גמ"חים ברזרבה חלקית.

אני לא נכשלת להבין שום דבר. הפעם, בנושא הזה, אני מבינה היטב. (וזה בהחלט לא קורה בכל נושא אבל הפעם כן).

הגמ"ח הוא לא חלק ממערכת הבנקאות. הוא חלק ממערכת תזוזת הכספים במדינה, אולי, אך אין קשר בינו למערכת הבנקאית שמגדילה - את - כמות - הכסף - נקודה. הגמחים אינם מגדילים את כמות הכסף אלא רק מזיזים אותו מכאן לשם. מה שמקסמן רצה זה שגם לגמחים תהיה אפשרות להגדיל את כמות הכסף.

היחס שדיברתי עליו בקשר להלוואות, אינו בין המזומן לפקדונות, אלא בין הפקדונות להלוואות. 
לכן אם בגמח יש 100 פקדונות = 100 הלוואות = יחס של 1:1. 
ונכון כתבת שזו לא רזרבה בכלל. בדיוק הוא אשר אמרנו מקסמן ואני: הגמ"ח אינו מלווה ברזרבה. 

תסכים איתי שאם אתה בעל גמ"ח, ואני בעלת בנק, ואצל שנינו בא ראובן והפקיד 100 ש"ח - 
אז אתה תוכל להלוות, ברגע זה, רק 100 ש"ח.
ואילו אני אוכל להלוות, ברגע זה, 300 ש"ח. 

אם אתה מסכים להיגד הזה, אז הסכמנו על הכל, בעצם. 

.


למינגית צודקת.

אין הבדל כאן, בין הגמ"ח המלווה לשמעון, לבין ראובן המלווה לשמעון.

זה יפה שהבנת שהבנקים מגדילים את כמות הכסף, ואת מדגישה את זה כל פעם.
אף אחד לא חולק על זה.
גם הגמ"ח מגדיל את כמות הכסף. כבר הסברתי לך את זה בדוגמאות וסרבת להבין. כאשר במקום שיהיה כסף רק לראובן, יש גם לראובן וגם לשמעון זו ההגדלה של כמות הכסף. כאשר אותו כסף שהולווה לשמעון חוזר בתור פיקדון ושוב ניתן כהלוואה זו שוב הגדלה של כמות הכסף.
יחס רזרבה אינו יחס פקדונות הלוואות, אלא יחס מזומן פקדונות. בכל אופן הלוואות=מזומן+פקדונות, ולכן יחס פקדונות הלוואות נגזר מיחס מזומן פקדונות. בדוגמה שלך של הלוואה ל-3 אנשים היחס פקדונות הלוואות הוא לא 1:4 כמו שכתבת (זהו אכן יחס הרזרבה אבל את משום מה מתייחסת ליחס אחר), אלא 4:3. 400 ש"ח פיקדונות ו-300 ש"ח הלוואות. את מדברת על מקרה שבו הלווים מפקידים את הכסף בבנק, אבל שוכחת לספור את הכסף הזה בפיקדונות של הבנק. כלומר הבנק מלווה פחות כסף ממה שיש לו בפיקדונות. לעומת זאת הגמ"ח, כפי שאת מדמיינת אותו מלווה את כל הכסף שיש בפיקדונות, כך שהוא מייצר עוד יותר כסף. כפי שכבר הסברתי כמה פעמים, זה לא באמת מה שקורה בגמ"ח, אלא הוא שומר לעצמו רזרבה בדיוק כמו הבנק ולכן גם הוא מלווה פחות מאשר יש לו פיקדונות.
גם הבנק וגם הגמ"ח יכולים להלוות 300 ש"ח, וגם יותר, אבל זאת אך ורק בתנאי שההלוואה תישאר כפיקדון אצל הבנק או הגמ"ח.
אם את חושבת שאת מבינה היטב, ולכן לא כדאי לך ללמוד, אז תגידי ונפסיק. בכל אופן, אם אתה רוצה להבין היטב את צריכה להבין קודם כל חשבונות בסיסית של בנק. כמה עמודים בכל ספר בסיסי במקרו כלכלה יכולים להבהיר את העניין.

הדיון הסתיים, מבחינתי. 
אם מישהו אחר יצליח להסביר ליש3 למה הגמחים לא מגדילים את כמות הכסף אלא רק מזיזים אותו מכאן לשם - יבורך.

(נסיון אחרון: יש, נסה לתאר לי מה קורה בספרי הגמח הדמיוני שלנו. 
רשום פקודות חובה וזכות, והראה לי מאזן מסודר בסוף יום העבודה הראשון של הגמח, שקיבל 100 ש"ח כפקדון. אני כבר עשיתי את זה, לגבי הבנק, באחת ההודעות הקודמות. עכשו תעשה אתה את המאזן של הגמ"ח, ונשווה)

עשיתי כבר מספיק מאזנים, זה בסדר, ואפילו עשיתי אותם בלי טעויות.
ההנחה שלך במאזן ההוא הייתה שההלוואות נשארות בבנק כפיקדון ולא יוצאות ממנו.
ההנחה הזו כפי שהיא אינה נכונה.
מה שמצדיק אותה הוא שהכסף מתגלגל בחוץ ובסוף חוזר לבנק. בטווח הבינוני לבנק מסויים יש אחוז מסוים משוק הפקדונות.
ההצדקה הזו, שכסף ההלוואה מתגלגל בחוץ, ובסוף חוזר, נכונה כאמור גם לגמ"ח.
זה כבר ממש מעייף.

רק הערה אחרונה על מקור הטעות: כשלומדים את הדברים באופן מסודר לומדים שהבנק הופך פיקדונות לכסף דרך הלוואה. כיוון שהקשר לפיקדונות התרופף עם הזמן ועם זה שיש לנו מערכת סליקה, יש מי שמעדיף לראות את הבנק לא כמי שיוצר את הכסף מפיקדונות, אלא כאילו הוא יוצר אותם מהאוויר בלי קשר לפיקדונות. בדרך שבה לומדים באופן מסודר הבנק מלווה חלק מהפיקדון, הוא מקבל את ההלוואה בחזרה כפיקדון, מלווה חלק מזה, וכך הלאה. כיוון שמחזור הבנק עצום זה לא ממש עובד ככה, ואפשר לראות את זה גם כאילו אחרי שמישהו מפקיד בבנק, הבנק יותר כסף פיקטיבי בחשבונות. זו הדרך שמקס אוהב. ההבדל הוא בעיקר סמנטי, ויש לו השלכות מוסריות. העניין הוא שכשלומדים את הבסיס צריך להכיר את הדרך הראשונה, כיוון שהיא אופן הפעולה הבסיסי של בנק. הלמידה בדרך השנייה מביאה בהכרח לטשטוש המושגים ואחרי זה לטעויות ביישום.

אכן מעייף לגמרי. 
רק תגיד לי האם אינך מסכים עם האמירה שלי, ש'הבנק נותן יותר הלוואות מסכום הפקדונות שיש לו'? 
(כלומר, שאם הופקדו בבנק 100 ש"ח, הוא נותן הלוואות של 300 ש"ח)
רק תענה על זה בכן/לא, ונפרוש כולנו לשנ"צ ערבה, במהלכה ננסה להתאושש מהדיון המייגע. 

עוד קטע מההקדמה של סלרנו לספרו המאלף של רות'בארד:

לא.
תסתכלי שוב בעמוד הקודם כשטענת את זה. שם כתבת שראובן מפקיד 100, והבנק מלווה 100 לשמעון, ללוי, וליהודה, על ידי זה שהוא כותב להם בחשבון שיש להם 100.
עכשיו, מה כמות הפיקדונות בבנק? ראובן - 100; שמעון - 100; לוי - 100; יהודה - 100; סה"כ -400. סך כל ההלוואות 300. מזומן 100. ויהא האי כללא (של חשבונאות בנקאית בסיסית) נקוט בידך - סך הלוואות + מזומן (=סך הרכוש) = סך הפיקדונות (=סך ההתחייבויות). כיוון שהמזומן הוא תמיד חיובי, הרי שתמיד סך ההלוואות<סך הפיקדונות.

בנתי, אתה קורא 'פקדונות' לכל החשבונות שביתרת זכות בבנק.
אני התכוונתי ב'פקדונות', לסכום הכסף המזומן המופקד בקופת הבנק. וההלוואות שהבנק נותן - גדולות ממנו פי כמה. 

הבנק לא רק רושם יתרת זכות, הוא יכול לתת לך גם את הכסף במזומן, ובמרבית ההלוואות באמת הכסף יוצא מהבנק. הבנק לא מלווה כשאין לו מזומן.
אם הבנק רושם לי יתרת זכות ואני רוצה לשלם במכולת, אני הולך לבנק (יש לו כספומט זה באמת יותר משוכלל מקופרמן), ולוקח את הכסף במזומן. כעת בבנק כבר אין את המזומן הזה. אנשים חכמים המציאו גם עוד כמה רעיונות, שבהם אני לא משלם למכולת במזומן אלא משלם לו בכך שאני נותן לבנק שלי הוראה להוציא את הכסף מהחשבון שלי, ולתת אותו לבנק אחר שישים בחשבון של החנווני. גם במקרה הזה הבנק יצטרך להוציא את המזומן ולהעביר אותו לבנק השני (אא"כ במקרה גם הבנק השני קיבל הוראה מאחד המפקידים להעביר כסף לבנק הראשון - ואז הבנקים מתקזזים, ובסוף מעבירים רק את הסכום העודף, מה שקרוי סליקה).

גמ"ח בנוי על סכום כסף בסיסי או מתווסף המתקבל מתורמים, המשמש למתן הלוואות לנזקקים בתנאים נוחים. פעולת הגמ"ח מבוססת על כך שהלווים יחזירו את ההלוואות לגמ"ח, וכל סכום כסף שניתן כהלוואה לא יכול להינתן כהלוואה ללווה אחר ע"י הגמ"ח בטרם הלווה הראשון יחזיר את ההלוואה. לפיכך, כאשר נזקק מבקש הלוואה מהגמ"ח, היא ניתנת רק אם הסכום שמבקש קטן מסכום הכסף הממשי שנמצא בפועל בגמ"ח.

להבדיל, בבנקאות רזרבה חלקית, כשלקוח מבקש הלוואה, הבנק מייצר כסף בחשבונו יש מאין, כאשר בפועל הבנק נדרש להחזיק רק מעט כסף ממשי ביחס להלוואה שנתן. מאחר שהבנקים מגדילים את סך הפקדונות באמצעות הלוואות ומתעשרים מריבית על ההלוואות, רוב הכסף במערכת המוניטרית הינו כסף דמיוני ולא כסף אמתי.

מ
אענה לך רק לגבי גמ"ח: גם אני חשבתי כך, שהגמ"ח מבוסס על כסף מתרומות, אבל זה לא המצב בגמ"חים שמקס מדבר
עליהם כמו קופרמן. שם הכסף הוא לא מתרומות אלא מפיקדונות
לגבי הבנקים, אני פשוט אציע לך לקרוא, למשל את הספר שהפנית אליו אתמול כדי להבין. בכל אופן לא רוב הכסף הוא דמיוני, אלא כולו, גם למטבעות ולשטרות אין ערך 'אמתי'.

למינגית,

יש לך שכל ישר.
שימי-לב להבדלים בנקודות-מבט שונות בדוגמא שנתת:

ראובן: הבנק חייב לו 100 ש"ח.
שמעון, לוי, יהודה: כל אחד מהם חייב לבנק 100 ש"ח.
הבנק: יש לו פקדונות בסך 400 ש"ח, מתוכם 300 ש"ח בהלוואות שחייבים לו.
בנק מרכזי: מאשר לבנקים לפעול ברזרבה חלקית.
כלכלה מסורתית: לבנק יש חובות בסך 200- ש"ח כתוצאה מהלוואות כספים שאין לו והבנק המרכזי מגן על הבנקים במקום באמת לפעול לטובת הציבור.

יש,

הדעה המוטעה של רוב הציבור, שכל הכסף אמתי, ודעה השגויה של כלכלנים מודרנים, שכל הכסף דמיוני, נובעות מטשוש גבולות במשך כמה דורות בין כסף אמתי לכסף דמיוני, שהינו תולדה של מעבר של החברה המערבית מחברה המבוססת בעיקר על מלאכות יצירתיות לחברה בה כסף במקום להיות אמצעי היה למטרה עד שחלק ניכר ממנה עסוק בלייצר ממון.