המציאות בצפון בראי חז''ל שמתאים לימינו

אייזין

אני חוזר על מה שכבר ענו לך.

יש כמה הנחות שכדאי מאד לבדוק.

א. האם מה שמצאנו בחז"ל חייב להיות. אולי זו השערה שנאמרה לגבי זמן מסויים?

ב. איך אנו יכולים להבין בדיוק מה אמרו חז"ל? לעתים אין כמעט קושי אבל לפעמים הדברים נאמרים עבור הקשר היסטורי שפרטיו אינם בידינו. כל מה שאנו יכולים לעשות הוא לנחש.

ג. כפי שכבר כתבו לך כמה פעמים, ואני מצטרף: ניתן להתאים בין כל טקסט שאמור לספק "נבואה" לבין כל מציאות, כמעט.

זה נכון לגבי ההורוסקופים בעיתון (שאמורים להיות לכל הנולדים באותו חודש, וזה כמובן מופרך) וזה נכון גם לגבי אמירות מהסוג שהבאת.

לפיכך, אני ממש לא הייתי ממליץ לעסוק בשאלות מהסוג שהעלית באשכול. אם ה' ירצה לשלוח לנו משיח בדרך נס הסותר את כללי הטבע, ובלי ייסורים וצרות, מה טוב ומה נעים. כולנו נשמח.

אולם איני סבור שיש מצוה להאמין שכך ה' יעשה. להזכירך, כבר היה מחכמינו שאמר כי "ייתי ולא אחמיניהו" = יבוא ולא אראנו (=עדיף לי למות קודם ויבוא אחרי מותי). זאת מחמת החשש מפני מלחמות נוראות שיהיו באותו הזמן.

אולי עדיף להתפלל על פחות: שייתמו המלחמות והאיומים בלא ייסורים?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נישטאיך

איקון ירוק.

אבל הדף נעלם! זו בעיה בדפדפני או שהם הורידו אותו בגלל הציטוט שלך?

מי בעל הדברים? (אני מקוה שאין לשון הרע בחשיפת האומר). נראה שהוא הולך בשיטת אייזין, לחפש סימנים.

צריך לזכור שעיסוק בשאלה "מתי יבוא המשיח" ו"איך זה ייראה" יש בו לחיוב ולשלילה. החיוב הוא שזה נותן תקוה בימים קשים. עכשו אולי לא טוב, אבל עוד מעט יהיה טוב מאד.

השלילי הוא כמובן שזה עיסוק חסר שחר, לדעתי כמובן, שמסיח את הדעת מן הדברים החשובים באמת שצריך לעשות ואיתם צריך להתמודד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ושכחתם את המדרש המפורסם: א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם (רומא) ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם(ילקו"ש ישעיה ס,תצט)

רומנטיקה היא ראית המציאות על פי רגשותיו, חוויותיו והמית ליבו של המתבונן בה. כאשר התשוקה הרומנטית גולשת מעל המידה הראויה היא הופכת למסוכנת מאד, משום שהמציאות אינה מכירה בה ואינה מתאימה עצמה על פי התשוקה הזו. קורה לעיתים שחברה או מדינה שלמה נתפסת בתשוקה רומנטית חריפה המתבטאת באלימות ושפיכת דם. בהתנגשות גוברת לבסוף המציאות.

יש שאינם מסוגלים לשלוט בתשוקה הרומנטית שלהם, והם מלאי כעס כלפי המבקשים להציג ראיה אחרת, מחשבה והסבר אחרים. העימות אינו בין מחשבות שונות אלא עם תשוקות רומנטיות שאינן מוכנות לשיחה של טעם. כך קרה גם בשיחה זו ומכאן חשיבותה. צריך שהקוראים יעמדו על הפן הזה. כאן מדובר בשיח חברים. כאשר התופעה מתקיימת בחברה הגדולה, במדינה, אבוי לחברה, אבוי למדינה.

דבריו של אריאל הם מופת של תבונה מאוזנת היטב: 'נס גדול עשה הקב'ה והוא שכל דור ודור יהא האחרון לפני ביאת המשיח'. אותו רגע הוא אידאה גדולה שהאדם משתוקק למימושה וצריך לכוון אליה, להיות נכון לה במעשה מוסרי. אבל לעולם תפקידה של אידאה להיות גורם מכוון ולא גורם ממומש. העולם אינו הופך גן עדן. האיזון מושג מתוך ההכרה כי הדור הנוכחי מוליד את בניו, את הדור הבא, אשר, בבא היום, יהיה הוא בחזקת הדור האחרון.
עודד