במחשבה שניה, יכול להיות שטעיתי לגבי עזרתו של מושא האשכול בענייני רפואה.
תוקן על ידי בסדר_הבנו ב- 12/05/2015 07:03:27
נשלח ב-12/5/2015 08:34
קשה לי ליישב את המאמר עם מה שידוע לי, מידע אישי ומספריו וגם ממה שמתפרסם אודותיו.
אולי היה כדאי לבדוק אם המאמר באמת יצא מפרי עטו?
בן כמה היה כשכתב אותו?
אפשר גם שטעה בשעה שכתב את הדברים.
העולם טועים בשתים: שאדם גדול אינו יכול לטעות ושהטועה אינו אדם גדול (ר' נחמן מברסלב, לפי המובא בשמו).
ומכיון שאני מרשה לעצמי לעתים לחלוק על כך שמן המפורסמים לגדולי ישראל (בקבלה, אבל לא זה הנושא כאן) אינם באמת בגדר של "אדם גדול", אוסיף כי ידיעותיו בתורה, עצותיו בעניני רפואה ובעוד תחומים של חכמה, כן מצדיקים את הענקת התואר הזה, "אדם גדול", לרח"ג.
מעתה עלינו לשאול לא מה התואר הנכון שיש לחלוק לו, אלא מה היו הטעויות במאמר, אם היו, ואם הוא מפרי עטו, וכיצד הגיע לטעון את הטענות האלו? האם היה אנטי ציוני? מה ידע על הציונות? ועל הציונים ומנהיגיהם? על מה הסתמך?
צריך גם לזכור שכאשר מדברים על "ציונים" זו קבוצה רחבה למדי. ניתן לכלול בה תלמידי חכמים, מהרב ריינס ועד הרב קוק, אך גם בן גוריון וביאליק יכולים להחשב בין הציונים. עשוי אדם לטעון שהרב ריינס והרב קוק היו תלמידי חכמים ואף בגדר של "אדם גדול" ולסבור שבן גוריון וביאליק הם רשעים. לפיכך, כאשר כותבים נגד ה"ציונים", צריך לברר את הכתובת המדוייקת שעליה חלים השבחים או הגינויים.
דברי האחרונים הם בגדר שאלה. לא רק על מה התבסס הרח"ג במאמרו, כפי ששאלתי לעיל, אלא גם נגד מי כתב. מי הם ה"ציונים" שנגדם כתב?
הבאת דבר מעניין מאד בשם הרב חיים גריינמן, וכדאי לעיין בדברים.
אם זאת שים לב כי הפורום משמש לבירור של שאלות בתחום התורה, הפילוסופיה והמדע. ומן הסתם גם ההיסטוריה.
אין אנו עוסקים במניעים של הכותבים. יכול אדם לכתוב כאן מפני שהוא סבור שהוא מייצג את הדת היהודית ויכול הוא לכתוב כאן מפני שהוא מייצג לדעתו את האמת שהיא נגד הדת.
יכול אדם לכתוב נגד מי שירצה, ולא נדון במניעיו. אבל כן נדרוש כאן דרך ארץ ושפה נאה ובעיקר - יושר אינטלקטואלי.
הדברים כמובן אינם מיועדים לך או רק לך, אלא כתזכורת לכל באי אשכול זה, שעלול להיות מעורר מחלוקות...
הנחת היסוד של כותבים חרדים היא לא פעם שהיהדות נהדרת ונפלאה, המשפחה היהודית היא לתפארת, המוסר ללא רבב, אין כמו שבת למנוחת הגוף והנפש, והמצוות רק מעניקות נחת ושמחה למקיימיהם. הנחה זו נתקלת במציאות המרה שרוב עם ישראל זנח את הדרך הנפלאה הזו. א"א להאשים את המערכת ולא את נושאיה, שברור שנושאי מערכת כזו נפלאה הם יודעי כל ומביני כל, לכן כל הזמן מחפשים אויבים, סוכניו של השטן, שכל מטרתם היא לקעקע את היהדות, ושנאתם כה עזה ואמצעיהם כה מתוחכמים, שהם מצליחים במלאכתם הבזויה, למרות שהגיונית הם לא היו מסוגלים לכך. כיום השכלה אינה אויב, חוץ מאתרא קדישא הדין, נותרה לנו הציונות.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 12/05/2015 12:14:02
נשלח ב-12/5/2015 13:13
בזמנו גרתי בבני ברק עשרות ומאות חולים ומשפחותיהם חיכו לו בבוקר לאחר התפילה, והיה מתפנה לכל אחד חרדי וחילוני בעצה בעניני רפואה, עד שזרח אורו של הרב פירר ואז אמר בענונותו, הוא גדול ובקיא ומומחה ממני, ופסק. הרב שך וחבר מרעיו הדיחו אותו כי הוא לא היה בעל השקופה.
נשלח ב-12/5/2015 13:15
בעב
אל דאגה, אם ההשכלה לא באה לבערל, בערל יגיע על 4 להשכלה.
מימוני
עם כל הרצון להמליץ טוב, צריך להיות עיוור או בור בכדי לייחל לחיים בארצות ישמעאל לפני פרוץ הציונות. כנ"ל להשערה כי מדיניותו של היטלר הושפעה בכהוא זה מהכבשה שנתגאתה.
לא שרב אינו רשאי להיות בור בהיסטוריה, אבל אם הוא כזה חבל שיכתוב מאמרים המבוססים על כך.
ולייחל להיות עם משועבד ששכרו בצידו שאין לו מלחמות – מלבד שבחשבון אחרון כדאי להיות עצמאי (אף אחד לא ישלוט עליך ללא גביית מחיר) זה גם מלווה באינסטינקט אנושי נורמלי ובריא להיות עצמאי, שחבל שיש נטיה להרוג אותו.
שאלה כללית – האם חובה לשאול ברופאים או שניתן הלכתית לוותר על כך וללכת לחובב?
נשלח ב-12/5/2015 13:25
תשובה כללית
קיצור שולחן ערוך סימן קצב
סעיף ב דרש רבי פנחס בר חמא, כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. ונוהגים לתת צדקה לעניים בעדו, כי תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. גם נוהגין לברך את החולים בבית הכנסת, ואם הוא מסוכן מברכין אותו אפילו בשבת ויום טוב, ולפעמים משנים את שם החולה כי גם שינוי השם קורע גזר דינו.
סעיף ג התורה נתנה רשות לרופא שירפא שנאמר ורפא ירפא, ולכן אין לו להחולה לסמוך על הנס, אלא חייב להתנהג בדרך העולם לקרות לרופא שירפאהו, וכבר כמה חסידי עולם נתרפאו על ידי רופאים. ומי שמונע את עצמו לקרות לרופא, שתים רעות הנהו עושה, האחת דאסור לסמוך על הנס במקום שיש סכנה, ודבר זה גורם שיזכרו עונותיו בשעת חליו, ועוד דהוי יוהרא וגיאות שסומך על צדקתו שיתרפא בדרך הנס, ויש לו לקרוא להרופא היותר מומחה, ובכל זאת לבו יהא לשמים ויבקש רחמים מאת הרופא הנאמן יתברך שמו, ואך בו יבטח לבו.
נשלח ב-12/5/2015 13:29
צור ארליך (מדף הפייסבוק שלו)
בהפרש של שבוע
שני ימי זכרון סמוכים כל שנה לטובת החישוב הכללי כמה עולה לנו עם מדינה וכמה עולה לנו בלי
נשלח ב-12/5/2015 14:53
נשלח ב-12/5/2015 20:39
תלמיד ט' וכולם
נראה לי שיש כאן כמה דרגות של טעות וטעיה.
א. יש מי שסובל מבורות בנושאים מסויימים.
ב. יש בור שחושב שהוא יודע, ויש בור שיודע שאינו יודע.
ג. יש שיודע שהוא טועה, או שבקלות יגלה שהוא טועה, או שהיה לו לחשוד שהוא טועה. ובכל זאת הוא מביע דעה שלגביה אפשר לומר שהוא בור (קרוב לאנוס או פושע שלא למד), שוטה (שאינו מסוגל להבין) או רשע (משקר בכוונה ).
עכשו, איך תרצו לאפיין את מחבר המאמר? ואיך זה יסתדר עם שאר ידיעותיו המפליגות והמפליאות בעניני העולם הזה?
ואף אני שואל:
1. האם הרח"ג כתב את המאמר הזה? זה ודאי? בן כמה היה?
2. מה היה הרקע הלימודי שלו - מעבר לגמרא ומפרשיה ופוסקיה?
3. האם יתכן שהוא למד מאז וגילה שטעה, אבל משום מה לא פירסם תיקון למאמר שכתב אז?
עד שלא אדע תשובות לשאלות אלו, ממש איני מצליח להבין איך נכתב המאמר ההוא שהובא כאן.
יש אפשרות נוספת, המדאיגה לא פחות, והיא שהוא ידע שהוא אינו מציג דברים בדייקנות, אבל היה לו אכפת יותר מהמסר האידיאולוגי מאשר העובדות.
(יתכן גם שהשתמש במילים לא בדייקנות, כפי שניסיתי להמחיש לגבי המילה "ציונות" שיכולה לתאר גישות שונות ותתאים לאישים שונים מאד).
***
עוד שתי הערות חשובות.
ראשית, דנו כאן בבסיס העובדתי שלקוי במאמר. לא דנו כאן ביומרה לקשר בין אירועים וגישות לבין תולדות, מתוך איזו יומרה לעמוד בסוד גבוה.
כלומר, הכותב, יהיה מי שיהיה, סבור שהוא יודע להסביר מה מקור הצרות שבאות על עם ישראל: בגלל הציונות (העליה לארץ, מרד באומות העולם, או הקלקול שהביאו מנהיגי ישראל לעולים החדשים שהיו דתיים והועברו על דת - או שמא גם זה סילוף?)
והרי לא ברור לכל קורא, בניגוד למחבר, שיש מרד בהקמת מדינה, שהרע שעשו מנהיגי המדינה צריך להיזקף לחובת תושביה, שרובם ככולם אינם שותפים למזימה ואולי היו מעדיפים אחרת.
כמו כן יש כאן יומרה להכיר את הסיבתיות האלוקית של הגמול, שניתן לומר ש"זה כנגד זה". דומה שהמבקש להביע דעות כאלו צריך לכל הפחות לזכור שהוא רק משער ואינו יכול לטעון לידיעה ודאית...
*** ונוסף לכל -
הרח"ג עשה הרבה ולמד הרבה וכתב הרבה. האם אשכול שנקרא "משנתו של הגרח"ג" אמור לעסוק במאמר אחד בודד?
איני תלמידו (אאוטינג?) אבל אילו הייתי תלמידו, הייתי מבקש לאזן, או באשכול זה, או באשכול חליפי שיביא מדברי תורתו, והכוונה באופן שיטתי המתאים לאכסניה שלנו.
טעות בנושא כזה אינה טפשות או רשעות אלא טעות בהכרת ההיסטוריה. אני לא חושב שאפשר להאשים רב בדברים כאלו ע"ס אי הכרת ההיסטוריה, ככלות הכל הוא אינו היסטוריון. טפשות תוכח אם נקרא את ספריו ונראה שרמתם נמוכה מאד - מה שממש לא קרה. כמובן שהייתי מעדיף שרב יבדוק את ההיסטוריה לפני שהוא מדבר אבל לא הייתי מגדיר אותו כלוקה באחת מהבעיות האלו, זאת כמובן בהנחה שהוא אכן כתב את המאמר ואכן טעה (יש, רק לפני כמה שבועות הוכחת אותי שאין לקבוע עובדות בנושאים כאלו בלי בדיקה מבוססת) את חכמתו הרפואית אני מכיר מניסיון משפחתי. אם הוא יותר טוב מפרופ' שעסק כל ימיו בתחום הזה?.. אין בזה הרבה היגיון, אמנם נוכל להעלות השערה שיש לו אולי אינטואיציה טובה שאין לפרופ' מסיבות שונות, כך שבתחומים מסויימים מאד הוא יהיה עדיף והכל תלוי במידע עובדתי שאין לי מספיק ממנו.
נשלח ב-12/5/2015 23:44
האמת שאילמלא קנאים לחלוקה ו/או להמשך הגלות התנגדו ועיכבו בעשרות שנים את הנסיונות של הרב קאלישר והרב מוהליבר לכונן תנועה ליישוב א"י, יישוב יהודי של מאות אלפי יהודים יראי שמים ושומרי מצוות היה יכול להיות בא"י עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. בתקופת העליה הראשונה, כאשר ראשי ביל"ו פנו לחב"ד שיתמכו בהם, אמר להם רבי שמואל שניאורסון שאם היו שומרים בשם תנועתם על סופו של הפסוק, היה נוסע אתם ולוקח עמו 100,000 חסידים. תנועת ביל"ו מנתה 50 סטודנטים יהודים, וכמובן נשאלת השאלה למה 2,000 חרדים זקוקים לסטודנט יהודי מאמין כדי לעלות לא"י.
תוקן על ידי מם80 ב- 12/05/2015 23:51:10
נשלח ב-13/5/2015 00:43
הרב חיים גריינימן זצ"ל היה ת"ח גדול, בעל שיטת לימוד יעילה מאוד. חבל שלא זכתה להפצה רחבה יותר.
הרעיון במאמר לעיל איננו של רח"ג, אלא בסך הכל פיתוח של דברי החזו"א לבן גוריון.
קשה לאמוד כיצד היתה ההיסטוריה נראית אם דה-האן הי"ד היה מוביל את הפוליטיקה הארצ-ישראלית.
ככלל, הדרך להערכת אישים כיום איננה מתבססת על הסבר ושיכנוע, אלא על דמגוגיה שעוקפת את הצורך בהבנה. מספרים לך שכולם העריכו, כולם העריצו, כולם התייעצו, ומה שנשאר לך זה רק להצטרף לעדר.
נשלח ב-13/5/2015 00:58
פקחות, להבדיל מחכמה, היא היכולת לקרוא אנשים, ולפעול בחיי המעשה. הפיקח מודע בחריפות לחסרונותיהם של הבריות, וצריך בגרות והגינות כדי לא לרחוש להם בוז, ולא לתמרן אותם. הפיקחות נמדדת לפי הצלחה.
מפעליו של רח"ג אינם כמידתו, והם בהיקף של אדמו"ר קטן. החיקוי של דודו מנע ממנו להתפתח.
יעוץ רפואי הוא שילוב של כישרון, ניסיון הנרכש תוך כדי פעילות, והכח של הפנייה לרפואה פרטית.
מורשת הרב אי"ש קרליץ זצ"ל ואחייניו, היא התפיסה של סמכות גדול הדור ושיקול דעתו כסנהדרין. אקטיביזם הלכתי.
