דעה - סרטון החפץ חיים - מפשיט את דמותו העילאית

לאחר שהתרגשתי כמו רבים מצפיה בסרטון המדובר בו נראה בין היתר בעל החפץ חיים

במחשבה מעמיקה נראה לי שזה פוגע בדמותו העילאית

כולנו ידענו שהוא בן אדם עם גוף ומראה וכולי

אך עדיין דמותו היתה עילאית ונערצת בגלל אי פרסום תמונות שלו או מראה

ועכשיו בא הסרט והפך אותו באחת לדמות שוה בין כולם

לי זה קצת צורם

מעמיק, הצרימה הזו אינה בריאה, הרצון לקדש דמות אינה בריאה. זו הדרך המוליכה אל עבודת האדם. ראוי להעריך אדם בעבור התנהגותו, דעתו או יצירתו. אפשר לראות בו מופת, לנסות ללכת בדרכו. אבל תמיד צריך לראות אותו כבשר ודם, רגיל, בעל פגמים אשר דווקא השל כך ראוי להיות מופת ונשוא הערכה.
כשהופכים דמות לעילאית, כשמעריצים אותה, בעצם מזייפים ומשתעבדים לעריצות אותו הזיוף.
עודד

עפ"י הנצי"ב מוולוז'ין לכבד את גדולי ישראל פירושו ללמוד את תורתם. במה החפץ חיים היה חפץ אם לא שתלמידיו ילמדו לקדש את לשונם?

 

ואולי נמחק את כל הסרטים של הרב שטיימן?

אבל באופן מפתיע אני חושב שמעמיק צודק, כלומר, ראיית דמותו האנושית של אדם מונעת מאתנו לבנות סביבו הילה הרואית (במובן של ההרואים במיתולוגיה היוונית, שהיו אלים למחצה) ומכריחה אותנו להשאיר אותו בגבולות האנושי, כמובן שבזאת אני חולק על מעמיק כי אני חושב שזה טוב מאד
נ.ב. מהנוצרים והחב"דניקים מוכח שלא כדברי, כי הם מסתכלים יומם וליל על דמויות משיחיהם ורק מאלילים אותם יותר ויותר

כמדומני שמה שמפשיט את דמותו העילאית הוא אופן הליכתו ולא עצם הסרט,

מעולם לא שמעתי את הטענה שהציור על הספר איננו הוא. עכשיו אני מבין שכנראה מישהו המציא את זה, והדבר התקבל על כולם (כדרכן של שחיטת פרות קדושות שמשום מה אהובות ומתקבלות בלי בדיקה).

מעמיק

עוררת נושא מעניין.

עד כמה הכרתנו האישית עם רבנים גדולים, או לפחות הכרתנו את מראיהם, תורמת - או גורעת - לרושם שלנו?

ואף ראוי לשאול: לפי מה אנו בונים את הרושם שלנו מאנשים גדולים, או בכלל?

האם מה שמעורר התפעלות אצל אדם גדול אלו ידיעותיו, התנהגותו, אמירותיו? מידותיו?

אולי במקום לתת ציון לבעל הח"ח היה עלינו לבדוק מחדש עד כמה חשוב באמת לראות תמונות והסרטות של רבנים?

אולי אנו מצפים מרב גדול שיראו עליו משהו מיוחד, אבל אין זו דרך העולם?

אני מביא רק דוגמא אחת קטנה, תרתי משמע. יש תמונה מפורסמת של רבי עקיבא איגר, ללא ספק מגאוני האחרונים, בה הוא פוסע ברחוב עם שני רבנים. הם גבוהים ממנו. הוא - קטנטן.

התמונה נמכרת (או נמכרה) בסכום קטן כקישוט לסוכה, אז בוודאי רבים מכירים אותה. שוב, איני יודע מה המקור שלה ואם היא אותנטית.

היה לקח מאד חשוב בתמונה הזו. היא הראתה שיש אדם גדול והוא קטן קומה. מבחינה זו, היא חשובה מאד.

לגבי היה לקח אחד נוסף. רעק"א היה כנראה נמוך מגיל צעיר. זה אומר שכילד, לפני שהכירו בגדולתו, ובחברת ילדים אחרים, הוא ודאי לא היה בעל חשיבות רבה. ננסה לתאר לעצמנו ילד עילוי אבל קטנטן משאר הכיתה בת"ת או בית ספר של היום.

כמובן, צריך לבדוק בדיוק היכן למד ואיך התייחסו אליו, אם ידוע מהביוגרפיה שלו, ועד כמה הוא בכלל היה במחיצת ילדים אחרים.

אך אם היו לו חברים בגיל צעיר, יתכן מאד שהוא סבל מהתחושה: למה הם גבוהים וגדולים ואני לא. ואם זה  נכון, אז לא הפריע לו להיות רעק"א (ואולי דחף אותו קדימה) ואף, עד כמה שאפשר לשפוט, לא השפיע על צורת הפסק ויחסו לבני אדם, כפי שעלול לקרות לילדים דחויים או חלשים.

ואם כל זה נכון מה ששיערתי, ללא בסיס של ממש, אז זה אומר עוד משהו עליו, על התגברותו על השוני שלו. וזה מחזק מאד, כי מי מאיתנו אינו חלש מאחרים, בגוף או בנפש, בכשרון או במידות. ורבים מאיתנו יכולים להיזכר בימי הילדות לאו דווקא כחויה של הצלחה מסחררת. אז הנה יש לנו דגם: התעלם מן התכונות הפיזיות שלך, והשקע במידות ובתורה, ותראה לאן אפשר להגיע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");