נבואת ישעיהו לאחז (ישעיהו ז') - הצעת פירוש

"ובעוד שישים וחמש שנה יחת אפרים מעם"
אם נחשב שישים וחמש שנה מזמן נבואת ישעיהו, נגיע לאמצע ימי מנשה מנשה מלך יהודה. ז"א לאחר עיקר גלות עשרת השבטים. לפי הכתוב בדברי הימים, מנשה הוגלה לבבל ע"י מלך אשור, וחזר. ייתכן בהחלט שמעשה זה ארע בשנת השישים וחמש לנבואת ישעיהו. אם מלך אשור הגיע עד לירושלים, סביר להניח שהוא עבר דרך אזור ממלכת אפרים, שכבר לא הייתה תחת שלטון יהודי, מכיוון שמלך אשור כלשהוא הגלה כבר את שלטונה (אם כי כנראה לא את כולה, בדומה לגלות יהודה ע"י נבוכדנאצר, שבתחילה השאיר מדלת העם לכורמים וליוגבים תחת הנהגת גדליה בן אחיקם. ויעויין בהמשך). אם מלך אשור עבר דרך ממלכת אפרים, ייתכן בהחלט שהוא פגע בה בצורה כלשהיא. על נבואה זו נאמר "יחת אפרים מעם". והרי גם מנשה מלך יהודה נפגע? התשובה להלן.

"זנבות האודים"
תיאור זה איננו מחייב שכבר באותו זמן הם היו מלכויות חלשות, אלא שלדעת ישעיהו הם היו מלכויות חלשות - וזאת מכיוון שלדעתו, כנביא - פעלו מתחת לפני השטח כוחות - נניח לצורך העניין, כוחות אלוקיים - שחתרו תחת מלכותם. אם לא זה הפירוש, איזה צורך יש בדברי הנביא. אלא ברור שאחז חשב אותם למלכוות חזקות, ורק הנביא שרצה להרגיעו כינה אותם "זנבות האודים" כדי להסב את תשומת ליבו לאותם כוחות שאינם נראים אלא במבט עומק.

ובכן, אומר ישעיהו לאחז: "לא תקום ולא תהיה כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין ובעוד שישים וחמש שנה יחת אפרים מעם וראש אפרים שומרון וראש שומרון בן רמליהו אם לא תאמינו כי לא תאמנו".

ניתן להסביר ולקרוא זאת כך: בפסוקים הקודמים הוזכר שרצין ובן רמליהו רצו להמליך ביהודה מלך מטעמם ("בן טבאל"). מי שרוצה להמליך מלך מטעמו, משמע שהוא חושב את עצמו לחשוב מספיק כדי שמלכויות אחרות ימלכו תחתיו. על כן מדגיש ישעיהו שהם לא מספיק חשובים אלא "זנבות האודים העשנים האלה" ("בחרי אף" אולי בא לומר שהם עשנים מתוך חרון אף, מן הסתם הכוונה לחרון האף של הקב"ה). וכך אומר ישעיהו: "לא תקום ולא תהיה" - מה לא תקום ולא תהיה? תשובה: ש"ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין", כלומר דמשק לא מספיק חשובה ש"תקום ותהיה" ראש ארם, ורצין לא מספיק חשוב ש"יקום ויהיה" ראש דמשק. ואכן אנו מוצאים שמלך אשור הגלה את דמשק. לא כתוב שהגלה את ארם. משמע שרק דמשק גלתה מהיות ראש לארם, "ואת רצין המית" מהיות ראש דמשק. ומוסיף ישעיהו: "ובעוד שישים וחמש שנה יחת אפרים מעם" ויחת גם "ראש אפרים" שהוא "שומרון", ויחת גם "ראש שומרון" שהוא "בן רמליהו". 

מוסיף ישעיהו ואומר: "אם לא תאמינו כי לא תאמנו" - ותהיו ראויים לעונש (וכעין מה שאמרו חז"ל שכל מקום שמצינו חרון אף מצינו שעושה רושם). ומה העונש? כאן אנו חוזרים למה שאמרנו לעיל - בימי מנשה. והיכן אנו מוצאים זאת בדברי ישעיהו? בנבואות המסומנות כפרק ח', שכל המתבונן בהם רואה שהם המשך לנבואות המסומנות בפרק ז'. ושם כתוב "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט" - את מלכות בית דוד - "ומשוש את רצין ובן רמליהו". ניתן להבין מכאן, שבני מלכות יהודה העדיפו את מלכות רצין ובן רמליהו על פני מלכותם שלהם - מלכות בית דוד. 

ובכן, אם הם רוצים את מלכות רצין ובן רמליהו, משמע שמקובלות עליהם (על בני ממלכת יהודה) החלטותיהם של מלכים אלו (רצין ובן רמליהו). ומהם החלטותיהם? אלו מוזכרות בפרק ז' "נעלה ביהודה... ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל". ומה חושב הנביא על המלכת בן טבאל? שוב אנו חוזרים לפרק ז', לפסוקים המבוארים לעיל: "לא תקום ולא תהיה... ובעוד שישים וחמש שנה יחת אפרים מעם... אם לא תאמינו כי לא תאמנו" - כלומר, אם לא תאמינו שרצין ופקח יפלו, הרי שתהיו ראויים לעונש.

ויש לשים לב, שהחטא "אם לא תאמינו" קשור לחטא של "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט" - כלומר, אחז לא מאמין בנפילת רצין ופקח, מכיוון שעמו תומך בהם, וכנראה שאף הוא חושב אותם לחשובים ממנו, כפי שניתן להבין מלשון הפסוק בפרק ז' "וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח". לכן גם אחז נכלל בחטא של "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח הולכים לאט". ועל כן גם הוא נכלל בעונש הכתוב בפרק ח' "הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו... וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע" - שזה קרה בימי חזקיהו - וממה שכתוב בדברי הימים ניתן להבין שזה קרה גם בימי מנשה! וזהו ה"רושם" מה"חרון אף" של "אם לא תאמינו כי לא תאמנו". 

לכן ניתן כעת להבין, שאם כי נבואת "לא תקום ולא תהיה... ובעוד שישים וחמש שנה יחת אפרים מעם" - אם כי נבואה זו היא נבואת הרגעה, מכל מקום היא מלוה באזהרה "אם לא תאמינו כי לא תאמנו". וכיוון שאחז חטא בחטא של "לא תאמינו", הרי שנענש ב"לא תאמנו" - בימי חזקיהו ומנשה. לאור זאת, ניתן גם להבין את הכתוב בפרק ח' "... ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלים..." - שאם עליית אשור על יהודה היא רק בימי חזקיה, אז קשה קצת שהרי הוא נפל, וגם אם נאמר שסוף סוף הוא תפש את ערי יהודה הבצורות (למרות שלא ברור אם גם כבש אותם), מכל מקום איך נכנס פה "יושב ירושלים" שבודאי לא נפגע? אלא על כרחך שמדובר פה על ימי מנשה.