ריבוי אלוהים - מתאיזם עד אתאיזם

רב מחשבות

א. רוחני המשפיע על גשמי, מעיד על רוחני המשפיע על גשמי. למשל אם אנו יודעים שיש קשר בין גופו של אדם לנפשו, ואם לקשר זה שלצורך העניין נמשיל אותו לנפש רוחנית, אזי כמו שנפש רוחנית מעידה על קיומה האונטולוגי של ישות רוחנית, כך הקשר הנ"ל אם יש בו תחושה אלוקית, של ישות רוחנית המשפיעה על הטבע (שהרי בדרך כלל נפש האדם היא המניעה את גופו, ולא להפך*), הרי שהוא מעיד על קיומה האונטולוגי של ישות כזו. אפשר להתווכח אם זה נכון או לא, אבל יש בסיס לדעה הטוענת לקיומה של הישות. 

*כמובן שאתה יכול לטעון שהנפש היא חומרית, אלב 1. צריך להוכיח את זה. 2. גם אם כן, בדיוק כמו שהנפש חומרית התלויה בדברים שאינם נראים אלא בתנאי מעבדה, כך ייתכן שישנה ישות אלוקית "חומרית" שאינה נראית אלא בתנאי מעבדה. (למה לטעון שישנה נפש חומרית נשמע לך הגיוני, ולטעון שישנו אלוקים חומרי נשמע לך הגיוני פחות?) 3. גם אם נניח שהנפש היא חומרית, זה לא אומר שהחומר משפיע על הרוח, אלא שהנקרא בפינו "רוח" הוא סוג אחר של חומר, אבל זה לא הופך אותו ל"נחות" ביחס לחומר האחר, אלא מקסימום "נחות" ביחס למה שחשבנו בהתחלה

ב. היהדות איננה מבוססת על מעמד הר סיני. אילו היה כך, הרי שספר בראשית היה פותח במעמד הר סיני. ע"ע הרש"י הראשון. אבל היהדות מבוססת על היכרות בעצם קיומו של האל כאקסיומה ראשונית, שאין צורך כלל להוכיחה. רק לאחר שחטא האדם, בין אם ניקח את חטא אדה"ר, או חטא דור אנוש, או איזה חטא שלא יהיה - רק לאחר החטא נדרשת "הוכחה" כדי לבסס מהלך שימשיך את החיים שלפני החטא, וכמו כן ההוכחה חשובה כדי לקדם את העולם, גם אם אין חטא. אבל בחלק של "לקדם את העולם ללא חטא" - בחלק זה אין אפשרות כפירה, שהרי קיום האלוקים הוא פשוט, ורק מעיינים בסוגיה כדי להרחיבה, אבל אין סיבה וגם לא טעם לסותרה או לסתור חלק ממנה. 

ג. הכוזרי מבוסס על מעמד הר סיני. הכוזרי=היהדות? אינני בטוח. אין זה אומר שהכוזרי איננו מתאים ליהדות, אבל הוא איננו בסיס היהדות. אילו היה הכוזרי בסיס היהדות, הרי שהיה נכתב בזמן הופעת היהדות. אבל היהדות הופיעה הרבה לפניו, ובצורה אחרת. הכוזרי רק סיכם רעיונות כלליים החשובים ליהדות, כפי שנתפסו - ולפי אמונתי - שהיו ראויים להיתפס - בדורו באופן שיהיה "מעמיד" לכל תורת היהדות, ואת תפקיד זה הוא אכן ממלא בהצלחה. אבל זה לא תחליף לתנ"ך, בשום אופן. 

ד. כמובן שצריך לבדוק את הנביא, אבל אחת מההוכחות לאמיתותו של נביא, הינה - שנביא אחר יעיד עליו. ואם אתה נביא לעצמך, וכל אדם יש בו פוטנציאל - אזי אתה יכול לדעת מכח "נבואה"=אינטואיציה על אמיתותו של נביא אחר, גם מבלי לבדוק אותו בשטח. השתמשותך בביטוי "לבדוק בשטח" היא כמובן השתמשות כזו שמעיד על תפיסתך שהגשם שולט ברוח ולא להפך. תפיסה זו אפשרית, אך היא אינה מוכרחת. וכבר כתבתי על זה לעיל בכוכבית בסעיף א'.

שלישישי

ההשתחוויה היא שפת גוף, ולכן כמוה כעקימת שפתיים, דהיינו דיבור ממש. ודיבור ממש הוא דרך תקשורת, שכמוהו נעשית גם בין האדם לבין עצמו בתוך מחשבתו. (כמובן אפשר לשאול למה בכלל צריך להתפלל, אבל זו שאלה נוספת. אני חושב שכבר עניתי עליה פעם) ע"ע בדבריי ל"רב מחשבות", בסעיף א' בכוכבית.

עודד

א. אינני מבין מדוע אתה טורח לציין שפעולת העולם בסיסנו היא לפעמים אלימה. באותה מידה יכולת לציין שלפעמים היא נחמדה. 

ב. עיין מה שכתבתי לרב מחשבות בסעיף א' בכוכבית.

ג. גם אמונה בקהיליה של ישויות כגון מלאכים איננה באה בהכרח לדמותה לחברה אנושית. זוהי פרשנות בלבד. פרשנות מעניינת, אבל עדיין פרשנות.

ד. גם אם הפרשנות הנ"ל (המדוברת בסעיף ג) נכונה - עדיין יש לברר מה יצר את מה: החברה האנושית את האמונה ב"חברה" האלוקית, או האמונה בחברה האלוקית את האמונה בחברה האנושית. לך זה אולי יישמע מוזר, כי אינך מאמין שיש חברה אלוקית. אבל אם מניחים שיש כזה דבר - זה פחות מוזר. אלא מאי, להסיק מסקנות מדבר שאינך מאמין בו נשמע לך עוד יותר מוזר. אבל שוב זה תלוי בנקודת האמונה. ואינני הולך לוותר לך בנושא זה.

ה. למרות שאינני הולך לוותר לך, הרי שאגלה לך שקרוב אצלי לומר שהעולם כולו כפי שהוא נתפס על ידינו, אינו אלא כפי שהוא נתפס על ידינו. הרי אינך יודע מה קורה מחוץ לתפיסתך. לפיכך, גם בריאת העולם, איננה אלא בתוך תפיסתו של האדם הנברא בו. אילו היה בעולם איזה פרט של מציאות גשמית או רוחנית, גדולה או קטנה, קרובה או רחוקה, שהיה עד כדי כך אקראי, עד שאין לך מה לעשות איתו, הרי שהיית שוכחו מהר מאוד, או שכלל לא היית שם לב אליו. לפיכך, אם שמת לב למשהו, ואתה אף זוכרו, ואף בודק מה יש לך לעשות איתו, הרי שיש לו משמעות עבורך, גם אם משמעות אבולוציונית ככל שתהיה. משכך, הרי חזרנו לכך שיש ישות רוחנית שבראה אותך ואת אותו הפרט בעולם, וזו עצמה פעולתו של האל בעולם. לכן, אין כל דבר מוזר לחשוב שיש לאל קהיליית מלאכים. שהרי כל תפיסתנו את האל קשורה בתפיסתנו את העולם. את האל שברא עולמות והחריבן, איננו יכולים כלל לתפוס. וזו הסיבה שאמרו חז"ל לא לעסוק בזה ("מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור"). אבל ברגע שאתה מוצא עצמות של דינוזאורים, הרי שעולמך גדל, ואתה מכיר עולם נוסף. האם אתה מכיר רק דרך הגשמיות? זה בסעיף הבא.

עודד ושלישישי

ה. אני מאמין שגם עקימת שפתיים הינה מעשה רוחני. האל גזר על החומר לפעול פעולות רוחניות בדרך כלשהיא. זה דבר שאמנם אינני יודע להסביר, אבל אני מאמין שאחרי הכל יש רוח שעומדת גם מאחורי דבר זה. כאן פחות או יותר אנו מגיעים לדבר שאכן נשגב מבינתי. אבל עיקר הדבר, שעקימת שפתיים משפיעה על הרוח, זהו דבר שלא ניתן לחלוק עליו (ויש לי תיאוריה קטנה על בסיס הרעיון).

ו. אינני מאמין בסתירה בין החומר לרוח. אני מאמין שאת שניהם ברא אותו האל, וגם את ה'אין' - גם אותו ברא האל. לפיכך אין כל צורך למצוא פיתרון בנושא. השאלה מבחינתי היא לא בסתירה, אלא באיחוד - כיצד הם מתאחדים. וזו שאלה גדולה מעין זו האמורה בסעיף הקודם, ולה אין לי פיתרון. אז מה, אז בגלל זה אני נתחיל לחשוב שבעצם אין רוח בעולמנו? מי שרוצה להגיש כמו חיה מפותחת, זה בעיה שלו.

בער,בכל מקום שכתבת ישות רוחנית נעלמה תחליף את זה באיטריה מעופפת וזה יתאים בול גם מבחינת ההוכחה וגם מבחינת ההרגשה.(אם הוריך וסביבתך היו מכניסים לך לראש מינקותך שיש איטריה כזאת אי שם.)

אפרים, לא שמעת על תערו של אוקאם?

אפרים אם התכוונת אלי הרי שההבדל הקטן הוא שישות רוחנית בשונה מכל חילוף אחר היא כהגדרתה ("רוחנית") דבר שאין לנו מושג מהו בונה מכל מושג ממוצא אחר.

השכול עבר מדיון על גווני הפוליתאיזם לדיון על גווני המונותאיזם (והגלילות....).
לצערי אין לי את הזמן הדרוש לפתוח מזה אשכול חדש, יתכן שכדאי.