|
|
| נשלח ב-12/12/2019 12:00 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ד כסלו - קונטרס אחרון. באגרת זו מבאר רבנו את המעלה האמיתית בלימוד ההלכות, ומסביר מדוע דוד המלך ששיבח את התורה בכך שהעולם בטל אליה במציאות - נענש על כך. כאשר פעולת המצוה היא כפי שהתורה דורשת, נפעלת עליית העולמות, מה שאין כן כשמקיים את המצוה שלא ע"פ אחד הדקדוקים. זהו פרוש הפסוק "מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך", שבתחילה האדם מתבונן בריבוי הנבראים ומזה מבין איך מאוד עמקו מחשבותיך שבתורה, עד שכל העולמות וכל מה שבהם בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדברי תורה. לכן, בעת צרתו של דוד המלך (כשברח מפני אויביו), היה משתעשע בתורה ושמחתו הייתה מפני שהרגיש שכל העולם והנבראים אין להם ערך ומתבטלים לגבי דקדוק אחד שבתורה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2019 07:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו כסלו - קונטרס אחרון. דוד המלך נענש מפני ששבח את התורה על כך שכל העולם ומלואו תלוים בדקדוק אחד מדברי תורה, וזה שבח על חיצוניות התורה (בחינת 'אחוריים') ואילו התורה כפי שהיא במעלתה האמיתית, אינה במדרגת 'שעשועי אדם', שהרי היא מאוחדת לגמרי באור אין סוף ואינה בגדר העולמות כלל, אלא היא שעשועיו של הקב"ה, שהרי רק הקב"ה יודע את המעלה האמיתית של התורה ('בידיעת עצמו'). זו היא הטענה על דוד המלך ששיבח את התורה כפי שהיא חיות כל העולמות בעוד מעלתה הפנימית היא באין ערוך לכך. לכן נענש מדה כנגד מדה בשכחה, שענין השכחה נמשך מבחינת 'אחוריים'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2019 21:22 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ז כסלו - קונטרס אחרון. אגרת זו באה לעורר על נתינת צדקה, שע"י צדקה מאירה בחינת 'איתן' שבנשמה. בנשמה יש בחינת איתן (חוזק), המתבטאת בכך שכל אחד מישראל אינו רוצה להיות נפרד מהקב"ה. בחינה זו תתגלה בעיקר לעתיד לבוא. העצה להאיר קצת מבחינת איתן אל הרגש בזמן הגלות, היא לעורר רחמים על הניצוץ האלוקי שבנפשו, על כך שאינו יכול להרגיש ביטול בתכלית אל הקב"ה. הדרך לעורר ולהמשיך את הרחמים העליונים, הוא ע"י הצדקה. ומאחר שהצדקה נחוצה כדי להציל את הנפש האלוקית (מהשבי בגלות) הרי צריך האדם להיות מוכן לתת את כל אשר לו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2019 14:25 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ז כסלו - קונטרס אחרון. באגרת זו רבנו הזקן מוכיח את אלו שאינם מרשים למי שמתפלל במתינות להיות שליח ציבור, זאת מפני שישנם כאלו הממהרים בתפילתם. כאשר שליח ציבור מתפלל באריכות, הוא גורם לכל המנין להתפלל באריכות, ובכך מזכה את כולם בחיים ואריכות ימים. ועדיף לאדם שמאוד ממהר לא לשמוע קדושה וברכו מאשר להפריע לאחרים להאריך בתפילה. בזמן הזה לפני ביאת משיח עיקר העבודה היא אריכות בתפילה המביאה לגילוי האהבה המסותרת שבכל אחד מישראל. וע"י גילוי אהבה זו האדם מקיים את מצוות "ואהבת את ה' אלוקיך...", ומביא להתגלות אהבה זו גם בנפש החיונית. ובכך נפעל בירור בנפש החיונית שמתבררים ועולים לקדושה המאכלים שמהם נוצר הדם, המלבושים והדירה שהרי תכלית הכוונה היא עבודת הבירורים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2019 14:40 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח כסלו - קונטרס אחרון. באגרת זו מזהיר רבנו מדברים בטלים בשעת התפילה. עיקר הסיבה לדברים בטלים בזמן התפילה היא, שאנשים שאינם ראויים ניגשים להיות שליח ציבור וזה גורם בין היתר אי סדר, שלא כולם מתפללים יחד. לכן יש לבחור אנשים קבועים הראוים להיות שליח ציבור ואותם אנשים צריכים להתפלל בקול רם ובמתינות. יש גם לחלק את כל הש"ס באופן שיסיימו את כל הש"ס כל שנה. מוסיף רבינו שמכיוון שהדור חלש ואינו יכול להתענות, יש לדקדק בשמירת שבת כהלכתה, שהרי כל השומר שבת כהלכתה, מוחלים לו על עונותיו, ובשביל זה יש ללמוד הלכות שבת. יש להיזהר מדיבורים בטלים בשבת, שהרי פעולת האדם למטה היא כדוגמת העניניים למעלה, לכן יש להישמר משיחה בטלה ומדיבורים גשמיים, כמו שה' שבת מעשרה מאמרות שבהם נבראו שמים וארץ. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2019 13:58 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט כסלו - שער הספר וההסכמות: ספר התניא נקרא גם ספר של "בינונים", ומבוסס על פסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", לפיו קרוב הדבר של קיום מצוות מתוך רגש של אהבת ה' ויראת ה', עם שלושת כלי הביצוע של הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה. כל זה יתבאר בדרך ארוכה (- ע"י התבוננות בגדולת ה') ובדרך קצרה (- ע"י שמעורר את האהבה המסותרת שבליבו) הסכמות: הסכמת ר' משולם זוסיל מאניפאלי. והסכמת ר' יהודא ליב הכהן. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2019 14:32 |
|
| |
תקציר תניא : | כ כסלו - הקדמת המלקט. ספר התניא מיועד לכל המבקשים את ה'. ידוע שקריאת עניני מוסר והתעוררות מתוך ספרים אינה דומה לשמיעת הדברים באופן אישי, שהרי הקורא בספרים מפרש את הדברים לפי הבנתו ואם אותו אדם מבולבל הוא איננו מסוגל לראות את האור שבדברים. ישנם שני סוגי ספרי מוסר: 1) ספרים הבנויים ע"פ שכל אנושי - והם אינם שווים לכל אחד, שהרי בני האדם אינם שווים בדעתם ובשכלם. 2) ספרים הבנויים על מדרשי רז"ל, שהם עניניים של תורה ולכן כוללים בתוכם שייכות לכל אחד מישראל, אך לא כל אחד זוכה ללמוד את ההוראות המיוחדות אליו, שהרי הוא ענין כללי המופנה לכלל כולו. גם בהלכות הגלויות לנו אפשר לראות מחלוקות, שאחד אומר ההיפך מהשני, זאת מפני שנשמות ישראל נחלקות במקורן ל-3 סוגים כלליים: נשמות מקו החסד (ימין), מקו הגבורה (שמאל) ומקו התפארת (אמצע). מי ששורש נשמתו מחסד נוטה להקל ומי שמגבורה מחמיר. כך הדברים חלוקים בעניניים המתבטאים במוחו ולבו של כל אחד, שמשיג לפי שיעורו, שלפי מה שמשער בלבו כך הוא משיג בשכלו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2019 14:45 |
|
| |
תקציר תניא : כ"א כסלו הקדמה אף על פי שבחצי הראשון של ההקדמה אמר אדמו"ר הזקן שקשה ללמוד עצות פרטיות דרך ספר אך מכיוון שאת ספר התניא כתב לאלה המכירם, יש בכוחו לתת לכל אחד לפי דרגתו תשובות על שאלות רבות בעבודת ה'. האדמו"ר הזקן החליט לעלות את כל העצות בכתב באופן מבוקר, מפני שאין זמן להשיב לכל אחד באופן פרטי ומה גם שיכולים לשכוח את העצות הנאמרות בע"פ. מי שקשה לו להבין את הכתוב יבקש מאלו שמבינים שיסבירו לו, ומהם מבקש האדמו"ר הזקן שלא להתנהג בענוה של שקר ולומר שאינם יודעים מכיוון שע"י כך הם מונעים תורה מהזולת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2019 15:10 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב כסלו - פרק א'. מובא במסכת נידה שלפני לידת היהודי משביעים אותו בשמים שיהיה צדיק ולא רשע ומאידך - בעיניו יהיה כרשע. ואילו במסכת אבות מובא, שאסור לאדם להחשיב את עצמו כרשע? גם אינו מובן: אם יחשיב את עצמו כרשע זה עלול להביא אותו לידי עצבות ויפגע בעבודת ה' שלו, שצריכה להיות מתוך שמחה. ואפילו אם לא תפריע לו העובדה שהוא רשע (כדי שיוכל לעבוד את ה' בשמחה), הוא יכול לבוא למצב של זלזול בחומרת עבירה באמת. כדי להבין זאת, יש להקדים ולהסביר מי הוא צדיק ומי הוא רשע. ישנם 5 דרגות: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו ובינוני. - צדיק וטוב לו: יש בו רק טוב. - צדיק ורע לו: יש בו קצת רע אך הוא בטל לטוב. - בינוני: ברור שהוא אינו כמקובל לחשוב שיש לו חצי זכויות וחצי עונות, אחרת לא מובן איך רבה, שפיו לא פסק מללמוד תורה, העיד על עצמו שהוא 'בינוני'. והרי בשעה שעובר עבירה נקרא רשע גמור, אז מתי אדם נקרא בינוני? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2019 21:29 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג כסלו - פרק א. מה שקוראים לאדם שיש לו מחצית מצוות ומחצית עוונות 'בינוני' ולמי שיש לו רוב מצוות 'צדיק' - זה רק לענין השכר והעונש (שהאדם נדון ע"פ חשבון זה). אך כדי להבין את המשמעות האמיתית של 'צדיק' ו'בינוני', מקדים רבינו הזקן לבאר שישנם ביהודי שתי נפשות: - נפש אחת היא מצד הקליפה והצד הנגדי לקדושה והיא מתלבשת בדם האדם. נפש זו היא מקליפה הנקראת 'קליפת נגה' שיש בה טוב ורע. המדות הרעות באות מהחלק הרע שבקליפת נגה , המורכב מ 4 יסודות, אש, רוח, מים ועפר. המידות: - כעס וגאווה מיסוד האש. - התאוה לתענוגות מיסוד המים. - הוללות וליצנות ודברים בטלים מיסוד הרוח. - עצלות ועצבות מיסוד העפר. ומהטוב שבנפש זו באות ביהודי המידות הטובות הטבעיות כמו הרחמנות וגמילות חסדים. בשונה מכך נפשות של אומות העולם הן מקליפה שאין בה טוב כלל, וכל הטוב שהם עושים הוא בעצם לטובת עצמם וכדי להגדיל את כבודם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2019 12:50 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד כסלו - ליקוטי אמרים, פרק ב'. הנפש השנית הנמצאת בכל יהודי, היא "חלק אלו-ה ממעל ממש". על נפש זו נאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", שכמו שמי שנופח הוא משתמש בחיות הפנימית שבו, כך הנשמה באה מהפנימיות שבאלוקות. דבר נוסף: כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול נשמתו של היהודי נמשכה מחכמתו של הקב"ה, והרי חכמתו של הקב"ה היא דבר אחד עם הקב"ה, מכאן שהנשמה באה מהקב"ה עצמו. למרות השוני בין הנשמות של היום לעומת הנשמות בדורות הקודמים וגם השוני שבנשמות שבכל דור, עדיין שורש כל הנשמות הוא בחכמה עליונה. כדי להבין כיצד מתהווים ההבדלים בין הנשמות מביא רבינו הזקן משל: כשם שגוף התינוק כולו נברא משורש אחד - מהטיפה שמקורה במוח האב וההבדלים בין האברים נוצרים בבטן האם, כך שגם האיבר הנחות ביותר, הציפורן, קשור בשורשו הראשון שהוא מוח האב. כך ביחס לנשמות - כולן באות משורש אחד (חכמה עליונה) וההבדלים נוצרים בתהליך ההשתלשלות וירידת הנשמה עד להתלבשותה בגוף, שתהליך זה משפיע באופן שונה על כל נשמה, אך בעצם כל הנשמות נשארות קשורות לשורשן. הנשמות הנחותות של עמי הארץ קשורות לשורשן ומקבלות את חיותם מהצדיקים והחכמים שבדור שהם בבחינת ראש. ממשיך להסביר שהמשכת לבוש נעלה לנשמה, כדי שהנשמה תוכל לקיים מצוות יותר בקלות, תלוי בכך שההורים יקדשו את עצמם. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2019 12:42 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה כסלו - ליקוטי אמרים, פרק ג'. הנפש האלוקית כלולה משלוש בחינות: נפש, רוח ונשמה. כל אחת מהבחינות הללו מורכבת מעשרה כוחות שונים, הנובעים ומקבילים לעשר הספירות שלמעלה. עשר הספירות נחלקות לשתי קבוצות: 1- חכמה, בינה ודעת (חב"ד). 2- חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כך גם עשרת הכוחות שבנפש נחלקים לשתי קבוצות: 1- שכל 2- מדות השכל נחלק לשלוש חלקים, חכמה, בינה ודעת; החכמה היא הרעיון הראשוני, הבינה היא הכוח להתבונן ולהבין את הרעיון על כל פרטיו. ומהחכמה והבינה 'נולדות' אהבת ה' ויראת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2019 06:33 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו כסלו - ליקוטי אמרים, פרק ג'. כאשר האדם מתבונן בשכלו בגדולת ה', איך הקב"ה ממלא את כל העולמות באור אלוקי ואיך שכל הנבראים בטלים לגביו, הוא מוליד את המידות יראת ה' (גבורה) ואהבת ה' (חסד). ההתלהבות של אהבת ה' באה לידי ביטוי בלב, שהוא מקום הרגשות, עד שיכולה להביא את האדם למצב של 'כלות הנפש', אבל ע"י השכל, הקר והמחושב, ישנה ההבנה שרצון ה' הוא שהנשמה תהיה דווקא בגוף, ובכך מצטננת ההתלהבות שבלב והאדם אינו מגיע ל'כלות הנפש'. שאר המדות (נצח, הוד, יסוד ומלכות) הן תולדות של היראה ואהבה. כוח הדעת - הוא כוח ההתקשרות, כאשר האדם מתרכז באותו עניין ואינו מסיח דעתו ממנו, בלי כוח הדעת אין האדם יכול 'להוליד' בנפשו אהבה ויראה אמיתיות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2019 12:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז כסלו - ליקוטי אמרים, פרק ד'. בנוסף לעשרת הכוחות שישנם בנפש האלוקית, יש בה גם שלושה "לבושים", שבאמצעותם הנפש האלוקית פועלת, לבושים אלו הם - מחשבה, דיבור ומעשה של תורה ומצוות. חכמה בינה ודעת שבנפש האלוקית, שהוא כוח השכל, מתלבש בלבוש המחשבה ומתבטא בכך שכל אחד משיג בתורה כפי שיכול, לפי שורש נפשו. מדת אהבת ה' מתלבשת בקיום תורה ומצוות ע"י הלבושים דיבור ומעשה. זאת מפני שמדת אהבת ה' היא פנימיות מצוות עשה ומהווה את הכוח הפנימי המניע את האדם לקיים מצוות עשה, שהרי אי אפשר לדבוק בקב"ה בלי מצוות, והקיום אמיתי של המצוות הוא עם אהבת השם. ומדת יראת ה' היא פנימיות מצוות לא תעשה, ומהווה את הכוח הפנימי שמונע מהיהודי מלעבור עבירה כדי לא לחזק את הקליפות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2019 14:28 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ח כסלו - ליקוטי אמרים, פרק ד'. לנפש האלוקית יש שלושה לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה המשמשים את האדם בלימוד התורה ובקיום המצוות. למרות שהם נקראים "לבושים" המסמלים מדרגה נמוכה יותר מהאדם הלובש אותם, למעשה הם במדרגה גבוהה יותר מהנפש עצמה, זאת מאחר שהתורה והמצוות מאוחדים עם הקב"ה, ע"י שהקב"ה צמצם את רצונו וחכמתו והורידם בעניינים גשמיים של תורה ומצוות כדי שהשכל האנושי יוכל להשיגם ובכך יתאחד עם הקב"ה, שלכן התורה נמשלה למים, שהמים עצמם יורדים ממקום גבוה למקום נמוך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
