פירוש דיבורו של אדם - בידי מי?

מם

אבל עדיין אפשר לשאול אותו? הרי אמירתו הלא חד משמעית נבעה מזה שהוא רצה להדגיש את דבריו או, נניח, לערפל את תוכחתו. אבל ברגע שהוא יבין שזה עורר שאלה לגבי התרומה, אני מניח שהוא לא יסרב להסביר למה התכוון? אלא אם כן לא מאמינים לו, או, כדברי מיימוני, שהוא עצמו אינו יודע מה התכוון.

לא שייך לסוגיה שלא מאמינים לו או שאינו יודע מה התכוון, כי התבואה שייכת לבעל-השדה ותרומה מתבואתו תלויה בדעתו.

רמב"ם (הלכות תרומות ד, ג): התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם, אם בא בעל הבית אומר לו כלך אצל יפות, אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד, ואם לא היו שם יפות אין תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי, ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף בין שיש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה.

יש שלוש אפשרויות:
א. התורם שליח של בעל-הבית אלא שלא ניתנה לו רשות לתרום תרומה.
ב. התורם שליח של בעל הבית וניתנה לו רשות לתרום תרומה, אלא שתרם מן היפות על הרעות , ולא מן היפות על היפות ומן הרעות על הרעות כנהוג.
ג. התורם ליקט פירות על מנת לקנותם מבעל-הבית מאוחר יותר ותרם על מה שליקט תרומה.

בא בעל הבית ואמר לו: כלך אצל יפות. יש שתי אפשרויות:
א. לא הקפיד והתרצה וגילה את דעתו בדרך נוחה.
ב. מחה וגילה את דעתו בדרך מתונה.

אומרים חכמים שאפשר להבחין בין האפשרויות כך: אם יש יפות ממה שתרם, משמע שבעל-הבית לא הקפיד והתרצה ועל-כן תרומתו תרומה, ואם אין יפות ממה שתרם, משמע שבעל-הבית מחה ועל-כן אין תרומתו תרומה.

מדוע התורם לא שאל את בעל הבית מה כוונתו?
א. כי אפשר להבין בבירור מה כוונתו.
ב. כי התורם כבר רחוק מבעל-הבית ולא יכול לשאול אותו.
ג. כי התורם הבין בהתחלה שדברי בעל הבית נאמרו בדרך מיחוי או בדרך התרצות, ואחר-כך משנסתפק מה כוונתו חשש לדבר אתו על כך.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 29/01/2015 13:42:50

מם

לדבריך - היכא דאיכא לברורי לא מבררינן? ייתכן באמת שלא, וייתכן שזה לא נחשב שאפשר לברר, אבל הרגשתי היא - שלפחות בימינו - היו מורים לברר ולא היו רוצים להורות לנהוג ע"פ סברא בעלמא. ואולי זה כבר נושא לעצמו.