באשכול על הרב חיים גריינמן הוזכר שהיו פונים אליו לייעוץ רפואי.

ייעוץ רפואי כזה יכול להיות ענין של חירום.

ההחלטה נוגעת פעמים רבות למקרים קיצוניים. צריך טיפול דחוף, ולפעמים צריך טיפול פולשני.

דוגמאות אופייניות:

א. יש בעיה אבל לא מובן בדיוק מהי. מי יכול לאבחן אותה? לאיזה רופא כדאי לפנות.

ב. הבעיה ידועה, אבל לאיזה רופא יש לפנות כדי לטפל בה. (כלומר: יש איבחון, אבל מי הרופא הטוב ביותר בתחום או האם יש צורך להשקיע ממון ולהפעיל קשרים כדי להגיע דווקא לרופא ראובן ולא להסתפק ברופא שמעון של קופת החולים).

ג. אין בעיה ידועה. אבל יש סיכון. אם לערוך בדיקות בהתאם להמלצת הרופאים. זה יכול להיות כאשר יש ממצא המחייב התייחסות או כאשר הנבדק משתייך לקבוצת סיכון. לדוגמא, בדיקות בזמן הריון לנשים או בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן בקבוצות סיכון (בדיקת שד, קולונסקופיה ועוד).

ד. האם לבצע טיפול פולשני כמו ניתוח.

ה. האם להשאיר עובר שנחשד במידה גבוהה של סבירות כפגום.

ו. האם לעכב טיפול כגון זירוז לידה עד שפונים למי שנחשב כ"צדיק" כדי לבקש ברכה. או הסכמה.

כללית ניתן לציין כי רבים, ולא רק במגזר החרדי, פונים ליועצים שאינם בעלי הכשרה רפואית ובכל זאת מומחים בתחום. יש אירגונים שמתמחים בכך. כמו "עזרה למרפא" של הרב פירר, או "עזר מציון". יש גם מומחים נוספים, ויש גם כאלו שיתכן שאינם מומחים, או שיש להם אינטרס להפנות לרופא כזה או אחר (כך היו פירסומים שונים בעבר ב"חדרי חרדים").

ניתן להצביע על מספר בעיות שיש בהזדקקות למומחה שאינו רפואי. אחת מהן נזכרת במאמר שיובא לקמן.

1. לא תמיד יש זמן להמתין לאישור או לברכה.

2. לא תמיד הרב או ה"צדיק" מבין בתחום.

3. לעתים היועץ שאינו רפואי מסתמך על מקור שאינו מדעי או שהוא מיושן, כגון ראיה על טבעית (רוח הקודש?) או שהוא למשל מתנגד לניתוח מפני שבעבר ניתוחים להסרת גידול יכלו לגרום לו להתפתח עוד יותר והיום לעתים מדובר בהסרה של גידול טרום סרטני).

4. לעתים יש התנגשות בין ההמלצה הרפואית לבין מה שמקובל לחשוב שההלכה אמורה לומר. (כגון הפלת עובר שנחשד במידה רבה של ודאות כפגום או אפילו פגום קשות, או טיפול IVF כלומר הפריה במעבדה למעוכבי פקידה בילדים).

כנגד זאת יש לציין כי

1. יש מומחים שאינם רופאים אבל רכשו ידע רב ומצליחים להציע אבחנות שרופא סטנדרטי לא הגיע אליהן (וביודעי ומכירי קאמינא = אני מכיר דוגמאות באופן אישי).

2. יש כאלו שירגישו טוב יותר להיכנס לטיפול, כמו הניתוח, לאחר שקיבלו ברכה. ויש לכך חשיבות רפואית.

3. השאלה אם יש חשיבות לקבלת ברכה או שיתפללו על החולה נבדקה במחקרים ואין לה תשובה חד משמעית. היה על כך אשכול. מי ימצאנו?

אני מעלה השערה: יש הצדקה במקרים מסויימים לפנות לרב. יש מקרים שבהם אסור להשתהות. צריך חכמה כדי לזהות את המקרים. ותמיד יש כאלו שיעדיפו לפנות קודם לרב או רק לרב.

מסתבר שזה יכול לנבוע מתוך חשש לעשות משהו שעלול להשתבש או להביא לתוצאות מדאיגות. יש יתרון נפשי לבחירה בדרך של "שב ואל תעשה" ולשם כך יש כאלו שמסתמכים על הנס או טוענים שזה "בטחון". אכן זו שאלה האם סביר לחיות באופן שבו מסרבים להנות מפירות הרפואה (לא לקבל חיסונים, לא לערוך בדיקות או לא להשתמש ברופאים כלל). הרמב"ן מציג עמדה לפי אדם שהינו יוצא דופן ביראת השמים שלו אכן לא יפנה לרופא.

אלו הם הצדדים השונים שניתן להציג כמבוא. רשות הדיבור לחברינו.

שלום,

בהחלט יש להפריד בין נושאים שהקשר ביניהם מצומצם ומעט מקרי.

א. ישנו נושא של החלטה על טיפול כאשר הנתונים ידועים במידה רבה של וודאות, ועדיין יש מקום לספק מה לעשות. דוגמה, ישנה בעיה ידועה, שמפריעה במידה כזו או אחרת, יש לה טיפול שכרוך בסיכון מסויים. ההחלטה אם לבצע את הטיפול, אינה רפואית בכלל, ומילתו של הרופא לא רק שלא עדיפה על של אחר, היא במידה מסויימת מיותרת. אני באופן אישי נתקלתי בדיוק במקרה כזה, הכירורג המליץ לנתח, והרופא בעל ההתמחות הספציפית לעניין הבעיה הזו המליץ שלא. בלשונו הזהב; 'עזוב, הוא אוהב לחתוך'. ההחלטה הייתה בסופו של דבר שלי, ואני הקטן שלא אוהב להתייעץ עם רבנים ולא עם אף אחד שאינני בטוח שיש לו יותר מידע משלי, החלטתי לצד מסויים.

במקום כזה, ההתייעצות עם רב, היא בהחלט דבר מומלץ. (לאלו שמעוניינים כמובן) שכן עצם ההתייעצות, וגם העובדה שבמציאות רבים שואלים רב, מקנה ביטחון רב יותר באשר להחלטה.
ברכה, למי שמאמין בכוחה, יכולה להוסיף לסיכויי ההצלחה.

ישנם מקרים של ספק משמעותי יותר, אם בשל חוסר וודאות ואם בשל סיכון גדול. מניסיון מכלי שני, להתייעצות עם רב במקרים אלו אין הרבה ערך, התשובה תהיה 'שב ואל תעשה' שאליה אפשר להגיע לבד באותה מידה, או החלטה שרירותית. עם זאת מי שמאמין בברכה או בסייעתא דשמיא שמלווה את הרב, יעדיף להתייעץ כדי לקבל את הברכה הזו. עם זאת, במקרים כאלו התייעצות עם עסקן רפואי כמו פירר או פישר בהחלט עשויה להועיל. לאנשים האלו יש הרבה מידע כללי שנעלם מעיני רופאים עם התמחות ספציפית, ויש גם מידע על כלים להקל על ההתמודדות כך שהדחיפות בהחלטה תקטן.

ב. כל זה לא נוגע למה שהוזכר בכתבה על אנשים שלא יעשו צעד בלי רב. שכן אצלם אין עניין בהתייעצות ולא בברכה, הם פשוט מאמינים שאסור לעשות פעולה רפואית בלי אישור מרב, ולכן הם לא מסוגלים לתפוס דחיפות ופיקוח נפש, ולא טורחים על פי רוב להעביר לרב את כל המידע הרלוונטי שכן העניין הוא האישור ולא הייעוץ. זהו נושא נפרד שדורש טיפול כמו כל מקרה אחר של העדפת האי רציונליות על החלטה רציונלית.

ג. ישנם המקרים של בדיקות מוקדמות, שבהם מלבד הייעוץ הענייני, ישנם רבנים שמעדיפים לעצום עיניים, בסגנון 'אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין'. קשה לי להידיין עם אנשים מסוג זה, אבל נראה לי שדווקא הנושא הזה לא קשור לרופאים אלא אם כבר לאנשי אתיקה או פילוסופים שאולי יצליחו לשכנע את אותם רבנים.

ד. וישנם כמובן החריגים, כמו רבנים שמייעצים משיקולים לא קשורים או בורות. (שמעתי מקרה כזה שאינני יכול לפרט מצנעת הפרט, אבל מדובר ברב חשוב שהסיק משיקול הלכתי לשיקול רפואי בטפשות, והתוצאות המיידיות הורגשו היטב.) וכמו רופאים שמייעצים בלי היסוס על דברים מורכבים. (וגם בזה שמעתי רופא שהמליץ על ניתוח, על אף שבבירור לא הייתה דחיפות, ובסופו של דבר הבעיה נפתרה ללא ניתוח.)

ה. וישנו חוסר האימון הכללי, דוגמא אחת לו, אישה בהריון עם סיכון מסויים הגיעה ביום שישי להתייעצות והרופא המליץ על זירוז מיידי, הוא טען לסכנת חיים. הבעל התייעץ עם רב שהורה כמובן להישמע להמלצה. מרגע זה פתאום הדחיפות ירדה, בסופו של דבר האישה התקבלה רק אחרי קרוב לעשר שעות, והתהליך כלל חילול שבת, שבדיעבד נראה כמיותר לחלוטין. מקרה כזה גורם לי ולעוד אנשים להתייחס לדברי הרופאים בערבון מוגבל, אפילו אם הם מדברים על סכנת חיים. וחבל.

אלא שיש צורך בהוכחה למאורע על טבעי.
והשאלה ממתן תורה (בכל צורה שהיא, למעט הפרשנות שקיצונית שזה כח ההגיון, שאינה סבירה) טובה, ומן הסתם מטרידה כל אחד, אבל חושבני שהוכחה לכוחות על טבעיים כיום אין בכלל (ככל הידוע לי), ולמעשה יש ראיות להיפך (האם הרבנים מומחי הרפואה דורשים לעצמם ברופאים?).

בסיפור של הכתבה דוקא היה עניין לשאול רב כיון ששם עמדה בפניהם שאלה הלכתית, בה אין הרופא יכול לעזור. (האם יש לרופא זכות להחליט בשבילי אם לגדל / להרוג ילד פגוע מוח?)

(האם יש לרופא זכות להחליט בשבילי אם לגדל / להרוג ילד פגוע מוח?)

ולרב יש את הזכות?

הרב שלמה אבינר: רבנים אינם קוסמים 

http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=28

_________________

חנה קהת: על רבנים ונשים 

http://www.daat.ac.il/daat/mishpach/kehat-1.htm

>נשאלת השאלה האם יש מקום לתביעת נזיקין נגד רב, המעניק ייעוץ רפואי ובמקרה שנגרם נזק? >

האם יש מקום לתביעת נזיקין נגד רב?

כל אדם זקוק לעידוד, זו דרישה אנושית בסיסית. 'צרה בלב איש, ישיחנה'. בקור החולה נערך למטרה זו. אם הרב רוכש את אמון הקהל שלו, הוא אכן ראוי להיות דמות מעודדת. עד כאן הצד החיובי שבדבר.

תעשית הברכות היא עבודת האדם, אמונת פתאים בכוחו של מי לפעול שם, למעלה. אדם המעודד את הזולת להאמין בכוחותיו הוא נוכל. כשאני צופה בחסידי איזה רב שנתפרסם כעת בפלילים, הקדים לפנין ומנשקים את ידו, אני חש גועל מן הטומאה הזו, וכעס על הרשע המנצל את הטיפשים העלובים וצובר הון.

רב הנו אדם המוכשר למלא תפקידים אותם למד ולא שום דבר אחר. אחד התחומים הקשים ביותר הוא השיפוט המוסרי. העובדה שאדם הוסמך לרבנות אינה יכולה להעיד על כושר השיפוט המוסרי שלו. יש הבדל חריף בין ידיעת כללים מוסריים לבין שיפוט מוסרי במצב מעשי נתון. כשזה נגע לשיפוט מוסרי הקשור לעניין רפואי, העדפתי לשמוע דעתו של רב ביה'ח 'מעייני הישועה' מתוך הנחה כי הוא נתקל במצבים רפואיים מעשיים רבים הדורשים שיפוט והכרעה מוסרית מעשית, עבודתו בצמוד לרופאים ורכש נסיון בדבר.

אם איזה רב למד רפואה הוא מוכשר ליעץ בעניין רפואה מצד היותו איש רפואה. הוא גם יכול לשלב שיקולים הלכתיים מצד היותו רב. אבל אל ניתמם. הסוגיה עולה משום 'אמונתם' או הרצון להאמין, של אנשים פתאים כי רב, מעצם הכשרתו כרב, טוב גם לעניני רפואה. כי דרכו אפשר לעקוף את הרפואה, משום שיש בו אלו שהם 'כוחות' או יש לו מפתחות אל שר הבריאות שלמעלה. לא נשמעת טענה דומה בדבר כוחו בעניין הנדסת גשרים או מטוסים, כיוון שהבריות אינן זקוקות ל'כוחות ומפתחות' בענינים אלו שאינם מאיימים על חייהם.

ודאי יש חשיבות לתפקיד הפסיכולוגי של הרב להשפיע על הפתאים הזקוקים לכוחותיו. אסור לזלזל בצורך האנושי הזה. לא מעט תולים תמונות של 'קדושים' על קירות דירתם. מועיל הרבה יותר אם יקצו פינת קודש בחדר ויניחו שם כמה פסילים של מלאכים, רפאל בראשם. מובטח להם טיפול אישי צמוד ורפואה שלמה.
עודד