שתי הלכות ביום - שמירת הלשון

הלימוד היום לעלוי נשמת הרב יוסף בן אברהם יצחק הכהן פארטאוויטש ז"ל

בס"ד

יום חמישי י"ג ניסן תשע"ה

ה. צריך אדם למנוע את ילדיו הקטנים מלדבר לשון הרע, כמו שהוא חייב להפרישם מכל איסורים שבתורה.

ו. האומר דבר לחבירו [אף שאין בו לשון הרע], אסור לשומע לספר זאת לאחרים עד שיתן לו המספר רשות מפורשת לכך.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. אדם השומע את בניו ובנותיו הקטנים מדברים לשון הרע, מצוה לגעור בהם ולהפרישם מאיסור זה, כמו שאר איסורים שבתורה שחייב אדם לחנך את ילדיו הקטנים שלא לעבור עליהם. והטעם שהרבה בני אדם רגילים לעבור על איסור זה הוא כיון שהורגלו לכך מקטנותם, שלא מחו בידם כשדיברו לשון הרע, ואף אחר שגדלו קשה להם לעקור טבע זה. ואם ירגיל האב את ילדיו הקטנים שלא לדבר לשון הרע, יהיה להם קל יותר להזהר מעוון זה אף כשיגדלו.

ו. אדם האומר איזה דבר לחבירו [שאין בו משום לשון הרע], אסור לשומע לספר זאת לאחרים, אלא אם כן נתן לו המספר רשות לכך.

בס"ד

יום ראשון כ"ג ניסן תשע"ה

א. המרגל בחבירו עובר באיסור 'לא תלך רכיל', ועוון גדול הוא הגורם להרוג נפשות מישראל.

ב. 'רכיל' הוא המספר לחבירו מה אמר עליו פלוני או מה עשה לו פלוני, אף אם אין בדברים אלו מצד עצמם גנאי אמיתי, ואף אם הלה לא היה מכחיש זאת, משום שהצדק עמו או שהיתה לו בדברים כוונה אחרת.

ג. אסור לספר לראובן ששמעון עשה לו דבר מסוים או אמר עליו דבר מסוים, אפילו אם אינו מתכון לגרום בכך שנאה ביניהם, ואפילו אם לדעתו נהג שמעון כדין, מכל מקום אם הוא משער שסיפור זה יגרום לשנאה ביניהם, הרי זו רכילות.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', ועוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, ולכן נאמר בסמוך 'לא תעמוד על דם רעך'. צא ולמד מה אירע מרכילותו של דואג האדומי, שנהרגה מחמתו כל נוב עיר הכהנים. ואיסור זה של 'לא תלך רכיל' הוא איסור המיוחד לעוון זה, אך מלבד זאת יש איסורים רבים שעובר הרכיל, כמו שהתבאר בפתיחה.

ב. איזהו רכיל? זה שטוען דברים מזה לזה, והולך ואומר 'כך אמר פלוני עליך', או 'כך עשה לך פלוני', או 'כך וכך שמעתי עליו שעשה לך', או 'שרוצה לעשות לך', וכדומה, אף על פי שאותו דבר אינו גנאי על אותו פלוני, ואף אם היו שואלים אותו לא היה מכחיש זאת, או משום שהצדק איתו, או משום שהיתה לו כוונה אחרת במעשה זה [ורק השומע את הרכילות מפרשה באופן אחר, או שונאו מחמת דבר זה ששמע], מכל מקום המספר דברים אלו נקרא רכיל.

ג. איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מתכוון ברכילותו להכניס שנאה בלב השומע על אותו אדם, ואפילו אם לפי דעתו אותו אדם נהג כדין במה שדיבר או עשה, מכל מקום אסור לו לספר זאת למי שדיברו עליו או עשו לו מעשה זה. כגון, ששמעון מקפיד על ראובן שאמר עליו דבר מסוים, וראובן רוצה להוכיח שהצדק עמו, ואומר לשמעון שגם יהודה אמר עליו כן [הרי שאינו מתכוון לגנות את יהודה, אלא אדרבה לומר שגם הוא וגם יהודה נהגו כדין במה שדיברו על שמעון], מכל מקום אם הוא משער שמחמת כן תכנס שנאה בלב שמעון על יהודה, הרי זו רכילות.

בס"ד

יום שני כ"ד ניסן תשע"ה

ד. אסור לספר רכילות אף בדבר שהוא אמת. ואף אם בין כך היו שניהם שונאים זה את זה, וכל שכן אם היו אוהבים זה לזה, ועל ידי הרכילות הכניס ביניהם שנאה.

ה. איסור רכילות הוא בין כשמספר את הדבר מעצמו ובין אם הלה הפציר בו שיספר לו, ואפילו הוא אביו או רבו, ואפילו באבק רכילות, הדבר אסור.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ד. איסור רכילות הוא אף כשהדבר הוא אמת, שאין בו תערובת שקר. ואין צורך לומר כשהיו שני בני אדם אוהבים זה לזה, ועל ידי הרכילות הכניס שנאה ביניהם, שהמרכל נקרא רשע, והוא מתועב עבור זה מאד לפני ה', כמו שנאמר (משלי ו טז,יט) 'שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ... וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים', וכיון ש'מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים' הוא המנוי שביעי אמרו חז"ל (ויקרא רבה מצורע טז,א) שהוא הגרוע שבין כולם. אלא אפילו אם בין כך היו שניהם שונאים זה את זה מאד, מכל מקום אסור לומר לאחד מהם מה אמר עליו השני, והאומר כן עובר באיסור רכילות.

ה. אין חילוק לגבי איסור רכילות בין אם סיפר מעצמו, או שחבירו הבין קצת מהדבר בעצמו והפציר בו שיספר לו את כל הדבר, בכל אופן אסור. ואפילו אביו או רבו מפצירים בו שיספר להם מה שדיבר עליהם אדם מסוים, ואפילו אם זהו רק אבק רכילות, מכל מקום אסור לספר להם.

בס"ד

יום שלישי כ"ה ניסן תשע"ה

ו. אסור לספר רכילות, אפילו אם מחמת כן יפטרו אותו מעבודתו ולא יהיה לו מהיכן לפרנס את בני ביתו, וכמו בכל איסורי לא תעשה שאסור לאדם לעבור עליהם אפילו אם יפסיד את כל ממונו.

ז. ובודאי שאם רק יחרפוהו מחמת כן, שאסור לו לספר.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ו. איסור רכילות הוא אפילו באופן שאותו אדם שדיברו עליו מפציר בו שיספר לו מה אמרו עליו, ואם לא יאמר לו ייגרם לו הפסד גדול, כגון שהוא עובד תחת אותו אדם, ואם יתעקש שלא לספר לו יחשוד בו שגם הוא מתנגד לו כמו אותו שדיבר עליו, ויסלק אותו מעבודתו, ולא יהיה לו מהיכן לפרנס את בני ביתו, מכל מקום אסור לו לספר. וכמו בכל איסורי לא תעשה, שחייב אדם להפסיד אפילו את כל ממונו כדי שלא לעבור על איסורים אלו. וההיתר לספר הוא רק באופן שעל ידי זה תהיה תועלת לסלק נזקים ולהשבית את המחלוקת, אבל אין למהר לסמוך על היתר זה, כיון שיש בו תנאים רבים, וכמו שיבואר להלן (כלל ט') באריכות.

ז. ובודאי שאם מחמת שאינו מספר לא יהיה לו היזק ממון כלל, אלא רק יחרפו ויגדפו אותו, שאז בודאי אסור לו לספר, ואין לו לחשוש למה שיחרפוהו מחמת כן, וידע בעצמו כי מחמת כן יהיה נחשב לעתיד לבוא מאוהבי ה' יתברך, ופניו יאירו כאור השמש, כמו שאמרו חכמים (יומא כג.) הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה,לא) 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ', וכל שכן באדם זה שסובל בזיון עבור מצוות ה'.

בס"ד

יום רביעי כ"ו ניסן תשע"ה

ח. אם חבירו שואלו מה דיבר עליו פלוני, ישתמט ממנו בלי לשקר ובלי לרכל. ואם אינו יכול, מוטב שישקר ולא ירכל, אך לא ישבע לשקר.

ט. איסור רכילות הוא אף כשאינו אומר את שמו של המדבר, אם חבירו יבין מאליו מי היה המדבר. וכן אם חבירו יודע מה דיברו עליו ואינו יודע מי דיבר, אסור לומר או לרמוז לו מי היה המדבר.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ח. אם אדם שואל את חבירו מה אמר עליו פלוני, ודבר זה הוא רכילות, אם הוא יכול להשתמט ממנו בלי לשקר ובלי לומר את האמת, מוטב שיעשה כן. ואם אינו יכול, כיון שחבירו יבין שהוא משתמט ממנו, מותר לו לומר שקר גמור מפני השלום, ולא לומר רכילות. אמנם אסור להשבע לשקר ח"ו עבור זה.

ט. איסור רכילות הוא אפילו כשאינו אומר לחבירו בפירוש את שמו של אותו אדם שדיבר עליו, אלא מתוך דבריו נודע לחבירו אחר כך שמו של אותו אדם. וכן באופן שחבירו כבר ידע שדיברו עליו ואינו יודע מי המדבר, והוא בא ורמז לו מי היה המדבר, הרי זה איסור רכילות ממש.

בס"ד

יום חמישי כ"ז ניסן תשע"ה

י. אסור לספר רכילות 'דרך רמאות', כלומר, שכבר נודע לראובן מה שסיפר עליו שמעון, ורבו על כך, אסור להזכיר את אותו ענין כמסיח לפי תומו וכדי לעורר את המחלוקת, אף שאינו מזכיר את שמו של אותו אדם.

יא. איסור רכילות הוא בין בפה ובין בכתב. בין כשמספר על מי שגינה אותו עצמו, ובין כשמספר על מי שגינה את סחורתו, כיון שמכניס שנאה בליבו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: י. אסור לספר רכילות 'דרך רמאות', כלומר, שהוא יודע שראובן גרם רעה או גנאי לשמעון, והיתה ביניהם מריבה מחמת כן, והוא רוצה עתה לעורר את המחלוקת הישנה, אך אינו רוצה שיבחינו שזו כוונתו, ולכן הוא מזכיר את אותו ענין של רעה או גנאי בפני שמעון כמסיח לפי תומו, וכאילו אינו יודע מי גרם לכך, ועל ידי זה מתעורר שמעון מעצמו ונזכר במה שעשה לו ראובן. ודבר זה וכיוצא בו הוא איסור גמור.

יא. איסור רכילות הוא בין כשמספר את הדבר בפיו, ובין כשכותבו במכתב. וכן שייך איסור זה בין כשהוא מספר לו שחבירו גינה אותו, ובין כשהוא מספר לו שחבירו גינה את סחורתו, כיון שעל ידי זה מכניס שנאה בליבו.

בס"ד

יום שישי כ"ח ניסן תשע"ה

א. אסור לספר רכילות בפני אדם אחד, וכל שכן בפני רבים.

ב. אסור לספר אפילו אבק רכילות. דיבור המשתמע לשתי פנים, אסור לספרו באופן שמשתמע ממנו שכוונת המספר היתה לגנות. ואם הוא משער שהשומע יפרש את הדבר לחובה, כגון שהוא אדם נירגן, או מחמת שיש מריבה ביניהם, אסור לספר לו אפילו באופן שמשתמע יותר כף הזכות, כיון שבודאי ידוננו לחובה

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר רכילות אפילו בפני אדם אחד, וכל שכן שאסור לספר רכילות בפני רבים.

ב. אסור לספר אפילו 'אבק רכילות' [ולהלן כלל ח' יבואר מה הוא אבק רכילות]. ואף אם אומר לראובן דבר שאמר עליו שמעון, ואותו דבר יכול להשתמע לשתי פנים, אם הוא אומרו באופן שמשמע ממנו שכוונת שמעון היתה לגנותו, אסור. ואף אם אומרו באופן שמשמע ממנו יותר שלא היתה כוונת שמעון לגנותו, מכל מקום אם הוא מכיר את ראובן שהוא איש נִרְגָן, שדן כל דבר לכף חובה, או שהיתה מריבה בין ראובן לשמעון ומסתבר שידון ראובן את דיבורו של שמעון לכף חובה, אסור בכל אופן לספר דבר זה לראובן.

בס"ד

שבת קדש כ"ט ניסן תשע"ה

ג. יש אומרים שדבר שנאמר בפני שלשה אין בו משום איסור רכילות, אך למעשה אין לסמוך על זה, והדבר אסור. והאיסור הוא אפילו כשמספר לאדם אחר, אם כוונתו שיתגלה הדבר לאותו אדם שדיברו עליו.

ד. לכן אסור לספר לשותף ששותפו רצה לעוזבו או לספר למחותנים שהחתן רצה לעוזבם, וכיוצא בזה, אף שנאמר הדבר בפני שלשה, כיון שבודאי יכעסו עליו, ויתכן שאף יגרם לו צער או נזק, ודיבור הגורם לנזק או צער יש בו איסור לשון הרע.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. יש אומרים, שאם ראובן סיפר גנות על שמעון בפני שלשה בני אדם, אין איסור רכילות לספר זאת לשמעון, כיון שהדבר עתיד להתפרסם ובודאי יתגלה לו לבסוף. אמנם צריך שיתקיימו בזה הפרטים שהתבארו לעיל בהלכות לשון הרע (כלל ב' ס"ד ואילך). אמנם אין לסמוך על דעה זו למעשה, כיון שרבים מהראשונים חולקים על דעה זו, ואוסרים לספר. ואיסור זה הוא בין לספר לשמעון עצמו, ובין לספר לאדם אחר, אם כוונתו שבכך יתגלה הדבר לשמעון.

ד. ולפי זה, אם היו שני שותפים, ואחד מהם רצה לבטל את השותפות מחמת שחשב שימצא שותף אחר, ובסוף לא מצא ולא עזב את השותפות, אסור לספר לשותף שלו שכוונתו היתה לעוזבו. וכן חתן שרצה לבטל את השידוך מאיזו סיבה, ובסוף לא ביטל, אסור לספר למחותניו שכוונתו היתה לעוזבם, ואפילו אם כבר התפרסם הדבר בפני שלשה בני אדם, כיון שבודאי יכעסו עליו, ויתכן שמחמת כן יבטלו את השותפות עמו או את השידוך, או שיצירו לו, והגורם לחבירו בדיבורו צער או נזק עובר באיסור לשון הרע.

בס"ד

יום ראשון ל' ניסן תשע"ה

א. אסור לספר רכילות אפילו שהיא אמת, ואף אם הוא היה אומר כן בפניו. ואפילו אם באמת אומר כן בפניו, ואדרבה, יש בכך איסור גדול יותר, שמכניס שנאה גדולה בלב השומע, שמאמין לכך בהחלט, וגם באים על ידי כן לידי כמה עבירות.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר רכילות, אף שזו אמת ללא שום תערובת שקר, ואף שלא בפניו, ואף אם הוא יודע בעצמו שהיה אומר דבר זה גם בפניו. וכל שכן אם מעיז פניו ואומר בפניו ממש [כששניהם לפניו] 'אתה דיברת עליו כך וכך', או 'אתה עשית לו כך וכך', שדבר זה אסור. ועוונו גדול יותר מסתם רכילות, כיון שבזה הוא מכניס שנאה גדולה יותר בלבו של השומע, כי הוא אומר בליבו שבודאי הדבר אמת, שהרי לולי כן לא היה הלה מעיז לומר זאת בפני אותו אדם. ועוד, שעל ידי כן הוא גורם לשניהם לעבור על איסורים רבים [של רכילות והלבנת פנים ועוד, כמבואר בפתיחה (לאוין, יד, בהגה"ה)].

הלימוד היום לעילוי נשמת אהובנו שנקטף בדמי ימיו, אמציה יעקוב (פיצקו) קנטמן ז''ל בן ירוחם מרדכי ולאה, יבדלו לחיים טובים וארוכים

בס"ד

יום שני א' אייר תשע"ה

ב. אם לוי סיפר לשמעון שראובן דיבר עליו, אסור לשמעון לומר לראובן שלוי סיפר לו כן, כי זו רכילות על לוי. ואף אם לא יזכיר את שמו של לוי, אם ראובן יבין שהוא המספר, אסור.

ג. אסור לספר רכילות אפילו כשאינו מספר זאת לאדם עצמו, כיון שדרך הדברים להתפרסם עד שיגיעו לאדם עצמו, וכל שכן שאין לספר מה שאמרו על בניו וקרוביו, שזו רכילות ממש.

ד. דין רכילות 'לתועלת', כדי שיוכיח השומע את המספר לשון הרע, התבאר לעיל הלכות לשה"ר כלל י' ס"ו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ב. אם ראובן דיבר על שמעון בפני לוי, והלך לוי וסיפר לשמעון שראובן דיבר עליו, אסור לשמעון לחזור ולומר לראובן 'מדוע דיברת עלי בפני לוי?', כיון שבכך הוא עובר על איסור רכילות, שהרי הוא מספר לראובן שלוי אמר לו שהוא דיבר עליו. ואף אם אינו אומר לו בפירוש שלוי אמר לו כן, אלא סתם ששמע שדיבר עליו, מכל מקום אם על ידי זה יבין ראובן שלוי סיפר לו זאת, הדבר אסור.

ג. איסור רכילות אינו דוקא כשאומר לאותו אדם שדיברו עליו, אלא אף אם אומר כן לאדם אחר, שראובן דיבר על שמעון, הרי זה אסור, כיון שדיבורים אלו גורמים לעורר מחלוקת בין ראובן לשמעון, על ידי שנשמעים איש מפי איש, וכל שכן שאסור לספר לאדם מה שדיבר פלוני על בניו או קרוביו, כיון שטבע האדם להצטער מכך, והרי זו רכילות [ואפילו אם יזהיר את השומע שלא יספר כן לשמעון, ואף אם הוא יודע בברור שהשומע יקיים את דבריו ולא יספר זאת לשמעון, מכל מקום בדרך כלל יש בסיפור עצמו איזו גנות על ראובן או על שמעון, והרי זה בכלל לשון הרע].

ד. אם הוא מספר את הדבר לאדם זר, כדי שאותו אדם יוכיח את ראובן על שדיבר לשון הרע על שמעון, התבאר דינו לעיל (הלכות לה"ר כלל י' סעיף ו').

בס"ד

יום שלישי ב' אייר תשע"ה

א. איסור רכילות הוא אף כשאינו מחדש לשומע את הדיבור או המעשה עצמו שעשה לו פלוני, אלא מפרש לו את הדיבור או המעשה שעשה לו פלוני, לגנאי.

ב. אם שנים שמעו לשון הרע על פלוני, ואחד מהם עבר על איסור רכילות וסיפר זאת לאותו שדיברו עליו, אסור לשני לחזור ולספר לו זאת, כיון שבכך הוא מחזק או מעורר את השנאה.

ג. מי שעבר על איסור רכילות ורוצה לחזור בתשובה, חייב לבקש מחילה מאותו אדם ולפייסו, וגם לעשות תשובה לפני ה', כמו על כל עבירה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. איסור רכילות הוא אפילו אם אינו מגלה לשומע דבר חדש, כגון שכבר ידע שפלוני דיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, אלא שלא שם לב שיש בכך גנאי או נזק עבורו, והלה בא ומעורר אותו ואומר לו שהלה התנהג עמו שלא כדין [וכגון שיצא חייב מבית דין, והלה אומר לו שהדיין חייבו שלא כדין], הרי זו רכילות, כיון שעל ידי דיבורו נוצרת שנאה בלבו על אותו אדם.

ב. אם ראובן גינה את שמעון בפני שני בני אדם, ועבר אחד מהם על איסור רכילות וסיפר זאת לשמעון, אף על פי כן אסור לאדם השני לספר גם הוא לשמעון שראובן גינה אותו, וכל שכן אם הוא מטעים את הדברים יותר, שהדבר אסור משום רכילות. ולא רק באופן שהוא יודע שאף לאחר שהראשון סיפר זאת לשמעון לא האמינו לגמרי והיה מסופק בדבר, שאז ודאי אסור לספר, שהרי על ידי סיפורו יאמין יותר לרכילות, אלא אפילו אם אינו יודע אם שמעון האמינו או לא, גם כן אסור, כיון שבדבריו הוא מחזק יותר את השנאה של שמעון על ראובן, שיאמין לדברים יותר, מאחר שישמעם מפי שני בני אדם. ועוד, שלפעמים מחמת שישמע את הדברים שוב, תתעורר בלבו מחדש השנאה לראובן, ויבוא לריב איתו על כך.

ג. מי שעבר על איסור רכילות ורוצה לחזור בתשובה, אין לו תקנה עד שיבקש מחילה מאותו אדם שריכל עליו, ויפייס אותו, וגם יחזור בתשובה לפני ה' על שעבר על איסור תורה של רכילות, ופרטי דיניו הם כמו שהתבאר לעיל (הלכות לשון הרע כלל ד סעיף יד).

בס"ד

יום רביעי ג' אייר תשע"ה

א. אסור מן התורה להאמין לרכילות, והמקבל רכילות חמור יותר מהמספר.

ב. השומע רכילות ורואה שיש לו בכך תועלת לעתיד, מותר לו לשמוע ולחשוש לדברים ולהזהר מאותו אדם, אך אסור לו להאמין ולקבל את הדברים בהחלט.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: א. כמו שאסור מן התורה לקבל לשון הרע, כך אסור לקבל רכילות, שגם היא בכלל לשון הרע. והיינו, שהשומע לא יאמין בלבו למה שסיפר לו הרוכל, שכך וכך עשה לו או דיבר עליו אותו אדם. והמקבל רכילות עובר בלא תעשה, שנאמר 'לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא', מלבד שאר לאוין ועשין המצטרפים לזה בדרך כלל, כמבואר בפתיחה. ואמרו חכמים שלשון הרע הורגת שלשה, האומרו המקבלו ומי שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו. ואמרו חכמים, כל המספר או המקבל לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר 'לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא', ונסמך לו הפסוק 'לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ'.

ב. גם בשמיעת רכילות לבד גם כן יש איסור גדול כמו בלשון הרע, אף שבשעת השמיעה עדיין לא החליט בדעתו להאמין לסיפור. ומכל מקום איסור קבלה חמור יותר, כיון שלענין שמיעה יש מקום היתר מסוים, באופן שהוא מבין בתחילת הסיפור שתהיה לו תועלת בידיעת דבר זה להבא, אם הוא דבר אמת, כגון שחבירו רוצה לספר לו שפלוני רוצה להזיק לו בגופו או בממונו, שבאופן זה בודאי מותר לכתחילה לשמוע כדי לידע איך לחוש ולהשמר ממנו. אבל לקבל את דבריו בהחלטה אסור מן התורה בכל אופן, אלא יקבל את הדברים כחשש בלבד, וכדי שיזהר בדבר. ולעיל (הלכות לשה"ר כלל ו) התבאר איך לנהוג בענין השמיעה לצאת ידי שמים.