המישכן כמעשה בראשית

חלמיש יקר, שלום


אני זוכר מספר יערות דבש הקבלה מכלי המשכן למבנה גוף האדם.

מאחר ודומני שהוא רגיל להשוות את האדם ל"עולם קטן" מתאים שגם יעשה את ההשוואה שהזכרת. אך אין הספר תחת ידי. אולי יודע אחד הקוראים?

חלמיש

פתחת נושא חשוב!

אולם כפי שעתיד להתברר אני תוהה אם אין נושא זה מתאים גם לאשכול "אמונות המשבשות את הדעות".

הגעתי לנושא כמעט באקראי, עקב שאלה שמישהו הפנה אלי בעבר. במדרש, אכן יש רעיון של תיקבולת בין המקדש לבין העולם, אך אין, במקורות שראיתי, שום התייחסות למוטיבים הקבליים שנקשרו לכך במשך הדורות.
אנסה לחפש אחרי מראי המקומות שהיו לי, כי הנושא מעניין וחשוב. לא בפעם הראשונה, ניתן לגלות, עד כמה שראיתי, כי יש כאן פרשנות יוצרת. מסתמכים על מלים, מושכים אותן בכיוון מסויים, ויוצרים בסיס למטפיזיקה שאינה קיימת במקור.
זו, כמובן, התרשמותי האישית.

אולי עד שאמצא את המקום, יבוא מישהו ויעתיק את הציטוטים המתאימים כדי שאפשר יהיה להכריע לכאן או לכאן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לכולם השלום והברכה,

כתשובה הבאה משליפה - אמנם יש לי הרגשה שלא לכך היתה הכוונה המקורית אבל יצאה לפני כשנתיים דיסרטציה באונ' העיברית שנקראת "מעשה בראשית ומעשה המשכן רעיון המשכן/המקדש וכליו כתבנית ייצוגית וסמלית לבריאת העולם וביטוייו באיקונוגרפיה היהודית והנוצרית ביזנטית בימי הביניים" מאת שולמית לדרמן. ניתן למצוא אותה באונ' שונות בארץ.
שווה הצצה.
בכל מקרה אני אשתדל לתור אחר מקור הקבלה בין השניים.

אושר וטוב!

שבתי וראיתידפי השבוע שחולקו
מעל

נושא סמליות המשכן הוא מוכר וידוע, ואולם משמעם הסמלי של המספרים המלווים את המשכן נחשב לתחום בלתי-ידוע. כלומר, אין חולק על כך שהמשכן מסמל את שכינת הא-ל בעמו, וחפצי המשכן מקבילים לחפצי בית רגיל: שולחן, ארון ומנורה, ומעצימים את סמל המשכן כבית ה', אף כי ניתן להסביר כל אחד מהחפצים באופן שונה במקצת. לעומת זאת, הענקת פירוש סמלי למספרים המלווים את מעשה המשכן היא עניין בלתי מוכר שהפרשנות המסורתית כמעט לא נדרשה לו. להלן יובאו שני פירושים המייחסים משמעות למספרי המשכן, היינו פרשנות נומרולוגית לתורה.



א. ר' נחמיה

אחד הראשונים שביאר באופן נומרולוגי את אחד המספרים הקשורים במשכן, היה התנא ר' נחמיה (בן המאה השנייה לספירה):

היה רבי נחמיה אומר: אהל מועד שעשה משה במדבר - כנגד מעשה בראשית; יריעות - כנגד שמים וארץ; כיור וכנו - כנגד ששת ימי בראשית; מזבח העולה - כנגד כל הבהמות; מזבח הקטרת - כנגד כל הבשמים; מנורה - כנגד חמה ולבנה; שבעה נרותיה - כנגד ז' כוכבים המשמשין את העולם, ואלו הן שצ"ם חנכ"ל [1].

לאמור, לדעתו של ר' נחמיה, שבעת קני המנורה נתקנו כנגד שבעת הכוכבים, בהתאם לתפיסת הקוסמוס שהייתה מקובלת בתקופה ההלניסטית [2]. פירוש זה מניח כעובדה שתפיסת הקוסמוס שבתורה היא זו המוכרת ליהודים בני המאה השנייה לספירה, וכי היא נכונה באופן אסטרונומי (במשמעות המודרנית של המילה). יתר על כן, פירוש זה מתעלם מריבוי הופעותיו של המספר 7 בתורה, ומשאלת היסוד: באיזו מידה ניתן להחיל פירוש כמו זה של שבעת קני המנורה במקרים נוספים שבהם מופיע המספר 7 במלאכת המשכן, כגון 7 הזיות או 7 ימי טומאה. למרות ההסתייגויות האמורות, ראוי פירוש זה לציון, ולו מן הטעם שיש בו ראשוניות, מה עוד שר' נחמיה מתגלה בדרשתו כתנא המודע למשמעותם הסמלית של המספרים, כפי שידוע מדבריו במקומות נוספים [3].



ב. ר' שמעיה השושני (תלמידו ומזכירו של רש"י)

על הפירוש אשר יידון להלן ניתן לומר כי אינו מוכר בתולדות פרשנות המקרא או במחקר המודרני. לפני כ- 140 שנה הוצא לאור פירושו של ר' שמעיה השושני על פרשת תרומה, מתוך כתב-יד מינכן 5, ומאז לא הוזכר כמעט [4]. בכתב היד ציין המעתיק: "נגמרה הפרשה. נחזור לראש הפרשה לפרש אותה על פי המדרש שיסד רבי שמעיה השושני", ונחלקו חכמי ישראל בדבר זהותו של ר' שמעיה. לדעתו של ר"א ברלינר מדובר בר' שמעיה, תלמידו של רש"י, שהפך לקרובו בנישואין והיה ל'מזכירו'; אחרים סברו כי הכינוי 'השושני' מלמד על חכם אחר [5]. ר' שמעיה תלמידו של רש"י חיבר פירושים שונים (על המקרא, התלמוד והפיוטים), ומסתבר שלומדי פירושו של רש"י מכירים קצת מתורתו המשוקעת בפירוש רבו. ידוע כי הוא חיבר פירוש על מסכתות תמיד ומידות, ונראה שהוא אכן זה שכתב את הפירוש שלהלן [6]. ברם, גם אם את הפירוש הזה לא חיבר ר' שמעיה תלמיד רש"י, עדיין מדובר בפרשן אשכנזי שחי בזמן לא רחוק מתקופתו של ר' שמעיה (המאה הי"ב). פירושו של ר' שמעיה מצטיין ברמת הסמלה גבוהה אשר הופכת אותו למדרש אליגורי לכל דבר. ר' שמעיה מסביר לא רק את הסמליות שבכל חפץ, כמעט, אלא גם את המשמעות הסמלית של המספרים במלאכת המשכן, ובתור שכזה הוא מגלה מקוריות מדהימה (אם לא מקוריות-יתר). למעשה, בקלות יתרה ניתן להראות כי גם אם ישנה השפעה כלשהי של ספר יצירה על גישתו הכללית של הפרשן הרי שלפירוש עצמו אין כל תקדים, וככל הנראה גם לא המשכיות. פירושו של ר' שמעיה הוא אפוא תופעה חד-פעמית בתולדות הפרשנות המקראית. להלן יובא מעט מפירוש זה:

'וזאת התרומה אשר תקחו מאתם', יש בפרשה 15 מתנות למשכן כנגד 15 שירי המעלות שאמר דוד, או כנגד 15 התיבות שבברכת כהנים. 'אבני שהם ואבני מילואים' בזכות השבטים שהיו 12. 'דבר אחר, אמר לו משה להקב"ה: רבון של עולם! היאך אעשה אותו? אמר לו הקב"ה: כשם שבראתי את גופך ואת העולם, כן עשה אותו. ולמדנו כאן מה שנעשה במשכן דומה ל"עולם" ול"גוף האדם":



בעולם
בגוף האדם
במשכן

הרים ביסודי ארץ
צלעות בחוליות
קרשים באדנים

(הרים) מצופים בעפר
צלעות מצופות בשר
קרשים מצופי זהב

עיקרי היסוד ואילנות נמתחים
איברים וגידים נמתחים
בריחים בקרשים

שמים מכסים ארץ
עור מכסה איברים יריעות מכסים

תולדות שמים – אש (למעלה);

תולדות אויר – רוח (באמצע);

תולדות ארץ – מים (למטה)
ראשו – אש

לבו - רוח

ובטנו – מים
אש רוח ומים

שס"ה ימות שנה
רמ"ח איברים ושס"ה גידים
ארון ובו תרי"ג מצוות

העופות טסים בו ככרובים
כנפי הריאה פרוסות על הלב
כנפי הכרובים פרוסים על הכפורת

4 פינות: מזרח, מערב, צפון ודרום
4 'מינין מתנהגין בו': דיבור, דיעה, משמע, ראייה
4 כיסויים

4 דברים הודו של עולם: ארץ, מים, אש, רוח
4 בריאות: בשר, דם, עור, שיער
4 עמודי שיטים




הפרשן הולך וממשיך במערכת הסמלה מפותחת זו, שרובה אינו נומרולוגי, אף אם בהמשך יש בה עניינים נומרולוגיים נוספים, כגון 70 עמודי המשכן לעומת 70 אומות העולם, 70 כלים במשכן ו- 70 נפש שירדו אבותינו למצרים.

בשל קוצר המצע יצוין עוד כי מערכת ההסמלה שמציע ר' שמעיה אינה חדשה לגמרי. הוא פוסע בה בעקבותיהם של שניים: מחבר ספר יצירה ורב סעדיה גאון. מחבר ספר יצירה טען טענות דומות ביחס להקבלה שבין האדם, השנה והעולם, מבלי לעסוק במשכן כלל. מחבר הספר מראה כי קיימת הקבלה משולשת 'בעולם… בשנה… בנפש', והוא עושה כן יותר מעשרים פעם! (לעתים תוך הכפלת הדברים) [7]. כלומר, יש במציאות הקבלה משולשת בין האדם, העולם והשנה [8]. בעקבות שיטה זו בא רב סעדיה גאון, אשר פירש את ספר יצירה, והציע הקבלה משולשת דומה, אלא שאת מקום ה'שנה' תופס המשכן, וכך נמצא המשכן 'באמצע', בין העולם הקטן, הוא האדם, לבין העולם האמִתי. דברי הגאון הובאו בפירושו הארוך של ר' אברהם אבן עזרא על שמות כה, מ:

ואם נתן לך השם חכמה בלבך תבין סוד הארון והכפורת והכרובים שהם פורשי כנפים ומחוץ לפרוכת דבר המנורה ומזבח הקטרת והשלחן, ומחוץ לפתח המשכן מזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו. ואלה הדברים הם כבוד א-להים, ובעבור זה רמזתי לך, כי יש בדורנו אנשים חכמים בעיניהם, אולי יהתלו על דברי. והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו, יוכל לדעת דברי העולם העליון, כי האדם דמות עולם קטן, והוא היה סוף בריאתו בארץ, וסימן לדבר "בגדול החל ובקטן כלה". והגאון הזכיר כי שמונה עשר דברים הם במשכן, שהוא עולם אמצעי, וכמוהם בעולם העליון, וככה העולם הקטן. הנה הכלל, כל כרוב נעשה לקבל כח העליון, גם בעבור שילמוד המשכיל, ואין צורך להאריך [9].

כלומר, רס"ג סבר כי 18 דברים במשכן הם ב'אמצע' ועשויים כנגד הדברים שבעולם העליון, וכנגד הדברים שבעולם התחתון, הוא האדם. מדובר, אפוא, ב'יישום' של רעיון המיקרו-מקרוקוסמוס [10].

סוף דבר, קשה לראות בפירושים הנומרולוגיים למלאכת המשכן שהוצעו בעבר את פרשנות המקרא במיטבה, והלקח מכך, כביכול, הוא שאין מקום לעסוק בנומרולוגיה כשאנו מפרשים את התורה. אך עדיין יש לשאול האם אפשרי הדבר שלכל חפצי המשכן יש הסבר סמלי, בעוד שהמספָרים המלווים את המשכן הם נעדרי משמעות? [11]





1. ילקוט שמעוני, פקודי, רמז תיט (שם בהעלותך, רמז תשיט; מדרש אגדה – ש' בובר), שמקורו במדרש מ"ט מידות (מדרש שלא שרד אלא בהעתקות מועטות). ספרות על מדרש זה רשומה בתוך: י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית (נערך והושלם על ידי ח' אלבק), ירושלים תש"ז, עמ' 46-45, 274-273; ד' הימן, ילקוט שמעוני על התורה לרבנו שמעון הדרשן, ירושלים תש"מ, שמות ב, עמ' 789.

2. ייתכן כי המילים 'ואלו הן שצ"ם חנכ"ל' הן תוספת פרשנית. מכל מקום, הכוונה לשבעת הכוכבים: שבתי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה, הסובבים את הארץ ומובאים כאן בסדר יורד של מרחק מהארץ (מרחק הנלמד מתקופת ההקפה המתקצרת של הגופים השמימיים את ארץ). דעה זו הובעה לפני כן על ידי פילון (חיי משה ב, 103-102), וכן על-ידי יוספוס (קדמוניות היהודים ג, ג, ז). ראה: א' שליט (מתרגם), יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים, ירושלים – תל-אביב תשל"ו, א, עמ' 92 ובהערות שם. סיכום נושא זה ומצב המחקר בו, ראה עתה: שולמית לדרמן, 'מעשה בראשית' ו'מעשה המשכן': רעיון המשכן / המקדש וכליו כתבנית ייצוגית וסמלית לבריאת העולם וביטויו באיקונוגרפיה היהודית והנוצרית-הביזנטית בימי הביניים, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ס, עמ' 31-20.

3. דברי ר' נחמיה כאן ראויים להשוואה עם דבריו במשנה סנהדרין א, ו: "וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין? מאה ועשרים; רבי נחמיה אומר: מאתים ושלשים כנגד שרי עשרות". כיוצא בכך בבבא בתרא קכא, ע"ב: "ותניא: שלשים וששה ממש, דברי ר' יהודה; אמר לו רבי נחמיה: וכי נאמר שלשים וששה? והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה! אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין!". ראה עוד: ירו' שקלים פ"ב, ה"ג, מו ע"ד; בראשית רבה מהד' תיאודור אלבק, לב, כ.

4. MGWJ, 13 (1864), ,"תרומה A. Berliner, "Midrasch des R. Schemaja Schoschanni zum Abschnitte pp. 224-231, 259-264. הפירוש נדפס מחדש (מבלי לציין את מקורו) בתוך: חי"א גד, שלשה מאורות הגדולים, יוהניסברג תש"י, עמ' קכג-קלג.

5. חיים מיכל, אור החיים, ירושלים תשכ"ה, עמ' 605; א"מ הברמן (מהדיר), כתבי ר' אברהם עפשטיין, ירושלים תש"י-תשי"ז, א, עמ' רעא-ש (במיוחד: רעה הע' 19); ב, עמ' קלא-קלב; ש"א פאזנאנסקי, מבוא על חכמי צרפת מפרשי המקרא, ורשה תרע"ג (ד"צ, ירושלים תשכ"ה), מבוא, עמ' XXIII– XXII; א"א אורבך, בעלי התוספות, מהדורה רביעית, תש"ם, א, עמ' 34 – 37.

6. א' גרוסמן, "ר' שמעיה השושני ופירושו לשיר השירים", מ' בר-אשר (עורך), ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, א, עמ' 27 – 62.

I. Gruenwald, ''A Preliminary Critical Edition of Sefer Yezira'', IOS, 1 (1971), pp. 132-177.

7. מהדורה שונה במקצת של ספר יצירה, שניתן לכנותה 'מהדורה אסטרולוגית', מצויה באתר: http://faculty.biu.ac.il/~barilm/yezira.html.

8. שיטה דומה קיימת גם בספרו המיוחד של המדען שספרו אשר נתגלה בגניזה מכונה בשם 'פרק זרעים' (מ' מרגליות, הלכות ארץ-ישראל מן הגניזה, ירושלים תשל"ד, עמ' קסא, קצא). ההקבלה בנתונים המדעיים נעשית בין ה'זרעים' (ירקות), ה'אילן' (פירות), 'ובדבר שיש בו רוח חיים'.

9. ראה עוד: ש' רגב, "הסימבוליקה של מעשה המשכן בפירושו של ראב"ע למקרא", סיני, קיב (תשנ"ג), עמ' רנ-רסב; י' רצהבי, פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, ירושלים תשנ"ח, עמ' קלב-קלד.

10. רעיון המיקרו-מקרוקוסמוס הוא עניין גדול, ולא יוזכר כאן אלא בקיצור. ראה: ד' שפרבר (מהדיר), מסכת דרך ארץ זוטא ופרק השלום, מהדורה שלישית, ירושלים תשנ"ד, עמ' 157; א' שרף, יהודים ומיעוטים אחרים בביזאנטיון, ירושלים תשנ"ה, עמ' יט-לד.

11. ראה עתה: מ' בר-אילן, נומרולוגיה בראשיתית, רחובות תשס"ב.






Last ון המופץ עי הראילן