ג'ון הג'יהאדיסט, האפיפיור והחרדי - נגד חופש הביטוי
קישורזמן קצר לאחר הפיגוע במערכת העיתון שרלי הבדו הפתיע האפיפיור כאשר גינה את מעשי העיתון וכמעט תמך במחבלים, לדבריו "אם אתה מקלל את אמא שלי, אתה יכול לצפות לאגרוף בבטן, זה נורמלי". עכשיו ראיתי שהעיתונאי החרדי מנחם ברוד כותב בהמודיע כדבריו. להלן דיון בפורום שמותר להזכיר: קישור ומה דעתכם אתם? האם יש גבול לחופש הביטוי? ומהי לדעתכם דעת היהדות? האם היא זהה לדעתכם?
נשלח ב-25/1/2015 19:31
שוב ראיתי שכן כתב גם כותב כלשהו בערוץ 7:קישור כך שאסכולה מסויימת של מגיבים יכולה לחסוך לעצמה את הטיעונים על החרדים החשוכים והאלימים וכו'
נשלח ב-25/1/2015 19:45
יש הבדל בין אתה יכול לצפות לבין לתמוך. ההבדל הוא החוק. בלשון המשפטית, יש הבדל בין תקיפה בנסיבות מחמירות, לבין פעולת נקמה שמהוה נטילת החוק לידים.
לעצם העניין נראה לי שברור שיש גבול. גם במדינתנו הנאורה אין היתר לקלל אמו של אדם. אך מהי קללה ומהו ביטוי, כאן המרחב לדיון. במקרה הזה אינני יודע מה בדיוק היה בקריקטורות, כך שאיני יכול לדון.
עמדת היהדות מקובל שהיא נגד חופש הביטוי. אך אני לא משוכנע אם היהדות עוסקת בשאלה הציבורית. כהוראה לפרט ודאי שראוי להמנע מפגיעה בלי שיקול דעת מיושב בעניין עלות תועלת.
יש משהו מכוער בלצחוק באופן מוחשי ובוטה על נביא של מי שלא יהיה וזה גם לא עוזר, מה הבעיה לומר ביקורת על האיסלם הקיצוני, בלי להאשים את מוחמד באופן אישי, הרי גם אנחנו כדתיים יכולים להתלבש על משפט מהתורה ולעשות ממנו את העיקר, או להיפך. האיסלם הקיצוני בחר לעשות עיקר מרצח ואלימות, בזמן שבתקופות אחרות הוא היה אחר לגמרי.
נשלח ב-25/1/2015 19:47
תיקון טעות: מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ופירסם את הדברים בשיחת השבוע
נשלח ב-25/1/2015 20:05
הדגשתי שהוא כמעט תמך. האפיפיור אכן פרסם גינוי רשמי לטבח. לעצם הנושא, ברור שמיליארד איש בעולם חשים כלפי כל קריקטורה הרומזת כלפי מוחמד את הרמז הדק ביותר לעלבון כפי שנחוש אנחנו אם מישהו ישפוך עביט של מי רגלים על אמנו. שאלה מעניינת נוספת היא האם הרגישות הזו קאויה לשבח או לגינוי עכ"פ עלינו לדון האם על יתר האנשים בעולם להתחשב ברגשותיהם או 'לחנך' אותם להכיל זאת. אשר לאיסלם המקורי, לדעתי הוא היה קרוב יותר לדאעש
נשלח ב-25/1/2015 21:02
כמו כל עיתונאי שיוצא לקרב לשדר משם, מסתכן במוות, ככה כל עיתונאי שחושב שהמשטר יכול להגן עליו מול האספסוף, מסתכן במוות.
האם אני מצדיק את האספסוף ? כמו שאני לא מצדיק מלחמות. אבל טיפש הוא מי שעומד שם !!!
אני בכלל לא מרחם עליהם, הם מתו על קידוש הדגל שלהם כמו כל הקדושים הפנאטיים.
נשלח ב-25/1/2015 21:08
בעיני, הרגישות לא ראויה לשבח, אך יש רבים מקרבנו שמסבירים את לאויבים היו לי באותה צורה.
יש להבדיל בין שורת הדין לאנושיות. כן יש הבדל בין חרפות על צבור שקט למצב של מלחמת תרבות
נשלח ב-26/1/2015 13:40
[במאמר שפרסם ב-2006 בעקב סערת הקריקטורות על מוחמד בעיתון הדני, כתב רונלד דבורקין (פילוסוף של המשפט): In a democracy no one, however powerful or impotent, can have a right not to be insulted or offed. (בדמוקרטיה, לאף אחד - לא משנה כמה כוח יש לו או אין לו - אין את הזכות שלא להיעלב) המאמר כולו נמצא כאן - http://www.nybooks.com/articles/archives/2006/mar/23/the-right-to-ridicule/]
נשלח ב-26/1/2015 14:05
תוכלי להסביר את כוונתו לאנשים פשוטים?
מה המשמעות של זכות להעלב, ומה זכותו של הנעלב בזכות?
נשלח ב-26/1/2015 14:19
נחמד תרגום טוב יותרשל הציטוט יהיה: לא להיות מועלב. כלומר אין לך את הזכות שלא יעליבו אותך.
אותי אישית קביעה של משפטן לגבי דמוקרטיה לא מאוד מעניינת. השאלה היא אם זה מוסרי להעליב, בלי קשר לדמוקרטיה ולמשפטים. במדינת ישראל אגב, יש חוק מפורש האוסר העלבה - של עובד ציבור. כך שכנראה הדברים של המלומד לא מדוקים (או שישראל היא לא דמוקרטיה כמו שיש אוהבים לומר). כמובן גם שבכל מקום יש טאבו על דברים מסוימים גם כשזה מגביל את זכות הדיבור. ברוב המקומות לאף אחד לא אכפת שיעליבו את הנשיא או רה"מ (אם כי בישראל כמובן אסור להעליב פוליטיקאים שלא מהצד הנכון), אבל כמובן שיש כאלה שאסור להעליב אותם. אם אני אוציא קריקטורות על הומואים או שחורים או יהודים וכד' כמובן שתהיה להם זכות להעלב. כאן תותר סתימת פיות בגלל איסור גזענות וכד' (כך גם אם אני אעליב את אלו הטוענים שהשואה התרחשה, הרי שאני אואשם בהכחשת שואה). כמובן שאם אני אעליב את הדמוקרטיה יותר מדי אני איחשב מסוכן לדמוקרטיה ולכן יהיה אפשר להגביל אותי. אני אישית בעד הגבלת חופש הדיבור, והשאלה היא באילו מידה ואופן. מי שבאמת בעד חופש ההעלבה (אנשים קיצוניים כמו ג"ס מיל, שכמעט ואינם קיימים) הוא קונסיסטנטי (ולדעתי לא מוסרי), אבל ההתחסדויות שאומרות שמותר להעליב את כולם כשזה מופנה לקודשים של אחרים, אבל שוכחות זאת כשזה מופנה כלפי הקודשים שלי (דמוקרטיה/גזענות/חופש המין) הן פשוט גניבת דעת.
נשלח ב-26/1/2015 14:25
[למראה,
כך אני מבינה זאת: בדמוקרטיה יש זכות (משפטית, המבוססת על "זכות" מוסרית) לדיבור ולהבעת דעה. יש זכות (אותו כנ"ל) לחיים ולבטחון. אין זכות (אותו כנ"ל) שלא להיעלב. הטיעון של "פגיעה ברגשות" אינו יכול להיות תקף לשיטתו, אם מאמינים באמת בחופש הדיבור. זכות הדיבור שלך אינה אמורה לאפשר לך פגיעה ממשית בי (למשל אם אתה מסית להרוג אותי), אבל אם מדובר בעלבון "בלבד", זכותך לחופש דיבור גוברת על אי-זכותי שלא להיעלב.]
נשלח ב-26/1/2015 14:26
אמשלום כתב:
[במאמר שפרסם ב-2006 בעקב סערת הקריקטורות על מוחמד בעיתון הדני, כתב רונלד דבורקין (פילוסוף של המשפט): In a democracy no one, however powerful or impotent, can have a right not to be insulted or offed. (בדמוקרטיה, לאף אחד - לא משנה כמה כוח יש לו או אין לו - אין את הזכות שלא להיעלב) המאמר כולו נמצא כאן - http://www.nybooks.com/articles/archives/2006/mar/23/the-right-to-ridicule/]
שהוא יספר את זה לנרצחים. הברומטר של משפט נכון, הוא המציאות ולא החלומות שווה של ממציא המשפט.
נשלח ב-26/1/2015 14:30
המשמעות של דבריך היא שמה שהוא כתב לא נכון בכלל, לפחות בישראל ולמיטב ידיעתי גם בצרפת.
כנראה שכוונתו למקרה שהביטוי הוא אמירה אישית בעלת משמעות אובייקטיבית שאינה מופנית כעלבון לפרט. ורק הנעלב בחר להעלב כי הדעה המבוטאת לא מקובלת עליו. זה נכון כאשר אני אומר שמוחמד סבל מאפילפסיה, שאז לדברי יש משמעות היסטורית שאינה ערכית בהכרח ובוודאי אין בה גנאי. ורק מאמין חש נפגע משום שדתו איבדה מתוקפה.
לדבר הזה התכוונתי כשציינתי שיש מרחב לדיון מהו ביטוי ומהי קללה.