|
|
| נשלח ב-27/12/2019 10:14 |
 |
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2019 14:51 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ט כסלו - עד עכשיו הוסבר איך האדם מתאחד עם הקב"ה ע"י הלבושים - מחשבה, דיבור ומעשה, של תורה ומצוות. מזה מובן מה שאמרו חז"ל- "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא", שבעולם הבא הנשמות נהנות רק מהשגה והבנה מהארה מאור ה' ('זיו השכינה') אך הן אינן יכולות להשיג את הקב"ה בעצמו. אבל בעולם הזה ע"י קיום תורה ומצוות במחשבה דיבור ומעשה הנשמה "תופסת" ומתלבשת בקב"ה ממש, וזאת למרות שהתורה התלבשה בדברים גשמיים. שע"י לימודה היהודי מקיף ומחבק את הקב"ה, והקב"ה מקיף את היהודי. משל לדבר - כמו מלך בשר ודם המחבק אדם אחר, אין זה משנה לאדם אם המלך לבוש לבוש אחד או כמה לבושים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2019 20:11 |
|
| |
תקציר תניא : | ל' כסלו - ר"ח טבת - פרק ה'. אין מחשבה שיכולה להבין את ה', אך על ידי לימוד תורה הדבר אפשרי. כאשר אדם לומד דבר חולין הוא מקיף בשכלו את אותו דבר, כך כאשר האדם לומד לעומק הלכה, באותה שעה שכלו מקיף ומוקף בהלכה, שהיא חוכמתו ורצונו של ה' (גם אם לא מדובר בהלכה הנוגעת למעשה). זהו יחוד נפלא עם ה' שאין כערכו בעניינים אחרים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2019 13:39 |
|
| |
תקציר תניא : | א' טבת - פרק ה'. עד כאן הוסבר על המעלה הגדולה שבלימוד תורה, שכאשר אדם מבין דבר בתורה שכלו של האדם מקיף את רצונו וחכמתו של הקב"ה ורצונו של הקב"ה מקיף את האדם. ממשיך להסביר, שמעלה גדולה זו קיימת רק בהבנת התורה ולא בשום מצוה אחרת, גם לא במצות דיבור בתורה. שהרי בקיום המצוות ישנו רק הענין שרצונו של הקב"ה מקיף את האדם המקיים את המצוה. ואילו בתורה ישנה בנוסף המעלה ששכלו של האדם מקיף את רצונו של הקב"ה ומוקף בתוכו, לכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2019 13:23 |
|
| |
תקציר תניא : | ב' טבת - פרק ו'. בפרקים הקודמים למדנו על הנפש האלוקית המורכבת מעשרה כוחות ושלושה לבושים, בפרק שלפנינו מסביר רבינו הזקן את מהותה של הנפש הבהמית. הנפש הבהמית באה מקליפת נגה והיא הצד המנוגד לנפש האלוקית. גם היא כלולה מעשרה כוחות, אך של טומאה, המתחלקים ל'מוחין' – חכמה, בינה ודעת, ושבע מידות רעות. השכל מהווה מקור למדות. הראיה לכך, ששכל קטן מוליד מדות, כלומר רגשות, לדברים פחותי ערך, כילד ששכלו קטן, ולכן גם מתרגז מדברים קטנים. גם הנפש הבהמית מתלבשת בשלושה לבושים, מחשבה, דיבור ומעשה של דברים שאינם של תורה או עבודת ה', שהרי כל דבר שהוא לא בצד הקדושה נקרא 'סיטרא אחרא' (הצד האחר), כי צד הקדושה הוא כל דבר שבטל לקב"ה, ששורה עליו השכינה, ומה שאינו בטל לקדושה – שייך ל'סטרא אחרא' והקליפה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2019 14:50 |
|
| |
תקציר תניא : | ג' טבת - פרק ו'. כל דבר שאינו בטל לקב"ה מקבל את חיותו מחיצוניות הקדושה (הנקראת "בחינת אחוריים"). חיות זו יורדת לאחר צמצומים רבים עד שיכולה להתלבש גם בדבר שמרגיש את עצמו נפרד מהקב"ה. לכן העולם הזה נקרא עולם של קליפות וסיטרא אחרא, מכיון שמרגיש את עצמו כמציאות נפרדת מהקב"ה. אמנם ישנם שני סוגי קליפות: הסוג הראשון - שלושת הקליפות הטמאות, הן הקליפות שאין בהן טוב והן רעות לגמרי ומהן מקבלים חיות נפשות אומות העולם, כל הדברים הטמאים והאסורים וכל המעשה דיבור ומחשבה שהתורה אסרה לעשות (מצוות לא תעשה). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2020 17:47 |
|
| |
תקציר תניא : | ד' טבת - פרק ז'. עד כאן הסביר רבינו הזקן סוג אחד של קליפות - שלושת הקליפות הטמאות. הסוג השני הוא 'קליפת נוגה', שהיא מעורבת מטוב ומרע וממנה נמשכת הנפש הבהמית שבאדם, כל הדברים המותרים; כל המחשבות, הדיבורים והמעשים שלא אסורים אלא רק שאינם לשם שמים. מהטוב שבנפש הבהמית (שמקליפת נוגה) נובעות המדות הטובות שבטבע בני ישראל, כרחמנות וגמילות חסדים. כאשר מנצלים את החיות מקליפת נוגה לטוב, למשל, כאשר אוכלים אוכל כשר לשם שמים, מעלים את הטוב שבחיות האוכל - לקדושה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2020 14:27 |
|
| |
תקציר תניא : | ה' טבת - פרק ז'. עד כאן הוסבר מה היא 'קליפת נוגה' ומה קורה כאשר מנצלים אותה לטוב. כאשר מנצלים את החיות שמ'קליפת נוגה' לרע, למשל, כשאוכלים אוכל כשר אך לשם תאווה, הוא מוריד את החיות שבאוכל לרע גמור - שלושת הקליפות הטמאות, ואף גופו נעשה, בשעת המעשה - בטל לקליפה. אך מכיון שהאוכל עצמו היה מותר (כשר), ברגע שיעשה תשובה וינצל את הכוח שניתוסף לו מהאכילה זו ללימוד תורה ועבודת ה' - תעלה החיות לקדושה. מה שאין כן בדברים אסורים (כמו מאכלים לא כשרים וכו'), שגם אם אדם ילמד בכח אכילתם הם לא יעלו לקדושה, זאת מפני שהם אסורים (קשורים) בידי שלושת הקליפות הטמאות. רק אם אותו אדם יעשה תשובה הבאה מאהבה רבה לקב"ה, חטאיו יהפכו לזכויות ובכך החיות שבדברים תתנתק מהקליפות ותעלה לקדושה או כשהקליפות תתבטלנה לגמרי - בזמן שיבוא המשיח. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2020 14:15 |
|
| |
תקציר תניא : | ו' טבת - פרק ז'. רבינו הזקן מסביר שהחיות שבאיסור זרע לבטלה יכולה לעלות לקדושה גם כשלא עושים תשובה מאהבה רבה. כשעושים תשובה רגילה מתוך כוונה רבה בקריאת שמע שעל המיטה, יכולה החיות שבטיפות הזרע לבטלה - לעלות לקדושה, וזאת מפני שקריאת שמע על המיטה היא כחרב עם שתי פיות: פה אחד הורג את גוף הקליפות, והשני מעלה את החיות מהם לקדושה. בשונה מזה, באיסור ביאות אסורות, האדם מוסיף כוח גדול בקליפה, ולכן אי אפשר להעלות חיות זו ע"י קריאת שמע שעל המיטה, אלא נדרשת תשובה מאהבה רבה, עד שזדונות נעשו לו כזכויות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2020 22:42 |
|
| |
תקציר תניא : | ז' טבת - פרק ז'. גם אם האדם אכל מאכל לא כשר ללא כוונה, ומטרת האכילה הייתה לשם שמיים, ואפילו למד והתפלל בכוח אכילה זו - עדיין החיות שבמאכל זה אינה יכולה לעלות לקדושה, מפני שחיות מאכלים אלו היא משלושת הקליפות הטמאות, שלא ניתן להעלותן לקדושה. כמו כן, כאשר האדם אכל מאכל כשר אבל מתוך תאווה ואחר כך עשה תשובה, שאז חיות המאכל עולה לקדושה, עדיין נשאר רושם בגוף מכך, מפני שהמאכל מתעכל מיד ונעשה דם ובשר (לכן צריך לעבור "חיבוט הקבר", שמטרתו לטהר את הגוף). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2020 09:48 |
|
| |
תקציר תניא : | ח' טבת - פרק ז'. כאשר אדם מדבר דיבורים בטלים שאין בהם איסור ורוצה לנקות את נפשו יצטרך להתגלגל ב'כף הקלע'. וכשמדבר דיבורים אסורים, כמו לשון הרע וליצנות (שהם משלושת הקליפות הטמאות) יצטרך לרדת לגהינום, שהוא עונש חמור יותר. על עוון ביטול תלמוד תורה, מלבד העונש הכללי שישנו על ביטול כל מצות עשה, יש עונש מיוחד על ביטול תורה. הטומאה בלימוד חכמות אומות העולם (חכמות כלליות) גדולה יותר מהטומאה של דיבורים בטלים, זאת מפני שכאשר האדם מדבר דיבורים בטלים הוא מטמא את שבע המידות של נפשו האלוקית בטומאת קליפת נוגה, ואילו כשלומד חכמות של אומות העולם הוא מטמא את השכל של הנפש האלוקית (המהווה מקור למידות), אלא אם כן לומד אותם לצורך פרנסה או כדי להשתמש בהן לעבודת ה'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2020 16:44 |
|
| |
תקציר תניא : | ט' טבת - פרק ט'. בפרק זה יסביר רבינו הזקן את מקום משכן וההתגלות של הנפש האלוקית ושל הנפש הבהמית. המקום בו שוכנת ומתגלה הנפש הבהמית באדם הוא בחלל השמאלי שבלב המלא בדם, ולכן, כל המדות כמו כעס תאוה וכו' הן בלב ומשם מתפשטות בכל הגוף. המקום בו שוכנת ומתגלה הנפש האלוקית הוא במוח שבראש ומשם מתפשטת בכל חלקי הגוף. הנפש האלוקית מתגלה גם בחלל הימני שבלב, ע"י שהאדם מתבונן בשכלו בגדולת ה' ומעורר בכך להרגיש אהבת ה'. כך גם בשאר המדות הקדושות שבלב, כמו שמחה בתפארת ה', יראת ה' וכד'. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2020 11:51 |
|
| |
תקציר תניא : | י' טבת - פרק ט'. להלן יסביר את המלחמה המתחוללת באדם בין שתי הנפשות; שתי הנפשות, האלוקית והבהמית, נלחמות זו בזו, מי תמשול בגוף וכל האברים יתנהגו לפי רצונה ויהיו בטלים אליה. רצונה של הנפש האלוקית הוא שהגוף יהיה מלא אך ורק בכוחות ולבושי הנפש האלוקית, כלומר, ששכל האדם יהיה מלא בחכמת ה', יתבונן ויתעמק בגדולת ה', ובכך יוליד יראת ה' ואהבת ה' גדולה כל כך, עד שגם הנפש הבהמית תהפוך את התאווה לתענוגים גשמיים לתאווה לאלוקות. רצונה של הנפש האלוקית שגם לבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה יהיו ממנה. למשל - לחשוב ולדבר דברי תורה ושכח המעשה ינוצל לקיום מצוות בלבד. ואילו רצון הנפש הבהמית בההפך ממש. אך יש לדעת שכל נסיון פיתוי האדם ע"י הנפש הבהמית שהיא תמשול בו הוא רק לטובתו - שיוכל להתגבר ולנצח אותה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2020 13:59 |
|
| |
תקציר תניא : | י"א טבת - פרק י'. בפרק הקודם הוסבר על המלחמה המתנהלת בין הנפש האלוקית לבין הנפש הבהמית, בפרק זה תבואר מהות מדרגת ה"צדיק"; כשאדם נלחם בנפשו הבהמית ומשליט עליה את נפשו האלוקית, הוא נקרא "צדיק". ישנם שני מדרגות ב"צדיק": - "צדיק שאינו גמור": כאשר הרע שבו עדיין לא נהפך כולו לטוב, ונקרא גם "צדיק ורע לו", צדיק שיש בו מעט רע שכפוף לטוב ואינו מורגש. - " צדיק גמור": שיש בו רק טוב, ונקרא גם "צדיק וטוב לו". לצדיק גמור יש שנאה מוחלטת לרע מפני שאהבתו לקב"ה היא בדרגה העליונה ביותר (אהבה בתענוגים). צדיק שאינו גמור, כיון שחסרה בו הדרגה של אהבה בתענוגים, הוא אינו שונא את הרע בתכלית ולכן אינו מואס ברע במידה הגדולה ביותר כמו צדיק גמור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2020 10:53 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ב טבת - פרק י' מדרגת צדיק שאינו גמור מתחלקת למדרגות רבות, בהתאם לאיכות מיעוט הרע שנשאר בצדיק ובמידת ביטולו לטוב, והם אותם הצדיקים הרבים הנמצאים בכל הדורות. לעומתם, הצדיקים שבדרגת צדיק גמור הם מועטים (ונקראים "בני עליה", מפני שהם הופכים את הרע לטוב) ועבודתם היא רק לשמו של הקב"ה ללא שום אינטרס גשמי או רוחני. טעם נוסף מדוע הצדיקים הנעלים ביותר נקראים - 'בני עליה', הוא מפני שמטרת עבודתם היא לשם הקב"ה בלבד, אפילו לא לטובתם הרוחנית, (כדי "להידבק" בקב"ה ולרוות את צמאונם לאלוקות). אלא כל עבודתם להביא את הייחוד של הקב"ה עם שכינתו, ושאור יחוד זה יאיר גם בעולמות התחתונים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
