בעל,
אם המחויבות שלי היא להלכה של עם ישראל, אז בכל נידון כפי שנפסק שם כך אני נוהג. ואם יש סתירה בין השיעורים בסוגיא מסוימת ובין השיעורים בסוגיא אחרת, זה לא מפריע לי.
כמובן שאפשר לדון מלכתחילה, האם יש מקום לקבוע שיעורים חדשים, אבל זה כבר תחום אחר של התפתחות ההלכה.
ענין הבליעה בכלים, שוב, חז"ל חשבו שכלים מסוימים בולעים, וזו ההלכה של עם ישראל. לשנות את ההלכה זה אולי אפשרי, אבל כל עוד אין שינוי (והמציאות היא שאין) זו ההלכה וכך אני נוהג. אני מחויב לעם ישראל ולהלכה שלו, ולא לאמת כלשהי (שלדעתי ההלכה אינה מייצגת).
|
|
