טורקמדה היהודי ותעלומת אבותינו (?) בני אדום -לשבת זכור

1. התעלומה

ויהי בימי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס בן שמעון בן מתתיהו החשמונאי, כבשה יהודה את אדום. (125 לפנה''ס) וכאן עשה יוחנן מעשה אכזרי ומרושע, לפי תפיסתנו. הוא העמיד בפני האדומים שתי ברירות: להתגייר או לעזוב את אדום. (מעשה זה, שקדם ב1,600 שנה לגירוש ספרד, בוצע גם בצפון הארץ, בקרב שבטי היטורים הערבים אבל אתמקד כאן באדומים.) האדומים האומללים נאלצו לנטוש את דתם העתיקה ולחיות כיהודים. התוצאה שאותה לא יכל לצפות יוחנן היתה הופעתו של אציל אדומי בשם הורדוס שזכה למעמד בכיר בחצר המלכות החשמונאית ובסופו של דבר רצח את כל החשמונאים והיה למלך בעצמו. (37 לפנה''ס)
באירוע זה התחבטו ההיסטוריונים רבות, בעיקר בשל הבעיה הגדולה הזאת: אין אפשרות הלכתית לגייר אדם בעל כרחו. למעשה, אפילו אדם שהתגייר מרצונו החפשי אבל לשם מניעים זרים - הרי הוא גוי גמור. וזו לשון הברייתא היו ר' יהודה ור' נחמיה אומרים: כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים, שנא' ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. וכל שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר. (מס' גרים,א,ז)
תופעה מוזרה נוספת היא שחז''ל, הדנים בגרויות תקפות ושאינן כאלה, אינם טורחים בשום מקום להזכיר את הגיור הכפוי ההמוני הזה ולהבהיר שאינו תקף.
רי''א הלוי טען שאכן הגיור היה מנוגד להלכה ושלא כרצון חז''ל. היו מהחוקרים שהגיעו למסקנה קיצונית לפיה היה הגיור מרצון האדומים, דבר שמנוגד לחלוטין למקורות.
מה באמת קרה?

2. המקורות

יוסף בן מתתיהו מספר: הכריע (הורקנוס) את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקבל את חוקי היהודים. והללו קיבלו עליהם מאהבת ארץ אבותם גם את המילה וגם להשוות את הליכות חייהם לאלה של היהודים. ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים. (קדמוניות,יג,257-258)
ושם הורקנוס המיר את החוקה שלהם במנהגים ובחוקים של היהודים. (טו,254)

פטולמאיוס מספר האדומים, לעומת זאת, לא היו במקורם יהודים אלא פיניקיים וסורים, אך מאחר שהוכנעו על ידם ונאלצו לקיים את המילה, באופן שנמנו עם העם וקיימו אותם המנהגים, הם נקראו יהודים.

וסטראבון מספר האדומים הם נבטים שגלו מארצם בגלל מרד ונתחברו אל היהודים ונשתתפו עמהם באותם החוקים עצמם.(גיאוגרפיקה,טז,2,34)
סטראבון הוא היחיד שלא מזכיר את הכפייה אבל עדותו משובשת.

שימו לב שכולם מדגישים את המילה.

3. הורדוס

האדומי הבולט ביותר הוא כמובן הורדוס. וכאן אנו זוכים לכמה רמזים. יוסף בן מתתיהו מספר שהורדוס היה הדיוט ואדומי, כלומר יהודי למחצה. (קדמוניות,יד,403) וגם כאן התחבטו החוקרים, מהו יהודי למחצה? אדם יכול להיות יהודי או גוי, לא כן? החליטו החוקרים שמדובר בגידוף פשוט שמבטא את שנאת היהודים להורדוס.

חז''ל מספרים הורדוס עבדא דבית חשמונאי היה...יומא חד שמע בת קלא: כל עבדא דמריד השתא מצלח. קם קטלינהו לכולהו מרוותיה.(ב''ב ג:) 
מכאן גם הסיקו חז''ל דין בהלכות יוחסין אמר שמואל: כל האומר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא.(קידושין ע: ע''ש) 
החוקרים התחבטו כם בזה, שהרי הורדוס היה ממשפחה אדומית נכבדת, מאצילי האדומים. החליטו החוקרים ש'האגדה מבטאת את היחס השלילי של המסורת הרבנית המאוחרת להורדוס' ולא שמו לב שמדובר גם בהלכה מעשית, לפיה המצהירים על עצמם כחשמונאים נידונים כעבדים לכל דבריהם.

4. הפתרון

וכאן נראה לומר שהפתרון הוא פשוט מאד: יוחנן הורקנוס לא הכריח את האדומים להתגייר שכן אין אפשרות כזאת. הוא כבש אותם לעבדיו. 
ע''פ ההלכה, עבד כנעני חייב במילה. ובמצוות כאשה.
ולכן הפכו כל האדומים לעבדים של בית חשמונאי וגם ליהודים למחצה.
והדברים גם מוכחים בהמשך: אגריפס המלך, נכדו של הורדוס, קרא את פרשת מקרב אחיך תשים עליך מלך וזלגו עיניו דמעות, אמרו לו אחינו אתה. (משנה סוטה,ז,ח) והגמ' שם, הן בבלי והן בירושלמי, דנה אותם ברותחין על שהחניפו לאגריפס. לפי דברי, אגריפס היה פשוט עבד.

5.עוד אדומיים?

יש עוד מקום אחד בו מוזכרים אולי הגרים האדומיים והוא המשנה בנדה כל הכתמים הבאים מרקם טהורים. ר' יהודה מטמא מפני שהן גרים וטועין. (נו:) בספרי מוזכרות שתי ערים בשם רקם, רקם דחגרא במזרח ורקם דגיאה בדרום, שתיהן כנראה בתחומי אדום ואולי אכתוב על זה עוד קצת בהמשך.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 27/02/2015 13:31:47

מהר מאד החשמונאים ירדו מגדולתם ולא היו יכולים לבצע כפייה דתית גם אם היו רוצים.

ובכלל בן לעם האדומי עלה לגדולה - הורדוס.

ואעפ"כ נשארו האדומיים בנאמנותם לעמ"י [כמובא בספר יב"מ על הגנם על ירושלים] כך שקשה מאד לדבר על אינקווזיציה יהודית, וכלל לא ברור מה היה שם.

יותר סביר להניח שהכיבוש - עבדות היה בכפייה ולא הגירות, וכדברי יב"מ שהביא אריאל73. 

תוקן על ידי אנונימי00 ב- 01/03/2015 09:09:36

אריאל
תראה לאיזה אבסורד הגישה הזו מובילה. בילי כותבת לך מה מסקנת הגמ' ופסיקת הרמב"ם.
ממש לא כתבתי שמעמדם היה דומה לעבד, אלא שמבחינת ייחוס לא היו מתחתנים איתם כמו עם גוי. כתבתי גם הבדל בין דר בודד לעם שלם. ניכר שלרות המואביה קשה מאוד למצוא זיווג, ומעשה בעז נחשב לחסד גדול (אולי זה גם המצב היום אצל חלק משומרי המצוות). המעמד החברתי שלה הוא לגמרי בשוליים. ואשאל אותך שוב האם מישהו חשב שהאדומים פטורים ממעשז"ג?

עד כמה שאני הבנתי את הרמב"ם הכלל הוא כזה: אין מקבלים גר שנראה שבא מחמת דבר. נתגייר חוששים שמא הוא צדיק ואין דוחין אותו ולא מכניסים אותו. אפילו עבד ע"ז אין דוחין אותו שמא בשעת גירותו כיוון לש"ש והרי הוא ישראל מומר. התברר שהוא צדיק מכניסים אותו. (יג,יד-יח)
מכאן שלמעשה אין הגרות מחמת דבר אמורה לתפוס אלא שחוששין שמא הוא רוצה באמת להתייהד.

עכ"פ, ודאי שמעשה יוחנן מנוגד להלכות גיור.

יש, ביליצר הוא זכר. ולא הבנתי איך בורותי קשורה לגישה שלי.

מ"ע שהז"ג - הם היו פטורים, יתכן שבזמן אגריפס כבר היה להם דין עבד שרבו התייאש ממנו שיש אומרים שיצא לחירות.

וזיווג אינו קשור למעמד הרשמי של הגר. משל הדיוט- היום אף אחד לא יגדיר גר כיהודי למחצה.
לגבי רות סביר שהפחד היה משום היותה מואביה.

לא יודע מאיפה יצא לי הת' ב'כותבת' (בילי, עמךָ הסליחה).
אריאל, התכוונתי שהגישה שלך היא אנכרוניסטית בזה שהיא משתמשת בהלכה החז"לית המאוחרת כדי להסביר את מה שהיה בראשית ימי הפרושים. התגובה של בילי לדבריך היא טבעית, ואני חושב שהיא מראה את האבסורד שבדברים, כאילו פסיקת הגמ' או הרמב"ם אמורה לשקף את מה שהיה מאות שנים קודם.
אני רואה שאתה ממשיך בגישה הזו אפי' לגבי מעשז"ג, אז אני אאלץ להמשיך לא להסכים, אבל כבר איני רואה טעם להתווכח (שנינו רק נחזור על עצמנו).

אני מסכים אתך שהיו שינויים בהלכה כל הזמן, השאלה היא עד כמה. לדעתי עדיין ניתן ללמוד מההלכה בטווח של מאתים שנה לפניה, עם הסתייגות שאין הדבר בטוח כי יתכן שהדין הזה השתנה.
אתה רוצה להסביר שגרים נחשבו בתקופה החשמונאית יהודים למחצה, אני חושב שדבר כזה צריך מקור מקראי או אחר, ועדיין לא הבאת לי כזה.

ואם לשוב לעניין המוסריות, אתה צודק שיש לראות זאת בראי התקופה, זה עדיין לא עושה את זה מוסרי אבל אפשר להבין אותו, דרך אגב, כפייה דתית לא היתה קיימת בתקופה ההיא פרט לסיפור אנטיוכוס באותה מאה, ואכן רי"א הלוי רואה בגיור הזה פעולה ברוח המתיוונים שגרסו שהמלך יכול לקבוע את דת המדינה

התורה מתיחסת לגרים כגוים גמורים, כך שלא צריך מקור לכך שהם לא כישראל לכל דבריהם.
נראה לי די ברור שהנשים העמוניות בתקופת שיבת ציון היו סוג של גיורות (בהתחשב ביחס לנשים וחולדות באותה תקופה), אבל נחמיה (אני מקווה שאני לא מפשל וזה עזרא, אבל אין לי כח לוודא) דרש את סילוקן.
חוץ מרות המואביה לא שמענו על אף גר שהצליח להתקבל לעם ישראל. לא ברור גם האם רות התקבלה ממש (באותה תקופה) או שרק החליטו שזרעו של בעז נשאר חלק מעם ישראל.
הכוונה שלי לגבי יהודים למחצה היא בעיקר לעניין ייחוס. אם א"א להתחתן עם גר (אפי' אם זה עניין שאף אחד לא רוצה), כאשר ישנו עם שלם שמתגייר ברור שאותו עם לא ייטמע באזרחים (במובן המקראי של המילה), אלא יישאר חיצוני. אם האדומים גם שילמו מס כחלק מהכיבוש שלהם ברור שכולם ראו אותם כבעלי ייחוס במדרגה נמוכה. אצל חז"ל זה היתרגם לעבד.

לגבי מוסר, אני חושב ששיפוט מוסרי צריך להתחשב גם בתקופה, אבל זה נושא לדיון אחר. אני בכלל לא בטוח שכפייה דתית לא היתה קיימת. זה נכון שההלניסטים לא הפעילו כפייה דתית, אבל לא בטוח שעמים אחרים, ככל שהיתה להם עצמאות, גם היו כך.