מגילת אביתר

עע

קיצרת מדי...

מהי "מגילת אביתר"? מי כתב אותה? היכן שמעת עליה?

לכל הפחות אולי תביא לינק לויקי, אם יש...

לגבי ספרות הגאונים, אני בטוח שיש כאן מי שיוכל לענות לך טוב ממני.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ר' אביתר הכהן ראש ישיבת גאון יעקב כתב את המגילה כהודאה על כך שהסתיימה איזה שהיא מחלוקת על ראשות הישיבה לטובתו, על אודות המגילה העתקתי מויקיפדיה: מחיבוריו של אביתר לא נשארה אלא מגילה מפורסמת, הידועה בשם "מגילת אביתר" המספרת על תולדות גאונות ירושלים במאה האחת עשרה. המגילה כתובה בלשון מליצית ומתארת את פרשת מלחמת בית אביו נגד דניאל בן עזריה ובני דוד שניסו בכח להשתרר על היהודים באותה תקופה תוך דחיקת ההנהגה הקיימת. מן המגילה עולה שהיו לאביתר ידיעות בתלמוד ובמדרשים, ושהיה נוטה לתורת הסוד. המגילה פורסמה על ידי ש.ז שכטר בשנת 1902 ברבעון האנגלי Jewish Quarterly Review‏[3]. במגילה מתייחס אביתר בהדגשה רבה לזכויותיה המיוחדות של ארץ ישראל כלפי ארצות הגולה: Cquote2.svg ארץ ישראל אינה קרואה גולה שיהא ראש גולה נסמך בה, ועוד שאין עוקרין נשיא שבארץ ישראל, שעל פיו מעברין את השנה וקובעין את המועדות הסדורים לפני הקב"ה קודם יצירת העולם, דהכי גמרי בסוד העיבור Cquote3.svg במגילה מסופר עוד שאביתר אכן עבר בעצמו ב-1083 מצור לחיפה כדי לקדש בה את השנה (ד'תתמ"ד) כסמל לסמכותו של המרכז הארצישראלי בענייני קידוש החודש. כמו כן מתואר במגילה הטקס של קבורת אביו אליהו גאון שנפטר בצור והועלה לקבורה בגליל בהשתתפות קהל רב. הוספה שלי: באיגרת מסופר שהוא גם הלך לחיפה לחדש את הסמיכה, מתברר שבארץ ישראל בעבר אכן היתה סמיכה, הדבר מתאשר מעוד שלוש מקורות: בתשובות רב צמח גאון הוא כותב שבזמנו היתה סמיכה בארץ ישראל:"ואם טען אותו נחבל ואומר שלחוהו עמי, לזה שחבל בי, לארץ ישראל שדנין דיני קנסות וחבלות, משלחין אותו לארץ ישראל;" - מתוך "חמדה גנוזה" קכ', כמו כן מסופר במגילת אחימעץ על ר' אהרון שנסמך והלך ודן דיני נפשות!: וחכמתו נבעה, ותורתו שם נטעה, ושם הראה אונים, בהפסקת דינים, כבהיות האורים, וישיבת סנהדרין, ותורת הסוטה, שם אהל והטה, ותחת עפר קרקע המשכן, עפר יסוד הארון הכן, ואחד תופילו מעל מעילה, ובא על אשה בעולה, ודנו בועד בני קהילה, בחנק היות לכלה, ואיש אחד קפץ לרגלה, על אשה אחת והרגה, ופסק דינו לתוגה, וצוה עליו הרגה, ואחד בא אל הזכר, עשה כעובדי אל נכר, ודינו נודע והוכר, ולסקילה נכאב ונעכר, ואחד בא אל חמותו, עבר על דת אל ותורתו, וצוה הרב בצואתו, ונועדו אליו ושרפו אותו.וכמו כן נראה כך מתשובת רב שלום גאון שמורה לדון דיני נפשות (חורב)

תוקן על ידי עע678 ב- 21/01/2015 23:44:42

עע

תודה.

לא שמעתי על מגילת אביתר וזה מעניין. וגם השם מעניין. לא שכיח בימי המשנה והתלמוד.

האם היתה ישיבה בירושלים לאחר שהרומאים אסרו לגור בה? ממה שזכור לי על התקופה הוא המשפט הבא שנאמר בידי היסטוריונים. בערך כך: לאחר התלמוד הירושלמי ארץ ישראל עוסקת בפיוטים ולא בתלמוד. עכשו מסתבר שזה לא נכון.

אולי כדאי להביא פרטים גם על הישיבה "גאון יעקב" שהבנתי מדבריך שהיתה בארץ ישראל.

בכל אופן, בעצמך ציינת את המקום שבו יש לחפש, בJQR שאותו אפשר למצוא בכל ספריה למדעי היהדות. ואולי גם באינטרנט.

אם מישהו יביא לכאן את המאמר, מה טוב.

אישית אני מעוניין לראות מהי אותה "תורת סוד" שאביתר הגאון (?) ראש הישיבה התעניין בה ולמד אותה. מה נכלל בה. בתקופה זו יש לנו ספרי מאגיה והשבעות, ספר יצירה, ספרות המרכבה וההיכלות וספר שיעור קומה.

(האם יוסף דן כתב עליו בתולדות ספרות הסוד היהודית שלו?)

לגבי מגילת אחימעץ, הספר יצא בכמה מהדורות ואחת מהן כמדומה נמצאת עדיין בהיברובוקס. מדובר בחיבור שנכתב באיטליה ואכן יש בו שמועות מעניינות, כולל על אותו ר' אהרן שלכאורה הביא את תורת הסוד לאירופה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני: 

בס"ד המשפט:לאחר התלמוד הירושלמי ארץ ישראל עוסקת בפיוטים ולא בתלמוד. יש בו קצת אמת אבל אינו מדויק. קודם כל בארץ ישראל שלאחר חתימת הירושלמי, בגלל השמדות הרבות העיסוק בתלמוד והלכה ירד בהרבה וכמו שכתוב באפשהו בפסיקתא דרב כהנא (מדרש ארצישראלי קדמון) "בזמן הזה שיש שמדות אדם צמא לשמוע דברי הגדה" ואכן רבים מהחיבורים שנכתבו בתקופות אלו הם אגדה כגון פרקי ר' אליעזר, אלא שלא פסקה ההוראה כליל, מן הימים ההם קיימים בידינו מספר ספרים הלכתיים כגון ספר המעשים לבני ארץ ישראל, הלכות טריפות, המסכתות קטנות, וכמו כן קיימים בידינו מספר תשובות של גאוני ארץ ישראל אמנם זהום יחסית לתשובות גאוני בבל. כל הסיפור של הפיוטים נובע מכך שנאסר עליהם להתפלל, כך היו משלבים פיוטים בתפילה, ומאותה סיבה הכניסו את קריאת שמע בקדושה של מוסף מפני שקריאת נאסרה. בידנו קיימים מספר תשובות בהלכה שנשלחו מארץ ישראל, אחת נכתבה בשנת ד' תש"כ לפרט, והיא בעניין הקץ וכן בענין סירכא שבלב, וכמו כן קיימת תשובה של רב שלום גאון שהיה ראש ישיבה בירושלים גם תשובה זאת מאוד עתיקה מכך שתקופת סוף הראשי ישיבות בירושלים ידועה לנו וידועים גם ראשי הישיבות, ואילו הוא לא מופיע על כן נראה שחי בזמן קדום, קיים בידנו גם פירוש על המשניות מרב נתן אב הישיבה, אחד החכמים מהישיבה הארצישראלית. בתחילה נראה שהישיבה הייתה בטיבריה ובהמשך עברה לירושלים. מצאתי קישור למגילה הנ"ל:http://etc.princeton.edu/genizaproject/index.php?proj_id=3&action=view_object&sw_object_id=1600&s=אביתר

תוקן על ידי עע678 ב- 22/01/2015 11:40:58

תשובה לרב שלום גאון נשאל למר רב שלום גאון בבית דין הגדול שבירושלים. על שיירא שהיתה מהלכת במדבר מירושלים, והיה אחד בהן שהיה חייב לערבים ק' זהובים, וגם היה בהם אחד שקלל המלך. ובהרגיש היודי בעל החוב של הערבי קול נושיהו ברח, ונשאר ממונו ביד היודים, והיהודי שקלל המלך נשאר. כיון שהאיר הבקר פגעו באותן הישמעאלים והכירום. אמר להן הערבי תנו לי ממון פלוני שעמכם או השבעו לי שאינו אצליכם והיפטרו, ואי לאו ניקח כל אשר לכם. ועל יראת השבועה בקשו להתפשר ולא יוכלו, ונתנו לו הממון בחובו ונפטרו. אח"כ אמר סרדיוט המלך שהוא מושכר תמיד לישמעאלים, יש אחד ביניכם שקילל המלך, תנוהו לי ואוליכנו לפניו. אמרו אין בינינו אדם שקילל המלך ומזה נשבע לך. אמר להן דבר זה היתר אצליכם להציל נפש. ואעפ"כ אוליך אתכם לפני המלך ואקח כל ממוניכם. ורצו ליתן ממון גדול ולא קיבל, והתחיל לתופסן ולאוסרן. מיד וקפץ אחד מהם והפריש שם אותו יודי. מיד תפסו והוליכו אצל המלך ודנו המלך בייסורין עד מותו. ונפטרו כולם. כיון שהגיעו ליישוב בא היהודי ובקש ממונו מחביריו, ואמרו כבר נתנוהו לבעל חובך. השיב שלא ברשותי עשיתם לכן תחזירו לי. גם קרובי מקלל המלך רוצים להשמיד כל בני השיירא, ותפסו היהודי שפירש שם המקלל ורוצים להרגו. וכן באר לנו אם יש להחזיר הממון ליהודי, ואותו שמסר חבירו לסרדיוט אם חייב מיתה או גלות, וסלקנו ממכשול. כך הראונו מן השמים, שאינכם חייבים לשלם ליהודי אפילו פרוטה, כדאיתא פ' הגוזל בתרא: רב הונא ב"ר איקלע לבי אביונן אתא לקמיה דרבא א"ל כלום מעשה בא לידך א"ל ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו, ופטרתיו. א"ל אהדר עובדא למריה, דתניא ישראל דאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור, ואם נטל ונתן מעצמו ביד חייב. אמר רבא אם הראה מעצמו שלא באונס כמי שנטל ונתן ביד דמי וחייב. אבל אתם כיון שבאונס נתתם מוטב שתפרעו חובו בשלו ואל תפרעו משלכם. וגרסינן בירושלמי: ישראל שאנסוהו גוים, ונטלו ממנו ממון חבירו, ולא יכול להציל ולא הציל, או שנשא ונתן ביד, חייב. א"ר יוסי הדתמר חייב בזמן שהגוים אמרו לו תן לנו ממון סתם, ולא ידעו שיש אצלו ממון חבירו, ונתן להם ממון והציל בו גופו או ממונו, אבל אמרו לו תן לנו ממון פלוני שיש אצלך, אפילו נטל ונתן ביד פטור. ועל היהודי שקלל המלך ומסרוהו לסרדיוט בבירור. אם היו יכולין להצילו בכל ממונם היו חייבין להציל נפש מישראל. ואם לא נתפייס הסרדיוט ע"י ממון אלא רצה להרוג כולם, ולא פירשו שמו עד שהתחיל לאוסרם ולהוליכם למלך, כך הראונו, כיון שלא יכלו להציל, לפי שייחד להם סימן ואמר תנו לי איש פלוני שחייב מיתה בבירור, נקיים הם מעון. כדאיתא בירושלמי פ"ח דתרומות, הוא פרק האשה, תני סיעת ישראל שמהלכין במדבר ופגעו בהם גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לא נהרוג כולכם, אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש אחד מישראל להריגה. יחדו להם סימן ואמרו תנו לנו איש פלוני שחייב מיתה, כגון שבע בן בכרי, ימסרו להם ואל יהרגו. א"ר שמעון והוא שיהא חייב כשבע בן בכרי. ור' אמר אע"פ שאינו חייב מיתה, כיון שייחדו להם סימן ימסרו ואל יהרגו. עולא בר קושא תבעתיה מלכותא, ערק לגבי ר' יהושע בן לוי ללוד, אתון גייסות ואקפון למדינתא ובעו למיחרביה. אמרון לון אי לית אתון יהבן לן גברא פלן דערק גביכון נואחריבין לכולה מדינתא. נפק גביהון ר' יהושע בן לוי ופייסיה לגייסא, ואפיק לעולא בר קושא ויהביה להון. הוה אליהו זכור לטוב יליף דמיתגלי עליה דר' יהושע ב"ל בכל שבתא, ולא איתגלי ליה. צם כמה צומין ואיתגלי ליה, א"ל וכי למסורות אני נגלה. א"ל ר' יהושע והלא משנה עשיתי. א"ל וזו משנת חסידים שמוסרין חביריהם בידי גוים. א"ל מה היה לי לעשות. א"ל היה לך לפדותו בכל מטלטלין שבמדינא. כיון ששמע ר' יהושע כך, הלך ופדאו באלף דינר זהב. אבל אתם שלא יכולתם להצילו בממון, נקיים אתם, וזה שקפץ ומסרו חייב גלות ומלקות, וחייב ליתן ממונו לעניים, והמקום יצילנו מכל רע ומכשול...................................... תשובה של גאוני ארץ ישראל שלחו בני ארץ ישראל לראש ישיבת ארץ שנער כתבנו בשביל קדושה שכתבת לפנינו על שאין אנו אומרים קדושה אלא משבת לשבת וכך למדונו רבותינו ז"ל למה אנו אומרים קדושה בשבת ולא בחול שאין כתוב בששת ימי בראשית קדושה ובשבת כתוב קדושה שנ' ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו וכתוב אחר אומ' ולהבדיל בין הקודש ובין החול ולמה אומרים בראשי חדשים ובמועדים כמו שנ' אחרי כן עולת תמיד לחדש ג' הרי מן המקרא מן המשנה מניין תני ר' חייא כל יום שיש מוסף יש בו קדושה ושאין בו מוסף אין בו קדושה חוץ מחנוכה שאע"פ שאין בו מוסף יש בו קדושה מפני שיש בו הלל מן התלמוד מניין א"ר שמואל בר אבו דימי והוא שנכנס לבית הכנסת ומצאן עומדים ומתפללים אם יודע גורס בברכות עד ת' בחול הא למדנו שאין קדושה בחול א"ר יוחנן ' כת' שרפים עומדים ממעל לו ולמה שש כנפים כנגד ו' ימי החול שהן אומ' קדוש ובשבת הן באי' לומר קדוש והקב"ה משתקן ואו' להן אין לכם רשות לומר לפניי קדוש עד שיאמרו בניי תחילה למה שלא בראתי לכם אלא שש כנפים לכל אחד כנגד ימי החול וישראל הם הכנף השביעי שבראתי בארץ והן אומ' לפניי קדוש שנ' מכנף הארץ זמירות שמענו ע"כ................................. ובתשובת מר רב שלום גאון יש כהן שפרוץ בעריות לא ישא כפיו דאמרו חכמי' כל כהן שפרוץ בעריות חלל וכן כהן גדול שנשא אלמנה וכהן הדיוט שנשא גרושה וחלוצה כדאית' פ' בתרא דקידושי' תניא א"ר יוסי גדולה חזקה שנ' ומבני הכהנים אשר לקח מבני ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם וגו' עד ויגאלו מן הכהונה מן הקרבן ומן הדוכן ואמרי' התם עד מתי קיימי בחללותייהו עד שיבא אליהו דכת' עד עמוד הכהן לאורי' ותומים............................................... תשובה מר' אליהו הכהן גאון ראש ישיבת גאון יעקב לר' משולם בר' משה ממגנצא...................... .................................(השורה מחוקה) [וששאלתם נבונינו] מרב (= מר רב) משולם בן רב משה נ'ב'ע' עבור מהו לומר השיאנו את ברכת מועדיך ועבור החילוק שיש בין חכמי מקומכם חס ושלום שיהא בדבר זה חילוק שכן אנו נוהגין בתרי מתיבתא בארעא דישראל ובנהרדעא שאומ' השיאנו בר"ה ויום הכיפורים ועוד שהלכה שלהרואה ששמואל אמ' צריך לומר השיאנו וגם חיזוק של רבי הושעיא דא' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים וכן הלכתא ואין לשנות וששאלתם2 ערב פסח שחלה להיות בשבת [ו]צריכין לבער חמץ לפני השבת באותה שבת מה אנו אוכלין והבאתם ראיה מן תמורה את שדרכו לישרף כגון אוכלין ומשקין דברי ר' יהודה וחכמים ור' שמעון אומר לא זו הדרך שברור וודאי שאין ביעור חמץ אלא שריפה ומותר התר גמור לאכל חמץ בשבת שחלה להיות ערב פסח עד זמן ביעור ומנהגא דמתיבתא מעולם ברור הוא כשמש שאוכלין בו חמץ בשבת אלא נזהרין שלא להצניע מערב שבת יותר משיעור אכילה במצוק ומתניתין רוחת היא וברורה ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת [וכו'] וחולין בזמנן תניא אמר ר' אלעזר בר' צדוק פעם אחת שבת אבא ביבנה וחל ארבעה עשר להיות בשבת ובא זונין ממונה של ר' גמליאל ואמ' עת הגיע לבער חמץ והלכתי אחר אבא ובערנו את החמץ וכן הלכתא

תוקן על ידי עע678 ב- 22/01/2015 11:46:22

עע
אנא פסק את דבריך.

ולפני שחורצים את גורל הפיוטים, מומלץ לקרוא את ספרו של עזרא פיישר, שירת הקדש העברית בימי הביניים.

בעלבעמיו! דברי פסוקים, ולפני שחורצים שלפני שחורצים... אנא ראה את מכתביו של ר' פרקוי בן באבוי...

תוקן על ידי עע678 ב- 22/01/2015 13:35:06