לא זוכרת הרבה, אבל אם יש נשוא, א לכאורה הזדמנות זה בכלל הנושא, לא? כאילו הנשוא לא אמור להיות קשור ומחובר לנושא? כאילו- יש. מה יש? מי יש?- אה.. הזדמנות..
הנושא זה ההזדמנות ויש זה הנשוא. יש לעולם נשוא- זה כלל. איך את בודקת את זה: אם את יכולה להחליף את המילה יש במילה אין ולהיפך. אם את יכולה להחליף את אין ביש אז המילה אין תהיה הנשוא. לדוגמא: 'אין משיחין בשעת הסעודה' זה לא נשוא כיוון שאת לא יכולה להגיד יש משיחין בלי לשנות את המשמעות של המשפט. לכן פה המילה אין לא תהיה נשוא.