פוסט מענין שגליתי בדבר העגלה המלאה

היום אני עולה לקברו של החזון איש ז"ל אני רוצה לדבר איתו, להמשיך את השיחה שהיה לו עם דוד בן גוריון לפני שישים שנה, להמשיך את השיחה בדיוק במקום שבה נעצרה, אתמול הייתי במסיבה כלשהו בבני ברק, וחשבתי על השיחה ההוא, על העגלה המלאה שהציבור החרדי סוחב, ראיתי אנשים חסרי כיוון, הלכתי משולחן לשולחן להטות אוזן לשיחות הערות, וכל מה ששמעתי היה פוליטיקה מקומית מלוכלכת, מחבלים ושונאים, יתד והפלס, דרעי וישי, ודיבורים על כך שהבורקס קר, הלכתי לשולחן הכבוד שם יושבים מנווטי הספינה ובעלי העגלה המלאה, שם ישבו אנשים עבי כרס, עילגי שפה, ומכיון שלא מתאים להם לדבר על הפלס והיתד, אז הם סתם שופכים את חמתם על בורקס (קר) וקוגל ירושלמי, ומחכים לתורם להנות את הציבור עם וורטים חסרי פשר וטעם וריח, ומשלא מתכבדים הם תוקעים את המזלז באף ובחימה בעוד חתיכת קוגל... אז אני עולה לקברו של החזון איש ז"ל אני חש צורך עז לספר לו שהעגלה עליה דיבר התרוקנה מזמן, התכולה של העגלה שנשאה מטען כל כך עצום של תרבות ומורשת ויופי התרוקן במהלך השנים, הוא דלף דרך איזה חור שפערו ממשיכי דרכו, כל מה שנשאר בעגלה הוא ניחוחות, פירורים, והמון לכלוך... ותחשבו על זה ערב שבת שלום

נניח כעת לאותה מסיבה והקהל שישב בה, ונשוחח מעט על מה שיש בעגלות. האמת היא כי עגלה מלאה אינה מעידה שיש קופצים לסחורתה, והדבר נכון עבור בעלי העגלות ויושבי במסיבות מכל הצדדים.

אמירתו של החזון איש נאמרת בשעה של מצוקה גדולה שלאחר החורבן והשמד. הוא מדבר כסנגור הנלחם על חיי שולחו. זאת ועוד, הישוב ברובו היה חילוני, אנשים אשר הם, או למצער הןריהם, עזבו את בית אבותיהם, הן את הבית ממש והן את דרך האבות, ופנו לדרך חדשה. ועוד זאת כי הדרך החדשה הזו הצליחה ובתי האבות עלו באש. כדאי לשים לב גם למעמד. בן גוריון ראש הממשלה בא אל החזון איש לשיחה. הוא עצמו עזב את הבית הישן, והוא אדם יודע ספר ומשכיל, ובעיקר, - לכך יש לשים לב היטב, - עליו לכונן מדינה חדשה וחברה חדשה, הנתונות שתיהן לאיום קיומי. אתגר זה לא עמד בפני איש מעמנו מאז עזרא ונחמיה.

באשר לעגלות עצמן, צריך קודם לבדוק בדיקה מעשית. דבר כזה אינו קשה כלל. צריך לבקר בכמה ישיבות גדולות ולסקור את ארון הספרים שלהן, ולבקר בספריה של האוניברסיטה העברית ולסקור מה שיש בה. ודאי, הספריה להיסטוריה אינה כוללת ספרות רוסית ותרבות צרפתית, וספרית הישיבה אינה כוללת את שלושתם. כל ספריה כזו היא חלק מספריה כללית, שהיא היא העגלה. אבל כאשר החזון איש רואה בספריה שלו את העגלה כולה של עולמו, אין ברירה אלא להודות כי ביחס לעגלה האוניברסיטאית, - הכוללת גם את העגלה שלו כחלק ממנה, - העגלה שלו ריקה עד מאד. הריקנות מחריפה משום הסגירות של אותה ספרית ישיבה, כלומר האיסור על קוראי ולומדי אותה ספריה לבקר בספריות האחרות, או הראיה השלילית של מעשה כזה, או ההימנעות הכללית ממנה. כל סגירות מביאה בהכרח לניוון. הדבר נכון גם בעבור אותם ציבורים בחברה החילונית שאין להם עניין בספריה האוניברסיטאית העומדת לרשותם. ספריה זו משמשת כאן כסמל לכלל התרבות הנתונה על המדפים לשימוש החברה לצורך קריאה, לימוד, מחקר ויצירה חדשה.

צריך להעיר על המעשה יוצא דופן של בוני המדינה הזו שלנו. הם לקחו תכונת יסוד מבית אבא ובנו את המדינה הפוך, מן הגג כלפי מטה אל היסודות באדמה. התכונה שהביאו איתם היא ערך הלימוד. המעשה הראשון היה הקמת הגימנסיה העברית הראשונה קודם מלחמת העולם הראשונה, ותכנון הטכניון והאוניברסיטה העברית. הטכניון קם מיד אחרי המלחמה והאוניברסיטה כמה שנים מאוחר יותר. אחר כך קם מכון זיו, היום מכון ויצמן. התרחשות מקבילה היתה תחית השפה העברית שהחלה עוד במאה הקודמת, מפעל תרגומים לעברית, והופעת הוצאות ספרים טובות, עתונות עברית, תאטרון עברי. נוצרה אנומליה. התהוותה חברה הכפופה לשלטון זר, תורכיה תחילה, בריטניה לאחריה, המצויה בשלבי הקמה ראשוניים מאד של המשק הכלכלי, אבל היא חברה המתפתחת יפה במישור התרבותי. העגלה שלה הולכת ומתמלאת בכל טוב ויש דרישה עצומה למטען שלה.
עודד

תלמיד אני מקווה שלא

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/02/2015 13:16:43

הויכוח בין החזון-איש ובן-גוריון היה על עול מצוות.
באשר לספרים, לו בא"י היתה באמת אוירה כללית המכבדת לימוד, אזי הלימוד היה מצליח להתעלות ביחס ללימוד בגולה, והיו גם מתחברים ספרים באמת מקוריים.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 13/02/2015 14:08:09