טבעת נישואין לגברים - הרב דוד סתיו בפסק הלכה חדש

תוקן על ידי עצכח ב- 06/05/2015 12:57:24

כל עוד שלא ניתן ביטוי מעשי לרצון לשיוויון בכניסה לנישואין - לא עוד קונה ונקנית, אלא ששני בני הזוג שווים במעשה בקידושין, הם גם לוקחים וגם נלקחים, וכל עוד ש זה נשאר במחשבה בלבד, כי אז אנו יכולים לסמוך על כך שדברים שבלב אינם דברים. אולם כאשר הדבר בא לידי ביטוי בהחלפת טבעות בין האיש לאשה, האם הדבר מערער את כשרותם של הקדושין?

הרב משה פיינשטין דן בחילופי הטבעות מתחת לחופה במספר תשובות, ולדעתו קדושין כאלו פסולים, כשנשאל לכשרותם של קדושין שנערכו ע"י רב רפורמי, הוא ענה:

"הנה ראה כתר"ה מה שכתבתי בקידושין שנעשו על ידי הרעפארמער ראבייס, שאין לחוש להם כלל, כי לבד שאין שם עדים כשרים, הרי הרבה מהן ואולי כולן, אין עושין מעשה קידושין כלל, דאף שנותן לה טבעת, הרי גם היא נותנת לו טבעת, ומוכיח נתינתה על נתינתו, שהוא רק מתנה בעלמא[1], על שנעשו איש ואשה[2], אבל עשיית הקידושין היה בלא כלום, דאף דברים אולי אינם, ולא שבזה מקדשים זא"ז, שנימא שנתינת הבעל היה לקידושי, ונתינת האשה שג"כ נתנה לקידושין, הוא דברי הבל, דהא הם אינם מקדשים כלל, אלא היתה תשובת דברים על שאלת הראביי, אם רוצה ליקחנה לאשה ומשיב הן, ואותה הוא שואל אם היא רוצה שיהיה בעלה או שתהיה אשתו ומשיבה הן, שזה אינם אף דברים של קידושין, אלא דברים שרוצים בהאישות, ואח"כ נותנים זל"ז הטבעות על האישות שנעשה בדבריהם שהשיבו הן, שזה לא היה כלום אף אם היה נעשה זה לפני עדים[3]" .

בתשובה אחרת[4] הדנה בבני אשה שנישאה אצל ראביי קנסרווטיבי, שנישאה לאחר בלא גט. הוא כותב:

"... דהא עושין הרבה אינשי דברים שבדו מעצמן שגם הכלה נותנת טבעת להחתן תחת החופה בשעת קידושין ואומרת ג"כ איזה דבר שהרבה ראבאייס הכניסו זה בענין מעשה הקידושין ולא ניכר מי מקדש למי אם החתן את הכלה או הכלה את החתן, ואולי נראה שהוא רק מעשה שחוק דחלופי דנתינת מתנות לסימן בעלמא על שנעשו בחשיבות איש ואשתו, ולא שהוא מעשה קנין אישות שהצריכה תורה, שאולי לפי כוונה זו הוא כלא נעשו קידושי תורה ולא נתקדשה כלל והוא אצלי ספק גדול שלא מצאתי לזה ראיה עדיין".

באותה תשובה הוא מציע פתרון לרב מסדר קידושין שמכריחין אותו לערוך קידושין שבו תתן הכלה טבעת לחתן:

"וכשנזדמן לרב אחד באיזו חתונה שמכריחין אותו והוא אנוס בפרנסתו לעשות הקידושין דוקא באופן שהכלה תתן ג"כ טבעת להחתן צריך להודיע אותם וגם להעדים כי רק נתינת החתן להכלה הם קנין הקידושין, ונתינת הכלה להחתן לא שייך להקידושין כלל, אלא הוא רק מתנה בעלמא ואמירתה תהא בלשון שהם דברי נתינה לאהבה ולחבה אחרי שכבר הוא בעלה".

ואילו בתשובה אחרת הוא כתב[5]:

"... תשובה דסימן י"ח היתה ברב כשר שסידר הקידושין דנתינת טבעת מהחתן להכלה לפני עדים ובאמירת החתן הרי את מקודשת לי, אך אחר זה הניח לעשות דבר הבל בעלמא, שגם הכלה נתנה להחתן טבעת ואמרה הריני מקודשת לך או אתה מקודש, אף שודאי מה שהניח הרב להכלה לעשות זה עשה איסור גדול[6], מ"מ מה שעשה כהוגן שהוא מעשה הקידושין היה כדין[7], אף שנכנע לרצון הכלה שגם היא תתן לקידושין להחתן ותאמר שהיא מקדשת".

ומה כאשר הכלה נותנת את הטבעת מיד לאחר קבלת טבעת מבעלה?

במאמר "קדושין קונסרבטיביים"[8]   מובא בשם הרב זלמן נחמיה גודלברג: "שאין בכך כדי לפסול את הקדושין, שהרי במקדש לא אמרינן 'תוך כדי דיבור כדיבור דמי', ואם כן, מה אכפת לנו מה עשתה האשה לאחר שהבעל קידש אותה בטבעת".

[1] דבריו ש"ומוכיח נתינתה על נתינתו, שהוא רק מתנה בעלמא" תמוהים, וכי היכן היא ההוכחה?

[2] אף אם הטכס הריפורמי מקורו אינו בטקס הנוצרי, ונתינת הטבעת אינה לשם מתנה, הרי שהנתינה לא היתה לשם קידושין.

[3] טכס הנישואין הרפורמי כפי שהוא מתואר ע"י ר"מ פיינשטין, דומה לטכס הנישואין הקתולי.

[4] שו"ת אגרות משה אה"ע ד סי' יג.

[5] שו"ת אגרות משה אה"ע ד סי לב.

[6] אין ספק שה"איסור הגדול", אינו קשור למעשה הקידושין, וכפי שכתב הרב פיינשטין בעצמו, אלא שהוא קשור למניעי האמירה-השיוויון, וכפי שהרב פיינשטין כתב במקום אחר (שו"ת אגרות משה או"ח ד סימן מט): "הנה בדבר הנשים השאננות והחשובות אשר בעניני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה, ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים, ורוצה שאביע בזה דעתי בעצם הדבר ואיך שיתנהג כתר"ה. ... אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעומתה על השי"ת ועל תורתו, אין זה מעשה מצוה כלל, אלא אדרבה מעשה איסור, שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר".

[7] לדברי הר"ן יל"ע, אף אם נתינת הטבעת היתה לאחר הקידושין, הרי שהטבעת היתה ברשותה למטרת "קידושי" הבעל לפני הנישואין, האם אין זה מוכיח שבשעת הקידושין לא היתה לאישה כוונה ל"הפקיר" את עצמה לקנין הבעל.

[8] תחומין יח, עמ' 90.

<אמנם כאן הרב סתו עד כמה שהבנתי אינו מציע שהגבר יקבל את הטבעת מתחת לחופה> 

מהו פירושם של "הרב סתיו מוסיף כי כיום רבנים רבים מאפשרים לכלה להעניק טבעת לחתן לאחר שבע ברכות הנישואין" שבהודעתך מ6/5/2015 13:00? 

בחופה או לאחר שבעת ימי המשתה? 

__________________ 

>וכבר היה דיון אצל רב אחר מן המחנה הלא חרדי, הלא הוא הרב שרלו, שכתב על הצורך של הכלה לא להיות סבילה מתחת לחופה. אלא שזה נושא אחר<

בגמרא[1] מופיע לימוד על המלים "כי יקח", שממנו ניתן להבין שבקידושין כאשר הבעל לוקח, האשה לא יכולה להלקח:

"ר"ש אומר: מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה, ולא כתב כי תלקח אשה לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו".

ואף שהוא מאמר בעל משמעות "אגדית" ולא "הלכתית", הרי שלדברי הר"ן[2], המאמר הוא בעל משמעות הלכתית "עקרונית" בקידושין, ומדבריו:

 "... כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש, לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל, ומש"ה אמרי' בפ"ק דקידושין דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש, אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה, ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו, הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל...".

לדברי הר"ן, משמעותו של "כי יקח" הוא, שכדי שקידושין יחולו צריך שהבעל יקח את האשה, ולקיחת האשה חייבת להיות תוצאה ממה שהבעל זוכה בה מן ההפקר, ללא כל "נתינה" שהיא מצד האשה, אפילו לא "נתינת עצמה" לקידושין.

היה מי[3] שכתב שה"סיבה" למדוע הבעל הוא המקדש והמגרש, היא: "משום היותו (הבעל) הפעיל ביחסי אישות, או מהיותו זה שמחוייב במצות פריה ורבייה".

"... בכל זאת, הצד הפעיל במעשה הקידושין, וגם במעשה הגט, הוא הבעל. באירוסין - "נתן הוא ואמר הוא"[4], בנישואין - הבעל מכניס את אשתו לתוך ביתו-חופתו[5], ובגירושין - "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה". יתכן שהבעל הוא הפעיל בכל אלה - למרות ההדדיות שביחסים בין שני בני הזוג - משום היותו הפעיל ביחסי אישות, או מהיותו זה שמחוייב במצות פריה ורבייה".

ותמיהני, כיצד ניתן לומר שעל הבעל להיות המקדש, בגלל "היותו הפעיל ביחסי אישות, או מהיותו זה שמחוייב במצות פריה ורבייה".

_______________________ 

תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/05/2015 12:59:38