מנצפ"ך שכחום וחזרו ויסדום. איך שכחום?

עד כדי אנחנו צריכים לזכור את ההלכות שהתעלמו ממשה רבנו?

ואיך ניתן להבין את הגמרא במגילה ששכחו את סדר שמונה עשרה, או את תקנת ר' אבהו ששכחו מהי התרועה הנכונה?

בעל

ייתכן שלא הקפידו על שמונה עשרה כתפילת קבע, אלא כשלא היה להם מצב רוח להתפלל בנוסח ספונטאני. ואולי הו א הדין לגבי עניין התרועה ה"נכונה". 

בעל, עד כמה שאני מבין, יתכן שתקנת כנה"ג לא הצליחה כל כך בימים ההם ובאיזשהו שלב רוב האנשים לא היו מתפללים בנוסח, צריך גם לזכור שבזמנם נוסח התפלה היה ידוע רק למעט חזנים מקצועיים ורוב הקהל היה יוצא י"ח מפיהם. מה שגם הוא מובן רק אם רוב האנשים לא היו נוהגים להתפלל בקביעות - עכ"פ לא בנוסח.
בזמן הבית היה כמובן נוסח קבוע שנאמר במקדש, אבל עם חורבנו אבד הנוסח
נ.ב. יתכן שהנוסח שלנו הוא אכן שונה מהקדום

מ "ויקי" : מקור שתי הצורות של אותיות מנצפ"ך הוא באות קדומה אחת שדומה לצורה הסופית. מקורו של הכתב העברי המודרני בכתב הסופרים הארמים (מה שקרוי "כתב אשורי". ת"ט) שכתבו עבור האימפריה הפרסית בה שימשה השפההארמית כלינגואה פרנקה. בכתב זה הייתה לכל אות צורה אחת בלבד. בעברית הייתה מסורת של כתיבה בלתי פורמלית ואותיות מנצפ"ך המופיעות באמצע מילה קיבלו צורה חדשה, "מעוגלת" יותר, ללא ה"זנבון" שהפריע למהירות הכתיבה. בסוף מילה צורת האותיות הללו לא הפריעה שכן בלאו הכי היד נעצרת, ועל כן הצורה הסופית של אותיות מנצפ"ך כמעט זהה לצורת האות בארמית. יוצאת מן הכלל היא מ"ם שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.

ואם כך כשעברו לכתב אשורית  שכחום - לא היו כאלו אותיות. ואח"כ חזרו ויסדו המסורת הקדומה.

בע"ב

לגבי שמ"ע     http://ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/1449.pdf

 ולגבי תקיעות הדברים עתיקים..

הבעיה היא שבכתב עברי עתיק אין אותיות סופיות - אם כי אולי הגמ' לא ידעה את זה, וליישב דברי הגמ' י"ל שבס"ת היו ובכתב רגיל לא היו, כשם שבימינו אין תגין בכתב רגיל.

אריאל
בויקי כותבים שהיתה מסורת כזו. יש ידע בעניין או שזו השערת בטן?