הזהות הדתית וזהויות נוספות - עימות או סינתזה

אפרים
א. בדבריך רואים כמובן שאתה לא רואה את האידאולוגיה שלך כנעלה על אידאולוגיות אחרות, למשל על זו החרדית...
זו כמובן סתירה שלא תוכל לפתור, אבל מה שמדהים הוא שאתה בכלל לא מודע לה, וזאת על אף שהסבתי את תשומת ליבך.
ב. כתבת שהנאצים לא מפריכים את הטענה שדת גורמת לאכזריות. שוב אתה מראה חוסר הבנה בסיסי בענייני גרימה (וקורס שיטות מחקר במדעי החברה יוכל לעזור). אם אני מוצא שדתיים וחילוניים הם אכזריים באותה מידה, זה אומר שדת לא גורמת לאכזריות. אם אני מוצא שחילוניים יותר אכזריים, זה אולי אומר שחילוניות גורמת לאכזריות.
עכשיו, נניח שהאכזריות בשתי האוכלוסיות שווה (כאמור, אין לי מושג וגם לא לך, אבל נדמה לי שאתה מוכן לקבל זאת כהנחה). אתה ממשיך לטעון שהדת גורמת לאכזריות, והיא זו שמסבירה את האכזריות אצל הדתיים, ואילו אצל החילוניים יש הסבר אחר לאכזריות. כמובן שהטענה הזו שומטת את כל הבסיס לדיון מדעי, דיון שמנסה לעשות הכללות על בסיס תצפיות, ולא לתת הסברים.
אולי אתה רוצה לטעון טענה אחרת. כולם אכזריים, דתיים וחילוניים, חוץ ממי שאוחז באידאולוגיה הומניסטית. גם את הטענה הזו כדאי לבדוק, אבל היא לא קשורה לדתיים וחילוניים. כל אחד מהם יכול להחזיק באידאולוגיה כזו (ע"ע מקס שאוסר להחזיק בחרב, והוא ככל הנראה מוגדר דתי).

יש, אני חושב שהמהפכה הצרפתית ונגררותיה היו דוגמה לרצח בשם הומניזם.

אכן, ורובספייר הוא דוגמה לאכזריות. דומני שגם הקומוניזם בסה"כ רצה לעשות טוב לבני האדם, ובניגוד לנאציזם אין ביסודו עקרונות שליליים.
כתבתי לאפרים בסעיף ב', העוסק בפגמים המתודולוגיים של ההבחנות שלו, שהוא יכול לטעון טענה כזו, אבל כבר בסעיף א' עמדתי על הסתירה התמידית הטמונה ב'קדושת הסובלנות'. כל אידאולוגיה שאינה קוראת לאי הגנה עצמית יכולה להביא לאלימות.

מה מביא להבדל בין שתי הגישות שתיארתי לעיל (עימות או סינתזה)?
נראה לי שזה תלוי ביחס של הדת כלפי האדם (או האדם כלפי הדת) ומה היא באה לעשות.
הגישה שסבורה שהזהות הדתית אמורה לשלוט על הזהויות האחרות, היא גישה פשטנית שטוענת שמכיון שהזהות הדתית מייצגת את רצון ה', אין מקום לערכים או זהויות אחרות להתעמת איתה. יש בזה מימד של היגיון בריא.
הגישה ההפוכה רואה את הדת כאופן שניתן בידי האדם כדי לעשות איתו תיקון של המציאות. מעין הסכם או ברית של אלוקים עם האדם. בברית יש שני צדדים, אלוקים ואדם, כאשר האדם הוא - קודם היכנסו לברית - בעל זהות משלו. הדת אמורה להביא לידי תיקון את כל המכלול של האדם ושל המציאות, ולא לבטל אותו.
משל למה הדבר דומה, אם אני מביא למישהו דלי צבע לבן ואומר לו "תעשה את הבית הזה לבן". הוא יכול להבין אותי בשתי צורות. אפשר להרוס את הבית, לפנות את ההריסות ואז לעשות במקום הבית משטח לבן. אפשר להבין שאני מתכוון שישאיר את הבית אבל יעשה אותו לבן, כלומר יסייד אותו.
הגישה של הסינתזה אומרת שהאדם והמציאות הם הבית והדת היא הצבע. הדת אמורה לצבוע את האישיות ולא למחוק אותה. היא אמורה לעשות אותי בעל נכון, אבא נכון, חבר נכון, שכן נכון וכו'. היא לא אמורה לבטל אותי - שאפסיק להיות בעל, אבא, חבר, שכן וכדו' -  ולהשאיר אותי עם זהות דתית בלבד.

תוקן על ידי חזקואמץ ב- 16/04/2015 12:37:39

בער
למה אהבת ה היא ערך מוסבר יותר ממוסר או אהבת חכמה?
אם אין הבדל מנין הקביעה שרק הדת הינה ערך?

בער
הזו תשובה?

ההבדל המהותי שבין הדת החרדית לבין החילוניות הוא שהחילוניות לא מצווה על נתיניה להיות אכזריים. חילוני שבוחר להיות אכזרי זה בחירה אישית גרועה  שלו עצמו. החילוני בוחר להיות אכזרי לא בגלל שהוא מפחד מגיהנום אחרי המוות . לעומת זאת אותם ההורים מהדת החרדית המתנהגים באכזריות כלפי בניהם עושים זאת לא בגלל בחירה אישית אלא בגלל שהדת החרדית מצווה עליהם  להיות אכזריים כי אחרת אוי להם מיום הדין. 

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יט

' ר' שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה, פרנסה מנ', מי יכין לערב צידו, כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל בני ביתו כעורב הזה אינו זוכה ללמוד תורה.