ונתתי שלום בארץ

למה צריך לישב בין דברים? למה הם צריכים להתאים ביניהם?

צריך להכיר בעובדה שאנשים שונים, מקומות שונים, זמנים שונים, והרעיונות שונים. הם אינם אמורים להתאים זה לזה. התפיסה הטוטאלית, לפיה קימת אמת אחת קבועה ונצחית, היא אם כל חטא ורשע.
עודד

אולי כבודו המלומד יואיל להסביר איזה חטא ורשע יש לחשוב שהתורה היא קוהרנטית, ושיש התאמה בין פסוקים בפרשה אחת לאחרת מבחינה רעיונית? רחמנא ליצלן!

קרדיולוג
מוסר הנביאים מול מוסר התורה?

בעל,

תשובתו של קרדיולוג נראית נכונה, ובתוספת עומק.

בתורה מדובר בברכה אם תשמרו, כלומר במסגרת העולם הזה והבחירה, אם שמוע תשמעו יהיה שלום. בעולם כזה ברור שלא כל העולם יהיה נכון לעבוד את ה' והמצב הנורמלי הוא 'ורדפתם את אויביכם' - אויבי ה'. בנביאים כשכבר כשל החזון של אם תשמעו, הם מתארים למען לא ירך ליבם של הסובלים כי אע"פ שלא הצלחנו לשמוע, עוד יבוא יום ורצון ה' ישלוט בעולם וכולם יעבדוהו לב אחד. זהו עולם אוטופי וככזה באמת יהיה שלום עולמי ללא אויבים להנקם בהם.

בשאלת המוסר, לא נראה לי שיש הבדל בין התורה לנביאים, וגם בהם מוצאים חזונות על יום נקם ושילם לכל רודפי ישראל. 'והלכו אלייך שחוח בני מענייך' ועוד.

ראה את דברי ישעיהו שהבאתי באשכול שכן וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ...וסרה קנאת אפרים, וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יצור את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים. ועפו בכתף פלשתים ימה, יחדיו יבוזו את בני קדם, אדום ומואב משלוח ידם, ובני עמון משמעתם.

התנ"ך שואף לשלום תחת התנאים שלנו כמנצחים, וה"ה לימות המשיח שבהם "מלכים אומנייך". מה הסתירה?

צריך להבדיל בין פיוס ונצחון. שני אויבים מתפייסים, עושים שלום ביניהם, מכבדים זה את זה ופועלים יחד. הנצחון של האחד הוא התבוסה של השני. בקש שלום ורדפהו נאמר, בקש נצחון לא נאמר. ודאי, אם קם מי להלחם בי אין לי ברירה אלא להשיב מלחמה ולשאוף לנצחון. במציאות לפעמים השלום אפשרי רק אחר מלחמה. אבל התכלית צריכה להיות השגת שלום, פיוס וידידות. השאיפה להשמיד, להטביע, לבוז כתכלית היא מגונה. מעשים כאלו נחשבים היום 'פשעי מלחמה', וטוב שכך.
הגדולה של קנצלר גרמניה אדנאואר ונשיא צרפת דה-גול, במה שאחר מלחמה עקובה מדם, לאחר שצרפת חוותה השפלות גדולות ביותר, החליטו השנים לסיים את מאות שנות האיבה ולכרות ברית של שלום. הברית הזו הפכה לציר שעליו נבנה השוק המשותף ואחר כך האיחוד האירופי.
עודד

לדעתי הנביאים מתארים כמה שלבים בגאולה, בשלב ראשון, שאליו מתייחסת גם התורה, ישובו בני ישראל לה' אלוקיהם, לארצם, ימליכו מלך ויכו את כל אויביהם שוק על ירך.
בשלב השני הם ישלטו בכל העולם , מלכים ישתחוו להם ועמים ישרתו אותם,ובני ישראל ידריכו את כולם בשלום ואהבה לעבוד את ה'.

אני נצמד לדברי התורה - ושבת עד ה' אלוקיך ואז ושב ה' אלוקיך את שבותך. ביחזקאל יש אולי שיטה אחרת ויש לישב.
הנביא אומר יותר מדבריך - הוא מדבר על הר בית ה' שיהיה בראש ההרים וינהרו אליו כל הגויים, וכן מדבר על שלטון פיסי של ישראל.

כותב אריאל: '... [1] הם ישלטו בכל העולם , מלכים ישתחוו להם ועמים ישרתו אותם, [2] ובני ישראל ידריכו את כולם בשלום ואהבה ...'.
האינך רואה את הניגוד שבין [1] ו [2]? האהבה היא שאחר יהיה כפוף לך, ישתחווה אליך וישרת אותך?

תקופה כזו כבר התקיימה בתולדות העולם המערבי, רק ש'הם' היו הרומאים, אשר הקיסרות שלהם, בפריחתה הבוגרת, העניקה את 'השלום הרומאי' שכלל חוק, סדר ומתינות, כלכלה פורחת, שלום ויציבות. תקופה הנחשבת בעיני גיבון כמאושרת בתולדות האדם. ואם היה פה ושם איזה משוגע שהפריע לסדר ולשלום אז דאגו להורידו כדי שלא יפריע לשלוות העולם.
עודד

עודד, אכן לזה מקוה התנ"ך, 'שלום רומאי' בגרסה ישראלית. אלא שאצלנו, בזכות מעורבותו של אלוקים, המורדים יענשו בצורה יצירתית יותר: וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת, לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת -וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם; תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.
הרוצח צאלאח תעמרי, מפקד ילדי האר.פי.ג'י. (קיטנה שבה למדו ילדים פלסטינים להרוג) כתב בעבר שבית המקדש היהודי השלישי אינו אלא הרייך היהודי השלישי.

בד"כ במקרא שלום מורה על שלום פנימי בין הקב"ה לישראל, ובהסתמך על השלום שהקב"ה עושה אין יד העכו"ם תקיפה על ישראל. חזון אחרית הימים של ישעיהו מתכוון למציאות בה ה' אחד ושמו אחד וכל העמים עובדים אותו יחדו, מצב בו האנושות כולה כבר התעלתה להבנה שמלחמות הן תולדות שריריותיות של היעדר דעת ושמחלוקות מיישבים בדרכה של תורה. 

יש כמה משמעויות למילה שלום.
א. שלום בין אויבים או אי לוחמה.
ב. שלום מלשון שלימות.
ג. שלום במשמעות של שקט ושלוה ומנוחה איש תחת גפנו ותחת תאינתו אין מחריד ואין פגע רע, וכו'...
ויתכנו עוד פירושים.

המקראות מדברים על מצבים שונים. בעוד הפסוק בבחוקותי מדבר על הפירוש השלישי ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין פחריד, שזה יותר על הפן האישי של כל אחד מאיתנו. הרי שהנביא ישעיהו ואחרקים מדברי על השלימות הרוחנית של העולם שמכיר כולו ביחוד ה' ובמטרתו של עם ישראל ולכן כאשר כל העולם כולו הופך לממוקד מטרה לחזות בנועם ה' הרי שמתבטלת השנאה והתחרות ושעשע יונק על חור פתן ולא ישא גוי אל גוי חרב.
והשלום שבא אחרי המלחמה גם הוא נקרא שלום, שלום שנכפה ע"י המלחמה, ע"י כיבוש אכזרי והרתעה של האויב. שלום שמושג בדרך של הפחדת האויב, ועל ידי זה מניעת המלחמות הבאות גם הוא שלום יקרא. אפשר לומר לדוגמה שפצצת האטום יצרה מאזן אימה נוראי כ"כ בעולם שהביא למניעת מלחמות.