|
|
| נשלח ב-27/8/2019 11:44 |
 |
| |
תקציר תניא : | כ"ו מנחם אב - אגרת הקודש, סימן ז'. להלן יסביר את הלשון "מה נעים גורלינו": כל נשמה בישראל צריכה לקיים את כל התרי"ג מצוות, אך מכיוון שמרבית הנשמות היו כבר בעולם וירדו שוב כדי לתקן ענין מסוים, אין הנשמות שוות בהארה האלוקית המאירה להם ע"י קיום תורה ומצוות. לכל אדם יש את המצווה ששייכת אליו במיוחד והוא צריך להיות זהיר בה יותר, וכך גם לגבי העבודה של כל דור ודור שעיקר עבודתו שונה מאחד לשני (צדקה, תורה וכו'). והענין שישנה התגלות אלוקית מיוחדת מקיום של מצוה מסוימת לנשמה מסוימת, הוא למעלה מהשכל, אלא מפני שכך רצה הקב"ה. וזהו ענין ה"גורל", שהוא למעלה מהשכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2019 13:55 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז מנחם אב - אגרת הקודש, סימן ח'. רבינו הזקן מסביר את לשון התפילה: "זורע צדקות מצמיח ישועות": כדי שיומשך אור ה' (הבא מחסד ה') בשעת התפילה, יש צורך בהתעוררות מלמטה. התעוררות זו נעשית ע"י החסד והצדקה שיהודי עושה, זאת מפני שגם בעולמות העליונים ישנה מידת הגבורה (שתפקידה להסתיר את אור ה'), וברגע שיהודי מתנהג במידת החסד (ע"י נתינת הצדקה) הוא מעורר שתומשך מידת החסד האלוקית. כענין הזריעה, כאשר זורעים זרע או גרעין, לא רק שמגרעין אחד צומחים הרבה פירות אלא גם הפירות נעלים במהותם מהגרעין (שהם בעלי טעם), מפני שעיקר החיות של הפירות נמשך מ"כוח הצומח", שהוא כוח רוחני שנמצא בקרקע ולא בזרעים. אך כדי להצמיח פירות גשמיים זקוקים לזרע שהוא מעורר את כוח הצומח הרוחני שבקרקע להתגלות. מזה מובן מדוע עניין הצדקה הנקרא "זריעה", שכן, כמו בזריעה שצומח ענין נעלה יותר בכמות ובמהות, כך יש בכוח הצדקה והחסד שיהודי עושה להמשיך אליו חסד מסוג נעלה לגמרי מסוג החסד שלו (התגלות אלוקית המאירה לו בתפילה). ובפרט בצדקה בארץ ישראל, שהיא פועלת את ההמשכה ללא מניעות ועיכובים (שישנם בחו"ל). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2019 10:48 |
|
| |
| כ"ח מנחם אב - אגרת הקודש, סימן ח'. העיסוק בענייני העולם ועסקי הפרנסה, לא צריך להיות לצורך עצמי ולמילוי רצון האדם, כמו אלו שמפרנסים את בני ביתם מפני שהם אוהבים את עצמם ולכן הם אוהבים את נשותיהם וילדיהם (שהם חלק מהם). אלא ההתעסקות עם עניני העולם צריכה להיות כדי למלא את מחסורם של בני ישראל (שנשמותיהם הן חלק מהקב"ה) בחסד ללא תמורה, כשם שהקב"ה עושה עם הנבראים. וזה שמשפחתו קודמת - זה רק מפני שכך התורה מצווה, חוץ מצדיקי הדור שקודמים לילדיו (וצדיקי א"י קודמים). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2019 22:16 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט מנחם אב - אגרת הקודש, סימן ט'. אף על פי שבמשנה כתוב "ותלמוד תורה כנגד כולם", בזמננו עיקר העניין הוא גמילות חסדים (ביחוד בדורנו שאין חכמים בדרגה של חכמי המשנה). בזמננו השכינה ירדה ונפלה עד למדרגה התחתונה של 'עשיה' וכדי להפוך את חושך העולם לאור, לא מספיק שנעסוק בשכל ובדיבור בלימוד תורה, אלא צריכים גם למעשה. בכך שהיהודי נותן צדקה ביד רחבה הוא כופה את הקדושה על הקליפות והופך את החושך לאור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2019 22:17 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' מנחם אב - שבת קודש. אגרת הקודש, סימן ט'. רבינו הזקן מצטט את הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו" ושואל מדוע לא נאמר כי לא תמו (הסתיימו)? כדי להסביר זאת מתחיל להסביר שישנן 2 מדרגות בחסד: "חסד עולם" - חסד מוגבל. "רב חסד" - חסד בלי גבול. שורש התורה הוא מימין (חסד), אך היא ירדה והתלבשה בגבורה (צמצום) כדי שההתגלות האלוקית תוכל להתלבש במצוות שקיומן הוא ע"י ענינים מוגבלים (במידה, בזמן וכו'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2019 10:34 |
|
| |
תקציר תניא : | א' אלול - אגרת הקודש, סימן י'. המצוות הן בעלות שיעור ומידה (כמו אורך הציצית, גובה הסוכה וכו') ואפילו במצוות צדקה יש שיעור, למשל, מי שרוצה להדר בה ייתן חומש (20%) מרווחיו. אופן נתינת צדקה במידה ושיעור נקרא 'חסד עולם' והוא ממשיך חסד מלמעלה שיכול להתלבש בעולם בשיעור ומידה ואופן עבודה זה מתאים לאדם שלא חטא מעולם. אך מי שחטא ופגם ב'קודש עליון', עליו להמשיך אור חדש שלמעלה מהעולמות, הנקרא 'רב חסד', ע"י התשובה, כדי שיתקן את המעוות ב'קודש העליון'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2019 10:12 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' אלול - אגרת הקודש, אגרת י'. עשיית חסד בצורה מוגבלת, כמו נתינת צדקה לפי מידה ושיעור, מתאימה לאדם שלא חטא מעולם. אך מי שחטא ופגם "בקודש עליון", עליו להמשיך אור חדש שלמעלה מהעולמות, הנקרא "רב חסד", שהוא חסד בלתי גבולי, וזאת הוא עושה ע"י תשובה מעומק הלב, כדי שיתקן את המעוות ב"קודש העליון". ומה שאמרו חז"ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש - זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע"י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2019 13:06 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' אלול - אגרת הקודש, סימן י'. מידת החסד בלי גבול, נקראת על שמו של הקב"ה: "חסדי ה'", שהרי למידותיו אין גבול ואילו לחסד שאדם עושה יש גבול, שכן האדם עצמו הוא מוגבל ואינו שלם, ויש לו מה לתקן במעשיו. בזה עונים על השאלה מדוע נאמר "כי לא תמנו", מפני שאנחנו לא תמימים ושלמים, וזקוקים לעורר חסד בלי גבול. לכן על האדם לתת צדקה וחסד בלי גבול, כדי לעורר עליו חסד בלי גבול, זאת כדי לתקן את מה שפגם ובאופן נתינה זה הוא מביא את הגאולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2019 21:06 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' אלול - אגרת הקודש, סימן י"א. כדי שאור ה' ישכון באדם, על האדם לבטל את רצונו מפני רצון ה'. גם בדברים המוכרחים לו כמו ילדים, פרנסה ובריאות צריך האדם לרצותם מפני עבודת ה' שבאה על ידם ולא מפני התענוג מצד גשמיות הענינים (שבכך ממשיך חיות מהקליפות). כדי להגיע לדרגה זו, על האדם להתבונן שבכל רגע ורגע הקב"ה מהווה את העולם "יש" מ"אין" והרי ה"אין" הוא מקור הטוב ואין רע היורד מלמעלה. לכן, כאשר אדם חש יסורים וחסר לו אפילו בענינים המוכרחים, לא יצטער מכך, אלא יהיה בשמחה, בכך שידע שהייסורים הבאים עליו הם טוב שיורד עליו מלמעלה, רק שנשאר במדרגתו העליונה ולכן הוא לא מסוגל להשיגו. התבוננות זו צריכה להביא את האדם לשמח בכל זמן ומי שעצוב הוא ככופר ח"ו, לכן על האדם להתרחק מאוד ממידת העצבות, ובכוח אמונה זו לגלות את הטוב שיורגש באופן גלוי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2019 11:33 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' אלול - אגרת הקודש, סימן י"ב. רבינו הזקן מצטט את הפסוק: "והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם". באגרת זו מסביר את הלשונות השונים בפסוק בין אופן הצדקה הנקרא "מעשה", שהשכר עליו הוא "שלום", לבין אופן הצדקה הנקרא "עבודה", שהשכר עליו הוא "השקט ובטח". כדי להבין מדוע שכר "מעשה" הצדקה הוא שלום, מסביר את הפסוק: "עושה שלום במרומיו", שכוונתו היא שמיכאל, שר של חסד שעניינו השפעה בלי גבול, וגבריאל שר של גבורה שענינו הגבלה וצמצום, אינם נוגדים זה לזה, זאת מפני שהמידות בשורשן אינן מנוגדות אחת לשנייה, אך באופן שהן מתגלות כמידות אז הן מנוגדות אחת לשנייה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2019 17:34 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' אלול - אגרת הקודש, סימן י"ב. השלום בין מיכאל, המייצג את מידת החסד, לגבריאל, המייצג את מידת הגבורה, נעשה ע"י התגלות אור אין סוף במידות, מאחר שהוא למעלה משורש המידות. בכך נכללות המידות בשורשן ומצד גודל התבטלותם לאור אין סוף, אין ביניהן ניגוד (כפי שקיים כאשר המידות בהתגלות). התמזגות המידות חסד וגבורה נעשה ע"י קו האמצע, שהיא מידת ה"תפארת" (רחמים), שהיא למעלה משאר המידות, כאשר היא מכריעה בין חסד לגבורה, בכך שמטה את הקו לחסד. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2019 20:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' אלול - אגרת הקודש, סימן י"ב. השלום בין מיכאל, המייצג את מידת החסד, לגבריאל, המייצג את מידת הגבורה, נעשה ע"י התגלות אור אין סוף במידות, מאחר שהוא למעלה משורש המידות. בכך נכללות המידות בשורשן ומצד גודל התבטלותם לאור אין סוף, אין ביניהן ניגוד (כפי שקיים כאשר המידות בהתגלות). התמזגות המידות חסד וגבורה נעשה ע"י קו האמצע, שהיא מידת ה"תפארת" (רחמים), שהיא למעלה משאר המידות, כאשר היא מכריעה בין חסד לגבורה, בכך שמטה את הקו לחסד . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2019 09:19 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' אלול - בימות המשיח בירור הטוב מהרע יעשה ע"י התגלות אלוקית מלמעלה. על דרך זה , בנפש האדם יש אופן של בירור שהוא מלמעלה למטה: שע"י לימוד תורתו וע"י נתינת הצדקה ממשיך על עצמו התגלות אלוקית בשעת התפילה ( יראה ואהבה שכליים). על ידם מתבררות המידות של הנפש הבהמית והטוב נפרד מהרע ועולה לה'. רבנו הזקן מביא כדוגמא את ר' אלעזר שנתן פרוטה לעני לפני התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2019 12:35 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' אלול - אגרת הקודש, סימן י"ב. ישנן שתי בחינות בצדקה: 1) "מעשה" הצדקה: כאשר הצדקה נעשית מצד מדת הרחמנות הטבעית שבנשמות בני ישראל, שהרי הנשמה באה מפנימיות האלוקות ולכן יש בה מפנימיות מידותיו של הקב"ה (שזה כולל את התגברות מידת החסד על מידת הגבורה). ו"מעשה" איננו דורש מאמץ נגד טבע האדם, אלא הצדקה נעשית מצד טבע הרחמנות שביהודי. 2) "עבודת" הצדקה: כאשר האדם נותן הרבה יותר מאשר הוא רוצה לפי טבע הרחמנות שבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2019 13:22 |
|
| |
תקציר תניא : | י' אלול - אגרת הקודש, סימן י"ב. על ידי מעשה הצדקה נעשית התעוררות למעלה ונעשה שלום במידות שלמעלה והגבורה מומתקת בחסד. בירור הטוב מהרע לא מתגלה בזמן הגלות בעולם התחתון, אלא רק בנפש האדם בזמן התפילה ואילו לאחר התפילה הרע שבנפש האדם יכול לחזור ולהתעורר. אך בנתינת צדקה שבבחינת "עבודה", כלומר שהאדם מתאמץ לתת צדקה יותר מטבעו, הוא פועל בירור הרע שבנפשו עד שהרע נופל לשורשו, ובכך הרע לא יכול לחזור לנפשו מצד עצמו בקלות (אלא אם כן האדם ימשיך אותו על עצמו). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
