|
|
| נשלח ב-21/4/2015 20:21 |
|
| |
תלמידטועה נשאל קצת אחרת, אם היה כתוב בפירוש בהלכה שאין לעזור לגלוי ראש, מה היה הפסק?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 01:26 |
|
| |
ידיעת התורה היא גדולה דתית ואנושית לכשלעצמה. היא לא זקוקה לפרס ישראל, או לראשות ישיבה כדי להעריך אותה. הרב ליכטנשטיין היה מדהים בהיקף וביכולת השליטה והמיון של חלקי התורה, בדרך של חשיבה בהירה ושיטתית שניתן למוסרה לכל אדם משכיל, ולא כשיעור נקודתי. כפי שניתן לראות מספריו.
הסיפרות התלמודית ופרשניה היא כאוטית, וכתובה בסגנונות חשיבה של תקופות שונות. היכולת להציג ולמיין את החשיבה המושגית התלמודית, כרוכה ביכולת תרגום תרבותית, לצד יצירתיות משפטית או אומנותית.
בכך ניכרת גדולתו של חמיו, הרב סולובייצ'יק, שהצליח להעמיד מס' מצומצם של תלמידים בעלי יכולת לחשוב בצורה מקורית ולנתח את סיפרות התנאים, האמוראים והראשונים, בהתאם לכללי מיון שידונו להלן.
הרב סולובייצ'יק עצמו נוסף להיותו בתודעתו, בן ממשיך לשושלת בריסק ולמסורת הניתוח שלה, חונך בבית אביו - בית המדרש הישן, שבו עמל אישי ועילויישקייט סוערת, מביאים לפיתוח גישה עצמאית והבנה מקורית - בדרך בריסק.
הרב ליכטנשטיין המוכשר גדל באמריקה, בחברת שפע נינוחה, בן לאביו ש היה מרצה. לימודיו אצל הרב הוטנר, יכלו לטפח למדנות, בקיאות, ואהבת תורה, אבל לא את ההישגים המיוחדים שצויינו. זה נראה הישג נדיר של הרב סולובייצ'יק שהצליח ללמד את שיטת החשיבה שלו. [הרב הרשל שכטר הוא סיפור אחר]
במאמריו המוקדמים בקובץ מנחת אביב, נטה הרב ליכטנשטיין לניתוח בריסקאי קלאסי: ניתוח והשוואת טקסטים, ומציאת חילוקים של דינים, רק במידה הנדרשת ליישוב סתירות.
בעקבות חמיו שעבר מניאו קאנטיאניות לאקזיסטנציאליזם. שיעורים ומאמרים מאוחרים, מתאפיינים בחיפוש א-פריורי אחר טעמי ההלכות, מתוך הגות אקזיסטנציאליסטית, וגישה יצירתית וחופשית יותר בניתוח ה"דינים" המרכיבים את המצוה או הדין ההלכתי.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 01:38 |
|
| |
במישור האידיאולוגי, הרב ליכטנשטיין, כמו נציגים אחרים של האורתודוקסיה המודרנית האמריקאית, שיובאה לישראל, פשוט נתנו אישור דתי לערכים של התרבות המערבית, ולחיים הבעל-בתיים הנינוחים של יהודי ארצות המערב. זהו משב מרענן ביחס לקנאות החרדית, אך לא הישג יהודי.
בישיבת הר עציון, צמחה מוטציה ישראלית, שבה הצבא הציונות, והישראליות בנוסחה הליברלי, קיבלו אישור דתי. אלה הצמיחו את הרב בני לאו והרב שרלו, שפשוט עונים אמן אחרי מאמרי המערכת של עיתון הארץ.
המשפחה, המכובדת כשלעצמה (שיעוריו של ר' משה מצויינים, וגם ר' איצי החרדי מעורר הערכה), גדלה בתנאי רווחה על זרי הדפנה והתהילה של משפחת סולובייצ'יק והאב הדגול. אין כאן את הגבורה, החלוציות, ומסירות הנפש החרדית והיכולת לגדל משפחות של ת"ח מתוך הדחק, ובלי ליהנות ממנעמי אליטות השלטון.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 07:11 |
|
| |
בעל התשובה כאן והיא חיובית. אם אין ברירה ההלכה קובעת.
http://toravoda.org.il/node/3107
זכורני כי ראיתי פעם מישהו מביא בשם הרב כי יש לפעול לפי המוסר ולשלם את המחיר והתקשיתי להאמין שזו דעתו. (אולי לכן שאלת) .
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 07:20 |
|
| |
יעבץ לדעתו זהו הישג יהודי. מי שרואה התנהגויות מסויימות בציבור החרדי יכול רק לחלום בערגה שמישהו יכשיר גם לחרדים משהו מזה. בקשר לפירות חינוכו – לא עשיתי מחקר אם מי שהזכרת הם מאפיין (מאוד יתכן וכן). הרב עצמו התלבט הרבה באשר לחינוך, וכשלון מעשי רק יכול לומר משהו לגבי המינון הטכני, בכלל לא על העיקרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 09:24 |
|
| |
יעבץ קשה להגדיר את כתיבתך כמכובדת.
אני מניח שאתה ממליץ לסגור את הפנימיות וחדרי האוכל בישיבות ולבטל את המילגה לאברכים, כדי להדר במתוך הדחק.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/04/2015 09:31:16
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 23:28 |
|
| |
דוגמאות לניתוח ההגיוני של דינים והלכות של הרב ליכטנשטיין זצ"ל (משיעורי טהרות):
1. אב טומאה שנוגע בכלי, הוא לא מעביר טומאה, אלא יוצר את תולדת הטומאה.
2. מדרס מקבל טומאה גם אם איננו כלי, משום שזו לא קבלת טומאה, אלא יצירת מקור טומאה חדש.
3. שני סוגים של טומאת מת: א. חלקים מן המת ב. חלקים שמייצגים את המת, באלה לא שייך צירוף לשיעור.
שני דינים בשמחת יום טוב. א. פעולות מוגדרות. ב. פעולות שמטרתן להשרות שמחה כללית.
"דנראה שבשמחת יום טוב נאמרו שתי הלכות. מצד אחד, היא מצווה המתחייבת מפאת המועד ומתקיימת במסגרתו, בדומה לנטילת לולב ולאכילת מצה. מאידך, היא אינה רק פעולה בודדת המתבצעת בתחומי המועד אלא פעילות המתרחשת בו והמיועדת להטביע עליו חותם, לנסוך בו תכנים, ולהעמיק את צביונו כיום טוב."
http://asif.co.il/?wpfb_dl=1552
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 23:52 |
|
| |
- בסיפור שצוטט מספר לאור פניך, הילדים החרדים לא עזרו לסוחר הירקות, לא בגלל שהוא רשע חשוד על הטבל, אלא בגלל שחששו לאיסור "לפני עיוור" להכשיל אחרים באכילת טבל.
- מי שגדל בתנאי רווחה, לא היה צריך לעמוד בניסיון, בחר בקריירה אקדמית-יהודית נוחה ומכניסה, ומציית לכל כללי החברה הישראלית, ולמקום המוגבל שהיא מוכנה לתת לדת היהודית, אין בזה הישג יהודי.
- לטעון נגד לומדי התורה החרדיים, שאינם חושבים על פרנסה, בעוד שהטוען ומשפחתו מתפרנסים היטב מאותם עיסוקים, שהם ממומנים היטב, תוך אפלייה חמורה כלפי החרדים, 10% מהאוכלוסיה, 1.5% מן התקציב, ראה: http://www.globes.co.il/news/docview.aspx?did=1001004644
התפלגות העיסוקים בקהילה החרדית, איננה שונה מזו של החילוניים או הדתיים-לאומיים. בניואנס שבין אמונה לביטחון. ההבדל הוא שחברת המוכסים הקרויה מדינת ישראל, מממנת תרבות, צבא, שירותי הקהילה והחברה, אך לא את החרדית, שבידלה את עצמה מן התרבות החילונית. עצם קיומה והצלחתה של החברה החרדית הוא נס.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2015 23:57 |
|
| |
לגבי ההבלים על לימוד מתוך הדחק וכו' שכתב יעבץ – אני מציע לצפות בסרטון הבא, בו (בין השאר) נראה הרב ליכטנשטיין בבואו לחור הנידח הנקרא הר עציון, אחרי שהיה עילוי בארה"ב. הוא אומר שם בדרך אגב פעמיים שהוא היה יכול להישאר ו"לפרנס את ביתו בכבוד" אבל העדיף לעלות ארצה: https://www.youtube.com/watch?v=WUxDkU1O30U

|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2015 19:37 |
|
| |
יעבץ אין מטרה לעמוד בנסיון ואין זה חטא לחיות ברווחה. טענתו, ככל הידוע לי, הינה באשר לריאליות של מי שאינו חושב על פרנסתו. יותר מדוייק – על מי שמנחה אנשים אחרים לחיות כך, וטענה זו ראויה להתייחסות עניינית. גם אם היא באה ממישהו מסודר החי מכספים המגיעים מהציבור (רצית שילך לעבוד בברזל?) דבריך אודות חברת המוכסים אינן נכונים. אני איש כלכלה המכיר לא רע את הכלכלה החרדית לענפיה ולא תשכנע אותי בחיים שחברתנו יכולה להתקיים עצמאית. אברהם יש הבדל עצום בין הדחק שבחר בו הרב ליכטנשטין בזמן עלייתו (ידיעה אישית, 20 לירות) לבין הדחק שחיים בו חלק מהרבנים החרדים [יאוש - לריב עם שני המחנות]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2015 20:52 |
|
| |
ת"ט אין ייאוש בעולם
ברזל - יפה דרשת
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2015 04:03 |
|
| |
יעבץ כתב: ''המשפחה, המכובדת כשלעצמה (שיעוריו של ר' משה מצויינים, וגם ר' איצי החרדי מעורר הערכה), גדלה בתנאי רווחה על זרי הדפנה והתהילה של משפחת סולובייצ'יק והאב הדגול. אין כאן את הגבורה, החלוציות, ומסירות הנפש החרדית והיכולת לגדל משפחות של ת"ח מתוך הדחק, ובלי ליהנות ממנעמי אליטות השלטון.''
נראה לי שהכוונה גם למעמד ולהון התרבותי כשגור בלשונם של חקייני מלומדי צרפת, אבל בעיקר למצב העו''ש.
ואני הקטן הייתי מוסיף שמבלי להשמיע בדל ביקורת על נשואי הערה זו, ומבלי לחטט בחשבון הבנק של משפחת ליכטנשטיין שלצערי הרב לא זכיתי לשמש כרואה חשבונה, הרי שהגבורה והחלוציות ומסירות הנפש לגידול משפחות של ת''ח מתוך הדחק הינם מנת חלקם של שכבת האברכים החרדית העמלנית והלא מיוחסת ולא של ראשי הישיבות ומנהלי המוסדות. שיהיה ברור שאני מפרגן לכולם מכל הלב, אבל יהיה זה לא נכון להציב את משפחת ליכטנשטיין כהנגדתה החומרנית של משפחת סולובייציק החרדית, או כהנמן, או חברוני, או כהן, או חדש, או פוברסקי, או פינקל, או אזרחי.
ידוע לרכלנים מהסוג שאיכלס את בית גידולי כי בני הדודים הרחוקים בני הרי''ד מרחוב מנחם השתדכו עם משפחות עשירות ומושגי הדחק רחוקים מהם והלאה. בהנחה שמעכ''ת תושב הפלנטה שלנו, הרי שלא נחדש לו מאומה באם נפנה את תשומת ליבו כי הדיון שנערך השבוע בבית המשפט המחוזי בת''א בין הגיסים הרבנים כהנמן ומרקוביץ לא עסק בשיטת הלימוד בישיבה ואף לא מי נחשב כממשיך הדרכו האותנטי של מרן פלוני או אלמוני אלא בזכות הקנינית למניות חברה פרטית ששווי נכסיה רב עד מאוד. כנ''ל חלק גדול מראשי ומנהלי ישיבת חברון השתדכו עם משפחות עשירות והדברים ידועים לכל אפס גמור כמוני שאביו שלח אותו לבילוי רב שנים בישיבה במקום לבית ספר מקצועי ללימודי תעודה במכונאות רכב.
ככל הידוע לי האליטה החרדית, על רוב רבדיה, אינה מתמודדת עם אותן בעיות כלכליות המהוות את מנת חלקם של שכבת האברכים נעדרי הפריבילגיות. אין דומה דינו של ראש ישיבה המתחכך בנדיבי עם לאברך מסכן שכולל אחה''צ שלו נסגר ובכולל הערב שלו המלגה החודשית הזעומה משולמת באיחור של 8 חודשים. לא אמנה לפניך כרוכל את ראשי הישיבות שכל ילדיהם חותנו עם דירות במרכז הערים על חשבון הישיבה או על חשבון נדיבי עם. לנכדי המרנים והגדולים יש גישה ישירה לעשירי פלטבוש ומונסי המתנפצים על דלתותיהם כזכרי עש בליל קיץ והמוכנים לשלם את המחיר של קרבה לקדושה או לשררה.
אין דומה ראש ישיבה שיש לו בזכרון החיוג המקוצר את מספרי הטלפון של בודנר, רכניץ, גליק, גרטלר ורייזמן, לאברך שמכיר רק את הטלפונים של כל גמ''חי האיזור ושל מחלקת הרווחה.
שאברך מסכן מקרית ספר מחתן את ביתו הוא יכול לצפות לעזרת הקב''ה במקרה הטוב ולוועד הרבנים במקרה הרע שיחטוף התקפת לב שתוביל אותו לעולם הבא, אבל שאברך \ ר''מ מהמעגל הפנימי של הרא''י סולובייציק מחתן בת הוא יכול לצפות שרבו ירים טלפון לכמה גבירים שירימו תרומה נאה - ובעיני הבשר שלי חזיתי, כך שלא אזדקק להסתמך על תכונת הרכלנות הטבעית שלי ועל שמועות מגוף שמיני. באותה הזדמנות אפנה את תשומת ליבו לרשימתו של יעקב ריבלין מהשבוע האחרון המזכירה את מצבם הכלכלי המשופר של מנהלי המוסדות החרדים והרגלי הצריכה הבריאים שלהם המלמדים על רחבות הדעת.
כאמור אין לי מושג מה היה מצב חשבון העו''ש של משפחת ליכטנשטיין ומה הופיע בתלוש משכורתו של רא''ל או בתלושי משכורתו (הוא לימד בכמה וכמה מוסדות וכנ''ל אשתו עבדה כמרצה באוני' ובתפקיד בכיר בשירות הציבורי) ומה ירש מאביו. אבל גם אם נניח שהיה לחם על שולחנה ואף עוגות קרם אין בכך להבדיל אותה ממקבילותיה החרדיות ואכמ''ל.
בברכת פירגון לכולם.
תוקן על ידי עצכח ב- 27/04/2015 04:25:34
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2015 07:38 |
|
| |
הרב ליכטנשטין הרבה לרמוז לפער האמור בין המעמדות בצבור החרדי, אלא שכמובן בעדינות מירבית
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2015 09:34 |
|
| |
אגב, הרב ליכטנשטיין עצמו ממש לא גדל בתנאי רווחה, אלא בעוני. עד שהוא הצליח להגיע לרווחה כלכלית הוא עזב. זה נכון שהוא לא עזב לתנאים של עוני, אבל ברור שלתנאים פחות טובים, ברור שהמשכורת שלו שם הייתה יותר גבוהה, ואשתו הייתה צריכה לחפש משרה מחדש (וגם לה שם הייתה משכורת גבוהה), וזה כשמקום העבודה שלו נמצא ממש באמצע שום מקום, ושמקום העבודה שלו הוא לא בדיוק מבוסס כלכלית (מה הוא היה עושה אם היה נסגר?). בקיצור מי שרוצה לזלזל שייהנה.
|
|
|
|
|