| באור פרק כו פסוק ג "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם" אמרו חז"ל בתורת כהנים: "אם בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה. משום שאי אפשר לומר שהכוונה למצוות, כי כבר נאמר "ואת מצוותי תשמרו". הסיבה שלימוד תורה נקרא חוקה, דבר שנראה ללא טעם הגיוני, משום שבלימוד תורה יש מצוה ללמוד גם דבר שלמד כמה פעמים וכבר יודע אותו. ועוד, גזר הקב"ה שיהיה האדם לומד ושוכח, בכדי שלאדם תהיה סיבה ללמוד בחשק. ומפני מה אומר "בחקתי", לשון רבים? הסבר אחד: לרמוז לב' תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ולפי המסורת, "בחקתי" הוא לשון יחיד, שהרי אין ו' בין ק' לת'. ודבר זה בא לומר שתורה שבעל פה כלולה בתורה שבכתב. הסבר שני: לומר שצריך לקבוע עתים לתורה ביום ובלילה. ולפי המסורת זה לשון יחיד, כי שני העתים צריכת להיות ביום אחד. הסבר שלישי: בלימוד תורה יש שני דברים, אחד ללמוד לעצמו, והשני ללמד לאחרים, לכן אמר לשון רבים, שיש בלימוד תורה שני דברים. ובמילה "תלכו", התכוון לומר שצריך לעסוק בתורה אפילו כשאדם הולך, כנאמר "ובלכתך בדרך". הסבר רביעי: חז"ל לימדונו שיש בתורה ארבע דרכים - פשט, רמז, דרוש וסוד, ומדרכים אלה יש שבעים פנים, וכל דרך יש לה כמה שבילים. לכן אומר "בחוקותי" לשון רבים, לומר, שילמד את כל הדרכים שיש בתורה, ולא יאמר אדם שאין בתורה אלא רק פשט המובן לכל. הסבר חמישי: חז"ל אמרו שהתורה נקנית במ"ח דברים, ורק באמצעותם אפשר לקנותה. לכן אומר הכתוב "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם", כלומר, אם רוצים להשיג את התורה, צריך "ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם", כלומר, צריך לעשות את המ"ח דברים שנקנית בהם התורה. והנה, חלק מהם הוא על ידי מניעת מעשים, וכנגד זה אמר "תשמרו". וחלק מהם הוא על ידי עשיית מעשים, וכנגד זה אמר "ועשיתם". פרק כו פסוק ו "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" צריך להבין, מדוע הוצרך להבטיח שלום בארץ, אחרי שכבר אמר בפסוק ה' "וישבתם לבטח"? יש לומר, שכאן הבטיח לבני ישראל עצמם שיחיו בשלום זה עם זה ותהיה ביניהם אחווה ורעות. פרק כו פסוק ז "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב" צריך להבין, מדוע לאחר שהבטיח הקב"ה שישבו לבטח ובשלום נאמר "ורדפתם את אויביכם"? יש לומר, כי מה שהבטיח הקב"ה שישבו בשלום ולבטח, הוא מצד זה שאומות העולם לא ירעו ולא ירדפו אחר ישראל, אבל הקב"ה לא אמר שישראל לא ירדפו אחרי האומות, אלא להיפך, כאן בפסוק אומרת התורה שישראל ירדפו אחרי האומות. זהו הנס הגדול, שיש שלום מצד האומות, למרות שישראל רודפים אחריהם. וקרא אותם הכתוב 'אויבים', לא בגלל שהם באים ורודפים אחר עם ישראל, שאם כן אין כאן ישיבה לבטח ושלום, אלא קרא אותם 'אויבים', מפני שהם אויבי ה', וגם משום שיודע הקב"ה שהגוים בטבעם הם שונאי ישראל. פרק כו פסוק יט "ושברתי את גאון עוזכם" חז"ל מפרשים ש"גאון עוזכם", זה בית המקדש. והוא נקרא כך, מאחר שאם בית המקדש ישאר על מקומו, בני ישראל יחשבו כי הקב"ה עדיין חפץ בהם, ועל ידי כך הם מתחזקים, לכן נקרא "גאון עוזכם". ועל זה אומר "ושברתי", כדי שיחזרו בתשובה. | האור החיים כלשונו פרק כו פסוק ג בתורת כהנים אמרו וז"ל יכול אלו המצות, כשהוא אומר 'ואת מצותי' וגו', הרי המצות אמורות, מה אני מקיים 'אם בחקתי' להיות עמלים בתורה, עד כאן. וטעם שקרא הכתוב עמל התורה חוקה, לצד שיש בה מצוה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמיים וג' והם ידועים אצלו, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק, ותמצא שאמרו ז"ל (קה"ר ג) כי לטעם שילמוד האדם תורה בחשק תמיד גזרה חכמתו יתברך שיהיה האדם לומד ושוכח. וטעם אומרו 'חקתי' לשון רבים, ירמוז לב' תורות, תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, ומסורת התיבה לשון יחיד, שאין וא"ו בין קו"ף לתי"ו, לומר כי תורה שבעל פה היא כלולה בתורה שבכתב ושם בנינה. עוד רמז באומרו 'חקתי' לשון רבים, על דרך אומרו 'והגית בו יומם ולילה', שצריך לקבוע עתים בתורה ביום ובלילה, והמסורת לשון יחיד, כי שני העתים הם ביום אחד. עוד ירצה כי צריך האדם בקיום מצות התורה, שני דברים, האחד ללמוד לעצמו, והשני ללמד לאחרים, דכתיב 'ולמדתם אותם את בניכם ושננתם וגו'', לזה אמר 'חקתי' לשון רבים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, כאומרו 'ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם'. וטעם אומרו לשון הליכה, לומר שצריך לעסוק בתורה אפילו בהליכתו, על דרך אומרו 'ובלכתך בדרך', 'באהבתה תשגה תמיד' וגו'. עוד ירצה על פי מאמרם ז"ל (זהר ח"ג רב) כי התורה יש בה ארבעה דרכים, והם פשט, רמז, דרוש, סוד, ומאלו נפרדו שבעים פנים, וכל אופן לכמה אורחין ושבילין ונתיבות, והוא מה שאמר 'חקתי' לשון רבים, 'תלכו', פירוש בכל אורחין ושבילין ילך בהם בפירוש הכתובים, ולא יאמר שאין בתורה אלא פשט המובן לכל. או ירצה על דרך אומרם ז"ל במשנת חסידים (אבות ה) התורה נקנית במ"ח דברים, כי לא כל הרוצה לקנות תורה ישיג קניינה אלא באמצעות המ"ח דברים, והוא מה שאמר כאן 'אם בחקתי תלכו', אם אתם חפצים להשיג התורה, תנאי הוא הדבר 'ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם', שהם אותם המ"ח דברים, כי יש בהם בחינות המניעות וכנגדם אמר 'תשמרו', ויש בהם בחינות המעשה וכנגדם אמר 'ועשיתם וגו''. פרק כו פסוק ו צריך לדעת למה הוצרך לומר זה אחר שכבר אמר 'וישבתם לבטח', ואולי שיכוין על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות שיטע ה' ביניהם שלום וריעות. פרק כו פסוק ז קשה, אחר שהבטיח בשלום ובבטחה, מה מקום לומר כן. אכן ירצה כי מה שהבטיח הוא ממה שמהאומות להם שלא ירעו ולא ישחיתו, אבל לא ממה שמישראל לאומות, וזו היא עיקר נס ההבטחה שלא יאמרו כי השלום והבטחה הוא לצד שגם הם לא ירעו ולא ישחיתו לאומות ונמצאו כגומלין, תלמוד לומר 'ורדפתם וגו'' כי אתם תרדפו אותם ותאבדום, ואף על פי כן תשבו בבטח ובשלום ולא תעבור חרב בארצכם. ומה שקרא אותם הכתוב אויבים, לא לצד שהם באים לצור על עיר הקודש, שאם כן אין בטח ואין שלום ליושביה, אלא קרא אותם אויבים לצד אויבי ה' רשעי הגוים נקראים אויבי ה' ואויבינו, גם לצד שיודע ה' כי כל האומות שונאי ישראל בטבע המתקנא והיא שנאה יסודית ואין לה תמורה. פרק כו פסוק יט 'גאון עוזכם', אמרו ז"ל (תו"כ) זה בית המקדש שנקרא כן, והכוונה בזה כיון שלא חזרו בתשובה זה יורה שחושבים בדעתם כי ה' חפץ בהם דיין, ממה שעודו שוכן בתוכם, ובזה מתחזקים, לזה אמר 'ושברתי וגו''.
|
