רות

מסתבר שהאשכול הישן על רות קישור חסום לתגובות חדשות, לכן אני פותח אשכול המשך.
חוקי היבום:
במגילת רות אנו מוצאים כללי יבום שונים מחוק היבום שבדברים. כאן היבום תקף לא רק באשת אח אלא בכל קרובי הנפטר ויש סדר עדיפויות נוקשה לפי מידת הקרבה. היבום מעניק את זכות הגאולה של שדה הנפטר.
אבל כשדקדקתי במגילה שמתי לב לדבר הבא: כשרות מבקשת מבועז 'ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה' (שימו לב גם לכינויו של היבם) אומר לה בועז 'היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים' מכאן שהיבום היה תלוי ברצון האשה, אם היא מעוניינת היא יכולה לבקש מהגואל שיגאלנה. (שזה נגד התורה)
לעומת זאת, בראשית המגילה אומרת נעמי לכלותיה 'גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים - הלהן תצפינה עד אשר יגדלו? הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש?' מכאן שהיבמות היו חייבות להמתין ולהנשא אך ורק לאחי בעליהן, למעלה מזאת, כאן שוכחת רות את העובדה שכל קרוב חייב ביבום ומדברת אך ורק על ילדים עתידיים שלא יתממשו, בהתעלמות מוחלטת מצי הקרובים הממתין לה בבית לחם.

אלא יש לבאר שבתקופה המדוברת התקיימו שני מנהגי יבום. אחד היה חוק היבום של התורה שכלל רק את אחי המת והאשה היתה מחויבת בו, אליו מתיחסת רות. שני היה מנהג שנהגו בני ישראל שהסמיך את חוק היבום לחוק גאולת השדות שמטרתו היתה להשאיר את שדות בני ישראל ביד בניהם ובני משפחתם, חק היבום נתפס כחק הדורש להותיר את זכר המת עצמו על נחלתו ועל אשתו, ולשם קיום רוח חק זה נוצר המנהג הקובע שאם האשה מעוניינת, יגאלנה היורש הקרוב ביותר, (השוו גם את נוסח החוק בתורה 'ולא ימחה שמו מישראל' עם הנוסח ברות 'ולא ימחה שם המת מעם אחיו ומשער מקומו') והיא היא חלוקת הארץ בנחלה שזכינו לשמוע עליה כל כך הרבה.

בערל, מה שאתה מנסה לטעון הוא שהמסורת העברית מתחילה שנים-שלושה דורות לפני תקופת המלוכה. האם גם בדה"י זה כך? ככל הידוע לי לא. אשר לפנחס, יש רשימה מפורטת של צאצאי פנחס בתקופת השופטים אבל אין אזכור שהם שירתו ככה"ג, וחז"ל האמינו שפנחס היה כה"ג לאורך כל תקופת השופטים.

ישיבישער, השאלה האמיתית היא בהנחה ונגלה שאכן ההלכה המקובלת בתקופת רות היתה שונה מבימינו. האם זה ישנה? הרי את ההלכה שלנו פסקנו ע"ס קריטוריונים מקובלים ונכבדים. (ואפילו הלכות שמקורן בנבואה כמו יחזקאל אינן משנות, כי לא בשמים היא. אלא שכאן עולה שאלה אחרת - למה ה' קבע אותן)
בחג קראתי בספרו של הרב ענבל שמצטט את הרב דסלר הטוען כי זה אכן לא משנה.
אמנם מצד שני, בגמ' נראה שהיא מסתמכת על דיוקים מהנ"ך כדי לפסוק הלכות.