להתראות חברים יקרים <3

היי חברים :-)

בטח שמתם לב שבזמן האחרון אני לא כל כך בשטח. אם הייתי חברת פורום כמו כולם זה היה מסתכם בתלונות מזדמנות על היעלמות לא חוקית, אבל מאחר שאני בכל זאת מנהלת - תרשו לי לעשות את זה רשמי וזה  (וואי, אני עוד פה והמילה "רשמי" כבר מתחילה לעשות לי נוסטלגיות.)

את סיפור ההיסטוריה המיאמית שלי כבר כתבתי מזמן ב"נעים להכיר". אבל מה בעצם הסיפור שלי עם הפורום? הנה בכמה מילים...

איפשהו בשנת 2008 (7 שנים!) פתחתי את הניק שלי כאן בבחדרי, והסתערתי על הפורום (הישן, כמובן) במרץ ובחדווה. יושר, המנהלת המיתולוגית, היתה אז בתהליכי הפרישה שלה עצמה ואחרי שגם פתחתי שם אשכול בשם "מכונת זמן" שזכה לפופולריות מרובה, היא פשוט הצניחה אותי לתפקיד ניהול בלי לשאול אותי בכלל 

זמן קצר אחרי שהתרגלתי לתפקיד החדש כמנהלת זוטרה, היה הבלגן הגדול של סגירת הפורום וכל זה, הלא הוא כתוב על ספר דברי הימים וכו', והפורום החדש שלנו יצא לדרך. זה התחיל עם דניאל (פסנתר_כנף), אלי (elmonsey) ואנוכי כמנהלים שווי דרגה, ודי מהר הצטרף אלינו עידו (עידודודו).

וואו, איזו תקופה זו היתה!
היינו מתכנסים, כל המנהלים, לישיבות הנהלה בשיחות צ'אט משולשות או מרובעות שבהן ניסינו לפתח את הפורום, להביא אותו להישגים חדשים ולהתוות לו קו מוסרי, רעיוני וביצועי הכי טוב שיכולנו.
עידו פיתח את הוויקי המקסימה ואת הלוגו לפורום, דניאל נתן עצות והכוונה מקצועית ו MILKI100 חטפה טלפונים בהולים של "איך נשמע הכי טוב באנגלית" בדקה ה-90 לפני שסגרנו את כרטיסי הביקור. נסענו לבית שמש לראיין את ארי גולדוואג, התדיינו עם מנחם קליין על מיאמי מזרח ובהופעות בארה"ב אלי הפעיל את הקשרים שלו... מה אתם יודעים, יש אפילו קטע שטרם התפרסם   

בכל אופן, אמרתי כבר שזאת היתה תקופה מדהימה? אתם ראיתם את התוצרים המוגמרים, אבל כל הצחוקים והכיף מתועדים רק בהיסטוריות הצ'אט של אלו שהיו שם מאחורי הקלעים. מסופקני כמה מהנוגעים בדבר עדיין כאן כדי לאשר את דבריי בחיוך, אבל איכשהו מתנגן לי דווקא יעקב מרדכי גרסטנר:

W here are those nights

Full of fun, full of lights

I can still hear their laughter and  song

But though they are gone -

Their spirit's still inside...  

אני מרגישה כמו קשישה עכשיו כשאני מעלה זכרונות. אבל יודעים מה? אני חושבת שב"ה הצלחנו. הפורום שלנו באמת העלה את כל העסק עם מיאמי לדרגה חדשה. כבר היו לפנינו פורומים בנושא, אבל הפורום שלנו ייחודי בנקודות הבאות:

- מציאת שביל הזהב של אהדה מכובדת - לא הערצה הזויה ולא קרירות וריחוק.
- יצירת קשר מקצועי ממקום מכובד ומכבד עם חברי מקהלה בעבר ובהווה, ואפילו עם ירחמיאל בעצמו. אני חושבת שכל פורום אחר מעולם לא חלם אפילו על ראיון פנים אל פנים מיוחד עם ירחמיאל.
- שמירה על עקרונות מוסריים - הן בינינו לבין עצמנו והן כלפי הפרחים. אני חושבת שאנחנו יכולים להזמין לכאן בראש מורם כל פרח ופרח ולהראות לו את הפורום בלי חשש פגיעה, היעלבות ממילה לא במקום או מביטוי פוגע ושאר מרעין בישין.

הרבה אור ושמחה יש בפורום הזה.
הרבה ימים יפים ורגעים נפלאים ידעתי כאן.
הכרתי חברים מקסימים, בני אדם שזו זכות להכיר אותם ולא הייתי מגיעה לכך אלמלא הפורום שלנו.
תודה לכם, כולכם, על הכל ועל עצם קיומכם!

הזמן שלי כבר לא כל כך בידיי, ומזה זמן אני מרגישה פוסחת על שתי הסעיפים. איכשהו, נראה שזה פשוט כבר לא מסתדר... כדי להיות מנהל/ת צריך להשקיע זמן, ראש ולב באופן קבוע: להתייחס לכל אחד, להגיב, למצוא תכנים ורעיונות חדשים ולחשוב כל הזמן על דרכים לקדם את הפורום שלא יקפא על שמריו. כי, אתם יודעים, מה שלא מתקדם - נסוג.

אני מודה לה' שהקדים רפואה למכה  והשאיר את הפורום הזה בידיים טובות. היה לי קשה מאוד אילו הייתי צריכה להשאיר מפעל יקר כזה, שהשקעתי בו המון אהבה ומחשבה, סתם כך. אז ה' שלח את נטסון 
אני לא יודעת אם אתם יודעים או לא, אבל אף פעם לא הצעתי לנטסון ניהול. הוא פשוט הגיע והתחיל לעשות סדר בפורום עם האינדקס המדהים שלו (אין לכם מושג כמה הוא עבד עליו), העלה רעיונות לייעול ולקידום, עד שבשלב מסויים לא הבנתי למה בעצם אין לו כחול כדי לעשות בעצמו את כל מה שהוא מארגן 
אז הוא קיבל כחול, ואח"כ גם סיסמה לאדום, והשאר היסטוריה. אגב, הוא עדיין טוען שאף פעם לא שאלתי אותו אם הוא רוצה בכלל ניהול 

תודה לך מיאמוש שהסכמת לעזור לו. אמנם לא הספקנו לעבוד ביחד, אבל אני יודעת שאת בחורה ערכית ואחראית.

חברים, אתם יקרים לי כולכם.
אני אקפוץ לבקר מדי פעם, ניפגש כמובן בהופעות אי"ה, וכמובן שעדיין נוכל לדבר במייל או בטלפון כרגיל. אשמח לעזור בכל מה שאוכל ותזמינו אותי למסיבות  (היי, אל תוותרו על החידון גם אם אין הרבה משתתפים. אף פעם לא היו הרבה, אבל תמיד נהנינו והפקנו תועלת :-))

אני מקווה שהצלחתי לתת ערך לפורום ולכל חבר וחבר במהלך השנים שהייתי המנהלת פה.
בבקשה תשמרו על הפורום המיוחד שלנו. כל אשכול בנושא שלו, כל תגובה מכבדת את הפרחים ואותנו. אם לא היינו רוצים שהפרח המדובר יקרא את מה שכתבנו, זה לא ראוי להיכתב.
תשמרו על האחווה הנפלאה שיש פה. התורה, תורת חיים, היא נר לרגלנו ומכתיבה לנו את הדרך לאור ולשמחה היפים ביותר.

מנהלים יקרים, בבקשה תקפידו לשמור ולכוון בלי להסס או לחשוש. אתם עושים עבודת קודש. האינטרנט אינו תמיד מקום חיובי בדווקא, אבל הפורום שלנו בהחלט מהווה אחד ממגדלי האור.

הרבה הצלחה בכל, חברים נפלאים!
להתראות בשמחות בעזרת ה'