|
|
| נשלח ב-11/11/2019 09:45 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ג מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. מובן הדבר שלאחרי הסתלקותו של הצדיק נמצא הוא בעולמות העליונים במדה מרובה יותר מבחייו, אך כיצד הוא נמצא בעולם הזה במידה מרובה יותר? מסביר רבינו, שחיי הצדיק הם חיים רוחניים של אמונה יראה ואהבה. בכל עולם ישנם שלושת עניינים אלו של אמונה יראה ואהבה ולפי ערך מעלת העולם כך הוא ערך מעלת בחינות אמונה יראה ואהבה שבאותו העולם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2019 09:33 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ז. המדות (אמונה, יראה ואהבה) הם בבחינת 'רוח', ובהיות הצדיק חי בגוף, בחינת ה'רוח' מתלבשת בבחינת 'נפש', שהיא הקשורה בעיקר לגוף, לכן הצדיק משפיע לתלמידיו דווקא ע"י דיבור, כי דרך לבוש זה מאיר רק זיו והארה מבחינת 'רוח', ולא בחינת ה'רוח' ממש שאינה מתלבשת (מטעם זה אין אדם עומד על דעת רבו). אבל לאחר הסתלקות הצדיק, החלק הרוחני מסתלק מהגוף ועולה לגן עדן, ואז מי שהיה קרוב לצדיק יכול לקבל מבחינת 'רוח' כמות שהיא (ולא רק כמו שנמשכת ע"י הדיבור). מוסיף ומבאר, שישנו "אויר גן עדן" שסביב כל אחד, ובחינת גן עדן יכולה להתפשט לכל מקום, ולכן יכולים תלמידיו של הצדיק להמשיך מבחינת 'רוחו' שבגן עדן השייכת ל'גן עדן תחתון' (- בלבד. אבל בחינת 'נשמה' של הצדיק נמצאת ב'גן עדן עליון'). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2019 11:53 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ח. אגרת זו כתב רבינו הזקן אל מחותנו הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לנחמו על פטירת בנו. שואל רבינו: נאמר במדרש, מדוע נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה? ללמד שכמו שפרה אדומה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת. בפרה אדומה יש מעלה על שאר הקרבנות, היא ממשיכה לעולם דרגת קדושה נעלית יותר, המשכה מבחינת "קדש" (שהיא למעלה מבחינת "זעיר אנפין" הנמשכת על ידי שאר הקרבנות) שלמעלה מהספירות והעולמות ולכן בכוחה לתקן גם מה שנפל למטה למטה במדרגות התחתונות, ולטהר את המדרגה התחתונה ביותר בטומאה - טומאת מת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2019 09:06 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ח. להלן יבאר ענין הארה שמאירה בעת פטירת צדיקים. עת פטירת צדיקים (שהיו עובדים את ה' באהבה ובמסירות נפש בקריאת שמע) הוא עת רצון, שאז מאיר בחינת הרצון שהוא המקור שממנו נמשכת ספירת החכמה. כמו שהוסבר, שבכח חכמה עליונה לטהר את המדרגה התחתונה ביותר ולכן ע"י גילוי זה מתכפרים הזדונות שבעוון הדור. מה שאין בכח הקרבת הקורבנות, שמכפרים רק על עברות שנעשו בשוגג. לכן נסמכה מיתת צדיקים ( מרים ) לפרשת פרה, כי מיתת צדיקים מכפרת באותה המדרגה של פרה אדומה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2019 19:28 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. באגרת זו מסביר רבינו את המעלה הנעלית שבלימוד הלכות התורה. ומתחיל לבאר לפי מה שכתב האריז"ל, שהנשמה באה לעולם בגלגולים רבים עד שהאדם יקיים את כל התרי"ג מצוות, מפני שבנפש האדם ישנם תרי"ג כוחות וכל כח קשור עם מצוה מסוימת וע"י קיום המצוה נעשה לבוש לאותו כח. הצורך בלבושים הוא מפני שהנשמה היא בבחינת נברא ואף נברא אינו יכול להשיג את החיות האלוקית מבלי להתבטל (למרות שההמשכה לנבראים נעשית לאחר צמצומים רבים). אך ע"י קיום המצוה יורדת הארה מועטת מהחיות האלוקית ונעשית לבוש, ומאחר שלבוש זה הוא בבחינת 'נברא' יכולה הנשמה להתלבש בלבוש זה ולקבל דרכו את האור האלוקי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2019 09:45 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. ההארה המועטת היורדת מהאור העליון היא מהדרגה האחרונה שבאור זה, ונקראת 'חיצוניות' האור, ומשם יורדת מדרגה אחר מדרגה עד שנברא ממנה 'לבוש'. כדי לבאר מה היא מדרגת 'חיצוניות' מביא רבינו משל מכוחות הנפש: כמו שבנפש האדם, בחינת הרצון הוא החיצוניות של בחינת התענוג (מאחר שיש תענוג בדבר מסוים ומזה נמשך ממילא שהוא רוצה אותו), כך על דרך משל הרצון העליון הוא החיצוניות של העונג העליון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2019 11:08 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. הרצון העליון נקרא 'כתר עליון' ויש בו 620 'עמודים' המחברים בין הכתר לארץ. המצוות הן העמודים הממשיכים מהרצון העליון עד העולם הגשמי (הרצון העליון מתלבש ב 620 מצות מעשיות, שהן 613 מצוות התורה בצירוף עוד 7 מצוות שמדרבנן). ע"י קיום המצוות, שהן בחינת הרצון (חיצוניות התענוג), נעשות המצוות ללבוש שעל ידו יכולה הנשמה לקבל את בחינת התענוג הפנימי שהיא פנימיות הכתר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2019 14:58 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. כל מה שנתבאר בנוגע ללבושים ממעשה המצוות (עמודי אור שיורדים עד לעולם העשיה) - זהו לגבי הלבושים שבגן עדן התחתון, אבל הלבושים של גן עדן העליון נעשים לבוש לנשמה מכוונת הלב שבעסק התורה והתפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2019 12:14 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב מרחשון - אגרת הקודש, סימן כ"ט. המצוות הן הרצון העליון וכפי שהן כתובות בתורה שבכתב הן אינן גלויות, ורק ע"י התורה שבעל פה מתגלה הרצון העליון, לדוגמא מצוות תפילין שניתן לדעת כיצד לקיימה רק מהפירוש שבתורה שבכתב. משל לדבר, כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם והאם מגלה אותם כשיולדת את הולד, כך התורה שבעל פה מגלה את המצוות הנמצאות בהעלם בתורה שבכתב. לכן לגילוי הרצון העליון ע"י התורה שבעל פה יש מעלה על התורה שבכתב ששם הרצון הוא בהעלם. וע"פ כל הנ"ל מובן מדוע נאמר שמי ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא שלזה אפשר לבוא דוקא ע"י שהנשמה מתלבשת בלבושים מבחינת רצון העליון (ע"י לימוד ההלכות שהן הגילוי של הרצון העליון). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2019 11:35 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג מרחשון - אגרת הקודש, סימן ל'. באגרת זו מעורר רבנו את המתנדבים לצדקת ארץ ישראל. למרות שנתינת הצדקה בשנים שעברו היתה בלי נדר, אף על פי כן אינו ראוי לגרוע מנתינת הצדקה. רז"ל אמרו שע"י הצדקה נעשה "חשבון גדול". כלומר, כאשר האדם נותן צדקה ברצון טוב ובסבר פנים יפות הוא מעורר התעוררות מלמעלה וממשיך "אור אין סוף" ו"בלי גבול" ב"חשבון" שהיא ספירת המלכות, שורש ומקור הנבראים בעלי חשבון וגבול. לכן ע"י הצדקה נעשה גם "שלום" וחיבור בין קצה השמים שלמעלה (אין סוף) לבין קצה השמים שלמטה. (ספירת המלכות, המדרגה התחתונה שבעשר הספירות). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2019 13:56 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד מרחשון - אגרת הקודש, אגרת ל"ב. אגרת זו נכתבה כמענה על כך שבמנייני החסידים הסדירו את הצדקה ע"י גבאי צדקה, ומסביר את המעלה הנוספת כשההתעוררות לצדקה באה מהאדם עצמו. נאמר בפסוק 'צדקתו עומדת לעד', מדוע 'עומדת' בלשון נקבה? מפני שהצדקה היא בחינת 'מקבל' (נקבה) – כלומר 'כלי' לאור אין סוף הסובב כל עלמין. אור אין סוף נמשל לאש, וכדי להאיר בעולם הזה הוא צריך כלי שיאחז בו, כאש הנאחזת בפתילה. הכלי להארה זו הוא בחינת החסד ונדיבות הלב שבעשיית המצוה. כשעושים צדקה וחסד זה כמו 'זריעה', וה'קצירה' (ההתגלות) היא בזמן תחית המתים. כתוב: "צדק לפניו יהלך" - בלשון זכר, ומדבר על נתינת צדקה מרצונו הפנימי שבכך הוא 'משפיע' ומעורר את המשכת אור אין סוף. כשההתעוררות לצדקה באה מאדם אחר אז זה בבחינת 'מקבל' (לשון נקבה), כלי המקבל הארה בלבד מאור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2019 19:57 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה מרחשון - אגרת הקודש, אגרת ל"ב. אגרת זו נכתבה כמענה על כך שבמנייני החסידים הסדירו את הצדקה ע"י גבאי צדקה, ומסביר את המעלה הנוספת כשההתעוררות לצדקה באה מהאדם עצמו. נאמר בפסוק 'צדקתו עומדת לעד', מדוע 'עומדת' בלשון נקבה? מפני שהצדקה היא בחינת 'מקבל' (נקבה) – כלומר 'כלי' לאור אין סוף הסובב כל עלמין. אור אין סוף נמשל לאש, וכדי להאיר בעולם הזה הוא צריך כלי שיאחז בו, כאש הנאחזת בפתילה. הכלי להארה זו הוא בחינת החסד ונדיבות הלב שבעשיית המצוה. כשעושים צדקה וחסד זה כמו 'זריעה', וה'קצירה' (ההתגלות) היא בזמן תחית המתים. כתוב: "צדק לפניו יהלך" - בלשון זכר, ומדבר על נתינת צדקה מרצונו הפנימי שבכך הוא 'משפיע' ומעורר את המשכת אור אין סוף. כשההתעוררות לצדקה באה מאדם אחר אז זה בבחינת 'מקבל' (לשון נקבה), כלי המקבל הארה בלבד מאור אין סוף. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2019 07:40 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו מרחשון - קונטרס אחרון. רבינו הזקן שואל: כיצד ע"י קריאת סיפורי מעשיות שבתורה נהיה האדם מקושר בחכמה עילאה? כאשר האדם עוסק בתורה למטה ה'דיוקן' של האדם למעלה (שורש נשמתו) עוסק גם כן בתורה וע"י זה גם האדם למטה קשור בחכמה עילאה. כל זה כאשר האדם רק מהרהר באותיות הכתובות בתורה. אבל בדיבור, הדיבורים עצמם קשורים בחכמה עילאה. מבואר בזוהר שהדיבור בוקע את ה'רקיעין' (המדרגה החיצונית שבכל עולם) שבין עולם הזה ובין העולמות הרוחניים ועולה למעלה , אך ההמשכה מהדיבור היא רק מעט מהאור שנוסף למעלה. ההרהור אינו פועל המשכת האור למטה, אבל הוא כן פועל ומוסיף אור גדול בעולמות העליונים הרוחניים. מעלת הדיבור והמעשה על המחשבה (הרהור) היא לענין ההמשכה מלמעלה למטה (שזו תכלית האדם), אבל העלאת התורה והמצוות מלמטה למעלה היא דוקא ע"י 'מחשבה טובה' (אהבת ה' ויראת ה') והדיבור עצמו ללא אהבה ויראה אמנם עולה ב'רקיעין' אבל אינו נכלל באלוקות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2019 13:19 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז מרחשון - קונטרס אחרון. בספר עץ חיים מבאר שע"י קיום מצוות מעשיות האדם גורם לזיווג עליון הנקרא "פנים בפנים". ע"י מצוות מעשיות מעלים את הטוב הגנוז בעשיה (הנקרא העלאת מ"ן) ומעלים אותו לקדושה וע"י זה נגרם היחוד העליון. לגבי עניין זה יש בדיבור את מעלת המעשה, מפני שאותיות הדיבור באות מנפש החיונית ולכן בדיבור יש בירור בחינת 'נגה', מה שאין כן בהרהור בלבד, ביחידי סגולה שעבודתם היא במסירות נפש, מסירות הנפש היא בחינת 'מעשה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2019 13:48 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח מרחשון - קונטרס אחרון. כאשר ישנה כוונה בלימוד תורה ותפילה שווה מעלת התפילה למעלת התורה, ונבראים מהם מלאכים בעולם הבריאה. רבנו הזקן שואל, אם כך מדוע כאשר התורה והתפילה לא בכוונה יש הפרש ביניהם , שמלימוד תורה ללא כוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה, ובתפילה ללא כוונה התפילה נדחית למטה לגמרי? ההסבר הוא, שלימוד תורה שלא בכוונה הוא לא בכוונה לשמה, ולא שחושב מחשבות זרות בשעת הלימוד, (אבל אם לימודו הוא מפני איזו פניה למשל בשביל כבוד וכו.. התורה לא עולה למעלה) . ואילו בתפילה שלא בכוונה המחשבות הזרות מתלבשות באותיות הדיבור ואינן מניחות לתפילה לעלות למעלה. מכל מקום יש מעלה בתפילה עם מחשבות זרות על תורה עם פניה, שהפניה היא סיבת לימודו, ובתפילה ללא כוונה כוונתו הכללית היא להתפלל . לכן התיקון לתפילה ללא כוונה קל יותר מתיקון לימוד תורה עם פניה (שמספיק שמתפלל בכוונה ובכך יעלה את כל התפילות שהיו ללא כוונה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
