ציטוטים אקדמיים מופלאים- שלא- לומר- מופרכים

פרופ' רי"צ ורבלובסקי ("שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר", בעריכת י' עופר, אלון-שבות תשס"ה = מולד יח, תש"ך)

פרופ' דניאל בויארין, "התלמוד כסטירה מניפאית", תיאוריה וביקורת 35, 2009:

ד"ר מנחם (אדמונד) שטיין, בין תרבות ישראל ותרבות יוון ורומא, ר"ג 1970, עמ' 167:

אברם
אכתוב מנסיוני (פרטים באישי). אתה יכול לכתוב בשפת בני אדם, ובן אדם מהשורה יבין בדיוק מה שכתבת, אולם הפרופסורים המלומדים מגלים לפתע ביות קשות בהבנת הנקרא ודורשים ממך עריכה. כנראה שמטרת העריכה היא שהדברים ייכתבו כמו הציטוטים דלעיל.

וכעת אני מציב בפניך אתגר, האם אני לא יודע לכתוב ולהתבטא?

יתירה מזו, המנחים מתרים בפניך שעליך להיות מוכן לאופציה שהבודק הוא עצלן וטיפש. כנראה שהם צודקים. מתברר שהלקטור המלומד אפילו אינו טורח לקרוא משפטים שלמים ומיד שולח את הערותיו.

אברם
ייש"כ - עזרת לי לקיים מצוות משנכנס אדר וכו'.

משתמשי הפייסבוק מוזמנים:

בפורים ראוי להתלוצץ, אברהם העברי, אפילו על דברים רציניים מאד. 'אוני' בר-מינן' או 'האוני' העוורית' הם שעשועי מילים יפים לפורים. גם שלא בפורים יש מקום לסטירה מושחזת. הנושא שבחרת ממש טוב. יש שאדם כותב בצורה מסובכת כדי שיחשבו שיש איזו עמקות בדברים שלו, ולפעמים אין בהם כלום מלבד פלונטר המילים.

בענינו של מנחם שטיין טעית. הוא מאלו המטיבים לכתוב פשוט וברור, והיה חוקר מעולה אשר נספה בשואה בהיותו בשיא פריחתו. לו בדקת היית מוצא שהמאמר הוא משנת 1938, כשהעברית היא שפה חדשה, חסרות בה הרבה מילים. המילים שהבאת הן לועזיות, גם כיום אנחנו משתמשים בהן. הוא מביא אותן בצורה הגרמנית שלהן עם הסיומת '–איסמוס' עבור שם עצם , אנחנו משתמשים בצורה האנגלית עם הסיומת הדומה, '-איזם' או בצורה מעוברתת עם הסיומת '– יות'. פרטיקולריזם או פרטיקולריות, אידאליזם או אידאליות, ריטואליזם או ריטואליות, אינטרנציונליזם או אינטרנציונאליות – כל אלו נשמעות לך בסדר כיוון שזה הרגיל אצלנו. אדם שחי אז, בסביבת התרבות הגרמנית, כתב בהתאם לסביבתו ולא היתה בדבר שום נפיחות. מכאן שהסטיריקאן המשחיז את סכינו צריך להשתדל שלא לפצוע את עצמו. ספריו של שטיין מאד מומלצים. הם מבטיחים הנאה ורוב עניין.

דוגמה לאדם האוהב ללוש את מילותיו ולהתלקק בהן בהפרזה מיגעת:
אין לשער עד כמה יראת המחשבה פוגמת היא את הנשמה. יראת המחשבה מחוללת שיתוק רעיוני בכל מרחבי הנפש, והיסוד השפל שבחיים מתפשט על חשבון זה, ותופס את שליטתו על החיים, ומכניעם ומשפילם. וכל זה בא מפני חוסר הידיעה להשתמש במדת הגבורה הרוחנית, שמיסודה באה ג"כ יראה זו. אבל במקום שעל פי הטוהר של הגבורה, היראה הזאת היא מעוררת את המחשבה, מחדשת אותה וממציאה לה ציורים שונים בעלי גוונים נפלאים חדשים לבקרים, הזוהם שבגבורה זו היא משביתה את פעולותיה הטובות והעדינות של המחשבה, ומביאה אותה לידי הירוס, ולידי שיתוק של שממון.
(הראי"ה קוק, פנקסי הראי"ה, א, ירושלים תשס"ח, עמ' תנה, פסקה צג)

זה המקור לקטע הקודם, מופת של כושר הגדרה חד וכתיבה קצרה וברורה. שלש הגדרות המובילות אל קביעה אחת:
נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו. חוסר בגרות הוא אי יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אשמה בחוסר בגרות קיימת אם סיבתו איננה חוסר שכל, אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלי הדרכת הזולת. Sapere aude! [העז לחשוב!] – אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! היא איפוא סיסמת הנאורות.
עצלות ופחדנות הן הסיבות לכך שבני אדם כה רבים, זמן רב אחרי שהטבע פטר אותם מהנהגת זרים (naturaliter maiorennes), מעדיפים בכל זאת להשאר כל חייהם לא בוגרים, ולכך שלאחרים כה קל לשים עצמם אפוטרופסים להם.
(קאנט, פתיחת המאמר 'תשובה לשאלה מהי נאורות?')
עודד

1:0 לעודד

לעולם ישנה (ילמד) אדם לתלמידיו דרך קצרה.

החפץ ללמוד היאך לכתוב באופן ברור מחשבות מקוריות תוך חידוש מונחים דקים בלשון, ילמד את פירוש רש"י לגמרא או את משנה תורה להרמב"ם.

לאקדמאים וחובבי הלשון האקדמית, כדאי לקרוא את "קרב הספרים" מאת ג'ונתן סוויפט.
 

תוקן על ידי מם80 ב- 01/03/2015 00:17:46

לעודד - האמת שלא התכוונתי באמת ללעוג למי מאותם מלומדים מצוטטים (טוב, חוץ מבויארין שמזמין את זה...) אלא פשוט להביא משפטים אקדמיים מופרכים, ככותרת האשכול - ובכלל, טוב לגדל קצת חוש הומור בשבוע הזה :)
לגבי ד"ר שטיין - ידעתי, בני, ידעתי - הרי קראתי את ספריו ומשם דליתי את הפנינה הזו. אבל זה משפט כ"כ יפה, שמתעלה אפילו על ה"אידיאליסמוס של המונותיאיזמוס" של קויפמן זצ"ל!
ולגבי הרב קוק - אני מבקש לא לערב הורים!... וכמובן שהוא לא איש אקדמיה. אם כי ראוי אולי לפתוח אשכול נפרד לציטוטים תורניים מקבילים, כגון: "דכה"ג אי"ל בזה"ז ובעוה"ב, דכו"ע א"ל זבל"א וזבל"א והכל א"ש ודו"ק והנלענ"ד כתבתי" וכיו"ב.
ולגבי קאנט - אתה צוחק?! התחלתי לקרוא פעם את "ביקורת (נפלאות) התבונה הטהורה" בתרגומו של רוטנשטרייך, ואחרי שני עמודים התייאשתי. ברור זה לא.
אם כי אני חייב לציין שבעקבות כך החלטתי לקרוא את המקור - איזה תענוג! (אני לא יודע גרמנית בכלל, אבל המילים הארוכות האלה עם האותיות המנוקדות מלמעלה פשוט עושה לי את זה...)