| נשלח ב-3/5/2015 11:29 |
 |
| |
חדש ימינו כקדם
אני מתכונן להעלות כאן סדרת שאלות על שאיפותינו. אודה לכל מי שיוכל להפרות את הדיון.
אנחנו אמורים לצפות לחידוש ימינו כקדם, ומתפללים על מלוכה כהונה ומקדש. האמנם?
תוקן על ידי צופרהנעמתי ב- 03/05/2015 11:31:16
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 11:31 |
|
| |
החזרת המקדש תחזיר את מעמד הכהונה. אנחנו משתפכים על הכהונה האידיאלית, אבל הגמרא כבר מתארת סיאוב של משפחות הכהונה. אנחנו בעד תורה ועבודה, אך שבט לוי בעצם מנוע מעבודה ("ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהנותלאכל פת-לחם"), שבט שבהגדרה יושב בכולל בצורה תורשתית, האם אין כאן מתכון לניוון?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 11:51 |
|
| |
חדש ימנו כקדם. ירמיהו לא הובן נכון, לא היה בקדם ימים שאנחנו צריכים לשאוף אליהם שיחזרו וישובו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 16:09 |
|
| |
אלפיים שנה התפללנו לארץ ישראל. אבל כבר הגמרא מתארת את הקושי לעבוד את האדמה בשמש הארצישראלית הקופחת.
אלפיים שנה קוינו למדינה. אבל מדינות הן מנגנון הנתון להסתאבות, פרוטקשן ושחיתויות.
ומישהו יכול לדמיין מה יגרום קיבוץ גלויות? איך יתפללו היהודים כשבארץ אחת יחיו ספרדים, אשכנזים, תימנים ואפילו אתיופים? ומי יהיה הרב? האם ינהגו לפי הרמ"א, הב"י, או הרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 16:20 |
|
| |
ולכן הרמב"ן כתב שבימות המשיח תיבטל הבחירה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2015 16:35 |
|
| |
אז למה התכון ירמיהו חדש ימנו כקדם?
בזמן הגמרא חרשו במחרשות רתומות לשוורים, ואדם לחץ על המחרשה. הים חורשים במחרשות ממונעות וממוזגות. וכן הקצירה והאסיף. אנחנו ביטלנו את הקללה בזיעת אפיך תאכל לחם.
על כל דבר טכני הצלחנו להתגבר, אבל על השחיתות האנושית לא. זה התחיל כבר במדבר עלי- שמואל המלכים ,חשמונאים. צדוקים ופרושים וכו וכו.
אז למה בדיוק אנחנו מתגעגים לעבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 17:11 |
|
| |
צופר
ברוך השב!
השאלות שלך מעוררות אצלי שאלות דומות משלי, שקשה לענות עליהן, לפחות תשובות המקובלות שהתרגלנו בהן ואנו חושבים שהן צריכות להיות אמיתיות.
הבה נחלק את הדיון לכמה חלקים.
א. מה זה והיכן נאמר "חדש ימינו כקדם" ועל מה.
ב. אם זו שאיפה לגאולה, למה דווקא כמו פעם (קדם=בעבר היפה). וכי אז היה באמת טוב?
ג. האם העתיד יכול להיות דומה לעבר? ראוי שיהיה דומה לו? (ויש לפרט).
ד. איך באמת יכולה להראות גאולת עם בתחומים כמו מקדש, כהונה, מלוכה?
אני כותב בקיצור האפשרי על כל נקודה ונקודה.
א. בדקתי בפרוייקט השו"ת וכמדומה ששגגה נפלה אצל חברנו היקר ירוחמ. אין ביטוי כזה "חדש ימינו כקדם". הכי קרוב הוא מה שמצאתי אצל כמה נביאים:
ישעיהו פרק נא
(ט) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְקֹוָק עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין:
זו בקשה על גבורות ה' לנצח את אויבינו.
תהלים פרק עד
(ב) זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ:
כאן ה"קדם" מתייחס לתקופת גאולת מצרים ובחירת ירושלים למקדש
מיכה פרק ז
(כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:
כאן הכוונה היא להבטחת ה' לאבותינו אברהם (יצחק) ויעקב על בחירת ישראל. אבל מה באמת נאמר להם ומה משתמע?
הקרוב ביותר הוא כנראה הפסוק הבא שאליו התכוון ירוחמ ורק אני לא מצאתיו כי חשבתי שהמלים אמורות להופיע במדוייק - אבל הן בסידור.
ירמיהו פרק ל
(טו) מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ:
(טז) לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז:
(יז) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְקֹוָק כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ: ס
(יח) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב:
(יט) וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ:
(כ) וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו:
(כא) וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְקֹוָק:
(כב) וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: ס
בהקשר הכללי של הביטוי יש תבוסת רודפינו, גאולת הארץ, שלטון עצמי והשגחה פרטית.
אמנם סביר שכאשר אנו שומעים את המילים "חדש ימינו כקדם" אנו חושבים על כל מה שמנה צופר. כלומר גאולה שכוללת את המקדש, הכהונה והמלוכה.
ב. לא תמיד היה טוב וכמדומה שהיום, באופן כללי, טוב יותר מאי פעם. עם ישראל חזר לארצו, יש שפע במובן זה שכל אדם יכול לאכול לחם ולשתות מים ויש גם טיפול רפואי ראשוני לכל אחד. יש ביטוח לאומי. וכמובן רמת החיים כוללת חשמל וכיו"ב. לא שאין בעיות כי יש הרבה ולפעמים נדמה שהמצב רע מיום ליום, אבל האם אי פעם היה טוב כל כך בימי בית שני, או אפילו בית ראשון? (איני יודע מה עם ימי שלמה שעליהם נאמרו שבחים שמשמעם שפע כלכלי רב, אבל איני יודע אם זה למלך או גם לעם).
אבל דרכה של תרבות שהיא רואה את העבר באור חיובי יותר.
וכמובן יש דברים בעבר שעליהם אפשר וראוי להתרפק, כמו נבואה ונסים לפעמים כמעט גלויים או גלויים (דחית הטבע).
ג. כאשר מבקשים שהעתיד - וכבר ההווה - יהיו דומים לעבר, אין כוונתנו באופן מוחלט. לפעמים אנו רוצים שיהיה דומה בפרטים החשובים ביותר, כמו עשיית רצון ה' (אם זה היה אי פעם ובאופן כללי) והשגחה פרטית וכל טוב. נניח הנכונות המוצהרת של העם לעבוד את ה' כפי שאמרו למשה (והתגובה כבר אז היתה: הלוואי תמיד, וכבר זמן קצר אחר כך עשו עגל...), ומדינה בטוחה מאויבים כבימי דוד, ושפע כמיוחס לימי שלמה, ועליה לארץ ללא התנגדות העמים, אבל ביתר שאת מאשר בימי עזרא ונחמיה...
כלומר אנו נוטלים את השאיפות ואת הדוגמאות של העבר אבל מלבישים אותן בלבוש זמננו ומתרגמים אותן לראוי לנו.
ד. איך באמת אנו יכולים להבין את התוכן של מושגים חשובים כמו "מלוכה", "כהונה" ו"מקדש"?
ובכן, הבעייתיות היא בעיקר ב"מלוכה" וב"מקדש".
1. מלוכה. האם השלטון הראוי שאנו מייחלים לו הוא של מלך? רק מעטים המלכים בהיסטוריה של בית ראשון שמעוררים הערכה חיובית. יאשיהו, חזקיהו, דוד כנראה (אם כי היו צרות רבות בימיו, מרד בנים ועוד) ומן הסתם שלמה, אם כי העם דוכא בעבודות ובמסים לפי מה שנראה מייד עם עלית בנו.
ובכלל, איזו צורת שלטון מתאימה לאופי האנושי? אולי בבוא המשיח יהיה שינוי פסיכולוגי או לפחות תרבותי כזה שכל צורת שלטון תוכל להתאים, גם מלוכה וגם דמוקרטיה. בינתים, אין לנו אלא מה שמייחסים כמדומה לצ'רצ'יל: דמוקרטיה היא צורת השלטון הכי גרועה, פרט לכל האחרות...
2. מקדש. כשהייתי ילד/צעיר - לפני שהפנמתי הנחות יסוד נוסח הרמב"ם - יכולתי להתפלל בלב שלם על חידוש המקדש. אפילו היום אני יכול להתלהב מן הרעיון הזה. אולם קל לי יותר עם פרשנותו של הרב קוק: מקדש שבו יש רק קרבנות מן הצומח.
כמובן המשמעות של מקדש במובן של פולחן ריכוזי והפסקת טכסים פסולים... זה דבר לייחל לו.
אולם נשים לב לגישה זו ולמשמעותה. מצד אחד, חשוב שלאדם לא תהיה סתירה בין הערכים שלו ויישומם, כמו מקדש ומלוכה, לבין ידיעותיו וערכיו, כמו כיבוד הזולת וסובלנות ולכן דמוקרטיה או שלילת החשיבות העצמית של קרבנות וראייתם כאמצעי בלבד, זמני ותרבותי, ולכן חוסר יכולת להבין כיצד זו משיחיות לקוות רק למקדש ולא לביטול הצורך בו.
זה בהחלט חלק מעבודת ה' להיות אמתי עם עצמך. איני אומר שצריך לעשות כמנהג הרפורמה בראשיתה, שהשמיטה כל איזכור למקדש מן הסידור שחידשה (או תיקנה, או "תיקנה") אבל הצורך שלהם ראוי להתייחסות, גם אם הדרך הובילה אותם הרחק ומזה ראוי להישמר.
הפתרון שאני מכיר הוא להתכוון לבקשה אבל לדעת להגביל אותה לכך שעבודת ה' והממשלה שיעניק לעמנו יהיו בהתאם להתפתחות האנושית שהנביאים בישרו. לשמור על המילים אבל להביא בחשבון שכפי שיש דברים נוספים שבהם השתנו הלכות יסוד (ביטול גואל הדם למשל) כך מותר לנו לקוות שנמצא תוכן ההולם את ימות המשיח גם למושגי יסוד אלו באמונותינו. ואם נחוש שאנו סוטים בכיוון הרפורמה, נזכור ונזכיר שאנו מחוייבים להלכה, וניקח לנו כדוגמא את דברי הרב קוק לעיל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 17:46 |
|
| |
האם אנו אמורים גם לאבד את כל הטכנולוגיה המודרנית? הלא כל הכלים במיוצרים בחו"ל טמאים טומאת מת, וכל הכלים המיוצרים ע"י גויים בארץ הם גם כן טמאים במגע.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 18:33 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
א. בדקתי בפרוייקט השו"ת וכמדומה ששגגה נפלה אצל חברנו היקר ירוחמ. אין ביטוי כזה "חדש ימינו כקדם". הכי קרוב הוא מה שמצאתי אצל כמה נביאים:
|
|
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ. אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים. הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2015 19:07 |
|
| |
| צופרהנעמתי כתב: | |
האם אנו אמורים גם לאבד את כל הטכנולוגיה המודרנית? הלא כל הכלים במיוצרים בחו"ל טמאים טומאת מת, וכל הכלים המיוצרים ע"י גויים בארץ הם גם כן טמאים במגע.
|
|
למה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2015 09:45 |
|
| |
חז"ל גזרו טומאה על ארץ העמים שגושה ואוירה מטמאים כמת. ננילא כל מה שמיוצר שם, טמא, ק"ו לכלי מתכת שנוגעים והם כחלל.
חז"ל גזרו על כל הגויים שיטמאו כזבים, ממילא כל מה שהוא נוגע הוא טמא. בלשון אחרת, אי אפשר להכניס מטפל פיליפיני הביתה.
אם תקרא ספרים על תקופת בית שני, תמצא שהם כותבים שמהתקופות שפרצה טהרה בישראל לא מוצאים כלי מיובאים מחו"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2015 09:59 |
|
| |
בענין ההקפדה על טומאת כלים. תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש. תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר +דברים כא+ כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.
חדש ימנו כקדם-לעניות דעתי הקובעת- אין כונת הנביא לימים עברו, הרי הוא הכיר את ימים עברו- הוא הרי כתב את ספר מלכים-לפי הגמרא.. ולכן הוא ידע שלא היו ימים שיש להתגעגע אליהם.
חדש ימנו- של כל אחד מאיתנו שיהיה כמו מקדם, כמו בהתחלה של כל מעשנו. כשתלמיד מתחיל ללמוד ביום הראשון- הוא כולו מלא מוטיבציה חיובית חשק גדול וטוהר מחשבה.
הבעל בימים הראשונים של הנישואים כולו רצון כן ואמיתי. השופט בימים הראשונים שלו כשופט כולו טוהר וכוונות טובות, וכד' לקדם הזה התכון הנביא,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2015 15:31 |
|
| |
משטר חברתי.
האם אנחנו רוצים מלך שייקח את בנותינו לרקחות? מלך עם סממני מלוכה שכל ביקורת עליו גוררת דין של מורד במלכות עם החרמת הנכסים לאוצר המלוכה? כל משרה עוברת בירושה ומי שמעז לפקפק בכך הוא בעל מחלוקת.
אנחנו גם בעד דמוקרטיה, אך כזו שמי שאינו רוצה להניח תפילין מכים אותו עד שתצא נפשו. בדמוקרטיה שלנו כולם מקפידים על הלכות לשון הרע ולכן אין מקום לעתונות חוקרת. אולם אנחנו סומכים על המשטר שיבקר את עצמו, כמו שסמכנו על הכהונה שתתקן את עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2015 13:44 |
|
| |
דוגמא למורד במלכות:
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2015 14:56 |
|
| |
צופר
יש לך דוגמה מההיסטוריה שלנו ('קדם') לדבר כזה, או שזה סתם דמגוגיה לא קשורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2015 16:32 |
|
| |
pasting (סתם הערה: תפילת ירמיהו "חדש ימינו כקדם" - במקור כוונתה לאמור באותו העניין (איכה פרק ה')http://kodesh.snunit.k12.il/i/tr/t3205.ht)
וגם אם נאמר שכוונתה לאמור בסוף "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו", מ"מ את פסוק זה עצמו (על הר ציון) יש להבין א. שכנראה הכוונה לירושלים ולאו דווקא לבית המקדש (כמובן זה לא אומר שאין להתפלל לבניין בית המקדש), וב. יש להבין את הפסוק על רקע האמור בכל העניין, שמדובר על צער הגלות, ולאו דווקא איזה נושא מסויים.
גם בכל מגילת איכה כשמופיע בית המקדש, נניח בפרק א' פסוק י', מופיע שם "כי ראתה גויים באו מקדשה אשר ציווית לא יבואו בקהל לך", והרי אין קשר בין ההיתר לבוא בקהל לבין כניסה לבית המקדש? אלא מכאן שזה רק סימן ולא סיבה, זאת אומרת כאשר מי שהורחק מלבוא בקהל נכנס לבית המקדש זה נתפס בצורה יותר חמורה בעיני האדם, גם אם אין כאן משהו "הלכתי".כך גם "קול נתנו בבית ה' כיום מועד".
ואדרבה מופיע גם "קראתי למאהבי המה רימוני" - כלומר קראתי לע"ז או לפחות לעמים - שבטחו בב"ו ולא בקב"ה, וזה נחשב בעיניו לצער לגיטימי להצטער שהם לא ענו לו, אע"פ שהקריאה עצמה היא אסורה, ומכאן שיש להתייחס ל"טוב" לא רק דרך ההתייחסות לצד ה"דתי", אלא מתוך הסתכלות על האדם. גם כאשר אדם חוטא ונענש, הרי שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. הרי הדת היא אמורה להיות לטובת האדם, והעונש הוא רק כדי להגיע לכפרה שתאפשר את "חדש ימינו כקדם", ועצם התפילה היא סימן לתחילת כפרה.)
|
|
|
|
|
|
