דרכי התמודדות אמונית עם בעיות מוסריות בתורה

המשכון מלכתחלה שייך ללווה אולם איננו ברשותו אלא ברשות המלוה כל עוד הלווה לא פרע את חובו. אם משכנו שלא בשעת הלוואתו דבר שהלווה צריך לו, הרי זה מצוה להחזיר לללווה את העבוט בעת שהוא צריך לו, ואין זה מפני שהמשכון של הלווה כי אם המשכון של הלווה ואיננו צריך לו אין מצוה להחזירו, אלא מצוה להחזירו מפני שהתורה חסה על כבודו של הלווה וחננה אותו. לווה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן.

פירש התורה תמימה: אם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר כלל. וטעם הדבר נראה פשוט משום דעיקר הקפידא שאסרה תורה במשכון הוא רק שלא יחבל המלוה את הלוה כמש"כ בפ' משפטים אם חבל תחבול, והיינו שלא יקח בחזקה משום צעריה דהלוה, ולכן אם בשעת הלואה נותן הלוה את המשכון מרצונו הטוב הוא סביר וקביל שלא יחזיר לו המלוה את המשכון עד שיחזיר לו מעותיו, משא"כ במשכנו לאחר ההלואה שאז ממשכן בחזקה ע"י שליח ב"ד כמש"כ לעיל, הרי מצטער על חוסר צרכיו בעת שצריך להם.

ובכל זאת, אם משכנו בשעת הלואתו ועתה הלווה זקוק למשכון ומצטער על חוסר צרכיו, האם הרגש המוסרי לא אומר לחנון את הלווה ולהשיב לו את המשכון?
 

בעל,
דיברתי על הרגישות המוסרית, לא על הדין הספציפי של בוגרת.
הם הבינו שהרגישות המוסרית - אותה ראו בתורה במבט כללי - מחייבת להמציא כאן דין או סטטוס ספציפי.

מקס, בעל אמר לך את דעתו אחרי שהתחננת בפניו שיאמר אותה. הוא נהג ברגישות ראויה לשבח ו-בניגוד לבקשתך- כתב זאת באופן אישי בלבד. אתה בחרת (לא) להיעלב, לפרסם זאת ברבים ולהתחיל להשמיץ אותו בכל דרך אפשרית. תוך הריסת אשכולות תמימים של אנשים שלא הגיעו לכאן כדי לדון בהשמצותיך, ולאמתו של דבר גם לא בתורתך.
באשכול ההוא הצהירו כל המגיבים על עמדות זהות לבעל, אם אתה חושב שזו דעת מיעוט טפשי וטרוליסטי אתה מוזמן לברר את דעת יתר הגולשים.
כמובן, אתה יכול לראות את עצמך כנביא אמת יחיד הלוחם בדור כולו אבל רק תבין שזה המצב.
כך שאין לך צורך 'לנשוך את המקל' ולתקוף את הניק שכתב לך את דעתו, במקום זה תנשוך את המכה ותעבוד לשנות את הסיבות לכך שזוהי דעתו.

חבר'ה,

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה. זה איננו רק כלל בתורה אלא בכל דיון של אנשים חושבים. וכשם שכבוד הציבור חשוב, כן חשוב כבודו של כל פרט, כי כל אדם נברא בצלם א-להים. ואפשר לעשות חילוק. מבחינת דרך ארץ, במקום ציבורי דעת הרבים היא הקובעת מהם הנימוסים על-פיהם יש להתנהג.
מבחינת דעות, אפשר שהאמת מצויה יותר אצל היחיד מאשר אצל הרבים, ועל-כן הרבים צריכים לאפשר לכל יחיד לומר את דעתו, גם אם איננו סובר כדעתם. מכל מקום, חשוב יותר להתייחס למהות הדברים מאשר למי שאמרם,
וכדאי לא להאריך יותר מדי בדברים כדי לתת מקום גם לאחרים להתבטא, וגם לא לקצר מדי בדברים על מנת לכבד את הציבור בתגובות שהן פירות אמתיים של מחשבה.

רמב"ם, הלכות דעות, פרק שני הלכה ד: לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו. וכן בדברי תורה ובדברי חכמה, יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים, והוא שצוו חכמים ואמרו לעולם ישנה (יורה, ילמד) אדם לתלמידיו דרך קצרה. יש לכלל הזה טעמים רבים, ואחד מהם שלרוב האנשים אין סבלנות או אין פנאי לקרוא דברים ארוכים, כל שכן ללומדם בעיון ולקוראם מספר פעמים אם נכתבו באריכות רבה.

מקס, אם אתה משתמש בעלבונות וכינויי גנאי , אל תתפלא אם יגיבו נגדך באותה צורה.
אני אישית ממש לא נעלבתי, בכל אופן בסקאלת העלבונות שלך חוסר העמקה הוא אחת הפגיעות הקלות ביותר (משתווה בערך ל"היי, מה נשמע?" אצל אנשים אחרים) אבל אין לך שום זכות לתאר אנשים כבהמות בית ממשפחת הסוסיים, או להתבטא נגדם במילים גסות, רק בגלל שלא הסכימו אתך.

אשר לסיסמה למייל, אני מוותר. אסתפק בשמות הניקים שתומכים בך. אסתפק אפילו בשבעה כאלה מהשנה האחרונה. תוכל גם לשלוח לי לאישי.

כאמור, לי יש בתיבה הפרטית עוד שני שמות שתומכים בבעל (אז זה היה בי), ולא רצו לכתוב זאת בגלוי (כנראה לא רצו להיקרא חמורים).
מקס, אתה יכול לכתוב ק"מ בכל מקום. למה אתה בא לפה? כי אתה מבין שכאן קוראים את האשכול, ובתוכו יקראו גם את דבריך. אם כך, אתה אמור להיות גם מסוגל להבין שהקילומטרים שלך פוגעים באחרים שמנסים לנהל דיון, וכל פעם נתקעים במגילות שלך. כמובן שזה לא רק אתה. כל פעם יש אנשים שמתפתים להגיב לך ולהעביר את הדיון ל'דת מקסמן'. אני משתדל לא להגיב לך כשזה לא נושא האשכול (כלומר, פחות או יותר תמיד, אא"כ זה אשכול שאתה פתחת).