|
|
| נשלח ב-12/10/2019 21:11 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ג תשרי - שבת קודש. אגרת הקודש, סימן כ"ב. באגרת זו מבאר רבנו הזקן שאין זו דרך נכונה לשאול בעצתו אודות עניינים גשמיים, זאת מאחר שהעניינים הגשמיים של האדם ידועים רק לקב"ה ומתגלים לנביאים אך לא לחכמי התורה. ושאלת עצות לחכמים היא רק בענייני תורה ויראת שמיים, ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2019 13:39 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ב. בקשת עצות בנוגע לעניינים גשמיים, נובעת מאהבה יתירה לעצמו ולחיי גופו, ואהבה זו מכסה על האמת. בקשת עצות מחכמי ישראל כיצד להיפטר מצער ויסורים גשמיים אינה הדרך הנכונה. הדרך הנכונה היא לקבל את היסורים באהבה, מכיון ש"את אשר יאהב ה' - יוכיח". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2019 21:48 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ב. הדרך הנכונה היא לקבל את היסורים באהבה, מכיון ש"את אשר יאהב ה' - יוכיח". ואם האדם אינו מקבל באהבה את יסוריו כאילו הופך עורף להשם. כדי לקבל באהבה יסורים הבאים על האדם, עליו לפשפש במעשיו ולמצוא עוונות שכדי לכפר עליהם נזקקים ליסורים ויעשה תשובה עליהם. כמשל מלך הרוחץ בעצמו את צואת בנו, שה' ברוב אהבתו אל האדם מנקה את עוונותיו ע"י יסורים. כשיבין את גודל האהבה של ה' אליו המתבטאת ביסורים אלו, יתעורר באהבה לה' לקבל את היסורים באהבה ויגרום להמתקת הגבורות בשרשן ובכך יתבטלו הדינים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2019 13:02 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז תשרי - אגרת הקודש, סימן כ''ב. באגרת זו רבנו הזקן מעורר על גודל עבודת התפילה שהיא עבודה שבלב, להתפלל בקול רם. ויש להתחזק בעבודת התפילה כנגד כל המניעות, באופן של קבלת עול - מצד הרצון שלמעלה מהשכל. כשם שבאדם הרצון הפשוט שלו הוא למעלה משכלו וחכמתו, כך למעלה ענין הסליחה הוא למעלה מהחכמה העליונה. זהו מה שביקש משה רבנו, שמאחר שבישראל ישנו רצון פשוט לעבודת ה' למעלה מהשכל, יומשך להם גם כן סליחה מבחינת הרצון העליון שלמעלה מהגבלות החכמה. רבנו הזקן מוסיף שאין לאדם להתעסק ולחשוב אודות הנהגת חברו, ויאמין שלכל יהודי יש מעלה עליו בפרט מסוים, ולכן יש לטרוח לאהוב את הזולת ולהדוף כל מחשבה רעה על חברו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2019 14:55 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ג. באגרת זו מעורר רבנו הזקן לקבוע לימוד ברבים בין מנחה לערבית ומקדים לכך ביאור על המעלה של הלימוד בעשרה. חז"ל אמרו שעשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. ומסביר רבינו, שעיקר ירידת הנשמה היא בשביל עליה נפלאה זו. השראת השכינה קיימת גם בלימוד של אדם אחד, אך אין לה דמיון וערך כלל להשראת השכינה הקיימת בלימוד בעשרה. ולכן בלשון חז"ל הארת האלוקות המאירה בלימוד של יחיד נקראת 'קביעות שכר' ('הקב"ה קובע לו שכר'), וההארה שע"י לימוד ברבים נקראת 'השראת השכינה' ('שכינה שרויה ביניהם'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2019 16:32 |
|
| |
תקציר תניא | י"ח תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. "קביעת שכר" היא הארת ה' המתגלה ע"י התורה, מכיון שהתורה היא לבושו של הקב"ה. מאחר שהנפש נמצאת בגוף מוגבל, גם אור ה' המאיר בה מצטמצם ומתלבש לפי דרגתה ומידתה הגבולית, האדם מרגיש אור זה בזמן התפילה והוא מתבטא בהתפעלות הנפש. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2019 15:44 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. אכן, מה שאמרו חז"ל לגבי עשרה שיושבים ועוסקים בתורה "שכינה שרויה ביניהם", הכוונה היא להארה בלי גבול ותכלית. אלא שהנפש אינה יכולה לקבל הארה זו בתוכה בפנימיות, מאחר שהנפש היא מוגבלת ואינה כלי לקבל אור בלתי מוגבל. לכן הארה זו מאירה עליה רק מלמעלה בבחינת 'מקיף' ואינה יכולה להאיר בגלוי ובפנימיות בעולם הזה, אלא רק כאשר הנפש יוצאת מהגוף והגבלותיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2019 22:01 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. רבנו הזקן פונה לחסידים באופן חריף ומדבר על חומרת המצב שכאשר לפני התפילה ואחריה לא לומדים תורה. ובפרט כאשר נעשה 'מושב לצים', וכשיש עשרה שיושבים במושב ליצים נעשה מזה עלבון גדול לקב"ה, מכיון שהקב"ה כביכול נעשה 'קשור' ו'כבול' בתוכם נגד רצונו, ודבר זה הוא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2019 08:15 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א תשרי - אגרת הקודש, אגרת כ"ג. בהמשך למה שהזכרנו אודות ה'אור הבלתי מוגבל' שמאיר ע"י לימוד התורה וקיום המצוות ברבים, מורה רבנו הזקן שיש ללמוד בעשרה כל ימות החול בין מנחה לערבית פנימיות התורה מתוך אגדות חז"ל המרוכזות בספר "עין יעקב", וגם מעט בנגלה שבתורה, בהלכות שבשולחן ערוך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2019 22:43 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב תשרי - אגרת הקודש, כ"ג. ובשבת - ילמדו הלכות שבת, מכיוון שיש בה הרבה הלכות שחובה לדעת אותן, שמי שלא לומד אותן יכול להיכשל בקלות. חוזר רבינו ומבקש שלא לפרוש מהלימוד בציבור, גם אם זה בשביל ללמוד ענין אחר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2019 10:38 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג תשרי - אגרת הקודש סימן כד בשעת התפילה האדם עומד לפני המלך, ואף מי שאינו מרגיש כעומד לפני המלך, עליו להתנהג ולהראות כאילו הוא עומד לפני המלך, שלא יהיה ככסיל ויבזה את המלך לעין כל. על דבר זה נאמר בזהר הקדוש שאותו אדם (-המבייש) "מכניס קלון בתיקון העליון, ואין לו - רחמנא ליצלן - חלק באלוקי ישראל". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2019 11:30 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד תשרי - כיון שבשעת התפילה האדם עומד לפני המלך, וגם אם אינו מרגיש זאת עליו להתנהג ולהראות כאילו הוא עומד לפני המלך ולא לבזותו חלילה, לכן רבנו הזקן גוזר שלא לדבר בשעת התפילה (שחרית, מנחה וערבית) משהחזן מתחיל בתפילה עד סוף הקדיש האחרון. מי שעובר על כך בכוונה צריך לבקש מחילה על ידי שישב על הרצפה ויבקש משלושה אנשים שיתירו לו את הנידוי של מעלה ויעשה תשובה שלא לדבר יותר בשעת התפילה, אבל מי שדיבר בלי כוונה רק מפני ששכח לא חל עליו ענין הנידוי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2019 13:20 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. אגרת זו היא ביאור על תורתו של הבעל שם טוב שנדפסה בספר 'צוואת הריב"ש', שם כתב שאם אדם שומע מישהו מדבר בזמן שהוא מתפלל, יחשוב לעצמו שזה בהשגחה פרטית, שדיבור זה הוא השכינה והיא "שרתה" בפיו של אותו אדם כדי שיתחזק בעבודת התפילה. ומקדים: מי שכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, מפני שאדם צריך להאמין שאם נגרם לו נזק, זאת גזרה משמים ומי שבחר להזיק לו הוא רק שליח (ולמרות זאת המזיק נענש, משום שלא לחינם הוא נבחר להיות השליח להזיק). וגם בשעה שמזיק לו, הקב"ה מחייה אותו ונותן לו את הכח להזיק. רבנו הזקן מביא לכך דוגמא, שכאשר הקב"ה נתן בשמעי את המחשבה והכח לקלל את דוד המלך, הייתה זו גזירה משמיים, ולכן נאמר 'ה' אמר לו קלל'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2019 07:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. את הפסוק 'לעולם ה' דברך נצב בשמים' פירש הבעל שם טוב: שהמאמר "יהי רקיע" עומד תמיד בשמים כדי להחיותם. יש שטועים ומשווים את מעשה ה' למעשה האדם, וכמו האדם, שלאחר שעושה כלי, הכלי מתקיים מעצמו ואינו צריך לאדם יותר, כך גם - לדעתם - הוא מעשה ה' בבריאת העולם, שלאחר שנברא העולם הוא מתקיים מעצמו. אך הם אינם מבינים שהאדם משנה מציאות קיימת, 'יש' מ'יש', ואילו הקב"ה ברא את העולם 'יש' מ'אין', שזו התהוות דבר חדש לגמרי, ולכן הכח שברא את הדבר החדש צריך לחדש אותו תמיד שלולא זה הוא יתבטל (שהרי לא היה קיים כלל וכלל). ומביא דוגמא מקריעת ים סוף, שכדי שהמים יעמדו היה צריך כח (רוח קדים) שיעמיד אותם כל הזמן וברגע שכח זה הסתלק התבטל החידוש והמים חזרו למצבם הראשון. החידוש שבבריאה 'יש' מ'אין' הוא חידוש גדול יותר מהחידוש בקריעת ים סוף, שהחידוש שהמים יעמדו הוא חידוש רק לגבי 'טבע' המים (שבטבעם הם ניגרים) ואילו בריאת השמים והארץ היא 'יש' מ'אין' לגמרי. וענין זה (של 'יש' מ'אין') הוא גם לגבי כל הברואים ואפילו הארץ הגשמית והדומם שבה, שקיומם הוא רק מכח דבר ה' המלובש בהם. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2019 21:52 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז תשרי - אגרת הקודש, סימן כ"ה. לדיבור האלוקי יש כמה שמות: בגמרא: "שכינה" (מפני ששוכן בנבראים להחיותם) בזהר: "מטרוניתא" (מלכה) ובלשון המקובלים נקרא בשם "מלכות". בספירת המלכות יש כמה דרגות: - הדרגה הגבוהה, היא ספירת המלכות שבעולם האצילות, המהווה את הנשמות הגדולות, כמו נשמות האבות, הנביאים ומשה רבנו. - דרגה נמוכה יותר היא ספירת המלכות שבעולם הבריאה, המהווה את הנשמות והמלאכים ששורשם בעולם הבריאה. - ובדרגתה הנמוכה ביותר, ספירת המלכות שבעולם העשיה, אשר מהווה את העולם הזה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
