| נשלח ב-10/1/2020 14:11 |
 |
| |
תקציר תניא : | י"ג טבת - פרק י"א. בפרק שלפנינו מסביר רבינו הזקן את מדרגת "רשע"; רשע הוא מי שנפשו הבהמית התגברה על נפשו האלוקית. למעשה, ישנם שתי מדרגות כלליות ברשע: - "רשע וטוב לו": שהטוב שבו כפוף ובטל לרע שבנפשו הבהמית. ישנם מדרגות רבות ב"רשע וטוב לו" המתחלקות לפי כמות ואיכות של הרע שנשאר בו. יש "רשע וטוב לו", שהשפעת הרע של נפשו הבהמית היא לעיתים נדירות, רק על אחד מלבושי הנפש שלו (מחשבה, דיבור ומעשה), ורק בעבירות קלות, כמו לדבר אבק לשון הרע, להרהר בדברים ריקים וכד'. כאשר אדם זה מתחרט על חטאיו, ע"י תשובה כראוי הקב"ה מוחל לו. ויש "רשע וטוב לו" שנכשל בכל שלושת הלבושים לעיתים קרובות, ואין בכוח הטוב שלו להתגבר על הרע, וגם כאשר הוא מתחרט על מעשיו אין ביכולתו לשלוט במעשיו. - המדרגה השניה היא "רשע ורע לו": שבו שולט הרע בלבד, ואין הוא מרגיש בטוב כלל (כמובן שיש לו נפש אלוקית, רק שהטוב שבו הוא בבחינת מקיף ולכן הוא אינו מתחרט על חטאיו). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2020 20:14 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ד טבת - פרק י"ב. לאחר שהסביר רבינו הזקן את מדרגת "צדיק" ואת מדרגת "רשע", מתחיל להסביר את מדרגת ה"בינוני". אצל ה"בינוני", הנפש הבהמית אינה מתגברת על הנפש האלוקית, ולכן אינו עובר עבירה לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אלא הנפש האלוקית היא זו ששולטת במחשבה דיבור ומעשה ובמצבו הנוכחי לפחות אינו שייך לעשיית עבירה כלל, וכאילו לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם. אך בשונה מצדיק, אין לנפש האלוקית בלעדיות על הגוף באופן מוחלט (חוץ מזמן של התעלות, כבשעת התפילה, אז ע"י התבוננות בגדולת ה' מתעוררת בלבו אהבה לה' המבטלת את הרע של הנפש הבהמית) אלא יש גם לכוחות הנפש הבהמית שליטה מסויימת על הגוף. וזה מתבטא בכך שלאחר הזמן של התעלות, הנפש הבהמית חוזרת ומעוררת בלבו משיכה לתאוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2020 10:19 |
|
| |
תקציר תניא : | ט"ו טבת - פרק י"ב. אמנם מצד נפשו הבהמית יכול הבינוני להתאות לעניני העולם, אך נפשו האלוקית בולמת אותן ואינה נותנת לתאות אלו לפעול, לא במעשה לא בדיבור ולא במחשבה. זאת ע"י שהמוח שולט על הלב. ונותן משל לדבר, כמו שלאור יש יתרון על החושך בשני עניינים, בכך שמעט אור דוחה הרבה חושך ושהדחיה היא בדרך ממילא, כך מעט קדושה דוחה הרבה מהקליפה והדחיה היא בדרך ממילא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2020 11:04 |
|
| |
תקציר תניא : ט"ז טבת פרק יב עד כאן הוסבר אודות דרגת ה"בינוני" שבפועל הוא לא עובר עבירה, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה, אך אם כל זאת הוא אינו נקרא "צדיק" מכיוון שהנפש האלוקית גוברת על הנפש הבהמית רק בדרכי הביטוי שלה - בלבושים (מחשבה דיבור ומעשה), אך עצם מציאותה של הנפש הבהמית לא נדחה לגמרי. הראיה לכך, שלאחר התפילה, כשהאהבה כבר לא בהתגלות אצלו, יכול הבינוני להתאוות תאוות, הן מותרות והן אסורות, רק שבנוגע לדבר האסור הוא רק חושב אודותיו ולא חושב לעשותו בפועל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2020 11:45 |
|
| |
תקציר תניא י"ז טבת - פרק י"ב. הרושם שנשאר מהתפילה עוזר לבינוני להתגבר על התאוות שעולות לו במחשבה, שלא לעשותן ולא להמשיך להתעמק בהן. כאשר עולים לו הרהורים רעים במחשבה אין זה בשליטתו, אך מיד כשעולה ההרהור במוחו הוא דוחה אותו ומסיח דעתו ממנו. כך גם כאשר עולה בו הרהור של שנאה, כעס וכד' על הזולת, לא רק שאינו כועס על הזולת אלא מצליח להחזיר לו באהבה, כמו שעשה יוסף לאחיו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2020 10:21 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ח טבת - פרק י"ג. עד כאן הוסבר, שבבינוני, הנפש האלוקית שולטת על שלושת הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה, אך עדיין קיימת בו מציאות של רע. מזה מובן מדוע חז"ל אמרו שהשופטים בבינוני הם גם היצר הטוב וגם היצר הרע. היצר הרע משמיע את דעתו שמעורר תאוה בלב (העולה בדרך ממילא למוח) והנפש האלוקית משמיעה את דעתה בכך שנאבקת עם היצר הרע לא לתת מקום כלל לאותה תאוה. ובזכות עזרתו של הקב"ה היצר הטוב מתגבר על היצר הרע בכך שמעט אור דוחה הרבה מהחושך. ומכיון שהרע עדיין קיים בבינוני אמרו רז"ל "היה בעיניך כרשע", שיתכן שלאור מעשיו (שאיננו חוטא) יאמרו לו שהוא צדיק אך עליו להחזיק את עצמו לבינוני, מפני שעדיין קיימת בו מציאות של רע שמתחזקת עם הזמן ע"י שמשתמש בענייני עולם הזה בהיתר, כמו אכילה ושתיה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2020 12:47 |
|
| |
תקציר תניא : | י"ט טבת - פרק י"ג. עד כאן למדנו אודות בינוני שהוא 'בעל עסק', כלומר, שאינו לומד תורה כל היום, אבל הרושם של התפילה עוזר לו להתגבר על הנפש הבהמית במשך כל היום. להלן יוסבר אודות בינוני שלומד תורה כל היום וכך מתגבר על הנפש הבהמית. אך גם בבינוני העוסק בתורה כל היום אין לנפש האלוקית שליטה בלעדית מלבד בזמנים נעלים, כבזמן התפילה (ע"י התבוננות בגדולת ה'), שאז הנפש הבהמית מתכופפת ונשלטת ע"י הנפש האלוקית, כמשל אדם הישן שעלול להתעורר כל רגע משנתו, כך הרע בבינוני הוא כישן בזמן התפילה ואחר כך הוא יכול להתעורר. קיימת מדרגה נוספת בבינוני: כאשר לא עולה בלבו אף פעם תאווה לרע, מכיון שהוא נתון כל היום באהבה לקב"ה כבשעת התפילה, ולכן הרע שבו נתון תמיד ב"שינה" - כביכול. מזה מובן כיצד רבה יכל לומר על עצמו שהוא בינוני (בינוני המתפלל כל היום) ולא צדיק, למרות שלא הפסיק לרגע מלימוד התורה, זאת מפני שהייתה אצלו תנועה בנפש של אהבת ה' כל הזמן כמו בזמן התפילה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2020 05:47 |
|
| |
תקציר תניא : | כ' טבת - פרק י"ג. עד כאן הוסבר, שבינוני מרגיש אהבת ה' בשעת התפילה, ולאחר התפילה יכולה להתעורר שוב הנפש הבהמית. ומכיון שכך אפשר לחשוב שאין זו עבודה אמיתית כמו מדרגת הצדיקים, שהרי האמת היא מדרגה נצחית שלא משתנה. אך לאמיתו של דבר, לגבי מדרגת הבינוני זו היא אהבה אמיתית, שהרי נמצאת בו תמיד ויכול לעוררה בתוכו תמיד (לאחר הכנה מתאימה) בשעת התפילה. וזאת מכיוון שמידת האמת היא ביחס לדרגה בה האדם נמצא. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2020 19:23 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"א טבת - פרק י"ד. לאמיתו של דבר, כל אדם יכול להיות בינוני, שהרי מבינוני נדרשת רק שליטה בלבושים (מחשבה, דיבור, מעשה) ובהנהגתו בפועל, ולא לשינוי מהותי בלב. לכן כל אחד צריך להשתדל להגיע להיות "בינוני". זאת ע"י שיעשה חשבון נפש עם עצמו, שהוא אינו רוצה להיות נפרד ח"ו מהקב"ה (שכן בשעת עבירה הוא נפרד מהקב"ה) ורוצה להיות דבוק בו, ובכך יעורר את האהבה המסותרת שיש בכל אחד מישראל. על אף שהוסבר שכל אחד יכול להגיע לדרגת הבינוני - שונה הדבר במדרגת 'צדיק', השונא את התאוות והתענוגות הגשמיים בתכלית השנאה. ואכן לא כל אדם זוכה למדרגה זו, אלא היא ניתנת לאדם כמתנה מלמעלה. לכן אמר איוב 'בראת צדיקים', כלומר, שהקב"ה ברא מלכתחילה נשמות שיהיה בידן לזכות למדרגת 'צדיק', אבל אין כל אדם שייך להגיע לזה בכוחות עצמו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2020 12:25 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ב טבת - פרק י"ד. ממה שלמדנו עד כה מובן מדוע משביעים את נשמת היהודי לפני רדתה לעולם "תהי צדיק ואל תהי רשע" - שגם אם לא קיבל נשמה מיוחדת של צדיק, לפחות לא יהיה רשע, שכן לכל אחד ניתנים הכוחות להתגבר ולא להיות רשע. כן עליו להשתדל לקיים את השבועה "תהי צדיק", בכך שיעורר בתוכו אהבה בתענוגים לקב"ה וימאס בתאוות (למשל כדי למאוס בתאוות האכילה, יתבונן איך כל התענוגים הגשמיים סופם להירקב וכד'). ומה גם שאולי ע"י התעוררות זו מלמטה יומשך עליו גילוי מלמעלה ותתעבר בו נשמת צדיק ואז יוכל לעבוד את ה' לפי מדרגתו של הצדיק ובכך יקיים את השבועה "תהי צדיק" במילואה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2020 11:35 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ג טבת - פרק ט"ו. להלן יסביר שתי מדרגות בבינוני, "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו". בינוני "עובד אלקים", הוא זה שנלחם ומתגבר על הנפש הבהמית והיצר הרע ע"י הנפש האלוקית והיצר הטוב. ואילו בינוני "אשר לא עבדו", אין הכוונה שאינו מקיים תורה ומצוות אלא הוא מי שבטבעו מתמיד בלימוד (או שהרגיל את עצמו לכך) ואינו זקוק להילחם עם יצרו הרע, וזאת מפני שהאהבה המסותרת שבלבו מספיקה לו כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות, אלא אם כן ירצה ללמוד יותר ממה שרגיל שאז יהיה עליו לעורר אהבה מוחשית בלבו. וזו הסיבה שאינו נקרא "עובד אלקים", מפני שלא עבודתו העצמית יצרה את האהבה שעל ידה הוא מקיים תורה ומצוות. לעומתם, הצדיק נקרא "עבד ה'", "עבד" ולא "עובד", מפני שהוא כבר לאחר המלחמה, שכבר ניצח וסילק את היצר הרע מקרבו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2020 20:11 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ד טבת - פרק טו. בהמשך למה שהוסבר שבינוני נקרא "עובד אלקים", מפני שעליו להתייגע ולהלחם בנפשו הבהמית, מובן מה שאמרו חכמי הגמרא שמי שלומד פרק אחד - מאה ואחת פעמים נקרא "עובד אלוקים" - מכיוון שחכמי הגמרא היו רגילים ללמוד מאה פעמים כל פרק והפעם הנוספת היא יותר ממה שהיו רגילים ולשם כך היו צריכים להתגבר על הנפש הבהמית - ע"י אהבת השם הנוצרת מהתבוננות בגדולת ה' . נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2020 11:23 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ה טבת - פרק ט"ז. עיקר עבדותו של הבינוני היא להיות המוח שליט על הלב, ובכך לא להיכנע לפיתויי היצר, זאת ע"י התבוננות בגדולת ה' המולידה יראה ואהבה לקב"ה המשמשות כ"כנפיים" לתורה והמצוות. גם כאשר הבינוני מתבונן בגדולת ה' ואינו מרגיש בגלוי את האהבה והיראה בלבו, אך הוא מבין בשכלו איך הכל בטל ונחשב כאין ואפס לגבי הקב"ה ושרק ע"י לימוד תורה וקיום מצוות הוא יכול "לתפוס" ולהשיג את רצונו וחכמתו של הקב"ה, כך למרות שהאהבה והיראה אינן מורגשות בלבו, עדיין התבוננות זו (הנקראת תבונה) תשמש לחיות ול"כנפיים" לתורה ולמצוות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2020 12:03 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ו טבת - פרק ט"ז. כאשר אהבה ויראה מורגשות בלב, הן משמשות כ"כנפיים" להעלות את התורה והמצוות לעולמות רוחניים. כאשר לאהבה ויראה יש ביטוי רק במוח, הן נקראות אמנם "מחשבה טובה" אך אין ביכולתן להעלות את המצוות, אלא שהקב"ה מצרף את ה"מחשבה טובה" למעשה, ובכך הן יכולות לשמש כ"כנפיים" ולהעלות את התורה והמצות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2020 06:58 |
|
| |
תקציר תניא : | כ"ז טבת - ממה שלמדנו עד כאן אפשר להבין את הפסוק - "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר, קרוב לכל אדם להתבונן ולהוליד במוחו אהבה ורצון ללמוד תורה ולקיים מצוות, וגם אם הוא אינו מרגיש זאת בלבו, הרי זה מספיק כדי להביאו לקיום תורה ומצוות, זאת מכיוון שהמוח שולט על הלב (תאוות) ועל שאר האברים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
