חג שבועות

שני דינים שאולי הן כתוצאה הממחלוקת בפרשנות הנ"ל 

1 מצוות ספירה

בשונה משמיטה ויובל (גם שם מחלוקת ראשונים) וזב וזבה שכתוב בהם ספירה ומכל מקום הכוונה לשים לב שכשיגיע היום האחרון / השנה האחרונה דינו מיוחד.  כאן פירשו חז"ל לספור בפה ואולי כדי להוציא מלבם של צדוקים.

2  תשלומין
 ביום טוב לבית שמאי ואם חל בשבת לדברי הכל אין מקריבים חלק מהקרבנות וצריכים להקריבם אחר כך לכן אמרו שיש לו תשלומין כל שבעה  שאם אינו יום אחד יהיה כמו שאר החגים ואולי הטעם שבכל שבעה ימים (50 עד 56 לעומר) יכול לחול חג שבועות לצדוקים....

הקביעות כיום

היא לעולם בששה בסיון. שניסן לעולם מלא ואייר חסר 

מעניין שבספר זוהר חדש שכשמו כן הוא שלא נתחבר ע"י מחבר הזהר הראשון (רשב"י / רמד"ל) אלא (?) אלפי/מאות (בהתאם) שנים אחר כך מצויין פעמיים בפרשת יתרו דף ל"ז ע"א ובסוף פרשת בלק שהחג הוא בחמשה בסיון.

ולפי דרכינו נראה שבפרת יתרו אגב שיטפיה סבר שכתוב בתחילת יחזקאל "בשלישי בחמשה לחדש" במקום "ברביעי בחמשה לחדש" (ובספר חומת אנך על יחזקאל הבין שלדעת הזהר "ברביעי" פירושו ביום רביעי בשבת...) ויש עוד כיו"ב. 

יום מתן תורה 

כבר האריכו הרבה שחז"ל בהרבה מקומות (כגון* ביומא ד ובסוטה ט ובפסחים סז ובתענית כז ובמגילה לא ועוד הרבה) ציינו כדבר פשוט שחג השבועות הוא ביום שניתנה תורה ושכן הוא גם בספר היובלים (אלא שלדעתו שניהם בט"ו בסיון) ועוד מקורות קדומים.   
וזה כוונת מה שאמרו בחגיגה ו שעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הייתה.


חז"ל בכל מקום שאפו להתאים תאריכים למאורעות היסטוריים וביותר בחגים ומועדים (גם מתוך הגיון שלכן נקבעו התאריכים) כגון שנמחל עוון העגל ביו"כ וקריעת ים סוף בכ"א ניסן וא' בתשרי בריאת עולם ודנו על סוכות ועוד (בספר היובלים הרעיון בא לידי קיצוניות יתר).
הרעיון כבר בתורה שלכן חג המצות והפסח בחדש האביב כי בו יצאת ממצרים 

ובהתאם שבועות בו ניתנה תורה
וזה בהתאם לדעתם בשיחזור ההיסטוריה בשיטת "תפסת מועט" כן הוא כמעט תמיד בשיחזורי סדר עולם בכל הדורת כגון בשנות מצרים ומלכי יהודה וכן מלכי פרס (ראה אשכול מיוחד) וכן כאן כתוב בתורה שבט"ו אייר באו לסין ולמחרת ביום ראשון בשבוע ירד המו ובשבת השניה - כ"ט אייר- עדיין שבתו שם (וישבתו העם ביום השביעי) ועוד כמה מסעות וברפידים אמר משה "צא הלחם בעמלק -מחר** - אנכי נצב" ונצב שם למחרתו עד בא השמש ובאו להר סיני בחדש השלישי ודחקוהו למינימום שבאו בא' סיון וכו' עד שקיבלו תורה בו' סיון. 

לפירוש מסוים (ראה יומא ד) מפורש בתורה ויקרא אל משה ביום השביעי(בסיון) וזה לפי עניין הפסוק אחרי מתן תורה.





* המקורות לא מדויקים אגב חפזי.

** הנידון בשיוך תיבת "מחר" היא על פירוש הפסוק בלבד אבל התוכן מקביל בכל מקרה.

קוראים בתורה בפרשת מתן תורה שזה מאורע של יום כנ"ל 
ולכן מפטירים במרכבה שיחזקאל שבו תיאור מה שראה את ה' וזה היה לעם ישראל בשעת מתן תורה 
בפרשת יתרו "וכל העם רואים את הקלת.." - אתם ראיתם כי מן השמים..
ובתיאור יותר מפורט בפרשת משפטים ויראו את אלקי ישראל .... ויחזו את האלקים 

ופרשה זו שבסוף משפטים היא מקבילה לפרשת יתרו כגון בפרשת יתרו מופיעים כהנים ובמשפטים נדב ואביהוא (ומכאן שהם הכהנים ולא הבכורים, ומה עם אלעזר ואיתמר ?).

אקדמות

הרבה (אחרונים ועוד) תמהו על מדבר המוזר לומר פיוט באמצע קריאת התורה  -אחרי פסוק אחד-  בארמית

אלא שהקדמונים נהגו לתרגם והאשכנזים חלקם נהגו לתרגם רק בחגים כפי שהובא המנהג בתוס', ובמחזור ויטרי יש תרגום ירושלמי על אז ישיר (קריאה של שביעי של פסח) ועוד.  וזה רשות של המתרגם לפני שמתחיל לתרגם והתרגום כבר בטל והרשות נשאר.

ובחו"ל עדיין נוהגים כן לפייט בארמית אחרי פסוק אחד מהקריאה בהפטרה של יום שני וזה מוכיח שנהגו האשכנזים לתרגם גם הפטריות 
ומפייטים בקריאת התורה רק ביום ראשון ובהפטרה רק ביום שני - כנראה שהמנהג החל במקום שנהגו רק יום אחד (או שבשני עשו הכל כמו בראשון) ואח"כ פוצל.

נהגו לקרוא רשימת תרי"ג מצוות בשבועות בעבר נהגו בתוך התפילה (חזרת הש"ץ) והיום הרבה אומרים אותם בפני עצמם בלילה (ראה בהמשך)

מושג תרי"ג מצוות מוזכר בחז"ל הרבה ובניגוד לדברי הרמב"ן בהשגות על ספר המצוות לרמב"ם שפקפק בזה (אבל גם הרמב"ם הקצין לצד שני, אבל אין כאן מקומו)

בחז"ל רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אברים שבאדם שס"ה מצוות ל"ת כנגד שס"ה ימות החמה.

לא אמרו שס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידים שזה מקביל לרמ"ח אברים לפי שחז"ל לא הכירו ולא הזכירו מושג זה של שס"ה גידים וכנראה זה בניגוד לרמ"ח אברים שנמנו בתחילת אהלות זה לא נמנה ולא נספר אף פעם אלא נוצר כהשלמה והקבלה לרמ"ח מצוות עשה - רמ"ח אברים 

המקורות הראשונים הידועים של שס"ה גידים הוא בתרגום ירושלמי (ת"י) על בראשית [ואולי זה הוספה כמו שיש דיונים הרבה על התרגום הנ"ל]. ספרי הרוקח ספר הזוהר 

הראשון שמנה רשימת תרי"ג מצוות (הידוע) הוא בראש ספר הלכות גדולות לרב שמעון מקיירא (כנראה) והוא גרס אחרת 
גירסתו שמ"ח מצוות ל"ת ורס"ה מ"ע ומפרט על פי חשבון זה (כך שאינו טעות שאחרי המחבר) כאמור זה לא מתאים עם כמה חזלי"ם אבל כן גירסתו וכמה ראשונים מוני המצוות (כגון היראים) העתיקו ממנו את הרשימה 
ומעניין שלא התייחסו לזה
(ובה"ג הוצאה חדשה ניסו למספר אותו על פי גירסתינו ...)

מנהג להיות ער בלילה זה (בפסח יש בתוספתא ובהגדה וביו"כ יש במשנה וברייתא יומא יח) מוזכר אצל פילון שכך נהגו האיסיים
(פילון האלכסנדרוני, על חיי העיון, בתוך: פילון האלכסנדרוני - כתבים, ירושלים: מוסד ביאליק והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, עמ' 83 1986)
אחריו מצינו איזכור למנהג אצל ראב"ע בפירוש פרשת יתרו (בספרד ?) ובספר של רמד"ל שכך מנהג חסידים ומקביל בספר הזהר.  ואח"כ תיעוד של ר"ש אלקבץ משנת רצ"ג בערך.

בזוהר יש גם סיפור "תָּא חֲזִי, יוֹמָא חַד אַעִִרַעִִנָא בַאֲתַר דְּרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, אֲנָא וְחַבְרַיָּיא, וְתַקִּינַת לָן אִמֵּיהּ דְּרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי מְנַרְתָּא בְּשִׁבְעָה בּוֹצִינִין, וְאַפֵּקַת סִפְרָא דְרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, כִּי הֲווֹ קָרָאן בְּסִפְרָא דָא הָכִי הֲווֹ נָחֲתִין חַיָּילָא דְמַלְאָכַיָּא לְסַחֲרָא לוֹן, כִּבְנֵי נָשָׁא דְמִתְקַבְּצִין לְחוּפָּה בְּמַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה נָחִית בְּכָל מַשִּׁרְיָין דִּילֵיהּ, לְמִשְׁמַע מִלִּין מֵהַהוּא סִפְרָא, וַאֲבוֹי דְרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הֲוָה נָחִית לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמֵּיהּ, לְמִשְׁמַע מִלִּין דִּבְרֵיהּ רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, וְלֵילְיָא דָא לֵיל דְּשָׁבוּעוֹת הֲוָה, וְהָכִי הֲוָה חָדֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִלֵּין מִלִּין כְּיוֹמָא דְאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא בְטוּרָא דְסִינַי" (תיקונים דף קל"ו).


על פי האר"י נהגו הרבה שלא ללמוד משנה בלילה זה רק תנ"ך ונסתרות. 

וזה בניגוד למנהג הבית יוסף שתיעד ר"ש אלקבץ ובניגוד למפורש בספרו של רמד"ל (ומדלגין בתלמוד ובאגדות) וכן בזהר* (אמור דף צ"ח "תורה שב"עפ ותורה שבכתב ומקבילו  בראשית דף ח תנ"ך ומדרשות דקראי ורזא דחכמתא).


________________

* זה לא הדבר היחיד שבדבר האר"י שבניגוד לזהר ראה מ"ש לגבי סוד היובל הגדול שמוזכר בכל המקובלים הראשונים ובזוהר והאר"י לא הסכים לו.

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 15/05/2015 18:39:36

תרגום השבעים תרגם ממחרת השבת - ממחרת הפסח, כפרושים.
ואילו הפשיטתא תרגם - ממחרת יומא טבא אחרנא, כאתיופים.
שניהם סוברים שהשבת היא חג המצות.
מעניין מאד לצטט את דעת ריה"ל בספר הכוזרי: שֶׁלֹּא נַחֲלֹק עִם הַקָּרָאִים בְּמַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים עָלֵינוּ מִן הַמּוּבָן מִמִּלַּת 'מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת' וְ'עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת' שֶׁהוּא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאַחַר כֵּן נֹאמַר שֶׁאֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשּׁוֹפְטִים אוֹ הַמְּלָכִים, הָרְצוּיִים עִם דַּעַת הַסַּנְהֶדְרִין וְכָל הַחֲכָמִים, רָאָה כִּי הַכַּוָּנָה מִן הַמִּסְפָּר הַהוּא לָשׂוּם חֲמִשִּׁים יוֹם בֵּין בִּכּוּרֵי קְצִיר שְׂעוֹרִים וּבִכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, וּשְׁמִירַת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, וְנָתַן לָנוּ דִמְיוֹן בִּתְחִלַּת יוֹם מֵהַשָּׁבוּעַ, לוֹמַר: אִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה' מִיּוֹם רִאשׁוֹן תַּגִּיעוּ עַד יוֹם הָרִאשׁוֹן, לְהַקִּישׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה מִיּוֹם שֵׁנִי נַגִּיעַ עַד יוֹם שֵׁנִי. וְ'הָחֵל חֶרְמֵשׁ' מֻנָּח אֵלֵינוּ, בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי נַתְחִיל בּוֹ וְנִסְפֹּר מִמֶּנּוּ. וְקָבְעוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה בָזֶה סְתִירָה לַתּוֹרָה, וְהִתְחַיַּבְנוּ לְקַבְּלוֹ לְ'תוֹרָה', מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִן 'הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'' עִם הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וְשֶׁמָּא הָיָה זֶה בִנְבוּאָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, וְיָכוֹל לִהְיוֹת, וְנִהְיֶה נְקִיִּים מִבִּלְבּוּל הַמְבַלְבְּלִים. (ג,מא)