ציטוטים אקדמיים מופלאים- שלא- לומר- מופרכים

אברהם
בדר"כ המשפטים שהבאת יש להם משמעות אלא שיש "להכנס לנעלי השפה". אפילו אצל קויפמן תמצא משפטים כאלו
להוציא בויארון. בטעות קניתי ספר שלו ואודה למי שיפטרנו מעונשו. בחינם.

אוקיי, אז הנה לך פיסקה שלימה היישר מכהן הבעל הגדול פוקו, בתרגומו של הכהן ההדיוט בויארין - ושים לב איזו מילה חוזרת על עצמה 3 פעמים בקטע הקצרצר הזה...

מישל פוקו, ההיסטוריה של המיניות, חלק א' עמ' 11, בתרגומו (מאנגלית) של ד' בויארין

בקיצור, העניין הוא בזיהויו של משטר הידע/כוח/הנאה המשמש אצלנו בסיס לשיח על מיניות האדם, [בהבנת] אופן הפעולה שלו וסיבות קיומו. ... להביא בחשבון את העובדה שמדברים עליו, את מי שמדברים עליו, את האתרים ונקודות־המבט מהם מדברים עליו, את המוסדות המשדלים לדבר עליו, והמאחסנים ומפיצים את מה שנאמר עליו, בקיצור, את ״העובדה הדיסקורסיבית״ הגלובלית, את ה״השֹּחה״ של המין. מכאן גם שהנקודה החשובה תהיה לדעת, תחת אילו צורות, דרך אילו ערוצים, בהחליקו לאורך אילו שדות־שיח, מגיע הכוח עד להתנהגויות הקטנטנות והאינדיווידואליות ביותר, אילו שבילים מאפשרים לו להגיע עד הצורות הנדירות והכמעט בלתי ניתנות לזיהוי של התשוקה, כיצד הוא חודר להנאה היומיומית ומפקח עליה — כל זאת באמצעות אפקטים שיכולים להיות של סירוב, של חסימה, של פסילה, אך גם של שידול, של העצמה, בקיצור ״הטכניקות הפולימורפיות״ של הכוח.

אברם
רק בשביל התרגיל
תרגום לעברית מדוברת.

בזמנו ניסחתי את קריטריון בע"ב לברברת. אם מדבר אתך אדם ואתה מסופק האם אי הבנתך היא מקוצר המשיג או מעומק המושג או שהדברים הם סתם קשקשת, בקש ממנו לומר שנית את דבריו בעברית יומיומית.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/03/2015 12:55:33

הפילוסופים הגרמנים והפילוסופים הצרפתים החדשים התחרו מי ממציא מושגים מעורפלים יותר וכותב בדרך מסורבלת יותר. אמנם קאנט והגל הציבו רף גבוה, אולם אפשר שידם של הפילוסופים הצרפתים היתה על העליונה. לדוגמא,  כתבו דלז וגואטרי:

"שפתו של בנקאי, של גנרל,  של תעשיין, של מנהל ממוצע או בכיר, או של שר ממשלה, היא שפה סכיזופרנית מושלמת, אלא שאיננה פועלת אלא באופן סטטיסטי בגדרי השטחות אקסיומטיות של יחסים השמים אותה בשירות הסדר הקפיטליסטי. אזי מה נהיה מהשפה הסכיזופרנית "האמתית" והזרמים המוצפנים וחסרי הגבולות "באמת" המצליחים לפרוץ את הגדר או את הגבול האבסולוטי? האקסיומטיות הקפיטליסטית כה עשירה, שמוסיפים עוד אקסיומה - לספרים של סופר גדול שתמיד אפשר ללמוד את מאפייניהם הלקסיקלים והסגנוניים באמצעות מכונה אלקטרונית, או בעבור השיח של משוגעים שתמיד אפשר לשמוע במסגרת של אקסיומטיות טיפולית, אדמיניסטרטיבית ופסיכיאטרית".
 

תוקן על ידי מם80 ב- 01/03/2015 13:36:52

[סתם הערה חסרת חוש הומור - 

לכל "מקצוע" או "גילדה" יש לשון ייחודית להם. כמה מטופשת ומצחיקה נראית לשונם של פוסקי הלכה מודרניים, המתעקשים לכתוב עברית בלתי תקנית וארמית קלוקלת (לעתים גם יידיש גרועה) מעורבבות זו בזו באי-הגיון? אף אחד מהם לא מדבר/דיבר כך עם בני משפחתו וחבריו. זו לשון ייחודית לכתיבה של טקסטים מסוג מסוים. זה סוג של ז'רגון מקצועי, והוא משמש גם (כפי שכתבו כאן קודם) כסוג של מכשול חצי-מכוון בפני שרוצה להצטרף. 

מעבר לז'רגון עצמו, יש גם עניין של תוכן - לא כל תוכן מובן לכל אדם, וגם אם הוא מובן (נניח) אינו חייב להיות מוסכם על כל אדם. בנוסף, יש תכנים רבים הנתפסים "מובנים מאליהם" ב"גילדות" מסוימות, ועל יסודם מתנהל הדיון. אדם "מבחוץ" ש"יתפרץ" לדיון כזה יחשוב שזה מצחיק (או עצוב) - "מה הקשקושים האלה? הם בונים ארמונות באויר לפני שביררו את נקודות היסוד; חבורת שרלטנים..." וכו'. קריאות מסוג זה נשמעות לעתים גם בפורום הזה כשמישהו חדש מגיע, עם שאלות שבעבורות הן חדשות ובוערות, ומה לעשות שרבים מהמשתתפים והמתדיינים כבר סיכמו אותן בינם לבין עצמם לפני כמה שנים. לא בהכרח שהגיעו להסכמה או מסקנה, אבל הם כבר יודעים פחות או יותר מה הם חושבים בנידון ומה חושבים אחרים בפורום, ומצוירת להם "מפה" של דעות שבתוכה הם יכולים כעת להתדיין. "מפה" כזו היא העומדת במרכזו של כל דיון בחבורה המכירה את עצמה - פחות או יותר - ו"גילדה" שמשוחחת בינה לבין עצמה (כמו "מפת" המחקר בכל תחום נתון). 
אנשים שרואים עצמם כאינטלקטואלים ושחשים דחף ללמוד תמיד (כמו רבים כאן, אני מאמינה), רואים בכתבי עת וספרים פתח לעולם המחקר, והם אכן כאלה במידה רבה. אנחנו משתמשים בהם כדי להרחיב את ידיעותינו והבנותינו. לכן קשה לנו לפעמים להבין מדוע הכותבים בהם לא כותבים "בשבילנו", "כמו בני אדם נורמלים". אבל האמת היא שהם לא כותבים בשבילנו. הם כותבים בשביל "הקהילה הפרשנית" שלהם, בשביל מי שהם רואים בו בר-פלוגתא או שותף, מי שמכיר את שפתם, את ה"מפה" בתוכה הם מטיילים ועל בסיסה הם מחדשים ומשנים. אם מי מאיתנו רוצה להצטרף לשיחה הזו, הוא צריך ללמוד את הלשון. (אני מדברת כמובן על ספרי עיון שאינם מכוונים לקהל הרחב ושאינם "פופולריים" בהגדרה. הספרים ה"פופולריים" לא בהכרח פחות רציניים או נחשבים, אבל כן בהכרח יותר מכוונים להימכר בציבור ולא רק לספריות ול"חברי הגילדה"). 

ועוד הערה ספציפית יותר - 
ספרו של בארי סקוט וימפהיימר "לספר את החוק" (תרגום השם הוא ספונטני שלי, המקור הוא - Narrating the Law) על סיפורים משפטיים בתלמוד, הוא ספר נפלא ופורץ דרך במובנים רבים. איני יודעת אם הפסקה הקצרצרה שצוטטה לעיל מפי בויארין מתייחסת לספר הזה או למחקרים אחרים של וימפהיימר באותו הנושא, אך היא מתארת היטב את המסקנה העולה מדבריו, מסקנה חכמה שמאפשרת להבין את הקשר בין (מה שמכונה) "אגדה" ו"הלכה" בתלמוד באופנים חדשים ומרתקים.
וימפהיימר עצמו כותב באופן קריא  בהחלט (למיטב ידיעתי גם למי שלא בקיא בעולם המחקר בתחום) וכך גם בויארין. הקטע שצוטט הובא מ"תיאוריה וביקורת" שהוא כתב עת מאוד "פנימי" בלשונו ובתכניו, ואכן בלתי נגיש לחלוטין למי שאינו חלק מעולם ספציפי. בהחלט יכול להיות שזה בכוונת מכוון - ניסיון לבניית "אליטה" שלשונה ייחודית לה ולא כל אחד מוזמן בשעריה (בדומה ל"אליטת" פוסקי ההלכה ולאחרות כמוה).

ועוד הערה ספציפית (יותר) - 
באופן אישי, אני מעדיפה הומור-עצמי על פני כל הומור אחר. זה לא עניין אידיאולוגי אלא עניין של טעם. לצחוק על מישהו כי הוא "אחר" ממני זה פשוט לא מצחיק כ"כ (גם אם צחוק הוא התגובה הראשונית, מהר מאוד מתגלה כי זו בעצם מבוכה או פחד, ושני אלה הם רגשות בלתי מצחיקים בעליל בעיני). בדיחות על "אחרים" מצחיקות באמת - לדעתי - רק כשהן צוחקות על משהו שגם אני כשומעת חשה שותפה לו. זה יכול להיות משהו מאוד אנושי שיושב בעומק הנפש ובד"כ אני  מנסה (ומצליחה אולי) להתגבר עליו; תכונה שאני "מדביקה" או מייחסת ל"אחר" אבל בעצם היא גם שלי ,או משהו בסגנון זה.]

חוששני שצודקים עודד וולאנד ואמשלום. אולי לא במקרים הפרטיים האלו, שאותם צריך לבדוק בתוך ההקשר. כלומר לנסות לקרוא אותם בתוך המאמר. אבל זה נכון: השפה האנושית שאנו משתמשים בה מתרחבת מאד, ויש בה מחוזות, או מיני שפות.

יש שפה תלמודית, ויש שפה אקדמית, וגם היא מתחלקת לתת-תת שפות. ויש, כפי שכתבו כאן, שפה עצכחית. עיינו בזמנכם החופשי ב"לכסיקון עצכ"ח"

אה, דוגמא.

הפסקה לעיל מפוקו, עם תירגום קריא או לא, היא גם כתובה באופן שוטף, וגם אומרת משהו. אם הבנתי (ואולי לא...) - יש כאן תיאור של המשטר שקובע לנו איך לחשוב ולהרגיש כיצד הוא משתלט לנו על כל חויות החיים והפרשנות שאנו מעניקים להן.

בניגוד לפוקו, אם הבנתי אותו, איני סבור שיש כאן "משטר". משטר הוא משהו שבני אדם עושים לבני אדם. אבל יש כאן משטר באופן מושאל. וזה יכול להיות חשוב ומעניין להכיר כיצד אנו משועבדים לפרשנויות הכפויות עלינו, מדעת או שלא מדעת.

צריך לבדוק היטב היטב איך התופעות האלו מתרחשות, ואם בכלל יש משהו משותף לכולן שהוא הוא המשטר האמור. יתכן שיש כאן תופעה של "העצמיזציה" (תחדיש לשוני של עצמי) שבו אנו יוצרים מונחים שכאילו מצביעים על משהו, אבל זו טעות, כמו של המשוגע שחושב שיש חייזרים שעוקבים אחריו. אבל כאשר משוגע מספר לנו שעוקבים אחריו, אנחנו מבינים מה הוא רוצה לומר, רק שאנחנו יודעים שהוא מדומיין ואין כזה דבר באמת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לגבי הרב קוק, יש כאלה שהענין מוזר או רחוק להם, אבל הוא בפירוש לא היה פילוסוף מקצועי ומסודר וגם לא התכוון בדרך כלל להיות כזה. כבר הגדירו אותו כפילוסוף משורר, ונראה שההתפתחות ההגותית שלו צעדה בדרך כזו שכמעט לא היתה לו אפשרות אחרת לחשוב, לחוש ולבטא את דבריו. ההגות שלו מעצם טבעה היא הסתכלות מיסטית ושירתית, ואי אפשר לה להתבטא במילואה אם לא ב"לשון המתלקקת" לפי טעמו של עודד למשל, הרגיל בטקסטים חמורים ומדוייקים של קאנט ואחרים. בייחוד צריך לזכור שרוב כתיבותיו שבפנקסים (ובספרים המלוקטים מהם) הן מה שמכונה 'אפוריזמים', שכתבן באמת לשם כתיבה שירתית הבאה מתוך התרוממות הרוח. האיש הזה אכן היה הוגה מיסטיקן השרוי במחשבתו בספֵרות גבוהות, ולא פילוסוף קר ומקצועי.
ובכל זאת, ישנם טקסטים פשוטים ובהירים יותר של הרב קוק (כשהתאמץ לכתוב לצורך הקהל), כמו הספר הגנוז שיצא לאחרונה (והוא אומנם מתקופה מוקדמת שלו), וגם 'למהלך האידיאות בישראל' בהיר יותר (בהתחשב בשפת אותו דור).

וכדי להוכיח שאין בכוונתי לזלזל ח"ו באותם חשובי החוקרים, הנה הציטוט הכמעט-אהוב עליי ביותר בז'אנר הזה (האהוב ביותר ישוחרר לקראת פורים אי"ה) - והוא מפי עטו של פרופסור שידענותו העצומה ניכרת מכל כתביו.

פרופ' יוחנן גלוקר, מזון עשבי מוחץ את השכל (ביקורת על תרגומו של דניאל שוורץ את ספר מקבים ב'), קתרסיס 4, עמ' 13 (34) הע' 15:

כי בלטינית עומד לרשותו האבלטיבוס האבסולוטי, המקביל לגניטיבוס האבסולוטי היוני. אך גם בלטינית אין לנו פרטיקיפיום אקטיבי שיש בו משום קדימה בזמן, והירונימוס נאלץ לתרגם לפרטיקיפיום שוה זמן .

לשון פילוסופית בד"כ איננה פשוטה להבנה מהסיבות הבאות:

א. פילוסופים השתמשו בלשון אזוטרית על מנת שרק מעטים יבינו את כתביהם.
ב. פילוסופים המציאו לשון מטאפורית ייחודית המתאימה לביטוי מחשבותיהם.
ג. פילוסופים סברו שמטרת הפילוסופיה לייצר מושגים חדשים.

הבעיה שרוב החוקרים, כל שכן הקוראים, לא באמת מבינים את הכוונות הדקות של לשונות הפילוסופים, וכאשר משתמשים במושגיהם בצורה שטחית, התוצאות המתקבלות הן די משעשעות :)

באשר לראי"ה קוק, לשון הגותו נעה בין הגות פילוסופית להגות ספרותית. תלמידיו ערכו את כתביו בצורה פילוסופית, אולם אפשר גם לקרוא אותם בצורה ספרותית.

אברהם העברי

סליחה ומחילה שלא צחקתי.



מקוה שזה מספיק.

בברכת אז יימלא שחוק פינו

הק' מארץ היקים

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");