| נשלח ב-21/4/2015 12:40 |
 |
| |
הרב ליכטנשטיין והרב הוטנר
אני צופה בהספדים על הרב ליכטנשטיין באלון-שבות ואני שומע מכל הדוברים - בנים בנות ותלמידים - על 'הרב הוטנר' כמי שהיה רבו וידיד-נפשו. הוא מוזכר אצל המשפחה בנשימה אחת עם חמיו. האם מישהו יודע להרחיב ולספר על חברות נושנה זו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2015 13:11 |
|
| |
ר' יצחק הוטנר היה מבוגר ממנו בכ 30 שנים, כך שקשה להגדיר אותם כידידים.
הרב ליכטנשטיין למד בצעירותו בישיבת ר' חיים ברלין, ויתכן והושפע רבות (כמו רבים אחרים) מר' יצחק הוטנר.
תוקן על ידי yeshivish ב- 21/04/2015 13:10:57
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2015 13:17 |
|
| |
יתכן וההקשר הנכון יותר הוא 'רבו מובהק'. אגב, בויקיפדיה כתוב [ללא מקור] שהרב הוטנר אסר על תלמידיו לשמוע את דרשות הגרי"ד...
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2015 13:18 |
|
| |
הוא גם לא היה רבו המובהק.
רבו המובהק היה חמיו, ואצל הרב הוטנר התחנך שנים מועטות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2015 13:34 |
|
| |
על זה אני מדבר. אין בן [ובת] שלא הזכירו את הרב הוטנר. משמע, היה שם הרבה יותר. ההחשבה של הרב הוטנר שם היא לאין-שיעור.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2015 13:45 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2024 07:14 |
|
| |
ברשת מתהלך ספור על ר' אהרן שהלך לנחם את הרב הוטנר כשישב שבעה על רעייתו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2024 19:08 |
|
| |
הרב ליכטנשטיין תיאר את הפגישה במאמר, אם לזה הכוונה
ז. "כל תלמיד חכם שאין בו דעת – נבלה טובה הימנו!" אחת השאלות הקשות ביותר בתחום זה משיקה, וסובבת-הולכת את נושא דברינו: אם אין דעת, "דעת תורה" מנין? על מנת להמחיש זאת, אספר לכם סיפור. לפני שנים, נפטרה רעייתו של מורי ורבי, ראש הישיבה הרב ר' יצחק הוטנר זצ"ל, ונסעתי לבני ברק לנחמו בשעת אבלו. כאשר באתי אצלו, מצאתיו יושב לבדו. שוחחנו בארבע עיניים, והייתה זו שיחה גלויה וכנה, מלב אל לב. הרב הוטנר סיפר לי, שאחד מתלמידי החכמים שנכנס לנחמו, ניסה לשכנעו ולהסבירי לו עד כמה הפטירה חיובית, שהרי רעייתו מצויה כעת ב"עלמא דקשוט", בעולם האמת, עולם שכולו טוב וכיוצא באלה דברים בטלים. ואכן, לא אחת ניתן לשמוע קולות מעין אלה בניחום אבלים, בעיקר כאשר הנפטר הלך לעולמו תוך כדי עיסוק במצווה או נפילה בקרב, על קידוש השם. למותר לומר שדברים אלה אינם ראויים כלל וכלל. זכורני שבשעה שסיפר לי הרב הוטנר את הדברים, הרים קולו וקרא על אותו תלמיד חכם את דברי המדרש החמורים (ויקרא רבה, פרשה א'): "כל תלמיד חכם שאין בו דעת - נבלה טובה הימנו". והוסיף הרב הוטנר בקולו הרועם: שמעת? "כל תלמיד חכם שאין בו דעת". ותן דעתך, אין מדובר כאן על בור ועם הארץ שאין בו דעת, אלא דווקא על תלמיד חכם. צורבא מרבנן, שמילא כרסו ש"ס ופוסקים, הבקי ב'קצות' ו'בנתיבות'. אך אם אין בו דעת, שיכולה להנחותו ולהדריכו כך שיהא מעורב בדעת עם הבריות, וינהג בהם מנהג דרך ארץ, נבלה טובה הימנו!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2024 19:11 |
|
| |
הרב ליכטנשטיין בעצמו תיאר את הביקור, במאמר שכתב:
ז. "כל תלמיד חכם שאין בו דעת – נבלה טובה הימנו!" אחת השאלות הקשות ביותר בתחום זה משיקה, וסובבת-הולכת את נושא דברינו: אם אין דעת, "דעת תורה" מנין? על מנת להמחיש זאת, אספר לכם סיפור. לפני שנים, נפטרה רעייתו של מורי ורבי, ראש הישיבה הרב ר' יצחק הוטנר זצ"ל, ונסעתי לבני ברק לנחמו בשעת אבלו. כאשר באתי אצלו, מצאתיו יושב לבדו. שוחחנו בארבע עיניים, והייתה זו שיחה גלויה וכנה, מלב אל לב. הרב הוטנר סיפר לי, שאחד מתלמידי החכמים שנכנס לנחמו, ניסה לשכנעו ולהסבירי לו עד כמה הפטירה חיובית, שהרי רעייתו מצויה כעת ב"עלמא דקשוט", בעולם האמת, עולם שכולו טוב וכיוצא באלה דברים בטלים. ואכן, לא אחת ניתן לשמוע קולות מעין אלה בניחום אבלים, בעיקר כאשר הנפטר הלך לעולמו תוך כדי עיסוק במצווה או נפילה בקרב, על קידוש השם. למותר לומר שדברים אלה אינם ראויים כלל וכלל. זכורני שבשעה שסיפר לי הרב הוטנר את הדברים, הרים קולו וקרא על אותו תלמיד חכם את דברי המדרש החמורים (ויקרא רבה, פרשה א'): "כל תלמיד חכם שאין בו דעת - נבלה טובה הימנו". והוסיף הרב הוטנר בקולו הרועם: שמעת? "כל תלמיד חכם שאין בו דעת". ותן דעתך, אין מדובר כאן על בור ועם הארץ שאין בו דעת, אלא דווקא על תלמיד חכם. צורבא מרבנן, שמילא כרסו ש"ס ופוסקים, הבקי ב'קצות' ו'בנתיבות'. אך אם אין בו דעת, שיכולה להנחותו ולהדריכו כך שיהא מעורב בדעת עם הבריות, וינהג בהם מנהג דרך ארץ, נבלה טובה הימנו!
|
|
|
|
|
|
