צמוד למשרדי, צומח עץ שאפילו אינני יודע את שמו. באמצע יום עמוס, או סתם כך, תמיד נהנה מציוצי הציפורים שחוסים בצל כנפיו.
כחובב צילום, יצא לי מידי פעם 'לחטוף' תמונה פה ושם של האורחים. ברגע של 'מוזה' כתבתי שיר ואמרתי לשתף אתכם בשיר ובחלק מהצילומים. [כל התמונות צולמו על אותו העץ, כמובן]
תהנו.
נאה האילן, נאים השכנים
בעיר עמוסה, בין בנינים ומדרכות,
צומח אילן, גבוה, רב פארות.
קומתו זוקף בגאון, כבר שנים עשרות,
מתנשא אל על, תמיר, שלוש קומות.
אין פרחים לאילן, אף לא פירות,
גם ריח אינו מפיץ, עלעליו כמסרקות.
לא פריחה ולא שלכת, ירוק כל העונות.
אך התברך בתכונות, צמרת מידות טובות.
מכניס אורחים, האילן, ציפורים בו משתובבות,
ממתיקות איתו סודן, מצייצות ומזמרות.
סביב צמרת, פותחות שולחן, נפגשות החברות,
נמלטות מקרני חמה, בינות ענפיו מתרעננות.
צופית זוהרת, מברכת בוקר טוב,
ופשוש זנבן, מנענע זנב רטוב.
בולבול בא לבקר, מכריז על בואו בקול,
וירקון ירוקת כנף, יוצאת מולו במחול.
המיית יונה נשמעת, מציצה בין ענף,
משקיפה אל על, אל השכן מהאגף.
כך בעיר עמוסה, בין בנינים ומדרכות,
גדל לו אילן, גבוה, רב פארות.
ובאילן גרים עד היום,
שכנים טובים חיי-שלום.
תוקן על ידי תורפיה ב- 22/02/2015 17:33:27
תוקן על ידי תורפיה ב- 22/02/2015 17:51:45
