידי חכמים] נאמרו רק על החכמים שבזמן הגמרא, שהיו חכמים גדולים, ולא על תלמידי חכמים של דורינו. אבל האמת אינה כן, אלא כל תלמיד חכם הוא לפי דורו, ואם הוא ראוי להורות ויגע בתורה, הרי הוא נקרא תלמיד חכם, והמבזה אותו אפילו בדיבור ואפילו שלא בפניו, חייב נידוי. וכל שכן אם מבזה תלמיד חכם שהוא מורה הוראה בעיר, שבודאי עוונו גדול יותר, שכיון שאותו אדם עצמו סומך על הוראותיו חייב הוא להחזיקו כתלמיד חכם ולנהוג בו כבוד. ועוד, שמחמת סיפורו הוא גורם לאנשים אחרים שלא לסמוך על הוראותיו, ודבר זה גורם לכמה קלקולים.

בס"ד

יום חמישי ו' ניסן תשע"ה

ה. מותר לספר לשון הרע על אפיקורס, וזהו הכופר בנבואה או בתורה, ואפילו בדרשה אחת שדרשו חכמים.

ו. אמנם זהו בתנאי ששמע מאותו אדם בעצמו דברי אפיקורסות, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אך אם רק שמע זאת מאחרים, אינו יכול לסמוך על זה, אלא רק לחשוש לדבר.

ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע, והיינו שאין לאנשים ספק ברשעותו מחמת השמועות שיוצאות עליו תמיד שעובר על עבירות ידועות.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. איסור לשון הרע הוא רק באדם שהוא בכלל 'עמיתך', כלומר, אדם השומר תורה ומצוות, אבל אנשים שיש בהם אפיקורסות [והם הכופרים בתורה או בנבואה, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו בדרשה אחת שדרשו חכמים], מצוה לגנות ולבזות אותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בין במה שהוא רואה בהם ובין במה ששמע עליהם. ועליהם נאמר 'הלא משנאיך ה' אשנא'.

ו. אמנם דין זה הוא רק אם שמע בעצמו דברי אפיקורסות מאדם זה, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אבל אם רק שמע מאחרים שאותו אדם הוא אפיקורס, אינו יכול לסמוך על זה לגנותו, אלא רק יכול לחוש לעצמו, או להזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו עם אותו אדם עד שיתברר הדבר.

ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע מחמת עבירות שעובר. וההגדרה של 'מוחזק לרשע' היא שהוסכם בפני אנשי העיר לרשע, עד שלא יהיה להם ספק בדבר, מחמת השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד בעניני עבירות הידועות לכל שהן אסורות. אבל אם יצאה עליו שמועה בלבד, אסור לסמוך על כך ולספר עליו לשון הרע, ואפילו לקבל את הדבר בלב כדבר ודאי, אסור.

בס"ד

שבת קדש ח' ניסן תשע"ה

י. איסור לשון הרע הוא בין כשמספר לאנשים זרים, ובין כשמספר לקרוביו, ואפילו לאשתו אסור לספר, אלא אם כן יש בכך תועלת.

יא. אסור לספר לשון הרע אפילו לקרוביו של אותו אדם שהוא מספר עליו, אלא אם כן כוונתו שיוכיחו אותו על כך, והוא עצמו אינו יכול להוכיחו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: י. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר לאנשים זרים או לקרוביו, ואף לאשתו. אלא אם כן הוא מספר לה דבר שיש ממנו תועלת, וכגון שיש לה חנות והיא מוכרת בהקפה לאנשים רעים, שיהיה קשה לגבות מהם את החוב. וכן מותר לשותף לומר דברים מעין אלו לשותפו, כדי שלא יהיו להם נזקים בעתיד. ואפילו אם אינו יודע בעצמו שהדבר הוא כן, אלא ששמע זאת מאחרים, אף שאסור לו להאמין לזאת בודאות, עליו לחשוש לדבר, ולכן מותר לו לספר זאת לאשתו או לשותפו כדי להצילם מהפסד. אך יאמר זאת בלשון שיובן ממנה שאינו מאמין לדבר בודאי, אלא שחושש לכך. אבל בשאר דברים וענינים שקורים לאדם עם חבריו, אסור לו לספר לאשתו את הדברים שיש בהם משום לשון הרע עליהם.

יא. איסור לשון הרע הוא בין כשהוא מספר לקרוביו של אותו אדם שהוא מספר עליו, ובין אם הם זרים לו. ואפילו אח המספר לאביו על אחיו, עובר משום לשון הרע. ואפילו אם כוונתו לתועלת, עליו להוכיחו תחילה בעצמו, ורק אם הוא משער בדעתו שתוכחתו לא תועיל, רשאי לספר כן לקרוביו כדי שיוכיחוהו.

בס"ד

יום ראשון ט' ניסן תשע"ה

יב. אסור לספר לשון הרע על ישראל בפני ישראל, וכל שכן בפני גוי, כי מלבד שהוא מחלל את כבוד ה' וכבוד עם ישראל, גם הגוי ימהר להאמין לדבר ולפרסמו, וגורם בכך היזק וצער לחבירו. וכל שכן שאסור להלשין על ישראל בפני גויים, שאז דינו כאפיקורס וכופר.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: יב. אסור לספר לשון הרע על ישראל בפני ישראל, וכל שכן שאסור לספר על ישראל בפני גוי, שעוונו גדול הרבה יותר, כי מלבד שהוא מבזה את כבוד עם ישראל ומחלל כבוד שמים, בנוסף לכך הוא גורם רעה גדולה לחבירו, כיון שיהודי ששומע לשון הרע על חבירו אינו ממהר להאמין לזה, ואילו גוי ששומע לשון הרע על ישראל יאמין לכך מיד, ועוד ילך ויפרסם את הדבר בפני הכל, ויגרם לו בכך צער ונזק.

וכל שכן שאדם ההולך ומלשין על ישראל בפני גוים, שעוונו גדול מנשוא, כי הוא נכנס על ידי זה לכלל המלשינים, ודינו כאפיקורס וככופר בתורה ובתחית המתים, שגיהנם כָּלֶה והם אינם כָּלִים, והרי הוא כאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה, ועל כן צריך כל איש ישראל לשמור עצמו מזה עד מאד.