פרומקייט, רפורמה ומה שביניהן

תוקן על ידי maxmen ב- 09/02/2015 19:15:49

הכתבה עוסקת בתקנון כתיבה עיתונאית שנכפה על כתבי עת בעיר ידועה. נושאים רבים ראויים לדיון בקשר למעשה: כיצד, במידה שהמודפס אינו לרוחך, עליך לנהוג בקשר למשפחתך ועורכי העיתון; מדוע ומפני מה התחלקו ההוראות לפי שכונות, וכי מה רע לזה שלא ירע לזולתו; התקנות האחרונות עוסקות בהדרת פוליטיקאים ושתדלנים, האם לא מדובר בכפיה השקפתית.

הנושא שאתעכב עליו, והוא הדיון מבחינתי, תולה עצמו באופי המתחמק ומתעלם מתופעת הנשים באנושות בכלל, והשפעת יצר המין בפרט.

מבחינת ה"מתקנים", מילים כמו 'איפור', 'נשים רוקדות' ו'צימר' הינן גסויות לכל דבר. ככל הנראה, אותם אנשים משתמשים באוצר מילים דל וגלובאלי הפוטר אותם, בין השאר (לפי התקנון) משימוש בלשון נקבה או כל שם עצם בו נקראה אישה.
זה לא מדוייק, אלו לא גסויות אלא נושאי שיחה לבנות המין הנשי, לאישה מותר לדבר על זה כמה שהיא רוצה. ביחס לצימר, שוב זו לא גסות אלא איסורה כמו איסור השימוש במילה טלויזיה=מונח חילוני. האנשים האלו מאמינים ש(רוב)תושבי שכונותיהם לא משתמשים במונח צימר במשמעותו זו.
לאדם שכמוני נדמים מתקנים אלו, אם אינם רוכבי ערבות, ראויים היו לאישורי מחלה והנפקת תרופות מיוחדות על סטיה מינית חמורה; שכן קשה לי להאמין שאינם יוצאים לרחוב ושומעים שם אישה או שיחה בלשון נקבה. והתוצאות, רחמנא לצלן, ידועות למאמיני ח"ן...

הדברים אמורים כמובן, לו מתקנים אלו ישרים והגונים. אך אין ספק שדרישותיהם לא מופקעות במושגי העיתונות החרדית; סגנון כתיבה שכזה מוכר מ"יתד נאמן" במשך שנים רבות, וכי חלק גדול מהתקנון מתקיים עד עתה בכתבי עת חרדיים רבים. כך שככל הידוע לנו, אכן ישנו ציבור גדול שלרוב התרחקותו מן האשה והדומה לדומה, יתגרה בו יצרו ע"י כל אזכור המקושר בנקבה.

למרות שאמשיך לדבר, בהתאם לנושא מהכתבה, בתאוות הנשים; באותה מידה ראוי לדון בכל יצר או אופי המוטה לטוב ולרע בעולם. לכאורה סבורים אלו שהעולם ביסודו כפוף לדת (פנטיזם), עד שהוסיפו על אמונתם את ההתרחקות כמטרה (הגבולות הם אותם גבולות, אלא שהגבול רחוק יותר).

ומכאן לדיון:

·         האם ישנה מטרה להתרחקות מנשים, או שההרחקה היא מהגירוי

הגישה הזו מוכרת מזה דורות כאוטופיה להגיע למצב של 'אין נשים = אין גירוי', ניתן לזהות רמז לגישה זו גם בדברי הרמב"ם על יציאת אישה לשוק.

·         האם העולם נועד שנברח מהאופי של החיים (למשל, מילה נרדפת לצימר או קיצור שם אישה, לא יפטור את קיומן המוכרח של מילים/מילות קישור אלו)
דווקא בעניין זה הם צודקים, אין צורך לברוח מהחיים, ואישה תשאר בביתך הצימר ישאר כ'חדר להשכרה', אבל הרעיון הוא שהאחוז שהנושאים הללו (הן הנשים והן החילונים והאקדמיה וצה"ל) יתפסו מחייך בזמן ובמחשבה יהיה קטן מאד. בעולם החילוני ניתן לראות שנושא האהבה והמין תופס עשרות אחוזים מהזמן ובעיקר מהמחשבה והתרבות, זה לא צריך להיות כך בהכרח. עם זאת הם אינם צודקים באמת בדרך, כי האובססיביות ברדיפה מפתחת אובססיביות נגדית, ועיין להלן.

·         בקשר ליצר המיני, עד כמה יש לכל מין להקריב למען המין השני
בגישת הרמב"ם הנ"ל הנשים אמורות לפנות 90% מהמרחב הציבורי לגברים.

·         האם לא מדובר בטיפוח סטיה מינית (ועוד), ומה האלטרנטיבות לאנשים הסבורים שיש לתקן אי אלו תקנות

לגבי החלק הראשון זה לא נכון, זו לא סטיה אלא לכל היותר אובססיביות. לא שמעתי על הרבה חרדים שמתמכרים או דברים כאלו, מנגד שמעתי על המון שכן הגיעו לגירוי ואוננות כתוצאה מהסקרנות הנגדית. החלק השני בדבריך לא מובן לי.

·         בהנחה שישנה מטרה בכל פריט בעולם, כיצד יתממשו כוחות רבים במצב של הדרה והתעלמות

כפי שכתבתי הדברים קיימים והכוחות יתממשו, אלא אם כן כוונתך לשירה אירוטית. אבל בינינו, החרדים מתעלמים מהמון דברים מותרים, וכי כוחות השירה האומנות ההמצאה ועוד מקבלים חממה נורמלית אצלנו?

·         עד כמה חינוך יכול להבנות על התעלמות והתממות

לדעתי כלל לא, אבל אחרי הכל החינוך עובד איכשהו.

·         ע"פ שיטת חינוך זו, מי יותר בעייתי; מי שמתגרה מינית להמילה 'צימר', או מי שלא יודע מהי או לא מתגרה ממנה (במובן של תום לב) כמו שכתבתי, ביחס למילה זו העניין הוא חוסר מודעות ולא גירוי בכלל.

אפשר למלא עמודים שלמים של שאלות, אבל אלו שהתעוררו במוחי כעת.

מה דעתכם?

תוקן על ידי maxmen ב- 10/02/2015 01:26:31