לחברי הפורום - מתארגנת עליה לקבר ר' משה די ליאון בל"ג בעומר

מנהג פקידת קברי צדיקים ומתוכם רשב"י בחדש ניסן-אייר הוא קדום לפני בוא הספרדים לארץ ישראל וזה כהמשך (והתפתחות) מפקידת קברי צדיקים כללית שמוזכרת הרבה בחז"ל בצורה חיובית (גם אם מקןר המנהג ברגשות אליליים קדומים ו/או ברגשות טבעיים ועל פי האמונה שאחרי שהאדם מת נשאר משהו).

אחר שעלו הספרדים לארץ עם "קבלתם" נהפכה העלייה לקבר רשב"י לסמליות של אמונת הקבלה.

אחר שנים רבות (כשעלו ה"אשכנזים" לארץ* ?) חזר הדבר למקומו וכיום אמנם נשאר הייחודיות של קבר רשב"י משאר קברי צדיקים אבל הרעיון בטל (לא לגמרי...) והעולים עולים בתור עלייה לקברי צדיקים כפי שהייתה נהוגה מימי קדם.


עלה נעלה וירשנו אותה


* מקווה שאין כאן גזענות 

הוי אריאל אריאל

לא באתי לטעון בזה דבר 
הצגתי נתון שכבר ציינוהו קודמיי
"מורי" זה לא בהכרח האר"י 
ואולי הבין הגר"א כן רק בהקבלה לדבריו (לדעתו) האחרים - אין לי מושג.

געגועים לישעיהו ליבוביץ - ספרים - הארץ

מיודעינו הד"ר לעניני שירותים והמסתעף

לכשתגמור, אם תגמור, תוריד את המים.

בער,

כתבת 'האם האמין במה שכתב ? 
האמנם לא בא לעקור אמונת המקובלים ולהפכה למשלים שאין מאחריהם כלום (לדעתו) 
וזה סודו שהחליף את הספירות וכו' ב"דרכי הנהגות" (ראה לדוגמא מה שצווח עליו בעל הלשם).  
ותכלית הטוב שיכול אדם להגיע / להגיע לאדם היא (לדבריו) הידבקות הנפש במושכלות וכרמב"ם.'

אינני מבין אותך, לדעת הרמח"ל אין מאחורי המשלים כלום?? מה יותר אמיתי מהנהגה?
ובאלו שמאמינים שהספירות אינם משל אתה מסוגל בכלל לדון? כבר ריא"מ עשה צחוק מהם, ולמיטב ידיעתי גם בחסידות הפכו את הקבלה למשלים, אך בסגנון שלטעמי הרבה פחות בעל תוכן. מכתבו של בעל התניא שציטט שותף עוסק רק ביחס לסוד הצמצום, ולדעתי גם הוא לא נכון, הרעיון שר"ח מוולוז'ין חלק על רבו בדבר כזה לא הגיוני, ובמיוחד שגם הוא מתלונן על החסידים בדיוק באותו עניין של 'אומרים לעץ ולאבן אלי אתה'.

מתקפתו של בעל הלשם, לקוצר דעתי אינה שונה מאמונתם של מתמטיקאים אפלטוניים שמאמינים שמספרים 'קיימים' היכן שהו. יתכן והדבר נכון, (ור' שריה דבליצקי טוען שרמח"ל מסכים לו), אך מה משמעותו?

ואיזו תכלית טוב אחרת אתה מכיר?

עם זאת אני חושב שיש הבדל בין הרמב"ם והאחרונים, הרמב"ם הושפע מהפילוסופיה הערבית ולדעתו הדבקות במושכלות היא היא הישארות הנפש, האחרונים כולל רמח"ל מאמינים שקיום הנפש הוא דבר לעצמו והשגת הבורא היא השכר. כמדומני שזה מתבטא כבר במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן על עונש הכרת.

מתוך מחקר שפירסם אלחנן ריינר (בסינון השטויות ועוד)


נתונים:

1  יש כמה מקורות ארצישראליים שצום מות יהושע הוא בי"ח באייר (ר"א הקליר בקרובה לט"ב, פיוט ירחים לרב פנחס הכהן, כתובת בבית כנסת ברחוב, רשימת צומות בערבית - הלכות אר"י מרגליות) ולא בכ"ו בניסן כמו שהוא בהלכות גדולות ועוד.

2 היו מסורות על קבר יהושע בגליל (כמה מקורות) בהר מירון (עפ"י סיבוב רבי פתחיה, ומסורת שהובאה בשלילה בחלק מכתה"י של כפתור ופרח).

תיאוריה:  אולי כבר נהגו אז לעלות למירון בי"ח באייר.

בחזרה לנושא קדמות הזוהר

המשך ההודעה הקודמת (לא הצלחתי לתקנה):

קצה החוט היחיד שאני מכיר להוכחה רציונלית לקדמות הזוהר, הוא קדמונים שהאמינו בכך. זאת אומרת שכדדי שאקבל את ההוכחה, עלי להאמין במוחלט שקדמונים אלו היו יותר חכמים ו/או יותר אובייקטיביים ו/או יותר מקושרים לעולמות מטפיזיים, מקדמונים אחרים שלא האמינו בכך, וממני, (כיון שכאמור, אינני מכיר הוכחה אחרת).

אם יש למישהו התחלה של הוכחה מכיוון אחר, אשמח לקרוא ולהחכים.